|
והיד מלטפת לב שנסגר
יפה את היום יותר מתמיד
ושוב את אומרת עוד לא מאוחר
כל שתבקש אהיה, רק תגיד.
|
מחבק ומרגיע, את מנסה להגיע, אלי
דרך הדמעות, דרך היופי
עם המון מילים המסתתרות בלחישה
|
רכבת דוהרת
מסרבת לעצור
ממשיכה בטירוף את מרדף החיים...
|
והירח נעלם הסתתר לו בחושך
ושנינו נותרנו לבד מחפשים
מגששים אל האור, מנסים לחזור
|
אך כאילו היה
איזה רגש בלתי יציב
שבמקום למשוך אותי אל מחוץ לסערה
|
מהו היופי אם לא תמונה שנשארת ונזכרת לתמיד.
מהו היופי אם לא רגע אחד קצר שנשמר.
יופי הוא דבר חולף, טבע משתנה.
|
כשבן-אדם מאוהב, הוא מרגיש שהוא חי. גם אם האהבה לא ממומשת ולא
מציאותית ולפעמים גם חד-צדדית, כל יום חדש שונה מקודמו.
אנחנו חיים בעולם של שיגרת יום, חוץ מ... "זמן האהבה
ותקופת
הזכרונות".
|
|
|
הו פינקי, אני
אותך מעריץ
הואל בטובך מעט
כריזמה להשפריץ
מי יתנני
פרופסור ירמי בן
יהודה
שראה הילתך, ולו
בשגגה
מי יתנני גרביך,
או קצה מעילך
מי יתנני טמפון
בכוס אחותך
פינקי, הו
פינקי, חרוט
בהסטוריה
מקווה שהבהרתי
לך מהי
"אירוניה"
זוזו לסטרי,
פילולוג |
|
