|
"אני רואה יפהפייה מהממת מצידו האחד של חדר מהודר,
לצידו השני. הטלפון מצלצל! היא רצה בהילוך איטי.
לשיערה השחור יש ברק עם איכויות של הילת מלאכים...
היא מרימה את השפופרת. גונחת שורה ומחייכת. מודעת
ללובן שיניה. אני מחייך במבוכה חיוך מלא ניקוטין.
ופותח עוד פחית בירה של גברים. צילום מאחור מלווה את
שיערה שגולש מתחת לכתפיה, וצונח ברכות על גבה החשוף.
אני מגרד את ראשי באותם איזורים מוכי נשירה ומודה
לאל שנתן לי זוג עיניים ירוקות. היא מנידה את ראשה
ימינה, שיערה גולש ימינה. היא מנידה את ראשה שמאלה,
שיערה גולש שמאלה. פתאום היא מחווירה, אישוניה
מתרחבים, החיוך המושלם נעלם. היא פוערת את פיה,
ומתחילה להקיא שמפו. אני מתחיל להקיא בירה. בפרסומת
אחרת, יפהפייה אחרת מקיאה יוגורט, ילד מקיא פיצה
ושני המבורגרים, בנקאי מקיא כסף, כלב מזיין טלוויזיה
ושותה קולה. היפהפייה מתעלפת, צונחת לתוך ערימת
שמפו. ושוב צילום מאחור שמלווה את שיערה הגולש אשר
לא איבד מזוהרו".
(מיכה שיטרית, החברים של נטאשה- אופרת סבן- רדיו בלה
בלה)
"קלסר גדול" נולד ב 1985. הוא החליט (לא לבדו) שאם
לאשר צבי גינצברג היה שם מגניב למה שלו לא יהיה. הוא
לא אוהב לדבר על עצמו. הכי הרבה הוא מעיד על עצמו
שהוא פרנואיד.
"If the human brain was so simple, we would be too
simple to understand it" (I can't rememner who
said this)
הם לא יכלו לבקש לטוב ממני. בהמשך הראיון כאשר שאלו אותי איך
אני בלשקר, עניתי תשובה סולידית - "בסדר", אבל שיקרתי, הייתי
שקרן מצויין.
|
נכנסתי לכלא מוקדם מאוד, בגיל ממש צעיר, הרף עין אחרי
שנולדתי.
איך שהגעתי חיכה לי שם תא שהוכן במיוחד בשבילי, לא הייתי צריך
לעשות כלום. היו שם מיטה וארון ואפילו את הצבעים של הקירות
כבר בחרו בשבילי.
|
התהלכתי על החוף הלוך חזור, יחף על הצדפים שהכאיבו לי בכף
הרגל. האזנתי לדכי, המיית הגלים. זה היה בדיוק כמו אחרי
שהסכימה שלא נהיה ביחד, או כשמצאה לה חבר, או בלי כל קשר אליה,
כמו כל פעם שהייתי שם.
|
פתאום, שמתי לב שצעירה שישבה ממש מלפניי, בת 20 לערך, מדברת
בסלולרי. לא יכולתי שלא להפנות את תשומת לבי לשיחתה. היא אמנם
דיברה הרבה יותר חלש מהאיש שבספסל האחורי, אבל היא הייתה כל-כך
קרובה אליי שלא יכולתי שלא לשמוע את דבריה.
|
אבא של בובי כבר ממש זקן, הוא בן 20. ואמא של בובי אומרת שזמנו
כבר עבר, וזה עניין של זמן עד שימות. בובי רק בין שנתיים,
כנראה שיספיק לחיות עם אביו בקושי 3 שנים. שזה נחשב די קצת.
|
כשהקהל התבקש לקום וכל המכובדים ורעייותיהם נכנסו למתחם,
הבחנתי בכל המאבטחים, שכמו רוחות רפאים נכנסים גם הם בלי שאף
אחד ישים לב.
|
כולנו באנו לפגישת מחזור, אחרי 27 שנה, שונים ממה שהיינו. לא
יודע אם מצליחים ומאושרים כמו שהמורה אורה אמרה, אבל שונים.
כמעט כולנו נשואים, לכולנו יש חברים חדשים, כמעט כולנו כבר לא
גרים באיזור, כמעט כולנו מעשנים. למרות שניסים ודוד עישנו כבר
בכיתה ו'.
|
ההתרגשות להגיע סוף סוף הביתה ניצחה את העייפות, ולא הצלחתי
להירדם. כבר רציתי להגיע לבאר שבע, משם לקחת אוטובוס לת"א, משם
הליכה של 300 מטר, עם תיק כבד על הגב, עד לבית... של טלי.
|
כל הנחלים זורמים לים
והנחל הזה אדום עז, סתם
|
פתאום כל זכרונות ילדותי הרעים
נפתחו לפני כמו אחו באמצע יער עברי הסבוך בתור נער
לו רק יכלתי לבצע שם ברוא, אחרי כל שנות טעויות שעברו.
ואז אני נזכר בכל וכביאליק זועק ושואל לקיום נעורי
|
מי ישבר ראשון?
שוב אותה כל פעם מחדש כדי לא להישבר
|
התחזית להיום לא משתנה
מאז שבא אלי האביב
היא מנגנת את אותה המנגינה
|
אין לי חלומות. היו לי כמה, אבל רק אחרי שהגשמתי אותם.
אני לא חולם להיות משהו, אין לי כיוון מדויק, נ"צ בדיוק של שש
ספרות.
|
יושב לי על ספסל מאולתר, מוקף בירוק של דשא מעוטר בצהוב של
פרחים. אבנים מכל מיני סוגים פזורות פה.
ממולי נפרש בזווית של שני מבטים אגם בצבע כחול שמתיימר להיות
טורקיז.
|
ביום שבו גיליתי שאין קווים ישרים, חיי לקחו פנייה חדה בצומת
מסוכן, במהירות די פרועה שגרמה ללא מעט סימני צמיגים על הכביש.
|
הלכתי לחפש את האמת. מצאתי רק שקרים. מצאתי שכדור הארץ לא עגול
ושאין קווים ישרים. לפיכך, כבר חצי מהדברים שאני יודע אינם
נכונים. מצאתי שהכל נשען על העבר, שככל הנראה מלא בשקרים.
הבנתי שצריך לחזור להתחלה, אבל נתקלתי באינסוף.
|
אי שם בשמיים, ישנה קבוצת כוכבים בשם "משולש הקיץ".
בכל לילה חשוך ניתן להבחין בה. משולש שווה שוקיים חד זווית
כאשר כל קודקוד הינו כוכב זוהר.
|
|
|
מחשב יכול לעשות
אותו מספר של
טעויות שלוקח
ל20 איש לעשות
ב20 שנה.
נפלאות
הטכנולוגיה...
- שפן קטן
מתמוגג לנוכח
המסכים הכחולים
שלו |
|
