|
פשוט אני
"תגידי לי איך את לא מתביישת, ככה את עושה לי בושות, אה? איך
אני אראה את הפנים שלי במכולת של רובן? אפילו גבינה צהובה אין
לי בבית ואני יש לי כוח לנסוע לעיר? את יודעת כמה כואבות לי
הרגליים..."
הנחתי את השפופרת על השידה והמשכתי לנמנם, גם ככה היא לא שמה
לב.
|
צרור המפתחות נעשה כבד ובקושי שהצלחתי לפתוח את הדלת,
שלא יראו, שלא ישאלו, רק שלא ירחמו, רק שלא יתרחקו.
|
השמש לא רווחה עליה והיא נמלאה תוגה וגעגועים לימים שונים.
|
סיפור קצר ואולי גם מצחיק או שמה עצוב?!
|
איך זה קורה שכמעט ולא באמת
|
לירן הערס נשען על מכסה מתכת של פחית נס קפה קטן וינק שאיפה
גדולה מבדל הסיגרייה הבוער.
לולאות עשן פרחו אל על והתפגגו בהדרגה בחדר הניקיון של בית
המלון.
"הלילה", צפצף לירן, "יש מסיבה".
|
ביום הולדתי האחת עשרה אבא הזמין את כולם לארוחה במסעדה.
במסעדה היה את כל האוכל שבעולם וגם הרבה מה לשתות.
אחר כך נסענו לתל אביב, כדי שאבחר מתנה לכבוד יום הולדתי.
|
ידיי טובות בכדי להכין עוגות וממתקים והן טובות בשביל ללטף
לפני שישנים. לתת חיבוק של געגועים ולחבוש היטב את הפצעים.
לנקות את הבית שיהיה נעים ולכבס שיהיו בגדים נקיים.
|
"בוקר טוב גבירתי, אם תוכלי להקדיש דקה מזמנך בבקשה...
ממהרת לעבודה?! זה לא ייקח ממך יותר ממה שצריך, על חברת
'מונטון' שמעת?
|
לי-רון ואבנר הערסים השתינו על הקיר הצדדי של המודיעין וכשמורה
לשלח בא לנזוף בהם הספיקו לחשוף ישבנם מולו ומול המורה
להתעמלות ונמלטו לפלאפליה הסמוכה.
|
היתה חופשה כזו, אמא גירדה עם הציפורן כרטיס שמצאה על הארץ,
לפי החיוך הבנתי שהיא זכתה בכמה ג'וקים, כי אחר כך היא קנתה לי
את הקלפים שמזה רציתי.
|
בשיעור טבע למדנו על חיי הנמלה, כמה היא חרוצה ואיך המלכה שהיא
הכי גדולה מכולן ועל ראשה כתר, יושבת ורק נותנת פקודות כל
היום.
|
יואב חזר משבועיים ראשונים של טירונות, טירונות כללית. הוא ידע
עוד מהתיכון שאין לו פרופיל לקרבי למרות שהיה לו לוק של מורעל.
יואב בחור גובה ומוצק עם מבט חושב בעיינים, שהיו בדרך כלל
אטומות במשקפי שמש בהן ניראה מינימום מ"פ.
|
"...לפני שהלכת ודאי את זוכרת: בקשתי ממך חיבוק אחרון ואת עטפת
אותי בדגל שלך. נשבעתי לך, עד סוף החיים, להיות נאמן לך ולאהב
תמיד. את צועדת ומתרחקת ממני, האור שלך זוהר ומקרין את היופי
העצום שלך.
|
כשמישהו מת נדלק עוד כוכב בשמים, בגלל זה יש מיליארד כוכבים
בכל מקום ביקום.
|
לשלומי יש כינים. הוא התעורר בבוקר, כשציפורניו עמוק בתוך
ראשו, דם נזל על מיצחו. גירד את הקרקפת מתוך שינה וכמה
משערותיו נשרו על הכרית, או שיש לומר נמרטו בזמן לוחמה נגד
יצורים, שכבר מזמן היה צריך לשכוח מקיומם.
|
ישבנו שתינו והיא מדי פעם הדליקה לעצמה סיגריה ולגמה מעט מהתה
שלה עד שנגמר והצעתי לה ספל נוסף ואז אמרה שהיא חייבת לטוס כי
יש לה מלא סידורים ושחבל שלא סיפרתי לה, וכן חבל שלא סיפרתי לה
|
על מי הוא סח? האם נפח נשמתו? שוב פעם אמן ישראלי הלך?
|
כמה פעמים אמרת לעצמך, אם היה לי ככה וככה, אם על כל פעם שאמרת
את המשפט היתה צומחת לי שערה על ראשי איזה שוקי זיקרי היה
מעמיד על ראשי את פסל החירות. מכל הפלספנות הזו לא יצא כלום.
|
על המיטה שבחדר האורחים נרדם לבוש בבגדיו המקומטים, בנעליו ועם
משקפי הראייה.
|
גם כשלא היה ידעתי לגשת לבנק ולשבור קופת חיסכון, שיהיה לו מה
ללבוש, מה לאכול ואין לממן את הלימודים או סתם להזמין בחורות
לדרינקים.
