|
לרגליך נעלי ריצה,
והיא מהלכת לה יחפה.
לראשך מגבעת נעוצה,
והיא פרועת שיער קטיפה.
|
דמעת צבע הבד סחב,
לרוח מחר מתלם האתמול.
|
אותך בתום לילי,
שלך בזיכוך שמיימי.
|
אילן עירום פורש ידיים,
ורדיד רוחה מרחף לכתפו.
|
ו... חם.
כל כך חם.
הוא לא חלם,
כי האויר יכול להיות כל כך קיים...
|
במשק כפות מחופות דקלים,
נרעד גופה בחיק גופו.
לצווארה העטוי דבש תלתלים,
ניגרו אנחות מאריג ליבו.
|
לרגע אחד רצה וניסה,
טעות והדמייה.
|
כל חלום אוצרת בנשימה רכה,
עד אשר ערגתי בך תפרח.
|
מי אמרה שהוא שוב לא יפול?
מי אמרה כי הוא יכול,
לעצור את הכאב מלדמם...
|
רוח מסיט צלצול,
ושפתיי המדרכת חולקות מבט.
לובן מליט מלמול,
ומסלול מהיר מרים אספלט.
|
בניחוח פקעתו טובלת,
החפון בנימי התעברות.
|
מתרפקות לרחשי אישון.
מתעוררות ללהט,
במגע נטיף לשון.
|
גם לא הד שתיקותיו.
ממרומיה דמעותיו קטף.
לעיניה כוכביו אסף,
ולא עוד יסף...
|
להבה מצלצלת,
וכד החלב מתגשם.
להבה מפסלת,
והמשעול בהד מתבשם.
|
עת חולף קפל העונות,
שוב אליה.
בלי לשנות כיוון,
לך אליה.
|
עת הלבנה תעלם בגלימת חשכה,
העוטה קרקע ורקיע.
תכלה תהום באוד שכחה,
מכלה עוגב וגביע.
|
מה היה בינינו התזכור?
מה שקע שם לאחור?
|
צרור נוצות לחוט דק,
בזרועות רוח דבק.
|
מתאר העצים מגלף עלוותיו,
בגוון חום זהב ערביים.
רוח דרכים המשרך שפתיו,
בוזק אבק לעורק מים.
|
בעטרת עינה עומד,
מביט בדמעה תמימה.
|
שבע פעמים ועוד פעם...
גשם שמעט הוקדם.
הכתים את השלכת בטעם,
של "קיץ חום-אדמדם".
|
טשטש בך אותי.
בשקט המלטף רכות ידי.
ברעד הסהר השותק.
נבלעת באבק הנבזק הרחק.
|
נטיף חלבה נבקע,
משלהבתו הקופחת.
נאגר בה ונבלע,
בשלוליתה הרותחת.
|
סדין המבהיק באור יקרות,
מבליע בשתי ערב נרות.
רטט שפתיים במשב לח.
יהב נשנה כנחשול נשלח.
|
בלב ים רווי.
אי של צלילים.
אין לו כינוי.
לא צומחות בו מילים.
|
חג כבשן המחול,
בו חושלה בזלת שאול.
בשכב רגע יצר עוצמה,
באר נפשה שך דממה.
|
היא לו נוגעת.
רוחות כאב פוצעת.
גונחת.
נכנעת לטופר אדמתו
|
בתוכה נע לאלם דופק,
כעלט המשליך הילתו לאופק.
|
גם אין בה שום היגיון,
להתפשט ולשכב לישון.
ההיקף בה מתפורר...
כמו חלקיו אינו מחבר
|
אל תסתתרו לה במשפט,
בו את חייכם ארזתם.
במסכות תמצאו מפלט,
ובסרט אדום הכל חנקתם.
|
על האדמה האור,
מתרוצץ.
אל התבנית השחור,
מתכווץ.
|
אור הירח מתפזר,
הרחק בכוכב נופל.
חוצה רקיע זוהר,
שובל החומק לצל.
|
מבט חולמני,
מתמונה על מדף.
שיער ערמוני,
אשר רגע חטף.
|
היא נכנסה לדירתה האפלולית.
פעולותיה היו מהירות. מחשבותיה התמקדו באור שעוד היה בחוץ.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
נהג בחבר כטיפש
ובאויב כחכם.
כך תגרום לחברך
להרגיש חכם
ולאויב טיפש
מדיברי נור'יקו
צ'אן |
|
