|
היא שוב עמדה מול המראה ולא הפסיקה להתבונן. בחנה את גופה
החטוב מכל זווית אפשרית, נאנחה בחוסר שביעות רצון מהדמות
המביטה בה וכמעט באה לשאול פעם נוספת:" מראה מראה שעל הקיר, מי
הכי שווה בעיר?" עד שלפתע נכנס לירון, בן זוגה מזה 6 שנים. הוא
זה שליווה אותה ברגעים
|
זיכרון ילדותי עולה במוחי,
ואני תוהה לאן נעלמו
הימים שבהם חילקתי חיוכים
לאלה שביקשו.
|
עינייך שמרו עליי בשנתי
ואספו את דמעותיי כשבכיתי.
ידייך ליטפו אותי ולקחו אותי
אל גליו העמוקים של הים.
קולך ניחם אותי, עטף אותי
בתקווה כשנשברתי,
כשדעכתי.
|
תן להיות בשקט.
תן לי רק לבכות.
עצום את העיניים,
לא רוצה לראות דמעות.
|
|
|
למטה היה כתוב
"הצעו סלוגנים
משלכם", אז
לחצתי על זה,
למה רציתי להציע
סלוגן. אבל
עכשיו כתוב לי
"הצע/י סלוגן
מתחכם לבמה",
ובכלל הסלוגן
שרציתי
להצע/הציע סתם
סלוגן, ולא
סלוגן מתחכם. אז
מה אני עושה
עכשיו?
מובטל עם צב
מתחרט ומפגין
חוסר הבנה משווע
בדפדפן האינטרנט
שלו |
|
