|
היא לא מפגרת, היא "מיוחדת"...
"הוא יהיה בסדר?" היא שואלת בדאגה, מביטה בו במבט ריק מלא
דמעות. "אני לא יודע." הוא אומר בשקט ומשפיל את מבטו.
הם יושבים בחדר ההמתנה ומחכים. שתיקה מביכה שוררת בחדר אבל הוא
בכלל לא שם לב לזה. הוא כועס, לא מבין איך זה קרה.
|
כשאנסה אותי אז באותו לילה שתקתי ועל כך היא שמחה, אך עכשיו
כשאני שותק היא בוכה.
|
ילדה בשחור ברחוב אפל,
גב כפוף, רושם כודר.
חולצה כצבע הפחם ומכנסיים בצבע הלילה,
איפור שחור כזפת המאפר גם את רגשותיה.
|
כשהיה קטן הוא מכר את נפשו
ומסכות קיבל תמורתה.
הוא לבש אותן בכל מקום,
ולכולם אותן הוא הראה.
|
|
|
"זה ברור שהלחם
נופל על הצד של
החמאה, כי היא
מרוחה על
הרצפה"
(מתוך ספר
המבקרים בתערוכה
"שמיים וארץ" של
דיוויד הוקני) |
|
