[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על קובי גורןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי קובי גורןאל היוצרים המעריכים את קובי גורן
לא בחרתי בכתיבה,
הכתיבה בחרה בי.

אשמח לשמוע הערות הארות ותגובות

שלכם




לרשימת יצירות השירה החדשות
משחתיך עליי למלכה.
פיארתי ורוממתי.
רוב הוד והדר.
אך את -
לרועץ לי היית.

ייסורים
חבל על מי שמת.
ומי שחי את יסורי המת
מה עליו?

שיח ורדים קוצני.
דרדר חמור סבר,
לב פועם בחזקה.

אהבה יש מאין.
סוחפת אל ריק.
אל תהום הנשייה.

אלגוריה
חום רב, להבות שולח
ענני אפר מפזר.
אט מחוויר
מאפיר, משנה גוון.

הרהור
דרכי קשתה עליי, אליי
פינתה ממני עורפה.
עני ודל אני
ורגש אין בה

שכול
אספר איך צעדנו
ובפעם הראשונה אתה הובלת.
אתה שתמיד היית
נחבא אל הכלים -
נישאת אז על כפיים
בראש כולם.

אלגוריה
עלה נידף ברוח,
עלה נידח מול חלון פתוח.
עודו ירוק ורענן,
חלף עבר מעליו הזמן.

שכול
שבר ענן מורא מטיל
גשם זעף שאין בו ברכה.
שוצף ביעף, חיים שוטף.

אמונה
אל נקמות הינחם אליי.
רפאנו רפואה שלמה,
זה מכבר אבדנו את הצלם.

וידוי
בור סוד שאינו מאבד טיפה
כך אשא עול על גבי.

הרהור
ושימשת והיית והלכת וחזרת
רבותינו ומורינו.

הרהור
אך בשעת לילה מאוחרת,
מנסה לעצור.
יושב, מקשיב לשקט.
לנגינת חיי מאזין,
וברדיו שלמה שומר שנשאר שפויים.

כמיהה
ראיתיך על מרפסת,
מגלה מערומי נפשך.
חושפת לבך.
ואת - את היית אשת איש.

כמיהה
שבבי ברזל ניתזים.
שפתיים במלמול תפילה חרישית.
אל מול רעמת פגזי תותחים.

גן עדן
בגן של עדן נשמה מטיילת
מביטה מסביבה, מהטוב מתפעלת.
בעולם רוחני עודנה קיימת
במציאות בה הנפש לפני הכל קודמת.

ביקורת
ועוד עת לסיכום -
יעיד הזמן לה.
רגע בו אשלם מחיר.

דמעות מדמעות רבות
נקוו בעיניי.
דמעותיי, דמעותייך
על שום מה?

נושא על כפיו עול נעורים
שרוי בייסורי נדודיו
וכיוון זר לו, אחר.

קינה
וכעת חור שחור במרבד,
אשר בעבודת יד נשזר
שנים אחורה.
והטובים שבאורגים לא יוכלו לו.

ביקורת
קולות הוללות,
והוא מחרה מחזיק אחריהם
מכין ליומו של וידוי

שואה
עשן מתמר מעל.
פרצופים זועקים זעקת אלוהים
והוא היושב ממעל,
ביד מכוונת

שואה
הבזק בהיר מבליח
מכה בסנוורים.
עמוד עשן טמיר
אימת עולם מטיל.

אכזבה
חזרת וידייך ריקות הן.
וידיי למודות הריק
אוחזות נטיפי פירות רקובים.

כמיהה
הראיני חום הלב המחייה
תחת השמש הקופחת.
ויהיו שפתותיי גומעות בשקיקה.

ארספואטיקה
מזיע צרורות מקרבי -
אות אחר אות
על מצע אבניים טוחנות.

ייסורים
איש קטן, חיים גדולים,
כשמבפנים, ברקים וקיטונות.
את השמן הרותח נותן שיצא,
בלא הכרה, ובלי מעצור.

כמיהה
יושב ומבט מפוחד בעיניו
ותחתיו חיוך מוקפד.
ומאחוריו מה?

אך את כל כך חיה כאן
חיה ובועטת.
וזיכרונך נראה כה אמיתי לעיניי.

הרהור
מתלטף במימי הנחל
והמים, חיים הם

ולפתע נדמה כי תחרידי זה הלילה
בצעקה אדירה.
אך זו - עודה חרישית.

כמיהה
עיניים יפות שלך,
עיניים טועות,
מביטות בי.
עיניים תמימות

גורל
מבין עננים מפציעה אלומתו.
כמו מושכת עיניי.
אך זהו הכיוון מכרסם בי.

תחושתי
על כרעי תרנגולות
מוסיף העומס
נדבך ועוד נדבך

קינה
בלכתך אשאר אחרייך
אשאך עמי עידני עידנים
בלילי וביומי, במעמקים.

מרחבים פרוסים תחת רגליו,
רוח מצטנפת.
גוון כה מוכר אותו אהב,
חום זהוב, ונגיעות אפור.

אהבה
השמיים זרועים כוכבים כוכבים,
אבל רק אחד הוא שלך.
ואוי כמה הוא בוהק, כמה מנצנץ.

אהבה
בתשישות מוצא הוא
ראשו בין זרועותיה.
בזהירות מדודה,
פורם מיתרי צניעותה.

שוכב על חוף זהב
עוצם את העיניים.
מטפס על הספינה
ומפליג לי עד שמיים.

עומדים מביטים, בוערים בקרבנו,
אך לא מנסים לכבות.
יודעים כי זו לא תבקר במזרח עוד.
קצה לנו - עדי עד.

מביט אל עבר הר המוריה
עוצם עיניים ביראה מלאת כבוד.
באוזני מצטלצל אותו הקול.
מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות.

שואה
והיא שגדלה בינות הכרמים
מוקפת, נחנקת.

זורע בזיעה, מנביט שביבי תקווה.
רגבים שעייפו מלבלוב וקצירה.
ושוב עומדת עירום ועריה.

הרהור
לילה יורד על פני תהום
לעומקו מתפשט
לא מרפה, צובע בגוון כהה

טעם היין עודנו בפה,
צליל נקישת הכוסות איננו דועך.

אלוהים
אל נקמות, הינחם אלי.
השב לנו הרוח.
צמאה האדמה,
שחתנו זו הארץ.

אהבה
שוב כמהתי לך,
ולא חלמת עוד.
אך לא הפכתי לנתמך.

ייסורים
הערב על אתמול ירד.
ושוב היום ההוא חזר,
ושחר על אתמול עלה.
כי הוא חודר לא יעזוב.

יחסים
שועלים יש הרבה בנמצא
אך אם תאלפו
זקוקים יהיו זו לזה.
היא לו והוא לה
אחד ויחיד בעולם.

כך זה. שיכור וכותב,
ומה, האם כך טוב יותר?

ביקורת
שוב ושוב נחרשת חלקת אדמה,
מתכוננת לשעתה של זריעה
וזו מבטיחה אך רק לכאורה.

אמונה
מול חלון חום יוקד
מוקד לחטאי, לשריפה באש.
וקורבן תמיד,
וקטורת כיצד?

נפשי טועה בלי קול.
רדופה היא
וברי כי מנוחה לא תמצא.




אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
הלואי שתאבד
בתודעה הנשית!









פרובוקטורית.


תרומה לבמה





יוצר מס' 58432. בבמה מאז 4/1/06 13:57

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לקובי גורן
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה