|
חלמתי פעם צבעי פרפר
לא אחד-מני מספר,
ובלילות סתיו- הכל אפור
אטווה לך ממני, שמיכת מזור
בי תכסי אז, כתפך מקור
ואזרח דרכך- בקשת אור.
כשתאהבי את עצמך, אז תוכלי
|
הבוקר- גילית אותי
נחבא בין סדיני אהבתך,
מכורבל בזיכרון טעמך.
כשגילית אותי . . .
|
הייתי זורם אליך כנחל,
משקה את עצמי
במימיך המלוחים,
מפזר בך, את
זכרון היותי אכזב.
|
נצרך לנשימתך
שתמלא אותי אויר,
כי בעומק שלנו, תחת השמיים
|
עמדה בינינו לחות,
לחות מטיבה ומתמשכת.
דוק דמעתך, שפתיי מלוחות
שארית יינך בכוס, אצבעותי תרות
גופך- דוק זיעה,
|
מיוחד הוא הרגע, שהכיל את כולי
ומעט רגעים שהתקיימו בי-
הצדיקו את חיי, הצריכו חיים שלמים.
|
ואף שנתקיים כמעט לנצח,
כנראה- תשאר בנו,
מספיק תוגה לאהבה.
|
בכל שלישי אני מת במקום אחר
מן מוות לא מוכר
וזר, חוזר לביתו מאושר.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"האם הקשיש נשוי
לקשישה?"
"עזוב בוא נלך
לבמה חדשה"
"מה, רק שאלתי
אם יש לו
אישה!"
"עזוב, בוא נלך
לבמה חדשה" |
|
