[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 KOBYDEATH

אל היוצרים המוערכים על ידי קובי לביוד
כשאתם באים לקרוא שירה, אתם מחפשים רצף קוהרנטי של
רגש, בהירות ונהירות במתרחש, ואם כבר עימעום שיהיה
ברור דיו לאחר פיצוח קוד הכספת.

כשאתם באים לקרוא שירה, אתם מחפשים את ההידוק הראוי,
את הריסון בתוך המעוף, את החוקיות הברורה, את המבנה
הסדור בתבניות שמימיות, והכי חשוב להעלים את מי שאתם
ומה שאתם בתוך עולם החומר שאינו משיק ולו במזעיר
למילים בשירכם.

אם זה מה שאתם מחפשים, אז תעופו אחת ושתיים לכל
הרוחות.

נו אתם עוד פה?


אם כך אז: ברוכים הבאים לכל מה שאינו קורהנטי. לכל
שאינו הגיוני. האבסורד המוחלט בהתגלמותו שמתחולל
בשירים.ולאו דווקא משיר למשנהו, אלא בתוך השיר עצמו.
מבית לבית, משורה לשורה, הדובר משתנה ומתפתח, חוזר
אחורה, ומשנה את דעותיו חדשות לבקרים.

הרי לכם הצצה למוחו של פסיכופט, לעתים משורר רע,
לעתים משורר טוב, אבל תמיד משורר שמשרת אך ורק את
המטרה של עצמו.

קפצו למים
ונסו להבין.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
חוסר אונים
"מהו רגש בכלל?" הוא שאל אותי. "כשאדם אומר לי, כי הוא מרגיש
טוב, אני מבין שהוא בעצם לא מרגיש רע - אף חוליה לא זזה, הגב
לא מציק, החניכיים והשיניים משחקות בקלאס במקום בתופסת. אבל זה
אינו רגש של ממש"


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
חגית
את האור שעוד נותר
פה בחיי
האחות האהובה שלי
זו שתסיר שלכת
אימה שמהלכת
בורידי,

געגוע
ויכולנו אנו שנינו
בכל צורה שלא אומר
לחיות יחדיו בשלווה עם אהבה
האם לא חשת עצובה
לדעת שיכולנו נכשל ס"מ לפני עשינו?

מחאה
מעריציי: בל נגזים
אהבתנו מעולם
לא הרקיעה שחקים,
גג הרים, לא הכי הכי גבוהים
גם לא הכי.

גורל
ומהצד נדמה
כי סוגה שכני בשושנים
טוב הוא סוריאליסטי
עבור חיי כיום.

גורל
ובאת אליי לחדר
כשהתעסקתי בהכנה
אחרונה,
בניסיון לקבל החלטה
שבין יריה ברקה
לבין עוד כמה דקות המתנה,
ולבסוף את הגעת אליי ערומה
וביקשת שנעשה אהבה
רגע לפני שאת מתה,
ועל מה?

מחאה
מה יש בי או אין
לא יהיה מדד לשיפוט חברתי,
סוטה מן הקוף וחופשי כציפור
אך בבועת השגרה אמצא את מותי.

אהבה
ואני אוהב אותך
אומר בעצם
את הכל.

אהבה
אז זהו הסקס של הנפש
התנוחה היא החיוך שלך
נפשי מגיעה לסיפוק מרבי
נפשי גומרת מכך,
כשאת מאושרת

וידוי
אני אוהב אותך
אהבה הוא סובייקטיבית,
אך זאת עובדה
בדיוק כמו השמש שזרחה
שכמעט ואי אפשר
לא לאהוב אותה

ייסורים
ועכשיו זיהיתי -
דם על רגליי
גם בגינתך יש קוצים,
דם על ידיי - מהרסיסים של חלונך.

געגוע
תשירי לי חיים
כשחיוורות פניי,
והלובן מסמל יותר מכל
תשוקה למצבות
כתנאי למנוחה
גם במוות אינטרסים לי לרוב.

גורל
כעת יש בי צער
שלא תוכלי לספר
שפגע בי ברק, או
שלא השתמשת בתירוץ

גורל
כשנגיע אל אדמה חזקה דיו
לעמוד בריקבון ישותך
את תצרי מערבולות חרטה
כשל נידונה למוות.

תחושתי
מחפש ללפות בדבר מה
לפחות שיהא זה רומנטי
שיהא טראגי, שאחקק
גם אם בלב מסולע

גורל
במשקל שהשלתי
מתחבאים כל חושי,
כל מה שנותר הוא
רצון הסתברותי, קלוש

עצב
אין גיל לעצב,
אבל קרב ובא גיל
בו סוחרים ימכרו
לי
אדישות תמורתו.

הרהור
נאמרו הדברים על סידרם:
לבוא וללכת בגופים אחרים,
אין זוכרים, לא שומרים בפתחים.

ייסורים
הימים הללו, עודם מפצירים בי
על ניסוי טעייה, השהיה ארוכה
תגרור השעיה לצמיתות של רצון
לפרוח מחדש מתוך אפרוריות הלבד.

גורל
בכל כולי
זהו כלום אחד גדול,
שפועל שנים
ונותן ללב לנבול.
ואיך אפשר
לעצור סחף של כאב
בלא שובר גלים?
מגיעים אל השיא
ולאט שוב מתנפצים.

ייסורים
שמא לא תדרוך רגלך באולמי שמחות
שלא תשאל מדוע וכך תיקח פחות
אהיה פה לחבקך
אנוכי האנוכי - יצר אבהות

אהבה
אני מביט בך
בעיניי את יפה
כמו הים בשעת הזריחה
זוהרת
כמו צעיר מאוהב
שמכין זר בשעת הפריחה

הרהור
היא תתרגש משירי, כמו
שאני זוכר את עצמי זוכר
בן כמה אני כל יום הולדת,
מחשב עוד כמה נותר לי מתוך

הרהור
פיוטים הם הקרם, דובדבן בעוגה
כורכמו הפנים בראותנו שפתנו
מכה בשוטים זוהר תקופה

גורל
אן, מחביאה
שירים מביכים במגירה,
לא שפתה
מביכה בעינייה

ביקורת
יתכן ולשנייה היית עץ האלון
אולי איזה ענן בשמיים התכולים
אך אני אוהב אותך ארצית
לבושה בנועזות

געגוע
את זוכרת איך דברנו אז על
"עולמים"?
התחבקנו כל רגע - אהבנו תמים.

