|
אנחנו כאן שיהיה קל להסתיר
או שאנחנו כאן כדי לחשוף
כותבים כדי לא לחשוב
אך המילים לעולם לא נשכחות
עם השנים הפך גם לדף אנליטי לעבר
זרקו לי מפה ונטשו אותי בפרדס,מצאתי את העץ ומצאתי את הפרי
זה קשה מאוד לחדור לעינייך
אבל האם בעיניים האלו רואים השתקפות
או סתם תהיות שיגרתיות מאתמול
|
אישה מטושטשת ואישה מרה מתוקה,
מה תהיי לי היום?
|
האדמה כבדה מידיי חובה לקפוץ
חובה להרגיש שניות אויר עוברות
חובה להתרסק
|
מאמינה ברומנטיקה, מאמינה באהבה..
האהבה נדמה מהפעימות,
הרומנטיקה צובעת חיים בגוף יש מאין
והכל התחיל באמונה
|
יושב שם, כחלק מהכיסא.
מחפש, מתחפש ומתרפס על קצה חוט,
היד שלך בשלי.
בין חיוכים שווים שנדמים בשנייה,
|
ואנחנו שניים, שני ידידים מנומסים
והם מלאי רגש, שני מעריצים סמויים
|
ברקים כמו סכין שורפים את החושך...
שבי ונדבר על מה שניתקע בגרון.
רעמים רוצחים את השקט...
מילים של אמת שלי ושל השקר שלך.
|
את הקול הלוחש קסמים קרוב לאוזניי
שאוכל להקשיב לכל שינוי בנשיפה
קרוב שבכל שאיפה אטעם את הארומה שלך
להרגיש את העור המלאכי שלך .. בוהק כל כך.
אני צריך יותר מהגנה לעיניים שלי
הגנה ללב שלי.
|
כבשנו את החדר עם אדי אהבה.
לחישות שמרעידות את הרצפה
ומזכירות לנו שהיא עדיין שם..
|
הספרים קוראים לי לבוא ולקרוא.
כמו פעוט שהבין תמותה,
פתאום רוצה את הנצח ומפחד מהמוות.
|
הילד התרשל ונפל
הפנים נעלמו הוא נפסל
פתאום הכל מסובך תחושת הזמן אבדה
ויש שאלות האם בכלל היא הייתה
|
צלילים של אהבה כבדה מכבים הכל.
ושוב הכל שקט, שקט שאומר כמה מילים יפות לכמה דקות
צביטה קטנה בלב מכל ניצוץ חיוכך
צביטה קטנה ממך
|
יד ביד בגשם וברוחות,
יד ביד רוקדות.
האצבעות מכירות לצלילי הג'ז,
מנשקות קטבים מחפשות אוצרות.
|
במדרגות התלולות של החיים קשה לעלות
אני חייב מעקה מפעם לפעם
תהיי כי הדרך למטה ארוכה
תהיי כי בקור כל מכה כואבת יותר
|
מי אתה שחי כשאתה מובעת מהמוות,
שרואה עולמות עצומים רק שחשך עולמך.
מי אתה שמגמגם כנכה
וצוף בשלל צבעים מופק מנקישות פיך כשלבך מלא.
|
|
|
זה נכון, פעם
הדרך לגהינום
היתה רצופה
כוונות טובות
אבל לפני שנה
החלפנו לאקרשטין
זה אולי פחות
טראגי
אבל מגיעים הרבה
יותר מהר
האנטי כרייסט
ברגע של וידוי |
|
