|
כיפה'לה, ילידת 1988 מראסטטת במקצועה (עושה ראסטות),
מנגנת על גיטרה ועל תופים להנאתה, מציירת רק על
הקירות בחדר ומשתגעת מבנות.
אחד הדברים החשובים בחיים זה חיוך.
חיוך עושה קסמים!
(:
One good thing about music, when it hits you feel
no pain
הכי טוב בלטה, איטונג לא עולה עליי!
ועכשיו אני מדברת:
מי שנולד הרוויח
משו אחד שלמדתי מהחיים:
כלום.
באמאשלכם... תגיבו, זה לא עולה כסף:)
מכירים את זה שאתם מרגישים שמשהו חסר? כל החיים אנחנו מחפשים
ורודפים אחרי המשהו החסר הזה, החלל הזה וגם שמצאנו וחשבנו
שסופסוף מצאנו, זה בכלל לא זה ותמיד יש משהו אחר לרצות יותר.
|
"מי זה?" אני שואלת בתמימות.
"אני אלוהים!" הקול עונה לי. "אה פנאן, מה נים אלוהים?"
"שום נים!" הוא משיב. "מה קורה?!" אני מנסה שוב.
"אני קורא!" הוא עונה. "מממ?!" אני תוהה.
"שלי נעלייך מעל רגלייך כי המקום בו את עומדת קדוש!" הוא קורא
לעברי.
|
- "בראשית בראתי את השמים ואת הארץ והארץ הייתה ג'יפה מהלכת
ולא היה חשמל אז גם היה חושך לא נורמלי ואני כמו מניאק ריחפתי
על פני המים בעוד שיצורים נחותים כמוכם הלכתם ברגל.
|
היא מרגישה אבודה. פתאום הכל הזייה, לא אמיתי, הכל השתנה והיא
רוצה את החיים שלה בחזרה, לחזור להיות הילדה הקטנה.
|
בראשי שמעתי את רעש הרכבת, צרחות גברים, נשים וילדים נחרטו
בראשי. הזדעזעתי.
|
אומרים לי שאני מקבלת כל מה שאני רוצה.
אולי...
אבל זה רק דברים מוחשיים, פיזיים.
אבל מה? כל מי שיש לו הכל אז הוא גם מאושר?
אז אם חלק ממכם חושבים לעצמכם שכן, אז אתם טועים, אולי יש לי
כל מה שאני רוצה, כמעט, אבל מאושרת - אני לא.
|
"אל תבכי, אהה... נו, אני לא רוצה שתהיי עצובה בגללי, בואי
אהה... בואי נשנה נושא."
"לא רוצה, את תספרי לי מה עובר עלייך, מה קורה איתך ואני אנסה
לעזור לך לפתור דברים, רק על תעברי, את לא יכולה."
|
אני מתחילה ללכת לשומקום, לכיוון לא ידוע, לכיוון האופק. כל מה
שאני רואה זה את השדות האינסופיים, המפל וכל הפרחים הצבעוניים.
לפתע קופץ ממולי גרביל בגוון ורוד זוהר באולטרה ולא סתם גרביל,
אלא גרביל ענק, כל כך גדול שאני צריכה להרים את הראש בשביל
לראות אותו,
|
למה לכם להרוס הכל? לקטוע את הכל בהתחלה? אתם לא מבינים שאין
דרך חזרה!!!
|
את מענה אותי, את גורמת לי לבכות כל כך חזק.
|
ואז פתאום יום אחד הכל התפרץ, הכל יצא, בכיתי כמו שבחיים לא
בכיתי, הוצאתי הכל והרגשתי כל כך טוב אחרי זה, זה עזר לי.
אח''כ פשוט בכיתי הרבה יותר, בכיתי המון, הוצאתי רגשות כל
הזמן, פרקתי... הרגשתי טוב.
|
ועכשיו שום דבר לא יכול לשפר לי את המצב רוח, להוציא ממני
חיוך, שום דבר.
אני רק רוצה ללכת מפה ולא לחזור, להגיע לאיזה מקום שיהיה לי בו
טוב, מקום לא כמו כאן.
|
"איכס, תראו את שתי אלה הן לסביות!!!"
והן צחקו.
|
"זהו! כבר נמאס לי מהכל", הוא ממלמל תוך כדי בכי ,"אני כבר לא
יכול יותר..."
הדמעות מתחילות לנזול מעיניו לכיוון הסנטר, העיניים שלו כבר
אדומות וכואב לו הראש. הוא מרגיש שאין לו בשביל מה לחיות יותר.
"אז בשביל מה אני כאן לעזאזל?", הוא מסנן.
|
דרכת עליי.
אני לא מאמינה שהגעתי למצב שאני לא מסוגלת לראות אותך.
|
אתה ממשיך לטייל בין מאות האנשים, תוהה מה הם חושבים, לאן הם
הולכים, מה הם עושים בחיים אבל אז אתה מתנער, זה לא באמת
מעניין אותך.
אתה מדליק סיגרייה מתיישב על הריצפה,מתענג על כל שאכטה שאתה
לוקח, מאפר על הריצפה, "זה במילא יעוף עם הרוח" אתה חושב
לעצמך.
|
אבא שלה.
היא מנסה לשכנע את עצמה שאבא שלה אשם.
היא אף פעם לא מדברת עליו, היא שונאת לדבר עליו.
הוא היכה אותה ואת אמא שלה.