כאב
וזכרתי לך, מראת מודעות שהצבת בי
וגדלתי מתוכי למרומים
וגן רגשות הסתעף מעיני, לתת בך
יערות ששורשם כזב פילחו בי דרך בלבול

וידוי
וכשעשית חישוב סופי
יצאתי חיקוי זול של ביאליק
אפס אמיתי.

גורל
מנגינה מלנכולית
סוחטת ממך צחקוקים מוזרים
את יודעת שאהבה עצובה
לא רק בחיים
גם בתווים,
וכך את אוהבת אותה.

יחסים
בלילות אשירה אל הלא נודע
גם הוא גלוי ממך, מתמרנת את זמני
אל דרך שעושקת את סליקי הפיכחון

גורל
אי שפיותי, היא
רק חיבור לרגש
חיסור מן ההיגיון
אטמון מוחי בתעלות
ראשי
הרחק מלב, איבר מיני
לא אובל כגבר דל שיפוט.

מחאה
אני רואה צללים שחורים
מבעד אפלת האור,
עוטה מעל שקריי התלהמות רגעית
שתציל בי מציאות מניגודיי הכפור

גורל
כשהדם עוד צעיר
האהבה בתנופה
ההורמונים הדביקו יעד סופי
בו דברי חנופה כבר לא יעזרו,

ביקורת
ועם אותה עצמה בה נאמר לעד
כך בדיוק יישבר לבנו
כששוב נהיה לבד,
אז כיצד נאמר לעד?
מתי לעזאזל נבין
את ה"אשליה" שיש בתלות
באדם אחד בלבד.

ג'ננה
עד מותי
אפריח מילים
באוויר
כאלו עם קשר הזוי
ביניהן
שאמציא
לאחר הכתיבה

אהבה
אל תהיי עצובה
את רואה שהאור בחוץ עוד דולק?
בבקשה תחייכי
כדי שימשיך ויתחזק

ביקורת
בציורייך, שטפו הדמעות
פנים של ילד חשבון,
אך את לא ציירת גרועה
הנפש באמת מכוערת

וידוי
לפני סינון המילים
אני דואג כי הפרוזק ירגיע
נקישותיי על מקשי הפסנתר
המאיימים להתפרק, כלבי
מצלילי היגון של נפשי הסוערת

ייסורים
שולל לי אותך ומנגד משסה בי דמותך
בתערובת נדודי השינה מרסק ה-בינה בי
ובלבי משתברים כבר בקושי גלי רצון
הצטרפות אל ביתך החדש.

אהבה
אני, מנהל
יומנים רגשיים,
אך בתור מנהל
זה עצוב

הרהור
לפעמים
זה נכון
אני מאבד לרגע
את עצמי,
"ביום מן הימים" -
הובטח לי
שאבקר לרגע שוב אצלי.

גורל
הסמטאות
פרמו מגננות
והדם לא מילא את הגוף
בהבינו פשר יום מאושר.

ביקורת
הברות ריקות
בהוויה
שיתהדקו ללב של אלו
הרואים רגש כציור מדוקדק
העומד לבחינתם של
חסרי ההבעה.

גורל
לא אהיה כמו
אותן הבריות שבוכות
על המת, בעיקר בשבילם,
הרי מה יפסיד המתייסר
שמיצה בעולם.

וידוי
ספר רב שקר
מתכנה כרב מכר
נידפות העלה
כחולשת האדם

אהבה
בשמיים -
בלילות רומנטיים
מצאתי פת של קיטש
בחנתי אלף כוכבים,

גורל
במלאת 1- ימים למותי
אני מתאבל על 20 שנות חיים,
פעם ראשונה אני מרגיש
כי המחר לא כל כך רחוק.

גיהנום
את מחפשת בי חלקיקי
משיח, כזה שמבטיח נצח
אבל הנצח רק מבטיח לך פרידות

וידוי
נפיק לקחים - נקשיב למוחים
כל הסמוכים יהפכו למורים שבאים
והולכים ואנו ניותר עם חיינו בוכים
לבושים בנוחים שזימה מבריחים

גורל
מוקעת למגבלות גוף
תדעי את הגבול הכואב
התיחום הצורב בבשר
להיות רק אהבה

ביקורת
"רגע האמת"
יגיע בעוד שנייה או שתיים
אך בינתיים - עוד רע לנו טיפה,
עוד שנייה או שתיים נלך בעצלתיים
ונגלה ש"רגע האמת"
היה רק צל של מחשבה,
מוח תחת מצור שטיפה.

עצב
הוויות מחזיקות ידיים
ואין סימנים לתמורות
ומיהרת- להחריש מסקנות מהפה
ולהטביע בוריד

מחאה
איש לבדו איש לעצמו
ותוטל בספק שמחתו בליל חופתו
ויקבע האדם מועד לאושרו
ויגלה שקריהם של מייסדי יעדו

ביקורת
היא סיפרה לך לא מזמן
שהיא שוב חזרה לחלום,
הכל כל כך מוזר
אתה לא מכיר אותה היום.

גורל
אני מתפרק למיליוני נקודות
של פיזור סביב ממוצע אהבתך
השואף לאפס עכשיו,
ואני בעינייך - לא רק שואף.

סמים
מוות לא יהווה פתרון
רק יישאר תוצאה של אי נחת
לעסתי סיפורים על גן עדן
וירקתי חתיכות גיהינום

גיהנום
אני זומבי
השגרה כג'ונגל
אני מת בתוך גוף חי.

וידוי
חיוך נסוך על פני
כעת כשהשלמתי עם מוטיבים
חוזרים ביקום,
לא יתגלעו מחלוקות נוספות
נפשי פרצה את גבולות השיקום

גורל
ג'וש
קיבל החלטות
עם הראש
לכן שנאו אותו יום יום
יפי נפש, צבועים,
ביקורותיו צרמו
למגלומנים, פרועים
מרדנים.

געגוע
תן מבט קצר
החוצה אל הנוף,
גלי הדמעות שמתנפצים
גם בלב יש חוף.

אמונה
יש הנותנים לעצמם את הזכות
יש הגורעים מכוחם אל התלות
לבסוף נותרנו עם אותה המהות
האדם הוא יחליט לחיות או למות

געגועי מותנים לריצות בגן הרגש
גן מנוחתך,
זרמי דמי בתחרות
לעקירת הלב אם לא ימחק דמותך.

וידוי
פונדקים בצד הדרך
שיכנו הלילה כוכבים
וההגה הסתובב רק
כשהובטח לו צוק

אהבה
אם תשאלי לצרכיי
אומר כי סופקו, הרי נולדת
ונשלחת עד אלי,
היית לי הגשם, מבקעת ענני
תהיות מעלי.

קצרצר
צדקו המילים
שבכו על צדק
צדקה הברה אמיצה
שלחצה על ההדק

אהבה
הביטי נא
אל העתיד
אמרי לי
אם קיימת שם
את הבטחתך
שתהיי אתי תמיד

גורל
לטפתי שערך
"אין הוא יודע לאילו
עולמות הוא מתמכר"
אחת ממחשבותייך

וידוי
ואז הביטי לתוכי -
זו את שם ששוכנת
זו את שם שתופרת לי פצעים,
זו חולשה שתמיד נסתיר
אך תהיה שם לעולמים.

הרהור
אל תגידי שאינך רוצה לשפוך דמים
אם התכוונת לכסף
כפל משמעות היא כל אהבתך.

וידוי
ארבע הקירות
לעולם לא יעזבוני
יכתבו בגרפיטי קדיש
עם לכתי

גורל
מבודד את עצמי,
משסה בדקות בהן
יכולתי לשמוע קולך,
ידעת לכבד רצוני
בריחוק מ-קירבה,
היית בודדה - וזו הקרבה.

גורל
למדי מה אסור
מה מותר
מהי הסטייה המותרת
בתהליך חיים מבוקר

מחאה
בליל חורפי מקפיא
נאלמו הדי מילים
אל נחל הדמעות שהביס
עוד קיץ

וידוי
לא ניתן לחתוך בחתך
אף לא למלא, לצבוע קריש
רגש, הזייה לדמעות.

גורל
הוא הניח את לבו
החסיר למוות פעימה
מנע ממנו פעולה
ועמד יציב.

גורל
ובקן הגיון בו עסקת
בכביסות, בישולים,
רקמת על סינר עילות חדשות
לוויכוחים,
אני תליתי את לבי כמוצר
להתאהבות פוטנציאלית חדשה.

אכזבה
רוח פרצים מגיפה כפתורי
עיניהם של עוברי אורח
ותופרות צעירות נעצרות
לסרוג לנו סוף.

געגוע
החורף הזה מגדיר - קור
כקיץ
הוא מחפש מילה חדשה
שתמלא חללים.

מחאה
המורכבות מציקה לי בעין
כי אחר כך חוזרים לרבדים שטחיים,
זו חצי קנאה וחצי אמת
על בוגרי הפקולטה לחזירים המסווים

אהבה
והיא חיבקה חלש
רק כי היא פחדה,
פחדה להתמסר
לתת שוב את לבה.

כעס
בטלי עצמך מולו,
שכנעי עצמך שבגופו
יש את נפשו
והם מתחלקים באהבה אלייך.

הרהור
פגשתי אהבה
מחופשת לצער
ואולי זה אותו הדבר?
גם בזמן הקרבה - יורדת דמעה
אנחנו טוענים שזו דמעה של - שמחה
האם נחשוב כך מחר?

גורל
כשסמור הוא "לב הגבר"
לא זה העליון,
מוסר כליות הופך משחק
שחמט אל מול השטן.

הרהור
ובסיום ערב, בו בחנתי
טעימות מכל הבא ליד
ראיתי קבצן מנגן על גיטרה
אוסף מסביבו חברים הנמצאים באותו המצב,
והרגשתי רק כניצב, לא מודל הזדהות
אולי רק בובה לאימוץ בחנות.

גורל
וגם את הלכת
גם את ברחת
אני כבר לא מופתע,
הראש חושב על מה יהיה מחר
הלב מזמן ידע.

אהבה
סופי
הלב נרתע
מפני שהוא שמע
שיכול מאד להיות
שתהיה בינינו אהבה,
ויתכן שהוא לא רגיל כלל
לאהוב.

תחושתי
דגים בולעים בועות תקווה
להזרימה ללב דייג עייף
ורשתות מחוררות לבב
כולאות יאוש סמיך שנתלה דקיק על החוטים

מחאה
אך
על מה הכאב
לא ברור
משתקף בכאילו

ייסורים
הנפש והגוף
ביחסים של סדו
והתעללות,
האינטימיות פרחה
המוות סיים את התלות.

גורל
ובגן הפתוח רצים ילדים
לעבר כדור, נדנדה, או כל הנאה
אני יודע על עצמי שלא הייתי רץ
עבור אף מטרה
גם אם חיי היו תלויים בכך.

וידוי
ומדוע ייחולים עצמיים
למיתה, נחשבים נחותים
כילדות שלגילי כבר לא רלוונטית,
לבקש רוך ממך זו בגרות שלא תתממש

הרהור
הדממה דוממת
כשתדמם יפרצו קולות הצעקה
דומה כי קיפאון מנעים יותר
ולפעמים לזה בדיוק הלב חיכה

וידוי
אז העד שלי ושלך
הוא רוחני קצת פחות,
לפחות נהיה מוכנים
כשירצה לנחות הכאב

גורל
ג'ואי הלבישה את הכחול בעיניה
בעדשות המגע השחורות,
יודעת שאין לה מקום בשמים
היא כוכב שנפל מפגיעת חץ הזיות

הגות
ראי חיים עם איש אשר אהבת כל ימי
נקיונותייך את בגדיו ספוגי האמתלות
וחלמי על הימים בהם תאמרי - "רק
בהם חפצתי! רק בהם!" דמעה, דמעה, שתיקה.

מחאה
לפחות טרגדיות
רותמות לעגלתן יצירתיות,
אני מכה בשלי גם שעה שהיא נוסעת,
כשהיא מדממת היא בשיאה.

