|
ארכיפל"ג
שלא יהיה לך ספק
אני משתנק
מאהבה סגולה אליך
|
חפש אותי, תור אחרי
בדמיונך, בהישענותך לאחור בעת לילה.
דמייני כמושא
העליני והשפילני
|
רוחות לא ישברו
עד שאחרוני בדיך ישברו.
|
במשעולים דהויים צעדנו
לאן יובילו לא ידענו.
|
נעות רק שפתיים
וקול לא קונה - נופל ערל.
|
העיר ומציאותה, עונייה, כאביה
האנשים שנמצאים פשוט בה
והדורשים ממנה
|
יבשה ארץ הגשם.
ואני כאן בוהה באדמה המבוקעת.
כבר נבטו זרעי ההרס, האיבה והרוע
והחל טרוף איש את רעהו
|
יער מוקף בחומות עצומות, של סידן אדם, של עצמות.
ביער אינסוף עלים, הגזורים משטרות.
הוא מת! אבל החיים שוקקים שם.
|
יריעות גדולות- פרסו גולמי הבדות,
להסב תשומת-עין
מיכולות האנושות !
|
לכל אחד דקות של תהילה ורצון להמשיך.
אם במוות, אם ברוח אם בכל אשר ירצה המוח.
על במה איתנה, מחוזקת הנשמה!
|
שבו הימים על המדבריות,
כי מאז ומזמן המדבר רצה חיים.
כמו בעבר האם ייסוג או ייגאה אל הגדות
של אותו ישימון?
|
רכבת מהירה עוברת
כל כך זרים -
כל כך מוכרת.
אחת היא בגוש רציף
|
ברגע של רצון להביע,
כי אין עוד ונאלמה היד הכותבת והמחשבה המכתיבה.
אש חמה כוסתה בחושך האדמה.
|
אבא קטף לי פירות רקובים.
מהכפר, מהעיר. אותם אין נותנים בחינם
|
ארוכות נישא עד אז, ברוח הצפונה אשר מירכתי עולם
|
לבד באור אדם יושב
באולם סגור.
הוא אינו בוכה, הוא מאושר
אבל רוצה לצאת.
|
מוקף בחומות אינסוף
כאן
מתעוררת המחשבה.
|
לחוש שבאושרך דבוקים אנשים אחרים
שלמות בעל כורחך
|
בשבילים לוהטים בערבה אנחנו פוסעים
ולאט מגלים שום דבר הברור מאליו
|
שובי אליי
מלאכית קבר אהובה!
איך חמקת מבין אצבעותיי
כקרקע טובענית...
|
עוקבים אחרי הצל העמוק של עצמנו.
הולכים בעקבותיו, כי הוא הגדרתינו...
|
לא מענה יאה
רק מענה יראה
את אפרי-שלהבות
וגחלי חיים יגחמו.
|
הוא הינו אני המתהלך בחופשיות בדרכים הפרושות.
אך אני מוצא אלא את הכלום.
כלום שמחפש מוצא ותמיד נתקל בך כאשר קרובה היציאה.
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
אתמול קרה לי
נס!
נכנסתי לחנות של
"כלי-זמר",
ברחוב יפו
בירושלים.
פצחתי בנגינה
סוערת על הפסנתר
כשלפתע החלו
צרחות הסטריות,
אנשים השתטחו על
הרצפה נמלטים
משברי זכוכיות
שהתנפצו לכל
עבר...
כמובן שגם אני
נשכבתי מיד על
הרצפה, וכך
ניצלתי בנס
מפיג..
רגע...
בעצם...
תשכחו מזה!!!!
גולדה נוכחת
לגלות שהיא לא
כשרונית במיוחד. |
|
