|
נולדתי ב1984.
אני אמורה להיות עכשיו בצבא אבל איכשהו יצא שאני
לא.
וכנראה שאני גם אף פעם לא אהיה.
קורה לי הרבה בזמן האחרון,
ואין לי את מי לשתף...
אז החלטתי לשתף אותכם,
בתקווה לקבל איזו תגובה.
כל מה שנמצא פה אמיתי-
הסיפורים, התמונות, המחשבות, הכל.
חוץ מדבר אחד, השם, משום מה היה לי קשה לרשום את השם
האמיתי שלי.
אז תהנו ותגיבו, ואל תיבהלו אם אני קצת מטורפת כי
תכלס זה פשוט טבעי אצלי.
ועוד דבר אחד, בבקשה אל תשפטו אותי, גם לא אחרי
שתקראו את כל היצירות שלי, אל תנסו להתיימר שאתם
מכירים אותי כי האמת שהדרך היחידה להכיר מישהו היא
להכיר אותו. ושום קריאת יצירות או דברים דומים לא
יגרמו לכם באמת להבין אותי ואת הבעיות שלי.
וזהו. בהצלחה!
סליחה מראש על כל טעות כתיב (אני
דיסלקטית...באמת...)
ותודה מראש שבאתם לבקר.
שלכם,
תמיד,
קים.
:-)
"את יכולה לעשות לי טובה?"
"מה?"
"תדברי. אני אוהבת כשמדברים. את יכולה להמשיך לגנוח לפעמים,
אבל תאמרי לי שטוב לך ושאני אמשיך,דברים כאלה, בסדר?"
היה לי קצת מוזר אבל אמרתי שבסדר, והוא חזר לשם והמשיך ללקק.
|
היא כבר לא יכולה יותר, היא על סף עילפון, והיא לא מוותרת, היא
לא תסלח לעצמה אם היא תוותר כל מהר.
|
אחרי מספר רגעים נכנס כבר לבוש במכנס עוד צמוד עם פתחים
ואיוורורים בכל מיני מקומות, והוא החזיק שוט והוא נראה די
טוב.
"תתפשטי! עכשיו!" הוא צעק עלי, והיכה עם השוט.
הרגשתי קצת מגוכחת, וגם קצת נבהלתי אבל שיתפתי פעולה. הורדתי
את כל הבגדים ועמדתי במקום מבוישת
|
הוא מספר לי
שקשה לו לומר לי שהוא אוהב אותי
אולי כי הוא לא באמת מתכוון לזה
ובסוף המכתב
הוא כותב
אוהב אותך, אני.
|
גם בשבילו זה היה מדהים.
הרגשתי את זה.
|
כשאני גונחת לאוזן של מישהו אחר
|
גונחת בסיפוק, ללא שליטה,
עושה בך שריטה, ועוד שריטה,
כשאתה מעביר את ידך לאורך כל הגוף,
כשאני מחכה לצעד הבא, מחכה לעוד ליטוף.
|
שפתיו, האדומות והמתוקות, שידעו לדבר מילים כה מתוקות,
ולנשק נישוקים כה מתוקים.
שיריו,
שבאמת אמרו כל כך הרבה בשבילי.
|
פעם שכבת איתי בכל כך הרבה רגש,
וזה לא היה קשור למיטה המתכווננת שעולה כל כך הרבה.
|
אני מפגרת, אאאה!!!
זו בכלל לא אני!
|
הזין הזה ידבר אלי יפה, ויקנה לי פרחים.
|
לפעמים אני מדמיינת איך כמה נערים יתפסו אותי ויצמידו אותי
לקיר, יכריחו אותי להתפשט ולגעת בהם
|
"מדוע ציפור השיר אמרה לי ללכת?..." שאלתי את עצמי באמצע הלילה
של אתמול.
מכירים את זה, שאין תשובה לשאלה קשה?!
|
|
שפילברג הולך
לפתוח פארק
שעשועים לזכר
קורבנות השואה.
רכבות הרים
למזרח, סלקציה
בכניסה, יהיה
שמייח.
אפילו שם כבר יש
- מנגלאנד.
תומאס,
ראשון בתור
לכרטיסים. |
|