|
ארכיפל"ג
שלא יהיה לך ספק
אני משתנק
מאהבה סגולה אליך
|
חפש אותי, תור אחרי
בדמיונך, בהישענותך לאחור בעת לילה.
דמייני כמושא
העליני והשפילני
|
רוחות לא ישברו
עד שאחרוני בדיך ישברו.
|
במשעולים דהויים צעדנו
לאן יובילו לא ידענו.
|
נעות רק שפתיים
וקול לא קונה - נופל ערל.
|
העיר ומציאותה, עונייה, כאביה
האנשים שנמצאים פשוט בה
והדורשים ממנה
|
יבשה ארץ הגשם.
ואני כאן בוהה באדמה המבוקעת.
כבר נבטו זרעי ההרס, האיבה והרוע
והחל טרוף איש את רעהו
|
יער מוקף בחומות עצומות, של סידן אדם, של עצמות.
ביער אינסוף עלים, הגזורים משטרות.
הוא מת! אבל החיים שוקקים שם.
|
יריעות גדולות- פרסו גולמי הבדות,
להסב תשומת-עין
מיכולות האנושות !
|
לכל אחד דקות של תהילה ורצון להמשיך.
אם במוות, אם ברוח אם בכל אשר ירצה המוח.
על במה איתנה, מחוזקת הנשמה!
|
שבו הימים על המדבריות,
כי מאז ומזמן המדבר רצה חיים.
כמו בעבר האם ייסוג או ייגאה אל הגדות
של אותו ישימון?
|
רכבת מהירה עוברת
כל כך זרים -
כל כך מוכרת.
אחת היא בגוש רציף
|
ברגע של רצון להביע,
כי אין עוד ונאלמה היד הכותבת והמחשבה המכתיבה.
אש חמה כוסתה בחושך האדמה.
|
אבא קטף לי פירות רקובים.
מהכפר, מהעיר. אותם אין נותנים בחינם
|
ארוכות נישא עד אז, ברוח הצפונה אשר מירכתי עולם
|
לבד באור אדם יושב
באולם סגור.
הוא אינו בוכה, הוא מאושר
אבל רוצה לצאת.
|
מוקף בחומות אינסוף
כאן
מתעוררת המחשבה.
|
לחוש שבאושרך דבוקים אנשים אחרים
שלמות בעל כורחך
|
בשבילים לוהטים בערבה אנחנו פוסעים
ולאט מגלים שום דבר הברור מאליו
|
שובי אליי
מלאכית קבר אהובה!
איך חמקת מבין אצבעותיי
כקרקע טובענית...
|
עוקבים אחרי הצל העמוק של עצמנו.
הולכים בעקבותיו, כי הוא הגדרתינו...
|
לא מענה יאה
רק מענה יראה
את אפרי-שלהבות
וגחלי חיים יגחמו.
|
הוא הינו אני המתהלך בחופשיות בדרכים הפרושות.
אך אני מוצא אלא את הכלום.
כלום שמחפש מוצא ותמיד נתקל בך כאשר קרובה היציאה.
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
מה זה טרנספר?
גם אני רוצה!
נשמע כיף.
אפרוח ורוד. |
|