גיהנום
הייתי מעדיף אותו זורם בעורקייך
על שפתייך
כשאהבתני
שחור אז עד העצם
כפריק אלמוות - אהבות.

מחאה
גווני הצבעים בגרמי השמיים
לא בכיוון לאפיין את דור החלום
ויש עוד מקום המוטה משוליים
הוא כבר מזמן חרץ גיהינום

גורל
ויכולתי לו הייתה בי השכלה
או חכמת חיים
לתאר לה ערכים
עבורם שווה לקום בבוקר,
אך היא גם ככה ישנה רוב היום.

מחאה
נתיימר לדעת כל דבר
מבלי לדעת כלום,
כמה כבר אפשר ליפול מבלי ללמוד
והראש נשאר סתום.

גורל
אני ירשתי מפרעה
את מכות דם וכינים
אני אמות מלוכלך ויורק מהפה
את נוזל החיים,
אמא חוטפת רק מכת בכורות.

מורבידי
מה שנותר משמלתך
הפך פיסות צנומות חיוורות
דקויות צורמות
של בד המיועד
לרקוד עם המתים

גורל
השתיל הזה עוד "חם"
אני פוחד שיתקרר,
בשתיל הזה זורם לו דם
ודופק
אני פוחד שיעצר.

ייסורים
והנה המושגים המטשטשים
אשר אני נותן לך היום
ואין זה משנה מהם מעשיך
ואבדת מעל התחושות הללו אשר שמתי בבשרך.

זכרונות
נחבאת אל הכלים
וכלי הזמן אינם בהימצא
לתקן שעות שהיית מוחקת

אהבה
המלח לא רק נח על פני מימיו
ודמעותיי
חבויות כקונכיות
שאין מבחין בהן

גיהנום
לא הכל הוספק:
רק החמצן הגיע אל היעד
וגם הוא כבר לא בעד. הציפורים המצייצות
רוצצות שביב היגיון להבנת הרוע

הגות
דע כי בעיניך
לא רואים את נפשך -
והקוראים המיסטיים רק גונבים
את לחמך.

הרהור
מסירה
מעליה רבדי רגישות
שלא כיסו על מעטפת פגומה,
היא שוב מתיימרת לרוע
המוביל בדידותה לשאול - מה הטעם?

אהבה
אך לא עוד
לא עוד סודות
לא עוד הנחות לעצמך
פתחי את עינייך ראי מי מולך

וידוי
זו לא תהיה הפתעה
אם מחר פרחים ילבלבו
אנשים יאהבו זה את זה,
רק לבי לא כזה
והוא לא ישתתף במשחק.

עצב
דמעתי התייתמה
בטרם לטפה הקרקע
בטרם התאבדה
מתוך בור חלול הנושא כותרת: לב

גורל
פרחי הגינה יעידו
על רומיאו לא שייקספירי
המביט בגאווה על צמיחת
האהבה שבראשו בלבד,
לך לא היה חלק בין הערוגות.

געגוע
ועכשיו את רק עוברת
ואומרת לי במבט עצוב - "שלום",
והלב שלי מרגיש שנית
איך הוא קורס אל התהום

ג'ננה
הם חיו בעושר ובוסר
אושר הוא מצרך חלופי לאמת,
כשמיצוי הסגולות תלוי בזרים
הקדיש נקרא על החי טרם מת

וידוי
בתמונה כוללת
בקשרי עם אלוהים
בחנתי טוב מול רע
וכשהרע נראה גובר
הותרתי זיכרון מתוק בצד
ולא אביט שוב חזרה.

הרהור
את ישבת ובכית לפני ואחרי
התרגשות ספק חרטה,
אני בלעתי כדור עם טיפת קידושין
את הזיקוקים בלעה עלטה.

מחאה
מיטב אהובותיי
שאלוני
אם מאמין באהבה
אף אחד לא שואל
אם מאמין בעצב.

הרהור
אז כך עם יתרת שלילה
בבנק חיים
תדחקי מוקצת אל הפינה
עינייך הטרוטות יראו בסוף

הרהור
כרסמו מחלוקות
התעוררו עדרים
הובילוני להיות המתוכנת
במוחות

הרהור
את קטפת לי פרח
אני מיד מצאתי
שיירת גוונים,
וכשחליתי

הרהור
אין שופר זועק עבורנו, איזבל
ומנהגים כדרכם מזדקנים מהלב
ואין אושר ועושר, לא מעיין נעורים
במקום שיצרו לנו אגדה להרגיש

מחאה
אני קונה את הפרחים
הזולים ביותר שיש לשווקים להציע
לאחר הלוואה בשוק האפור,
עבודת הג'יגולו מכניסה

אהבה
היותך כאן ואוהבת
אני מסתמר כעור צעיר
שמתרגש לקראת מגע,
כל יום איתך אהובתי

וידוי
ולו נדמה שהוא קוצר
פירות מן הבריאה,
נבראנו בצלם אלוהים
אז כנראה שהוא לקח מכל אחד -

גורל
את בוכה שבודד לך
כשאני שוהה במרחק,
אבל לא אני הענקתי לך
את מחלת הים, כל יום במסע
אני מקווה לדוג לך בריאות.

וידוי
זה נורא, כבר ידעתי באותם הימים
כי נפשי השמורה פצתה פיה
אמרה את כל שנטמן עמוק
בלשון הרבים

גורל
הזנתי את הים הביישן מכתבים
לשקיעה הסמוקה שהסעירה
והגלים דיממו מחזוריות של
אושר נזיל.

וידוי
לא הבעת שום צער
כששידלת אותי להונאות ותככים,
אני הייתי אז נער
ובשבילך גם כלי לסיפוק הצרכים.

אהבה
כמהתי לבוא בגניך
להשאיל הכרה למתים בפרחיך
להתפרש כשובל נעורים
בין עצי זקונך.

בדידות
ויכולתי לדעת
לגעת
כמעט ולראות
כשחשתי בדידות

גיהנום
ולבך-עיקש בצימאונו
מפשפש במרחקים-
לאחוז קצוות ולצמצם

וידוי
מחלת הירח שיש לי
היא מרד בעצלותו של היום,
אני אישית מאשים את האקלים
באי התנועה של גוף פרזיטי
מדלדל, ומחליא.

