|
לרגליך נעלי ריצה,
והיא מהלכת לה יחפה.
לראשך מגבעת נעוצה,
והיא פרועת שיער קטיפה.
|
דמעת צבע הבד סחב,
לרוח מחר מתלם האתמול.
|
אותך בתום לילי,
שלך בזיכוך שמיימי.
|
אילן עירום פורש ידיים,
ורדיד רוחה מרחף לכתפו.
|
ו... חם.
כל כך חם.
הוא לא חלם,
כי האויר יכול להיות כל כך קיים...
|
במשק כפות מחופות דקלים,
נרעד גופה בחיק גופו.
לצווארה העטוי דבש תלתלים,
ניגרו אנחות מאריג ליבו.
|
לרגע אחד רצה וניסה,
טעות והדמייה.
|
כל חלום אוצרת בנשימה רכה,
עד אשר ערגתי בך תפרח.
|
מי אמרה שהוא שוב לא יפול?
מי אמרה כי הוא יכול,
לעצור את הכאב מלדמם...
|
רוח מסיט צלצול,
ושפתיי המדרכת חולקות מבט.
לובן מליט מלמול,
ומסלול מהיר מרים אספלט.
|
בניחוח פקעתו טובלת,
החפון בנימי התעברות.
|
מתרפקות לרחשי אישון.
מתעוררות ללהט,
במגע נטיף לשון.
|
גם לא הד שתיקותיו.
ממרומיה דמעותיו קטף.
לעיניה כוכביו אסף,
ולא עוד יסף...
|
להבה מצלצלת,
וכד החלב מתגשם.
להבה מפסלת,
והמשעול בהד מתבשם.
|
עת חולף קפל העונות,
שוב אליה.
בלי לשנות כיוון,
לך אליה.
|
עת הלבנה תעלם בגלימת חשכה,
העוטה קרקע ורקיע.
תכלה תהום באוד שכחה,
מכלה עוגב וגביע.
|
מה היה בינינו התזכור?
מה שקע שם לאחור?
|
צרור נוצות לחוט דק,
בזרועות רוח דבק.
|
מתאר העצים מגלף עלוותיו,
בגוון חום זהב ערביים.
רוח דרכים המשרך שפתיו,
בוזק אבק לעורק מים.
|
בעטרת עינה עומד,
מביט בדמעה תמימה.
|
שבע פעמים ועוד פעם...
גשם שמעט הוקדם.
הכתים את השלכת בטעם,
של "קיץ חום-אדמדם".
|
טשטש בך אותי.
בשקט המלטף רכות ידי.
ברעד הסהר השותק.
נבלעת באבק הנבזק הרחק.
|
נטיף חלבה נבקע,
משלהבתו הקופחת.
נאגר בה ונבלע,
בשלוליתה הרותחת.
|
סדין המבהיק באור יקרות,
מבליע בשתי ערב נרות.
רטט שפתיים במשב לח.
יהב נשנה כנחשול נשלח.
|
בלב ים רווי.
אי של צלילים.
אין לו כינוי.
לא צומחות בו מילים.
|
חג כבשן המחול,
בו חושלה בזלת שאול.
בשכב רגע יצר עוצמה,
באר נפשה שך דממה.
|
היא לו נוגעת.
רוחות כאב פוצעת.
גונחת.
נכנעת לטופר אדמתו
|
בתוכה נע לאלם דופק,
כעלט המשליך הילתו לאופק.
|
גם אין בה שום היגיון,
להתפשט ולשכב לישון.
ההיקף בה מתפורר...
כמו חלקיו אינו מחבר
|
אל תסתתרו לה במשפט,
בו את חייכם ארזתם.
במסכות תמצאו מפלט,
ובסרט אדום הכל חנקתם.
|
על האדמה האור,
מתרוצץ.
אל התבנית השחור,
מתכווץ.
|
אור הירח מתפזר,
הרחק בכוכב נופל.
חוצה רקיע זוהר,
שובל החומק לצל.
|
מבט חולמני,
מתמונה על מדף.
שיער ערמוני,
אשר רגע חטף.
|
היא נכנסה לדירתה האפלולית.
פעולותיה היו מהירות. מחשבותיה התמקדו באור שעוד היה בחוץ.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
שמעון פרס בא
אלי בחלום
ואמר לי,
בנק'ה, אתה הוא
האיש,
למה? שאלתי,
להגשים את
החזון,
הוא ענה,
שאלתי איזה
חזון?
ואז התעוררתי.
אז שמעון אם אתה
קורא את זה תרים
טלפון או פקס,
או אם אתה רוצה
אני הולך
לישון.
בני סלע, אסיר
ומטופל בבעיות
שינה, וסובל
כרוני
מתסמונת טורת
תמסונת דאון
ותסמונת שגדת |
|
