'אחרי כמה ימים הוא מגיע לבית ספר לובש שחור....
הפנים שלו היו לבנות והוא החליט לגדל את השיער....
הוא היה ממש חיוור והעניים שלו היו אדומות כמו
דם....
מתחת לעיניים שלו היו סימנים שחורים של נדודי
שינה....
הוא לא אמר כלום ופשוט עלה למעלה ונעלם בין
המסדרונות האפלים של בית הספר...'

זה ציטוט מאחד הסיפורים שלו...
הסיפור הכי יפה והכי מושקע שלו.. זו דעתו לפחות..
מתישהו בחייו נעלמו לו הסיפורים והוא חשב שהוא לא
יחזור לכתוב...
אבל הסיפורים חזרו ושינוי חל בחייו...
איזשהו עיכול בשביל הארוך אשר יש לכל אחד מאיתנו...

היום מה הוא יגיד לכם אם תדברו איתו?
שהוא טיפוס רגוע ("חייב להודות בזה אחרת הוא
יתעצבן.."), חביב, לא כועס על הרבה אנשים כי הוא לא
מוצא סיבה לבזבוז אנרגיה על כעס, אך במקום לכעוס
פשוט רוכש כמה שפחות כבוד לאותם אנשים..
משתדל לנהל את חייו בצורה הפשוטה ביותר אך בלי לשים
לב עושה זאת תוך כדי תסבוכם בצורה הקשה ביותר. הבנתם
למה הוא מתכוון?
יופי.. כי גם הוא לא בדיוק מבין את זה עדיין...
פעם ביסס את חייו על כמה חוקים שמתבססים על אבירות
וטוב לב, אך הבין שבשביל לחיות לא צריך חוקים
טפשיים, אלא פשוט לחיות בלי שום ביסוס מיוחד...
והיום הוא סתם תופס השראה מסער בהיר להב.. (רומח
הדרקון. שהמבין יבין..)

הוא אישית התחיל להאמין גם שהעולם איך שאנו רואים
אותו, בנוי על קסם.. אבל לא סוג של קסם כמו זה
שבעולמות הפנטסיה... אלא קסם שונה...
את השראתו למחשבות אלה הוא לקח מסדרת ספרים שקרא..

"הקסם זורם בדם, מהלב. בכל פעם שמשתמשים בו, משהו
ממך הולך איתו. רק כאשר אתה מוכן לתת מעצמך ולא לקבל
דבר בתמורה, יפעל הקסם למענך."
                         רומח הדרקון, כבשן הנשמה
         
וכבר זמן רב שאינו מאמין כבר בגורל, או בכוח
אלוהי..
כן, הוא מאמין שיש משהו שיושב שם למעלה.. אבל לא אחד
כזה שמחליט מה הוא עושה או ייעשה בחייו...
את אותה השראה לקח מאותם הספרים..

"מי רוצה אלים, או זקוק להם? לא אני. שום כוח אלוהי
אינו שולט בחיי, וכך טוב לי. אני בוחר את גורלי
שלי.
איני עבד של איש. מדוע אהיה לעבד לאל ואניח לחוקתו
לומר לי כיצד לחיות?"
                      רומח הדרקון, כבשן הנשמה

חוץ מזה הוא סתם עוד בן אדם רגיל שלפי החברה הפשוטה
שלנו.. יישפט כ"פריק" פשוט ומצוי... או בלאקר, אבל
איך שבא לכם, הוא לא אף אחד מאלו בכל מקרה... וגם לא
מתיימר להיות..
לובש שחורים כבר שנה שלמה כל יום בחייו, הוא פשוט
אוהב את הצבע הזה..
הולך עם peace משנת 1960 או אפילו לפני, ושומע
מוזיקת רוק פשוטה... אוהב בעיקר מוזיקה ישראלית
ובעצם כל סוג של מוזיקה ישראלית שקיים... (לא
מזרחית.. אז לא כל סוג של מוזיקה ישראלית).
לא אוהב מוזיקה כבדה מדי...
ולא ישן יותר מדי...
בדרך כלל אוהב להישאר לכתוב עד שהאור הירח והכוכבים
נכבה ואור היום כבר מאיר דרך החלונות ומפריע לו
לכתוב, וכאן הוא מפסיק לכתוב להפעם...
מה הוא עוד אוהב?
את ספרי רומח הדרקון והמון מוזיקה ישראלית...
ואם תשאלו אותו מה הסרט המועדף עליו כמובן שהוא יענה
matrix במידת מה של גאווה כאילו הוא זה שיצר את
הסרט...
שונא מוזיקה מזרחית ומתעב מאוד טראנסים למיניהם...
ופעם מזמן שיחק משחקי תפקידים, אבל הפסיק, כי זה
התחיל למצות את עצמו...
אוהב להשקיע בסיפורים שלו כאשר הוא יודע שיש לו את
המצב רוח לכתוב, ומשקיע המון ביומן שלו...

אבל למרות כל זאת ובכל זאת...
סתם טיפוס רגיל ביותר, שחושב יותר מדי, ולא יכול
להיפטר מזה...

יש לו בן אדם בחייו שהופך את אותם חיים לגן עדן,
אותה אחות קטנה (מטאפורית מטאפורית..) שהוא כל כך
אוהב אותה... (תישארי כמו שאת.. את הכי בעולם..).

הוא כל כך רוצה להודות לאותם האנשים שעזרו לו בכל
נקודה שהיא בחייו ושבסוף לא ויתרו עליו, שלמדו להכיר
אותו ומקווה לא יעזבו אותו..
נרקסית כהנת הטבע ולורדר המכשף האפל.. (כן כן הם
קיימים).  

והוא מוסר לכם ש...
הוא מקווה שתיהנו מהסיפורים שלו...
הם לא מיוחדים, או יפים במיוחד..
אבל בשבילו... אלו תמיד יהיו הסיפורים שלו...

איש קטן, חציו שחור, חציו לבן אני רואה מולי על היומן, איש קטן, חציו שחור חציו לבן, ובידו שרביט כחול וקצר, בקצו של השרביט, בוהק ברק, שמושך את עיני...

דירה ריקה עצב ואת הדירה אז מנקים, ממה שהתפורר צובעים שוב את הקיר בלבן, בהיר, וזוהר אבל אז אחרי שבריר שנייה אין לבן, אין זוהר נשארה האפילה, כפי שהייתה פשוט לא נעלמה...

שחור ולבן- חלק ב' אינטרוספקטיבי כבר הגדרנו את שני צבעי הנשמה נכון? את שני השליטים שלהם שייך כס המלכות שעליו כל שליט יושב בזמן אחר? אז תגידו לי, איך הגדרתם את עצמכם?

אלוהים שלום אני לא יודע מי כתב את זה, אבל מי שכתב את זה הוא חכם מאוד... כי הוא ידע בדיוק לאיזה נקודות להתייחס ואל מי לדבר... החלטתי שכולם צריכים לקרוא את הקטע הזה... כי אותי הוא ממש החזיר למציאות...