הרהור
אתה עונה בתאריך היומי
כששואלים "מה נשמע?"
כי אין כל חדש תחת השמש
וכי באמת, מה כבר השתנה?

ג'ננה
לא תכננתי למות צעיר
לא תכננתי למות בכלל,
אם הייתה תכנית עם שלבים
הייתי מסתפק באחד
קצר וקל.

מחאה
לא אזדקק לראות או לחוות
בכדי לדעת את כל שקלוקל,
הפתי הולך לעבר השאול
העיוור כלל לא שואל.

גורל
אמרתי לך רבות
להעריך את מה שיש
את רק ידעת להעריך עצב מול שמחה
מבלי ללמוד איך לקצץ בהפסדים.

עצב
ועכשיו נותרה בי רק מוזה
להתאבדות כמה שיותר קצרה
כמה שפחות כואבת
שתהיה גם יעילה
פחות ממה שהיו חיי בשלמותם,
כן היום הכרזתי שפשוט כואב לי
להיות - בן אדם.

הרהור
הו געגועיי,
הו מטהר פניי
שהתחוור אל מול יופייך,
תנו לנער להאמין שאהבה
היא יותר מקסם שאורך -
שנים ספורות בלבד.

מחאה
יש סכין חדה מגעגוע
אותה אחת מושחלת לגבו של אח,
אני מוקיר רק אדמות
בני אנוש הם הבל שיפרח.

קינה
אין מושיע
רק מודיע
על פריצת סכר
רגשות

וידוי
שנמעכתי תחת שקיעות
והשמשתי השמש כפטיפון
למוסיקת בדידות הבקרים

הרהור
לי ולך לילך
נכתב שיר בלתי נשכח
איפשהו בשנות ה-80
שיר העולה על שירי
עשרות מונים

מורבידי
אני מתבונן על הים,
הרוח מסיטה מבטי
אל מקום קבורה פוטנציאלי
בחול

וידוי
ליל מחסום יוצרים
בנאליות כמטאפורה לעופרת
שהורגת אנשים
והם כדימוי לכל אותם שירים

מחאה
אנחנו דור שודדים רדודים
ירודים, מתגפפים ומתעייפים מהר,
אוהבים חולפים מחליפים ושורפים
אם לא נהנה מה עוד יישאר

אהבה
נוף כמוה
עוד לא ראה אף מטייל,
כשהברק מפחיד אותי
היא הפינה
בה ארצה להתכרבל

וידוי
מותר ליילל עד גיל מסויים,
אחר זה רק מחופש לחתול,
תשתדל להדחיק רגשות
לנסר חלקים בפני הרובוט
שספגו דמעותיך,
הפסיכולוגית תקשיב תמורת
תשלום מזומן.

כעס
באצבע מצוצה יבוא תירוץ להפצצה
אמתלה למחיצה לרדיפה ולריצה
ואין כל יקיצה ואין אף נפש מרוצה
גם אם ברשותה כל שלו היא נחוצה

געגוע
אני חותך בשרי עם מים רותחים
וכמה שניסיתי
לא הצלחתי לצעוק חזק כמו ביום
שאיבדתי אותך.

גורל
עורבים עטו על הזהב
בכנפי ההרגל, ורק את לא מימשת
מילים ישנות לניצחון

גן עדן
בהקיצי ידיעתי- אי-הנשימה מקרבת לנשגב
בני לי בור שאטפס אלייך, רסקי את שרעפיי שאכוון להפוך
מהמוכר, הידיים האוחזות בי יאבדו מצורתן, ואהיה חופשי לצלול

אמונה
המרצה לקח את הדף
ונראה כאחד שחטף בפנים
"מזה, דף ריק? בלא כלום?
האם זה מה שעשה העלם
כשבוע שישב בביתו?"

גורל
חלק בי כמהה לשמוע
כי נפלת אל המים
והשחיין האולימפי שבי
יזרום עם מצפן אהבה
למקום הימצאך,
אשמח אם נמות יחד גם.

געגוע
צחוקך מהדהד
שירתך חודרת
אך בתקליטי מנגנים
רק בדידות
חבל
שלא התפרסמת.

הרהור
מה אהבה, מה, נשאלה שאלה
לא אהיה אחרון שיחשוב כי
הוא ההוגה הראשון, ואם כן
אהיה רב מעלה, אז מה - אהבה

הגות
היא שיר שממש כרגע נכתב
היא מישהי מהכאן ועכשיו
החלטה שלא תתקבל
משורר שבקוראיו מתעלל

גורל
ונכתב בדם: "החידלון חושף את כל השידוכים".
קרב היום, שאלוהים יתלה בה שלט:
"נא לא להפריע, לתמיד", ושעון החוד יגיע לקצהו, יאבד אונו,
היא כבר לא הוזה באהבתו.

ייסורים
ואהובתי, נדמה לה
שהיא היחידה, אבל היא בעצם
חלק מיחידה, נו כמו זו בצבא
יחידת נשים, שחדרו ונחדרו
ויחדרו גם בעתיד, כן יש בי כוח,
און כבר לא בטוח, תודה לרפואה.

גורל
התנשקנו בעדנה
התחבקנו חזק ובקצב מסעיר ברכותו

גיהנום
עוד יבוא היום, שאשכח מדורות
שחורים, רק בכדי להעלות בכתב
כאלו אחרים, אני מביט על גן עדן
בוכה, בשביל כולם, אטומים הם היושבים בראש

אהבה
אני אוגר מרכיבים להכין
לי מחר טוב יותר

הרהור
עוד אתן את הדין, עשיתי חשבון בראשי
ליצור תשובה מחושבת ומישהו יפרוץ מדמיון
משפחות שכולות ויתן את הדעת עלי.

גיהנום
אין כמו למות בחיק המשפחה
אחרי השמדה עצמית של גוף
עם החברים בחיק הטבע,
יצר בבוני, גשמי,

גיהנום
מי ניצח
במלחמה, אם לא עם
אני נותרתי לבד
חצי
בן אדם, או שרק - בן
בלי אדם, עם דם קר.

הרהור
מירית עוד לומדת על תודעה אמתית
ומגובשת על דרך עקלקלה ומפותלת
חלומות ישובו ריקם והיא ממאנת
לדבוק בשלמות שנמצאת במרכז הכאב.

געגוע
אור בשמים
חושך על האדמה
כשהמלאכים מתים
פורצת מלחמה.

וידוי
צחוק התקופות החולפות
מנער- רכבת תחתית בה נטשתי
שונתה בלי היכר ופנים דהויים
מזמרים כזבים בקולות

וידוי
אני רוקד לצלילי
קנאים,
אך יש שבונים בי
מגלומניה צרופה,
יהירות, של ביטחון גמור
בהצלחה.

הגדרותייה לחופש
הן חנק עד תחושת המחנק
גם היא לבסוף
תעכל שק ראיות שעומד לו מוצק

וידוי
איך חרוזים מתגלגלים
במדרון
ולא מסתדרים לקורא
בלשון
מסכמים אותי,
איך

הרהור
דווקא הכנתי נפשי
להתנסות באורגיות גן עדן
בסאדו - אשתה שתן
ואחיה כמת מאושר

קצרצר
מתוכי, מאמין ונותר כרוצה להאמין
בלבד, היה לנו עד, שעוד רגע
תם.

וידוי
ולנו, בגדלות התבונה
יש בחירה לטעת כזבים
שכן נצרך הצמצום והשקר
וסלעים מעניקים חיים לגל מרוסק

הגות
כשעננים יאחזו
באימה בשמש
והדימוי ייפח את נפשו
בין הקוצים של שדה מטפורות

הרהור
לא נותרו אהבות
שיעניקו השראה לשירים,
הריהוט מעניק לי אווירת
נכאים, סכיזופרניה מעניקה
לי צללים, אשליה לצלם אנוש
שיפיג הבדידות, חזיון שווא של חיים.

גורל
כיסיתי כל חששותייך
בקולי המפואר
ובארמון התלות נבלעו
הדים בהריסות

גורל
הסתיו ישקט את קברי
בכתוביות מעלים הנושרים
והשמש תאיר על ציפורים
השרות לי קדיש.

עצב
אצבעותייך נדבקו
ולא מאהבה, קיפאון
של לוחמה וחסרה רק
החלטה מי תציל אותנו

גורל
בואי נדמיין שמעולם לא הכרנו
בואי נאכיל את תת המודע,
מה שמצוי לא יהיה שוב רצוי
והרצוי הוא הלא נודע.

וידוי
שרוטים, חולים
משווים עצמים לדוממים
המונפשים דרכם,
אני גאה בדם בעורקיי
ועל שחיתות מונשם.

וידוי
ואם יש חיים אחרי המוות
מי צריך את החיים שבחיים
אם יש חיים אחרי המוות
אז אולי נמצא תענוגות שהם לא זמניים,

וידוי
חגורת צניעות סמויה
הלבשת מותנייך
ירכייך זעקו למוח: "אהבה"

גורל
כעת בדידות גוערת בך
נוהרת בך
לופפת איברייך
קורעת את לבך ממקומו

ביקורת
ניסיתי לחתור לעבר שדרוג
ועם זאת לא לאבד מעצמי,
אך מהו עצמי ומהו שדרוג?
לעתים לא תופסים שהכול פה זמני.

גורל
אז בוא ונשלב ידיים
נחזיר בחזרה מוצרים פגומים,
חבר תתפלל שנקבל שם זיכוי
שהוא מנוחת עולמים.

ג'ננה
נניח ואמצא מת ברחוב
מיד תחפשי את הרוצח
תלגלגי על "אלוהים נותן, ולוקח"
ותתערבבי אבל במסע של נקמה.

ביקורת
הקוף דורש:
האדם יראה יפה, ירוץ לקחת?
אם כן- מה שם מסתתר תחת הפדחת?
אמא לא סיפרה שנולדנו לקדחת.

ביקורת
בשם תאוות הבשר הסודית
הונדסה שירה שהפרה הברית
בין האדון לאיבר בחזית

הומור
אני מעז לפלס דרכי
לווידוי, כי אבזבז מזמנכם
אתרווח בכורסה הנוחה,
לצאת למלחמה כשהיא רק במילים

הגות
פלא הוא הלב -
קסם פעמים נשבר,
ויאמר בן לאב -
שלא ידע עוד צער
ויצא למלחמה

גורל
שופטים אותך על האיפור
שופטים על איך ומה עשית
שופטים אותך על החיוך
חלילה אם בכית

אהבה
העד
מורכב ממני וממך
שימי ל במקום ה
תוסיפי י בסוף
ותקבלי מילים יפות שהכנתי עבורך.

הרהור
בתחנה יושבים החתולים
ומחכים לשואה של הכלבים
והעיוור רואה הכל, רק משקר

הרהור
בין הקווים הדקיקים
המפרידים בין כל כלי במטבח
שאריות עמומות מכתמים אדומים
זועקים למוריש שהביש את הזכות הטבעית

וידוי
שעורך דיני היה אלוהים,
השחצן, חושב שמפאת מעמדו
הוא יכול לקנות את התואר,
ולא ללמוד 4 שנים, עם פשוטי העם
באוניברסיטה העברית

ג'ננה
אני מביט למטה
ומחליט לקפוץ למעלה
אף כוח משיכה לא יגבר עליי,
ובמשגלים אתך אני תמיד למטה
מפנים תבוסות רק עבור תענוגות.

וידוי
אני הופך מונחים
מנוחים, מאפשר לרעל
סטיגמתי לדלוף לקברו

גורל
ואם לא יעבור זמן
מספיק רב, ואני כבר אהיה
תולעת בקבר, מוצג ארכיוני
מודל שהוכח כשגוי ונרקב

גורל
וג'ואי מבינה
שפה האדמה מצמיחה
רק רצון לשקוע חזרה
אולי עמוק בחול
יש קיצור דרך לשמיים
שם היא תוכל לשמוע -
שגם היא תוכל רק לשלוח את ידה
ובאושר שוב לנגוע

הרהור
במבט על הזמן שעבר
דבר לא עבר מלבדו,
אין דבר מלבדו
שיוויתי זמני לנגדי תמיד.

