|
היא שוב עמדה מול המראה ולא הפסיקה להתבונן. בחנה את גופה
החטוב מכל זווית אפשרית, נאנחה בחוסר שביעות רצון מהדמות
המביטה בה וכמעט באה לשאול פעם נוספת:" מראה מראה שעל הקיר, מי
הכי שווה בעיר?" עד שלפתע נכנס לירון, בן זוגה מזה 6 שנים. הוא
זה שליווה אותה ברגעים
|
זיכרון ילדותי עולה במוחי,
ואני תוהה לאן נעלמו
הימים שבהם חילקתי חיוכים
לאלה שביקשו.
|
עינייך שמרו עליי בשנתי
ואספו את דמעותיי כשבכיתי.
ידייך ליטפו אותי ולקחו אותי
אל גליו העמוקים של הים.
קולך ניחם אותי, עטף אותי
בתקווה כשנשברתי,
כשדעכתי.
|
תן להיות בשקט.
תן לי רק לבכות.
עצום את העיניים,
לא רוצה לראות דמעות.
|
|
|
אחרי כל מה
שעשיתי בשבילו,
הוא פוסל לי את
הסלוגן...
(פורץ בבכי מר
וקורע לב) |
|
