|
המילים זורמות ללא כל גבול
את רובן אתה כלל לא קולט...
|
מיד הוא הוציא אקמול עם חיוך
טעמו היה מר אך נפלא...
|
כמו כתם שחור על הקיר הלבן
קר שם בחוץ וגם קצת מעונן
מאזין מבעד לסורגי המשבר
לתווי מנגינה של מישהו אחר
|
שטה בים כה כחול
בתוך עננים של בלבול
|
איש אותה לא יוכל להרוס, על עצמה היא יודעת לשמור
וגם אם תחליט בתפוח לנגוס, לעולם לא תביט לאחור...
|
רק מי שנותרה בו תמימות
מאמין שלמצוא עוד אפשר...
|
והים הכחול משגע
כל-כך מלא נפלאות
הזמן בך לא נוגע
הוא חדל מלהיות
|
אין שום ספק, אפילו לא קל
שהארון הזה שלי ממש מקולקל
|
לחישה עמומה בשקט מוזר
קורעת חוטי מחשבה
|
רשימת קניות בצבעים זוהרים...
|
|
|
מאוד עצוב לי
שאביה האיום כבר
לא מכיר אותי,
אני יושב וניזכר
בתקופה היפה
שהייתה לנו,
זה היה הרבה
לפניי רצח
רבין!
מי חשב אז שמשהו
כזה יכול
לקרות!
ואני אפילו זוכר
איזו ג'ינג'ית
שסובבה לו את
הראש!
מצחיק איך נשים
מפרקות חברויות
של שנים!
יגאל עמיר, בטוח
מתמיד בנוסטלגיה
המשותפת לו
ולאביה הלא כל
כך איום כמו
שהוא חושב שהוא. |
|
