|
חומות מבטון לפניי, אך אינני עוצרת-
רק מותירה את העבר מאחור.
על דף לבן, מוכתם בדם פצעיי שהפכו לצלקות
(כי את העבר אי אפשר ואסור לשכוח)
אני מניחה את העט בצד ושורטת בציפורניי
החבולות את המילים האלה
ערומה למולכם
מציגה לראווה צלקות ישנות
רגשית נכנעת, מנטלית נותרת כבולה
אוחזת בחוזקה, כפי שטף אוחז שיציבות
אני נועצת ציפורניי בטירוף
|
אני מגיעה לשלב בו אין לי השראה בעלת פנים
אני כנראה מתבגרת
לראות - להיות
|
|
|
"האם זוהי
תשובתך
הסופית?"
שמואל
איציקוביץ' מנסה
להפליל את
אדולף. |
|
