|
חלמתי פעם צבעי פרפר
לא אחד-מני מספר,
ובלילות סתיו- הכל אפור
אטווה לך ממני, שמיכת מזור
בי תכסי אז, כתפך מקור
ואזרח דרכך- בקשת אור.
כשתאהבי את עצמך, אז תוכלי
|
הבוקר- גילית אותי
נחבא בין סדיני אהבתך,
מכורבל בזיכרון טעמך.
כשגילית אותי . . .
|
הייתי זורם אליך כנחל,
משקה את עצמי
במימיך המלוחים,
מפזר בך, את
זכרון היותי אכזב.
|
נצרך לנשימתך
שתמלא אותי אויר,
כי בעומק שלנו, תחת השמיים
|
עמדה בינינו לחות,
לחות מטיבה ומתמשכת.
דוק דמעתך, שפתיי מלוחות
שארית יינך בכוס, אצבעותי תרות
גופך- דוק זיעה,
|
מיוחד הוא הרגע, שהכיל את כולי
ומעט רגעים שהתקיימו בי-
הצדיקו את חיי, הצריכו חיים שלמים.
|
ואף שנתקיים כמעט לנצח,
כנראה- תשאר בנו,
מספיק תוגה לאהבה.
|
בכל שלישי אני מת במקום אחר
מן מוות לא מוכר
וזר, חוזר לביתו מאושר.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
ואז המלצרית
אמרה "ומה עם
הטיפ" ואני
חייכתי אלייה
ושאלתי אותה
בתמימות מעושה
"רוצה טיפ?"
האחרונה חייכה
ל'כן' והשארתי
לה טיפ "בפעם
הבאה תגישי את
הסלט על בגט ולא
על החברה שלי!"
אחד ברגע
פוסט-נוירוטי... |
|
