מגיל ינוקא נשא הוא בתחושת שליחות שעד היום מנסה
לפצחה. אך עם זאת עשרים ושמונה אביבים של התעסקות
בעצמו מחד,וסקרנות בלתי מתפשרת בבריות מאידך גרמו לו
לעשות מה שמעטים הספיקו לחוות: להתמודד עם הלבדות,
לחיות את ההמוניות,להתחבר לצד הנשי שלו, להבין את
המהות הגברית שבו,לזלול בשאוורמיות, להיות מבסוט
מהפשוט,להתאתגר מהמורכב,לתמרן בין החשק לרצון, לשלב
בין החיים במערב לחיות המזרח, ולדעת לבחור:
אבי ביטר מקדימה או דובי גל מאחור.
הוא האמין בטוב כדרך חיים, וידע שדיפ דאון כמעט כל
אחד הוא טוב אך לא היה נאיבי, היה מודע לקשיים
שעומדים בדרך ,אותם קשיים שגרמו לשאר האנשים - להרים
ידיים. לא לו. הוא חקר את האושר ברבאק, והיה נחוש
להלחם עליו.
כל אלה ועוד הביאו אותו למסקנה ברורה אחת: אם נשתחרר
מקבעונות, אם נדע לשלב בחכמה בין הניגודים , אפשר
לעשות את החיים בארץ, טובים יותר.ובין יחשק בה או
לא, עליו מוטלת המשימה להוביל את השינוי.
וכך יצא למסע עם אפס כסף מיליון נחישות ואחד סלוגן
מנצח :
כשקובי בשטח, הבנות לא