גורל
זה לא משחק של ארץ עיר
זה צייר שרטוט לפצצת המיתוס
על נסיכות ועל אביר

כעס
אלוקים לא מפקיר את בניו בשטחים
תלוי בשטחים כמובן,
את חלקות הקרבות הוא עוד לא קנה
או שנכשל בתפקיד היחצן.

גורל
באם ניקיון כפיים
מנת חלקך
הרי שזה תחליף
לשכל הישר
כי הבטחת תמיד
כיודעת את מחר.

כאב
ולימיי גם בבגרותם
נחסכו כאבי הגב
כי אינם נושאים עמם כלום
עבורי.

מחאה
אחרית הימים, יובאו הפריכים
להאכל באש החיים, מגננות תהיינה
פסוקים מבטיחים, הוכחות הנושמות
ניחוחות מלאכים.

ייסורים
מוטל, בצל הספק
כעלה שאיבדו מצבעו
כאבדן שנתקל בסירוב
להשמיע קולו

אהבה
ברכייך יצרו את הגבולות
בין המקומות שממלאים
אותי תשוקה,
לבין המקומות
הממלאים אותי עניין
אתגר
ואהבה,
תני לי את כולך

ג'ננה
עצמי אמר שהוא ישתוק
שנמאס לו לדבר,
אני צריך עוד פרשיה עם סוף ידוע
להעביר את הזמן מהר

געגוע
ציוויתי את האופק-לשרוף את קצוותיו
בכל יום שעובר ולהותיר-רק פסיעה צרה
של געגוע מתרחב.ביקשתי לסלק כל הגיון
מהכאב ולרמוס את ניצני הנחמה השרועים באתמולים

וידוי
אני שר קריוקי בחרוזים עלובים
וצחנת הביוב מתעלות הקיבוץ
ממחישה שירתי נהדר.

ג'ננה
אולי הוא ריחם עליך
אתמול
כי מיררת בבכי
שאתה עוד פוחד למות
אך אתה רוצה למות
הפחד והרצון הם ניגודים
שמרחיקים אותנו מן השלמות,
בלחיות
ומן השלמות בלמות.

ג'ננה
ואנחנו תמיד רק בערך
עצמנו
כי אין עצמנו אחד
כמו שאין בדיוק חצי שני

הרהור
.את נחמת אושר מדומה
בצורה של טעם לא חוקי
המובס בקרב מהלומות עם מציאות
אני יושב בצד כמוותר על מערכה.

בדידות
מתעקש בפניו
שנעמיד פני שמחים
בפני האורחים

אלו שלעולם לא יגיעו.

הרהור
אז על מה פעוט מהרהר?
אם בכלל,
מספרים לו על ניסי שמיים
שקורים בכל יום
מתחת ומעל.

חרטה
בנעילת הדלת יפרעו בי
רסיסי הסימנים ואכירך-
ואוהבך מכפי אי פעם
ובלילות הפעם יחבקני-עד תום פעימותי.

את נעלמת לשנת צהריים
בחורשות
וטוענת שעצים מסוגלים לדבר,
וכדאי שאלמד מהם את תרבות השיחה.

גורל
את חולמת לרוץ
עם חיות הבר, לנתק מחשבות
על לאן ומותר
להגדיל חוטמך בתעוזה

וידוי
מיד חשבתי על לידתי לעולם
וחיי.

וידוי
קלסרי פורש בפני -
מילים מילים, הפכו שורות שורות
שפעם הפכו לי את הבטן,
היום מעוררים בי רק תחושות
רפלקס של הקאה.

הומור
מלטף את בטנך
וחושב על עצמי
אהבתנו נותרה בהייתה,
מיצינו הערב ובכלל בשבילי

ייסורים
אורי, מדפדף בתפרים
ומליון סיפורים חדשים
על חוט מסולסל ניגרים בחדרו
כי בדם הוא אהב, בדם הוא כאב

וידוי
אז קח נפשי
ונפשי אנא תפלשי
לכל אחד מעולמות היצירה
לכל אחד מעולמות האצולה
אני מת בשביל אימא
רציתי לפגוש ב-נפשה.

אהבה
אז ייפרצו גבולות
נעמוד זקופים מול הגבוהה שבחומות
חזקים מכל אין פירושים
לא הגדרות,
תני לי יד להיחלץ מבעד תהומות

הרהור
אל תביאני למחוזות קצה
גבולות התודעה, אל אי ברירה בהודאה
מורא נורא ואין קורה
להתכנס תחתיה.

יחסים
את מפחיתה ענישה, מניחת את תווית
הימים הספורים על ימינו
אך יום רודף יום רודף יום
והשנים זקנות מלרוץ.

אהבה
אחרונה בשורה
היא עמדה שם עם זר
היא חייכה אל טירון
שעוד לא למד לחזר
ראיתי אותה
וידעתי
שנחלוק יחדיו אהבה

תחושתי
השמים מספרים תחושות
בציורים,
שירתם האלוהית
שאבה אותי לתוך
געגועים
געגועים.

וידוי
הדמעות, לניקיונה של העין
בלבד, נשפכות כלאחר יד
כי החומה נבנתה, תשתית של אין רגש
נסללה לכדי כביש של שקרים

וידוי
היו ימים
שינייך
הדביקו חזרה
את לבי
לאחר שלשונך
דיבורך
מילותייך
תלשו לי אותו

גורל
אז רוצי
רוצי בשדות
תעמיסי שתי גרשיים
על ה"זכות"
ועל "לחיות"

עצב
שטה
עד שנקלעה לסופת עצבות עמוקה,
היא טבעה כשהגיעה ללב.

מחאה
מי הטוען שרזים נרגזים
מי עוד מגזים במילה כמו הוזים
מי מעגן רגשותיו בחוזים
חופן את חייו בשיירת פוחזים

גיהנום
גם לאנשים, כמו לתרופות
צריכים להדביק תגיות עם הזהרה
"תופעת הלוואי ב-לאהוב אותי,
היא שתרגישו לבד, כל הזמן"

גורל
השיגעון חצץ ביני לבינך
חיכית לגברת התאבדות
שתפשיר יחסים
מדוע צריך לחכות שמישהו ימות

הגות
ואני, מחפש מברג משחרר
שכן אני רק מסמר
העוזר בתפעול של מיליארדי
החולמים, מערכת חיים שאינה משתנה.

