|
"..ישנם דברים שלעולם לא יהיו
חזקים יותר מזמן וממרחק,
עמוקים יותר משפה והרגלים,
דברים כמו - ללכת
בעקבות החלום שלך,
ללמוד להיות עצמך,
ולחלוק עם אחרים
את הקסם שמצאת..."
"הדולפין", סיפורו של חולם חלומות
אחרי המון ניסיונות, בקשות, תחינות, מחשבות ותהיות,
הצליחה היוצרת לעשות לעצמה דפיוצר וכשנתבקשה לכתוב
על עצמה- לא ידעה מהיכן להתחיל.
לכן, במקום לשבור את הראש, השאירה לכם, הקוראים
(והמגיבים =]..) להכיר אותה דרך יצירותיה.
אה ו.. דרך אגב,
היא מקווה שתהנו!
=]
אתמול בארבע וחמש דקות אחר הצהריים אבא נעלם.
זו לא הייתה היעלמות תקשורתית, גם לא היעלמות וודאית.
בלי נקודה בלי פסיק בלי סימן שאלה.
קם והלך, בלי להביט חזרה.
|
זה היה כל כך קשה לעמוד שם, להסתכל לו בעיניים ולדעת שזהו, אני
מוותרת על הבן אדם שאני אוהבת, על הבן אדם שעבר איתי כל כך
הרבה.
|
אני אומרת לעצמי שוב ושוב
שאסור לי ליפול
לא עכשיו.
|
פעם מישהו אמר לי ששירותים זה המקום שבו בן אדם מתנהג הכי
בטבעיות.
אז אני מתיישבת ומנסה להתחבר לעצמי.
פתאום אני שומעת קול עמום, בוקע ממקור לא ידוע.
|
ספרי לי סודות אפלים, אהובה
שנוצרו מרגעים קשים של בדידות
אל תתני לרגע אחד של חולשה
לזרות בך תחושה של עצבות.
|
אני יוצאת מעצמי ועושה קסמים
מחממת לבבות של ילדים עצובים
כמו פייה טובה
|
"האהבה שלנו תנצח" - הבטחת לי פעם
כמו שהבטיחו יונה
ועלה של זית
ושלום
|
פעם קיבלתי כזה חיבוק
חיבוק מוחץ, מקיף, אוסף
התכווצתי בתוך הידיים הגדולות והכמעט זרות
שביקשו לשלומי
|
אבא היה אוהב אותי
מהבוקר עד הערב
כל היום כולו.
אולי לפעמים לא יכולתי
|
ילדה מאוכזבת כותבת מכתב
על חיים שהיו ולפתע חלפו
ילדה מאוכזבת זועקת לשווא
אל נבכי זיכרון שכבר נעלמו
|
אהוב אותי - את עליונותי כמו את חולשותיי
השתוקק אליי, אל מגעי אל שפתיי
אמץ אותי לחיקך בחיבוק רחב
בלי לומר מילים
|
אנשים באים והולכים
רגעים. מבטים. דיבורים.
נגמרים לך מול הפנים
|
זהו ילדה
עוד צעד קטן
ואת
כבר כפויה
|
רוח משתוללת בי.
היא מציפה את גופי ואת מחשבותיי
|
בהתחלה זה כואב, אבל בעיקר פוגע. התחושה שמישהו ויתר עלייך.
אין תחושה יותר כואבת מזו.
בעצם יש, כאשר אתה מאבד מישהו שיקר לך.
אבל זה כמעט אותו דבר כי ביום שוויתרת עליי משהו מת בתוכי.
|
כולם אומרים שיש למי לפנות.
הם אוהבים להגיד כמה הם פה בשבילי
"וברגע שתצטרכי אוזן קשבת אני פה בשבילך!"
זה המשפט האהוב ביותר
|
אני מדפדפת בין הדפים של היומן הירוק
ומגלה
שמשהו אבד לי בדרך.
בין מקרה לסיפור, מונולוג ושיר
לא מוצאת סדר כרונולוגי.
|
אני רוצה להאמין בכל ליבי שזה ייתכן.
שיש דבר כזה אהבה כל כך חזקה שיכולה להתגבר
על מחסומים גדולים וחלודים
כמו זה שחורק כעת בתוך ליבי.
|
למרות שבא לי לצעוק, לקלל, לשבור, להרוס, לצרוח, להרביץ, לברוח
מהעולם והמציאות, אני רק אומרת בקול חלוש, אני מבינה. אני
מחבקת את אבא חיבוק אמיץ ואומרת לו שהכול יהיה בסדר, שתודה
שהוא שיתף אותי ואני מבינה כמה קשה לו. אבל בתוך תוכי, זה שוב
פעם מציף. המועקה, חו
|
גוף אל גוף, לשון מתחכחת בלשון, ידיים אוחזות בחוזקה בגוף מלא
תאווה
מגעים קצרים מלאי רטט ומגעים ארוכים שמשאירים טעם של עוד...
אוחזת בגופך בחוזקה, פוחדת שאם אעזוב
תיעלם כהוויה רגעית של חלום חולף
|
עכשיו, כשנדמה שזה כבר עבר
וכל מה שנשאר זה שירים שמזכירים לי אותך,
שוקולד מקולקל שמעיד על אהבתך
וכמה מכתבים בכתב הבלתי קריא שלך.
|
אתה ידעת יותר טוב ממני מי אני ולמה אני זקוקה
אתה תפסת כל חלום חמקמק שכבר כמעט נהפך להזיה,
אתה היית מהיר והחלטתי, אך רגוע וביישן
ידעת להקסים אנשים וזה מה שהפך אותך לשונה מכולם
|
מוזר לחזור הבייתה ולגלות שהדבר היחיד שהשתנה זו אני.
לאבד את עצמי בדרך על מפתן של איזה בית
להרגיש שמשהו בתוכי, אחד מיני רבים,
נבנה ומתמוטט נבנה ומתמוטט
והכל בנשימה אחת קטנה.
|
"אני מתגעגע אלייך"
אתה זורק פצצת אהבה במשקל כבד.
|
נסחפתי לתוך החיים והאמנתי לשקרים,
כאילו הם תמיד היו שם.
|
שלוש דקות שלמות
התבוננתי בעיניים הריקות האלה
שפעם היו מוצפות באהבה
ששרדה זמנים קשים.
|
זה לא העיקר. את אומרת בוודאות,
אך חוזרת שוב על אותה טעות.
הגוף שלך לא עמד בזה כבר
ציפורנייך נשלפו וזינקו על הטרף
והוא קצת מופתע
הרגיש שיש לו ערך
|
התקרבתי מעט, חייכתי אליך,
ונתתי לך את שרצית
ואת שאני לא הפסקתי לדמיין.
|
|
|
'ביית אותי'-
מסלול גלישה
לבהמות וחרקים
חברתיים? |
|
