|
כשאף אחד לא מסתכל אני נורמלי
|
גם אמא לא מאמינה לי
אני פה לבד
וכשהשמש מקיאה על המדים שלנו רק לי לא חם
ואין להם כלום עלי עדיין
|
נתקעתי עם האנשים המחייכים
אם תסתכלי תראי הם לא כל כך שפויים והם כבר לא כל כך רוצים
אותי סביבנו
כי אנשים טובים תמיד גומרים בחוץ
|
בחוץ שרב אבל הפריפריה ישנה. סתם נביאים וסתם כופרים דחפו כדור
קטן לפה שלי ובום
הם מסתכלים לי בעיניים ויורקים ולא יודעים אם כאן הסוף
|
כולכם דפוקים. כולכם. מרוממי נפשי המושפלים תלכו למצוא לכם קצת
אור ומה כבר רע בעוד קצת זבל לנקות את האווירה, וכן - זה חרא
אבל זה החרא האהוב עלי מכולם
|
אז מי יקבור את העריסה הזאת הפעם? את אף פעם לא אומרת לי לאן
הם נעלמו ומה עשית לך. חבל. אבל אם אין עתיד אין שום דבר שאי
אפשר לומר... מי יקבור את העריסה הזאת הפעם? אין לי כוח להרים
את הראש
|
אני קורבן קטן ומטונף ואין לי עור
|
צריך לגמור בשקט, אמא ישנה והיא שונאת אותנו ככה
|
|
|
באמת הכל נכנס
פה לשיפצור
ומחזור, או שזה
סתם זיון שכל? |
|
