[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כליל החורש
כשנולדתי, הורי קראו לי כליל בגלל שלחיי היו ורודות כמו פרחיו
היפים של העץ. אני לא מוצאת שום דמיון

 klilush

אל היצירות בבמה האהובות על כליל החורשאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי כליל החורשאל היוצרים המעריכים את כליל החורש
כליל, נולדה בירושלים, בגיל צעיר עברה לגור במושב
במרכז הארץ ולומדת בתיכון לאמנויות באזור ת"א במגמה
פלסטית. אוהבת לשיר ולבשל. חגורה שחורה בטאקוונדו.
מנסה להתייחס לחיים באופטימיות ולבלות ככל האפשר.

הסדנה- מוזמנים תמיד:
http://stage.co.il/forum/list.php?f=13&t=41474&a=0




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
יומן
שמעתי את אחד החומים לוחש לחבר אדמדם קצת יותר תקווה כמוסה:
"ואולי הם כבר כמעט נגמרו, ואנחנו נוכל לשקוט קצת, בינינו לבין
עצמנו?" חברו הסתכל אליו בכעס - אף על פי שבטח קיווה בעצמו -
ממש כמו כל יושבי הארגז ששמעו את הנאמר - שכך באמת קרה.

אירוטיקה
היא מעבירה את ידה במורד גבי וידי השרירית והחומה, שרועדת
בצמרמורת לנוכח מגעה הרך

הערה: נכתב במסגרת הסדנה ה-69

אהבה
מגניבים נשיקה קטנה ברגע שאני לא רואה

'אתה גם בכלל לא תבין, טיפש שכמוך, איך הגעת פתאום לחדר הקירור
מאחורי הצרכנייה, לא?'
כשגבו מופנה אל המבנה הידידותי למראה, וקריאותיו הקלושות של
המוכר נשמעות פה ושם, הלך התייר, ואף אחד לא ראה אותו שוב
לעולם

הערה: נכתב במסגרת הסדנה ה-66

הומור
הוא הפתיע אותי יום אחד, הוא בא הנה, עם הסכין הענק הזה שלו
(מצ'טה, כך הוא קרא לזה), הידיים שלו אדומות לגמרי, נוטפות
ומלכלכות לעד את השטיח החדש של אמא שלי.
אמרתי לו שילך מפה, הוא מלכלך לאמא שלי את הבית - וכבר אמרתי
לו לא פעם לא לבוא אלי כשהידיים שלו, ובעצם

הוא הביט לעברה, מבולבל, חסר אונים לנוכח החיוך הכובש והעיניים
המהפנטות.
תמיד הוא היה גרוע בזה, קרב עיניים.
היה צוחק בשניות, ובכל זאת לא יכול היה לוותר על הזדמנות פז
שכזו לשקוע בכחול-ירוק העמוק הזה, בשפתיים המלאות והכהות,
בריסים הארוכים.

סופני
אפתח את סיפורי ואומר שמאז ומעולם היה ליבי כואב בהיפגשו עם
מוות של חיה, לאו דווקא חיית מחמד אלא גם מכרסם או יונה שנמצאו
פטורים בחצר, ובסופו של דבר מצאו עצמם קבורים בכבוד תחת
מצבת-אבן לצד חבריהם שמתו זה מכבר.

סופני
הכירו את ליני...
בטנה המתה והמהמה את המנגינה מהעתיקות בעולם.
שערה כהה אך מעט מצבע השיבולים שבשדה בו היא הולכת, ועורה
כצבע הכרמל באדמה מהם הם נובטים, לצד הקוצים ששורטים כעת את
רגליה.

נכתב במסגרת הסדנה ה-72

פנטזיה
טעם מר בפיו, אדום ומתכתי. מוחו מהבהב ומטקטק, אוזניו אינן
שומעות קולות שירת אלט חזקה,
עיניו רואות רק פה פעור, שיניים מנחשות לשון דביקה, אך הוא
אינו נכנס. הים קודר והיא פרועה.

חלום
היו לנו רק האוהל שלנו, השביל שחצה בינינו לבין האריות
הזהובים, האריות עצמם וכמובן - אחד את השני.
העוברים והשבים מעולם לא לקחו חלק בחיינו השגרתיים והיו רק
כתפאורת רקע לאותה הוויה שהייתה אנחנו.