היא אף פעם לא חשבה על זה כדבר רע מכיוון שהיא גדלה ככה, היא
ידעה שאם היא תעשה דברים רעים וגם אם לא הוא יכה אותה.
אבל אז הוא גם התחי
|
אני אוהבת שאת נושכת את השפתיים ומסתכלת לי בעיניים.
|
תמיד אומרים שאם יש למה לצפות שווה להמשיך.
אז, אין לי למה לצפות, אין לי איזה משהו גדול באופק שצריך
לקרות שאני כל כך מתרגשת בגללו.
ובא לי לבכות.
|
הייתי אומרת שהיא מדהימה, שהיא נותנת מלא אהבה, אבל לקחת אותה
בחזרה לא קשה לה ועם לב היא לא יודעת להתעסק. הייתי אומרת
שבשבילה אם מישהו מרגיש אליה משהו זה לא יותר מסתם בדיחה לא
מוצלחת.
|
חתיכת מטומטמת, מה את עושה לי?
|
אהבתי אותה.
אהבתי אותה כמו שבחיים לא אהבתי מישהו.
|
וואללה אני לא חושבת שצריך להתייחס להכל, אני חושבת שאם נשאר
אדישים ניקח הכל בהרבה יותר קלות אולי נצליח לפתוח את העיניים
סופסוף.
|
אלוהים, אם אתה שם, איך זה שכולנו בובות על חוט שלך?
אלוהים, אם אתה שם, למה יש כל כך הרבה שאלות?
אלוהים, אם אתה שם, איפה כל התשובות?
|
אני לא יכולה להתנתק ממך, לא יכולה לשים את הכל מאחורי, לא
מסוגלת להמשיך הלאה.
מה שהיה בינינו היה כל כך מלא משמעות בשבילי, כל כך טוב... כל
כך, מושלם.
|
חיוך עושה קסמים.
בטח שמתם לב לסטיקרים המנצנצים האלה.
|
זה כמו ים סוער.
או שתסחף פנימה בלי לשים לב ותגיע עמוק מדי, או שיבוא גל
ויזרוק אותך חזרה לחוף לנקודה שהתחלת ממנה.
|
ילדה שלי.
אני כל כך אוהבת אותך.
|
אני פה כי הסביבה שלי משפיעה עליי, כי עד שהיה לי כל כך טוב
וכל כך כיף שחודש לא בכיתי, שלא הייתי עצובה, פתאום הכל חזר:
הסביבה עצובה אז גם אני - אי אפשר להיות צבעוני בעולם אפור.
הדפיוצר הזה, לא נכנסתי אליו שבועות, הייתי בטוחה שזה העבר שלי
|
אני לא יכולה לקבל עוד יריקות בפנים מכם.
מישהו חכם פעם אמר לי, דברים לא בונים אופי, אופי בונה דברים.
|
אני לא יודעת מתי הרגשתי את זה בפעם האחרונה, אבל אני כן יודעת
שזה היה מזמן. הכאב הזה בראש שלא עובר, לא עוזב... מתחזק עם כל
מחשבה.
|
מסכת חמצן, זה מה שאתה בשבילי, מסכת חמצן.
עוד ארבעה ימים אני מתנתקת מהמסכת חמצן הזאתי, אתה עוזב אותי,
הולך, יוצא לי מהחיים.
|
את.
עלייך אני כבר לא מבקשת משאלות. החלטתי לבזבז אותם על משהו
שיגיע גם ככה, אז אולי עם המשאלות הוא יגיע יותר מהר. לא כתבתי
עלייך, לא שיר לא מונולוג... כלום. היה לי קשה עם זה.
|
התחלת עם זה ואתה לא יכול להפסיק.
|
אוהבת, שונאת, מפחדת, כל כך אוהבת אתכם, אבל לפעמים שונאת אתכם
כל כך הרבה בגלל זה, מפחדת לעשות שינוי, להתנתק, להיפגע, להגיד
משהו.
|
אני בחיים לא אתעורר, זהו נשרטתי, זה לא בא לי בטוב היום,
דווקא היום.
אני מפחדת להירדם, מפחדת שבחיים אני לא אתעורר, יותר גרוע, אני
אתעורר שרוטה, לא נורמלית, אני מפחדת.
הגוף שלי רועד, אני לבושה במלא שכבות, לא קר לי והגוף שלי רועד
בטירוף.
מה אני אגיד לאמא
|
עכשיו זה מרגיש כמו ליפול לתוך בור עמוק עמוק שאין לו תחתית
וזה רק ליפול בחושך, ליפול עוד ועוד ובכל שנייה לפחד מהתחתית,
לפחד מהפגיעה בקרקע, לפחד מהלא נודע.
|
אדם תמיד ישתמש בשירותי הנכים, בגלל המרווח.
|
קחי את ידיי, קחי אותן. לא אוכל שוב להרגיש מגע של אישה, נפלא
אשר יהיה, לא יהיה הוא כמו שלך.
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
אם לא היה לנו
אינטרנט והיתה
לנו טלוויזיה
-דיינו
ואם לא היתה לנו
טלווויזיה והיה
לנו פלאפון
-דיינו
אם לא היה לנו
פלאפון והיה לנו
ווקי טוקי
-דיינו
אם לא היה לנו
ווקי טוקי והיו
לנו שימורים עם
חוט -דיינו
ואם לא היו לנו
שימורים עם חוט
והיה לנו אחד את
השני -דיינו
ואם הייתי רק
אני -דייני |
|