|
עננים מספר קצת עלינו כבני אדם, על הדמיון או חוסר הדמיון
שבנו
ועל המציאות היומיומית שלנו כעם וכאזרחים.
|
כמו תמיד החיים מפתיעים, כאילו לא מספיק שהאקס זרק אותי לטובת
אישה מבוגרת ממנו בחמש עשרה אביבים.
|
מאז שניר נעקץ התקשורת בינינו לקויה.
|
היא, החברה, אומרת שזה בגלל שאני לא מסוגל לפרוץ גבולות. גם
יציאה מהבית היא כמו יציאה לקרב, וקרבות הם כשאין ברירה או
כשמשעמם.
|
זה היה לילה, אבל השמים היו קצת שונים, בהירים ומובנים.
|
כשמאוד משעמם לי, או כשאני בא לבקר את ההורים, אני נזכר בפעם.
|
עוד שתים עשרה שנה חתונת זהב. אמרתי נעשה חיסכון בבנק שיהיה
כסף נלך בספינה מפוארת אבל הוא לא רוצה.
"מספיק לקחתי אותך בירח דבש לסוף שבוע בנתניה, שום דבר לא מספק
אותך, את כמו אמא שלך עיינים גדולות."
|
כף רגלה היה מקושט בכתמי פטרת לבנה וציפורן חודרנית עבשה נקלעה
לבוהנה.
זה היה יומי השני במכון שיזף וגרוע מכך תחילת משמרת.
|
אין יותר למה להמתין
אין יותר ממה לפחד.
אין יותר אוז.
|
בשום מקום אהוב שלי,
להיות ביחד רק אתה ואני בשום מקום.
שוכבים על דשא מביטים בירח
|
היא לומדת בבקרים
ומתנדבת בבית חולים,
היא תורמת לנזקקים
ואוהבת ילדים.
|
איש ללא גיל, אדם עם גבולות
בלי הרבה בקשות
רק להיות.
|
חושך, הרבה חושך. רואה אנשים ירוקים, רואה את אחיי, חבריי,
כבר לא יודע איזה יום היום ומה השעה ורק רוצה לישון מעט, לכמה
דקות ארוכות. נרדם.
|
אין לי אבא, הוא לא היה כאן מעולם, הברנש.
דווקא כשהרוח הרעה מתגנבת מהמגירה הוא לא נימצא.
הזהרתי אותה שאם לא תצא מהחלון, אקרא לאבא שלי והוא יקרע לה
ת'צורה אבל זה לא קרה, כי אבא לא כאן כבר מזמן.
|
בכל יום הולדת, שניה לפני שאני מכבה את הנרות, אני מבקשת את
הכישרון של אתגר קרת.
|
דייטים. כשמם כן הם. כי זה אף פעם לא רק נגמר בדייט. זה תמיד
ברבים. והשכנוע שלא נורא כל דייט כושל מוביל לדייט המוצלח
שיוביל לדייט מוצלח נוסף עד ליום הנכסף - ההצעה שאי אפשר לסרב
לה. אני, באופן אישי, לא נלהבת מהרעיון של להתרוצץ חודשים בין
מעצבת למאפרת ובין ט
|
הפעם החלטתי לכתב כאן במקום ביומן האישי שלי. סיפור אמיתי.
|
חברים שלי אומרים שאני והשכן יותר מדי ביחד מבלים,
שהגיע הזמן שהניח לו ואמצא לי חיים.
|
זה שם נוראי דנ-אל. אבל קוראים לי דנאל, אני לא רושמת עם י' כי
זה כמו דני ודני זה שם של חננה.
דנאל זה שם של כוסית, של פצצה עולמית, של ביצ', של סדו
מזוכיסטית. של וווואווו!!! ושל "אפשר עוד פעם?"
|
איזה יום עבר עלי, מאותם ימים שחוזרים גמורים מהעבודה. חשבתי,
איזה יופי, סוכות, חצי יום ולבסוף נשארתי יותר מאשר ביום רגיל.
הבוקר הראשון חולה"מ נראה מבטיח. התעוררתי מוקדם ויצאתי לתחושה
הנפלא שיש בשעות של תחילת היום. הגעתי לעבודה, המקום היה עדיין
ריק מעובדים,
|
אתמול בבוקר נסעתי למרפאת השיניים - איני יודעת אם זה יותר
משעמם או יותר מרתיע. אבל כן, נסעתי למרפאה והרופא בדק את השן
המבקשת מזור ואריכות ימים. שלא כמו בפעמים קודמות השן עשתה בוק
קטן ואפילו סייעתי והחזקתי חזק חזק את הריבוע שמצמדים לשן
כשרוצים למצלמה. הרופא
|
אני עוזבת אותך כי אתה מעניין לי את השחלה השמאלית שלי.
|
פעם הייתי פרחה, אבל מה זה פרחה, הכי הרבה שהיא משיגה מהערס
שלה זה קרפ צרפתי ופחית קולה.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
תגובה לסלוגן
הקודם: כן,
בהחלט, את
מטומטמת.
כרוב ב' מקווה
שמי שכתב את
הסלוגן הקודם
יודע את זה |
|