אהבה
תחילה הבטתי על נעליך.
עד כמה שזה ישמע מוזר, זה הדבר הראשון שעלה בידי להסתכל בו
כשנכנסת;
נעליך, צעדיך והתנגשות הזכוכית ברצפה, מן נקישות שקטות שמילאו
את כל החלל שמסביבנו בהדהוד קל.

היפרדות
גם בחלומותיה, טובים ורעים כאחד, לא העלתה שנטייה בדעתה את
סופה של הפרשה שלא באה עליה לבסוף.

אורבני
הקצב הולם בי ואני נענית לו, נעה בכל הכוח והאנרגיה שאני יכולה
להוציא מעצמי...
בום - בום. בום - בום.


לרשימת יצירות השירה החדשות
בדידות
איך אני רוצה
שישב כאן מישהו איתי
שישחק בידי ויגע בלבי

את רגלו
הוא רק מרח
וכך הקרש לא נחתך

כעס
בא לי לקרוע פוף

הגות
כמו הכנרת

ריח הבגרות
מושכו אל השביל
מושך ומושך ואינו מרפה

פיוט
נקודה אדומה
באופק תכול

אני רוצה לדור במדינה אחרת
לעד זרה
לעד יפה
לעד אהיה נאהבת

הפציע אור
באחד
מימי הקור

יין
שמי חורף
גווניהם קרים כמי שלגים
אך שולחים בך כלום

זכרונות
ומיד נעלמת במעמקי האדמה

פארודיה
הגולם מתגלה
ולא יוצא
בין כה ימות
כשערב המחר יעלה

נפתלי הוזה במידיות
הוזה
וחותר אל השפיץ

טמנתי בה כל
אוצרותיי טמנתי
שדיי, אוזניי, צבע שיערי

וידוי
קודם לכל
קודם שהתרחקו נפשותינו
האמנו שנינו בדבר מה
ואם לא אני אז הוא
וקיווינו שכך ישאר המצב
אם לא הוא אז אני

מצב
קול הפסיעות
על השביל הקשה
קריאה מעונה
של תנשמת או את'נה

פיוט
הייתי רוצה לדעת לכתוב כך
בשפע
להאכיל הקורא בשלל פירות צבעוניים
בשרם עסיסי וחמצמץ, והטעם מתמוסס ושולל

אכזבה
תכניות כבירות
להם הארבעה
אושר לא מושלם
אך זה מה יש,
וההרגשה לא רעה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה נכזבת
הבלבול וחוסר הטאקט
עוברים שם בלי הפסקה,
ואני שואלת את עצמי בתור צופה
אם זו מהותה של אהבה.

יומן
ומה זה עניינך,
הבדידות שלי
ודאי יש לך בדידויות משלך

חוסר אונים
אני עומדת, נשענת על הכיסא בחדרי.

התבגרות
הנאיביות והתמימות התמידית שלו נשארו להן שם, תלויות על חבל דק
שכבר עמד להיקרע, וכשראיתי אותו שוב, כחמישה חודשים לאחר מכן,
הן היו דבוקות לנעלי סוף-הטירונות שלו יחד עם איזה מסטיק ישן
וחלום ילדות שלא התגשם. אולי רק נמך במעט.

הגות
אפשר לשמוע...
את הלב,
פועם ככה,
בשקט


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אותו בית, הבית שהיה פעם בולט בעציו הגדולים והיפים, בפרחיו
הצבעוניים ובדשאו הירוק והמטופח,
היה כעת מט לפול - נוטה לגוונים אפורים אשר אפיינו גם את פניהם
של בעליו, ההורים.
דיבורם היה מונוטוני ומשעמם - כמו הגינה המוזנחת.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
סידרה
אל היצירה

נוף
אל היצירה


לרשימת יצירות הציור החדשות
רישום פחם
אל היצירה
פחם על נייר

צמד ציורים
אל היצירה

רישום בעפרונות




אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
יש לך גידול
סרטני באשכים או
שאתה פשוט שמח
לראות אותי?





שעשועים מהמחלקה
האונקולוגית.


תרומה לבמה





יוצר מס' 69582. בבמה מאז 1/7/06 15:09

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לכליל החורש
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה