|
אפרוק את הזעם
אלטף את העצב
איזו דרך מיוחדת
לבטא את עצמי
|
בפניך לגעת
בידי הרועדת
והפחד
לא לעצור
|
אני רצה אל האופק
הוא מקרטע מתנשף לצידי
אני שוחה אל החופש
|
התעוררתי
עדיין גוף חסר תחושה
ראיתי אותך נסער
מלים מבולבלות
|
לגלוש עם הרוח
לעמקי נשמתי
לתוך הים הסוער
|
והרי הטעם המר בגרוני
מאיים כענן שחור
שסופו הוא מבול אכזרי
|
הנה שוב הוא מתייצב מולי
הרגע שמפורר את חיי
|
בחיים שלי
אין שחור ולבן
ולצערי אין גם אמצע
הכל צועק באדום ארגמן
|
עמוסה בשירים וזכרונות
ופאזל לא גמור של אהבות
חלקן נודדות בעבר
|
|
|
לא, גמבה, אל
תקפצי ממדף,
בועז לא צוחק
עלייך, הוא גם
אוהב בחורות עם
חזה קטן!
לאאא!
לעזאזל עם המבט
השטוח.
זוזו לסטרי,
מחפש ירק חדש,
למטרות רציניות |
|
