|
ילידת דצמבר 1973, אגנוסטיקנית.
אתה צחקת כל-כך יפה שרציתי לצלוב אותך מייד ולעשות ממך איקונין
פופולרי אהוב, סוג של הקטקט ישו הקדוש.
|
בחמישי לאוקטובר, שנת 1974 יצא לוסיאן דופרה מבית המלון בו
התאכסן וניסה לתפוס מונית. לוסיאן מיהר למסיבת העיתונאים
שהתקיימה במרכז הקונגרסים, בקצה השני של העיר. כבר שעתיים שלא
ירד גשם ולוסיין היה די מרוצה מהשאלות שהכין למר קיסינג'ר.
|
הנחתי את הראש על אבא ואמרתי לו שזה לא פייר עם הפרצוף הכי
מתוק-מאוכזב שלי והוא נתן לי שלוק מהגביע שלו ואמר לי שלא לספר
לאמא. תומר, אחי, ראה את הכל והגניב מבטים לכיוון אמא ונכנס
ללחץ. ראיתי את זה על הפרצוף שלו, הוא לא עומד ברגעים כאלו.
|
ומה בעצם חסר לו לאדם כאשר הוא מת, מת הוא ולכן גם החסר אינו
חסר לו, הוא לא רוצה, הוא לא חושק לרצות, הוא לא רוצה לחשוק,
חסר תשוקה, חסר חסר, הוא מת ואין לו זמן כמגבלה, לא סוחב עמו
כלום, הוא ריק, הוא מלא, הוא קו דק בלי למעלה ומטה, הוא סתמי,
לי ולו, אין לו, אי
|
הבחורה הזו אש, הולכת בעיר, מניעה את הישבן השמנמן שלה מצד לצד
בביטחון והאוויר מפנה לה מקום, לא מתווכח ואף לרגע. והיא חוצה
אותו במהירות. כמו לביאה רעבה. קופצת על חלון ראווה בדרך,
מוחצת את אפה המתוק על חלון עמוס צעצועים. היא רוצה את זה ואת
זה. וכל העולם עומד
|
מיה בוהה בי בעיניים השחורות שלה, הן מבריקות כמו מעיים של פרה
שנשלפו טריות מתוכה בזמן שחיטה. אני בוהה בה חזרה לכמה רגעים
ונאבד בתוך המבט התוהה שלה, היא בטח חושבת שאני לוקח הפסקת
אוויר או משהו ומאשימה את אובדן היכולת שלה להבין זמנים
בסוטול.
|
Hubris dart in your eyes
Soften my belly with lies
|
בשמחה של תפוח תוסס ומרקיב לו
|
זו שערוריה איך שאתה כותב...
|
צילום מעובד במעבדה (לא פוטושופ)
|
|
|
בחיים אין שחור
ולבן, יש רק
כחול וסקס, אל
תאמינו למה
שאנשים אומרים
לכם, כולם
חושבים על סקס
במשך רוב היום.
זה כל מה שרציתי
להגיד.. |
|