גורל
עקבות מגלים שראינו
בעיני כולם נדמו כזהים
את בחרת את הרמים ביותר
לסמל אהבתנו

הרהור
את שטוענת שהחיים הם מין סתם
וסתם היא סתם מילה,
בעירבון מוגבל לקחתי אותך
זאת סתם עוד אהבה לא שפויה שתחלוף

כאב
בלילות העוקבים אבד מבטי
מסוחרר מתנועות הרכבת, סוסים צוהלי עצב,
ידיים נופפו לשלום מן הים-
אלפי פרידות שלא ניחמו.

וידוי
כשתלכי אאבד
את המוזה להעמיק
בנושאים יומיים,
מולי יישארו רק אידיאולוגיות

וידוי
אם אני הבובה
את המתג
אם אני המתג
אז את הדמעה
אם אני הדמעה
אז את לא דבר
מלבד זיכרון.

גיהנום
נוטרת טינה היא
מחשבותיי, חרדותיי,
הודיעו מתת המודע
ש"כלו כל קיצים",
הפכתי אטום בגין פרידתה
משהו בה שאב ממני חיים.

ארספואטיקה
לקול תרועות הקשתות
חבוי בשיחי עננים
מבויש אך גאה - בחציו.
לאמיתו-של-דבר - לעולם לא מלא,

געגוע
צהרי היום הנם רק הפסקה
בין צווחות הבוקר
לבכיי בליל של זיכרון,
אבל הוא מוטיב יומי
ליבי לא נח מתחושת החיסרון.

כעס
האהבה פורחת
אבל השקדייה נובלת
ולמרות שקמלה מקרניים חודרות
היא לפחות לא עיוורת

עצב
כבר פעמיים השנה
אני חצי מת,
אין אלוקים למתמטיקה
אין למתמטיקה אלוקים

בדידות
לעת השינה:
גמדי לילה סוחבי רגשות מביתי
הלב מתכווץ כבמכונת הכביסה
החורצת פרצופים נטושים בבלטות

הרהור
היא אמרה לו שיגיע
והוא תמיד היה שם
אך איחר,
היא התפללה שכבר יבוא
שהמוות יבקר

הרהור
אלו ימים של הדור החדש
נתרפק על זיכרונות העבר
"פעם היו ופעם עשו"
כן, פעם עשו את אותו הדבר.

ג'ננה
אל מול חלוקי נחל
העדן לא ראיתי את בנות ישראל,
שטיפת המוח גוררת אי ניקוז בזימה
ואין כל חדש בעוד מתבולל.

מחאה
איני מתייפייף במטפורות
איני מכריז עם דימוי על שלטוני בממלכת שירה
השחיתות לא מתחילה מהעצם
אלא מכל שביב מזערי בחוליה

כאב
היינו עצמנו לכאב מפלח גבישי אור
שנשבענו לשמור, אך האור, אהובה
חמקמק ושוכח, דל אמונים ותמים רק בוטח
שיאיר לבד אחד וישכון.

געגוע
את היית מסנן האוויר
העכור שנשמתי
כתפייך היו לי
מקום רך ליפול,
כמה מאובן הוא המשי
מבלי חיוכך לצדי.

ייסורים
וכל יש ממשי,
יופי מוחשי,
הופך למין אובססיה
משחק חולני

גורל
סדקים יתאחו ועיניים קטנות
ידמעו מנחילים
נחלים שימיסו אנדרטת בדידות
שהקים בגאון אז הלב

מחאה
ואיך אשתלב ואיך אתאהב
ואיך אאמין אם אדם הוא זאב
ובמי אתחשב אם אין שחושב
גם עלי

גורל
טמנתי תבליני ניצוץ
בין שתי עינייך
חפנתי בידי חלקת קבורה לאהבה
וללבי כשיצא ממקומו

ביקורת
אז מהי בעצם אותה הרגשה?
נשיקה רטובה, אגדה יבשה
חינוך קלוקל, מדיניות הכפשה
עבור מי שרואה אתכם
כפי שאתם

הגות
ממרום שנותיי, שיש בי המקום לבלוע
עוד מהבליי, על מרדפים אחר נשים ועונג,
עונג ונשים הולכים יחדיו בראש
עד שנפגשים, אולי אין עונג בנשים

הרהור
אז מה עכשיו נותר ממני
רק רבע בן אדם,
זו הסיבה שמלבדך יש את דינה וגם רותי
הרי רק כך אהיה אדם שלם - מושלם.

גיהנום
אוויר קרוש
נשימתי
חלל אפי כבלבי,
חליל בצליל קינה

קצרצר
את יודעת שבקשתי
לפעמים להיות תמיד

בדידות
עורבי הפרידה
חזרו לנקר בזרעי אהבה ששתלתי
ואנו שבנו לאדמה יבשה

בדידות
אוויר קר
חדר מהחלון אלי,
חדר לעצמותי,
ניכר עליו שהוא חיפש לו
בית חם,
וכשהגיע אלי נחרץ גורלו
כ"קר" לעולם.

גן עדן
ראו האחדות שדבר וההפך הליצן והמלך הנסיך וההלך שבדרך אחד הם
ונמחק ה-בערך

גן עדן
ואני כבר לא פוחד
זהו רוגע אמיתי,
אני הולך למות
תישארי לשמוח בשבילי,
לשיר הבא שלך תקראי "שמיים"
כי הם עכשיו ביתי.

ג'ננה
אני
שמכה נמרצות בשפה
מותיר אותה יחפה
בלי דקדוק
בלי תחביר
הרגש שלי
הוא גס וישיר

גורל
זוכרת ימים
הייתי מובל
כגל, מפברק עונג
בהשתלבותי עם שאר הגלים
החושקים במליחות דמעותייך.




אל הארכיון האישי (39 יצירות מאורכבות)
אני מתפוצץ רק
במסיבות


תרומה לבמה





יוצר מס' 75383. בבמה מאז 18/3/07 13:01

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לקובי לביוד
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה