|
 בדיוק כמו החיים שלי - שחור או לבן... |
KaTa Woman
"כל אחד מת בסוף
אבל לא כל אחד חי באמת..."
אולי ביקשתי עננים
ואז התחיל לרדת גשם,
זולגות טיפות על הפנים,
חשבתי שבעננים יש שקט.
|
לילה עכשיו, אבל השמש זורחת,
אני כמעט ישנה, אבל כל-כך ערנית.
הקור חודר מבעד לחלון הפתוח
אבל זה לא משנה, כי אתה פה איתי.
|
אז זה טוב שיש גשם, כי אז יש לי סיבה,
מן תירוץ שכזה לא להאשים את עצמי,
להתמודד עם הגשם ולא עם הבעיה,
כניראה כשיש גשם, לבכות זה הכרחי.
|
בנסיון לשמור על מה שיש,
ובתקווה לשוב למה שכבר היה
מרוב הדיבורים על אשליות,
שכחתי מה באמת אני רוצה.
|
אולי לא סתם כל זה קורה לי,
אולי זה לטובה שזה קורה,
אולי עדיף לי לא תמיד לדעת
ולחכות שזה פשוט יקרה.
|
אבל אני סומכת על הזמן שיעשה,
ויום אחד, יקרה מה שצריך לקרות.
|
אז אם על כדור הארץ יש צדק,
כנראה שאני חיה בעננים.
|
אז אולי גם אני לא, ואולי עם הזמן,
אני אבין שכל הדרכים מובילות רק לכאן.
|
ויש אנשים שפשוט לא מרפים
זה לא קשה להבין, הם פשוט לא רוצים
לקבל את מה שכבר מובן מאליו
שהחיים הם לא בעבר, הם עכשיו.
|
רובכם תשכחו את מה שקראתם פה אחרי 10 דקות בערך. רובכם לא
תקראו את זה בכלל. רוב אלה שקראו, יקדישו לזה כמה דקות של
מחשבה. רובם לא יגיעו לאף מסקנה.
|
|
|
"גם לכתוב 'סוף'
בסוף זה מיותר"
מתוך הספר:
"מאה משפטים
במתיים ששינו את
פני ההיטוריה" |
|
