[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי קובי דבח
                        מעבר למילים...
                   רציתי להביא לך משהו
                      משהו מהמלחמה
                  שתדעי שהייתי גם גיבור
                         וגם פחדן...
                 רציתי להביא לך משהו
                     משהו מהמלחמה...
               רציתי להביא לך פגיון זהב
                אך פגיונות הפכו אדומים
            רציתי להביא לך תחמושת קלה
              אך ירינו את כל התחמושת
                רציתי להביא לך את ליבי
                 אך ליבי נשאר עם חבריי
                      שנהרגו בחזית
             אז כתבתי את השורות האלה
              שורות בוכות שורות צוחקות
                   שורות של מלחמה
                 רציתי להביא לך משהו
                    משהו מהמלחמה
                                               
סא"ל ברק




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היה מוזר לשבת שם בתוך ההמון התל אביבי הזה, של עשרות שאנשים
שעוברים ממש ליד השולחן שלך כאילו מתערבים לשנייה בשיחה לוקחים
שלוק מהקפה או ביס מהעוגה וממשיכים בדרכם

להתפוצץ מעצבים זה לא בהכרח הדבר הנכון

ולשאול יש בת אשר קוראים לה ברבוניה (על שמה הממלכה)

קללה עסיסית נשמע ברקע של המוזיקה הרועשת, משני צידי הפה. אני
כולי מלא בוודקה רד בול, והוא עם בקושי חצי כוס מלאה בשניהם.

סמים
הכול עוצר ברגע ואני נזכר פתאום בשיעורים של בית ספר, איך
המרצים של אל סם הפחידו את כולם בסיפורים על סמים איך שאנשים
הופכים כך סתם לתפוזים ודולפינים, או סתם באמצע החיים קופצים
באיזה דלת של רכב נוסע

זכרונות
לא כול אדם מוצא את אושרו ואם הוא כבר מוצא לפעמים הוא שייך
למשהו אחר

זכרונות
שוב קוטף פרחים?" היא שואלת.
"כן" הוא עונה בכעס, כשהבל נשימות פיו נשמע כאילו פחד מגנן
השדרה שמסתובב בחצות הלילה.
"אתה לא רגוע?" היא מנסה שוב את מזלה בשאלות מכשילות, ובקולה
הרגוע המתגלגל בלשון ארסית.
"מה זה עניינך!" הוא בחדות כסכין מונפת.

התבגרות
נוף של שדה, של חמניות שניסו לברוח מקרני השמש, הפנה לנו את
גבו. טפסנו במעלה הכביש, למרות שהרכב שלי לא כל כך סוחב
בעליות. בסוף אני נשברתי. אני זה שנשברתי במלחמה הפסיכולוגית
של לשתוק, וסיפרתי לך שאני סוף סוף יוצא עם מישהי.

ג'ננה
היא בוהה בי בעיניים רעבות, לפני אכלו ממנה כבר מיליונים
שולחת יד ובקול גברי אומרת:
"ג'חנון פלוס ביצה זה רק 200 שקל"

הרהור
"לעזאזל עם הכביש הזה ,כבר שבע פעמים סוללים אותו! יש לך מזל
שלא נסעת כאן לפני עשרים שנה אז היו אוטובוסים מצויינים.
"אז מצוינים - היום גרוטאות. מה זה משנה גרוטאות חלליות בסוף
כולם מתפוצצים.


לרשימת יצירות השירה החדשות
מקום
שחר מגיע וכובש ערפל
בעוד שמש זורחת על גדר

יש כאן הרגשה של לבד
באופן ישיר של ביחד
בראש האריה השואג
בתוך חומת בטון מזויינת

מקום
שמש שוקעת באופק המזרח אל מול חומת בטון
ואחריה אלפי אורות עמומים נדלקים

היא עומדת בתחנה בודדה
סביבה המון דוהר אל היציאה
והיא מחכה לאהוב ליבה
דקה חלפה והתחנה התרוקנה

ייסורים
שקט
לולים טירה ומכולה צהובה

שקט
גדר ציר ועמדה נטושה

נערים לוחמים באפלה
נערות צופות בערפל
ובבית בטלנים יושבים על גדר.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
זה פותח לי את המוזה
אבל אפילו לא מעיר לי את היום.

היא ואני
"הרבה עבור כלום אנחנו נותנים אך למרות זאת נשארים נאמנים"

שניהם עולים על הבמה
פותחים בהצגה, הצגה של החיים
זה נראה שם אוהבים את המשחק אך בתוכם הם פרודים

פניה
יהודי הייתי ויהודי אשאר לתמיד, גם בלי מדינה לעצמי ארצה תמיד
לטובת עמי ואם רק בשל חיוך של ילדה קטנה ונחת של זקנה בארץ
שלמה ללא חרב מעל ראשי ובלי פחד על כבודי יהודי.

היא ואני
אל תעז לקחת אותו ממני
אל תקטוף לי את הפרח הלבן שחור שלי

יומן
תחילה עומד ולרגע יושב ונרדם
בפתאומיות מתעורר ולרגע שוכח
ואז נזכר אבל מאוחר

הן מתקרבות אל השקיעה
והיא מתרחקת ברכות מסתתר תבין בין העננים

הספד
"הגבעות גבוהות יותר בדרך חזרה", זה מה שאמרת לי כשהלכת
למלחמה. אני מורידה חולצה כשאתה לובש מדים; אני מוחה דמעה
כשאתה פורק שם תרמילים, אצלנו השמים מתמלאים בפגזים של תותחים
ואצלי בלב המוזות שותקות. כלי השחמט עוד תקועים באמצע המשחק,
שעזבת באמצע רגע אחרי הצלצו


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
שעות מובס בוויכוחים
ואין סוף לעצימת עיניים ואטימות אוזניים
גם שאני לבד מובס כנגד עצמי

שמש כמעט וזורחת מעטי המאחרים מצטרפים

ובשולי הציר עקבות כבדות של עייפות

יום ראשון השחור התחיל כמו כול בוקר רגיל
עלייה וירידה במדרגות קצת ריצות

במעלה המוקד נפרסת הארץ לרגלי
כאלפי גחלליות זוהרות נראים אורות הכפרים העויינים
ושועלים מתפללים לירח

נעמה שכבה שם לצידי ורק לפני הנשימה שלה ידעתי שהיא באמת ערה.
במיטה אחת שתי אנשים וסביבנו בחדרים עשרות מיטות מלאות אז אני
מנסה לחבק אותה והיא מתרחקת בדחיפות ישבן קלות אל עבר הקיר,
מנסה לרמוז לי שהיא כועסת שהיא לא רוצה אותי כאן לצידה

כשרצים מתעייפים
כשאוכלים שבעים

שחר עולה אל מרום
אנשים כקנים מתרוצצים
עולים יורדים נוסעים באים

בגדר מפרידה בין חירות לעבדות אני נמצא מול חופי שיפיון
מסביבי רק ברזלים חלודים כספינה טרופה באלוף.

אל תנסו להרכיב אותו


לרשימת יצירות הצילום החדשות
שקיעה וזריחה
אל היצירה
צולם באחד מימי הסתיו במקום של כול אחד זוכה להיות בו אם הוא
עובר את ההרים




כל מה שאני
צריכה זה זיון





אחת מהפורום
לפילוסופיה,
באמת


תרומה לבמה





יוצר מס' 11328. בבמה מאז 13/3/02 7:34

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לקובי דבח
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה