|
מה לעשות... לחייך.
תוצר לוואי של שנת יצור 81
חושב, מקווה ודי בטוח שהכל נפלא.
'אוהב בין אהובים,
צוחק בין מצחיקים,
ומחייך בין עצובים.'
מתעורר מתוך חלום, לא מבדיל בין אמת לשיגעון.
בתהום של אי שפיות, מאבד את הזהות
של אותם האנשים, להם קראתי חברים.
|
החיים הם כמו מבוך, שאין בו דרך חזרה.
השגרה היא כמו קיר בטון, כל השאר מנעול פלדה.
|
מחבק את הכאב, לא מרפה שלא יחלוף.
מחפש את האמת, ומקווה שהיא לא שם.
|
שתיקה רועמת, מספרת את מה שהיה.
מבט מכניע, מלטף בלחישה רכה.
|
כשאתה הולך ברחוב
ופתאום הכל רועש,
אתה שם ת'אוזניות
ופתאום הכל שקט.
|
וברגע האמת כשהכל קורה בלהט
היא ממיסה את הכאב וזה עוד בלי לדעת.
היא מנשקת אותי אני מנשק אותה
ורק עכשיו אולי אדע מהי אהבה.
|
לא יודע מה להגיד. מצד אחד אני מאוד נמשך אליה ואני נהנה להיות
אתה, לידה, לדבר איתה ועוד דברים כאלה.
אבל מצד שני יש לה עדיין חבר (שהוא חבר טוב שלי),
ויש הרבה פעמים שהיא ממש לא מתייחסת אלי, כאילו שאני לא קיים.
|
|
|
החיים הם חלק
מהמוות..
--מובטלת |
|
