|
 
"הבעיה היא, " אמר טדי, "שרוב האנשים לא רוצים לראות
את הדברים כמו שהם. הם אפילו לא רוצים להפסיק
להיוולד ולמות כל הזמן. הם רק רוצים גוף חדש כל
הזמן, במקום לעצור ולהישאר רגע עם אלוהים, איפה
שבאמת נחמד." הוא הרהר רגע. "בחיים לא ראיתי כזאת
חבורה של אוכלי תפוחים, " אמר.
טדי/ג'יי.די.סלינג'ר
" ואם באיזה יום גרוע במיוחד באמצע פברואר, כשעץ גדול ייפול על
עמוד חשמל ויעשה קצר בכל העיר אתה לא תהיה כאן? מה אז? אני
אקפא לי למוות כמו מוכרת הגפרורים הקטנה מהסיפור של אנדרסן,
ואתה בטח תהיה באיזה נופש בקריביים שותה מאי טאי על החוף."
|
השרירים עדיין זוכרים
את פעם
כשהיה צריך להתאמץ
להקיז דם
|
היא ילדה קטנה ושבירה מאוד
אימא שלי, אהובתי
|
זה אצלי בדם
אף אחד לא יוכל לקחת את זה ממני
זה אצלי בדם, גם אם אני חושבת שלא
אין לי ממה לפחד
|
כל הכאב בעולם
הזדקק לדמעה אחת
שהפליגה במורד הלחי
יחד עם זיכרון ידיים ואצבעות
|
הייתי צריכה להתפרק,
כדי להיבנות מחדש.
הייתי צריכה להיסדק,
כדי שאור ואוויר יכנסו למקומות החשוכים.
|
דריפ דריפ דריפ
טפטופים של מילים
של צלילים
|
פגעה בי חתיכה של זכוכית מתנצלת
ופצעה אותי
כששכבתי שם
מתבוססת בדמי, חסרת תחושה
הבנתי
|
אני אוהבת אותך במקום
שאין בו זמן
שבו המהויות שלנו נפגשות
מתרחצות זו באורה של זו
|
לפעמים אני שונאת הכול
כן, גם פרפרים
גם את הים
והלוואי, הלוואי שהכול היה נעלם
|
אין לי
סף גירוי עירוני
כזה שהאורות עוברים דרכו
הצפירות לידו
|
והעצים נשארים נטועים וגדולים
אני חושבת שהם בעדי
אומרים לי מחר זמן לבנות, ילדה
אבל היום, היום תתפרקי
|
כשחזרנו מהחורף
עשינו אהבה עם השמש
שתיכן ליטפתן את הגוף העירום שלי
וברקע בילי הולידיי ונינה סימון
ליטפו אותנו בקולן
|
כל יום
במחשבתי, במעשיי
אני מבכה אותך
|
בונה את השרשרת
חוליה אחר חוליה
היום כבר נגמר
אבל אני רק התחלתי
|
קשה לי לבטא את עצמי לפעמים
אני לא יודעת מה לומר
|
אז ישבתי במכונית עם הראש בתוך הידיים וחשבתי על איך שאני
מצליחה להרחיק ממני אנשים כל הזמן. זה סוג כזה של כשרון, אבל
מהכישרונות המאוד לא נחמדים שאתה מאוד מקווה שלא נולדת איתם.
נדמה לי שאני לא יכולה לתת לאנשים מה שהם רוצים לקבל, וגם בקשר
למה שהם רוצים לקבל א
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
"In god we
trust, the rest
we monitor."
The NSA. |
|
