|
"לא יתכן כי איש צעיר
אשר ידע מכאוב
בשל גל דבש זה שעל ראשך
אותך יוכל לאהוב
בשל עצמך ולא בשל
שער שלך צהוב
אך צבע לשערי אמצא,
חום, גזר, שחור-עורב,
אולי אז איש צעיר כואב
יבחר בי לאהוב
בשל עצמי ולא בשל
שיער שלי צהוב.
אתמול הראה זקן אדוק
על סמך פסוקים לרוב,
כי רק האל , יקירתי,
אותך יוכל לאהוב
בשל עצמך ולא בשל
שיער שלך צהוב".
- ויליאם בטאלר ייטס
אני מתקרבת לצומת והנה הוא כבר עומד ומחכה לי שם. אני בוחנת
אותו, החבר הכי טוב שלי. אח שלי. ומתנפלת עלייו בחיבוק.
"שוב איחרתי..."
"לא נורא" הוא קורץ לי, "בשבילך אני אחכה לנצח."
אני צובטת אותו בלחי והוא נותן לי איזו כאפה של סחבקים ומדרבן
אותי "יאללה, נתח
|
היתה זאת היא, מאה אחוז. איך אפשר לשכוח את הפרצוף של מי שהיתה
החברה הכי טובה שלך?
כל זה קרה תוך שניות ספורות והיא חלפה על פניי, ממשיכה בחייה,
נכשלת בטסט עוברת טסט. אבל בשבילה זה כבר היה אבוד. אני קלטתי
אותה.
|
את המכתב הזה אני כבר לא אשלח לך, כי אותך זה כבר לא מעניין.
מה ששיך לכאב שלי עכשיו כבר לא חלק מנחלת הכאב שלך. כי אתה לא
איתי. לא בלב. אולי מעולם לא היית. אולי, מי יודע.
|
זה אפילו לא רעש של חריקה אמיתית, יותר כזה כמו הרעש שמשמיעים
המגבים באוטו כשהם מנגבים את השמשה כשהיא יבשה ונגמר המים
במיכל.
|
אני עומדת מולך ואת לא רואה אותי בכלל
אני צועקת ואת לא שומעת מאומה
|
אני יודעת שיותר כדאי לי בלעדייו.
אני יודעת שהוא לא יכל לתת לי את מה שהייתי צריכה.
אני יודעת שיש עוד רבים וטובים ממנו שם בחוץ.
|
תקראי בין השורות
בין המילים
מאחורי הטקסט
אות אחר אות
אפילו מהסוף להתחלה
|
יום אחד אני אמות.
יום אחד אני לא אהיה כאן כדי להסביר למה התכוונתי.
מה שאתה תבין זה מה שאתה תקרא לו האמת.
|
כל כך לבד לי- ולא אכפת לי שאולי אתה צודק
כל כך קר לי- אז מה אם אתה אומר שזה מה יש
כל כך ריק לי- ואתה טוען שזה מה שאני מבקשת
כל כך בודד לי- ובעינייך זאת אשמתי הבלעדית.
|
יש לי בגדים אבל אין לי סיבה ללובשם
יש לי מיטה אבל אני לא יכולה לישון
יש לי חיים אבל אין לי רצון
|
כן זה הבחור שלי
אהבת חיי, האושר שבליבי
אין ספק שזכיתי במקום הראשון
|
צומחת היא
מתוך אגודלי בשקט
בעצם לא אגודל הוא זה
אלא בוהן רגלי
|
ובכל זאת אני כאן והמילים יוצאות ממני
לא ממש מעניין, אני חייבת לציין...
|
וכן, אני כבר לא אוהבת אותו. כואב לי לרשום את זה, כי אני רוצה
באיזשהו מקום להמשיך ולראות אותו כ"האחד והיחיד" שלי. אבל לא.
הוא לא.
|
ואולי שמו לא עושה לי כלום כשאני אומרת או כותבת אותו, ואולי
כשהוא מתקרב ליבי לא פועם כמטורף, אבל איכשהוא אני תמיד שמחה
לראותו. לא משנה שזה מתפוצץ לי שניות ספורות לאחר מכן עם פרוץ
הריב הראשון... אני חושבת שאני אוהבת אותו.
|
לכל הרגשה כמעט יש הגדרה.
יש הרגשה של עצב, הרגשה של אכזבה, יש של כאב, יש של שמחה.
|
לא רציתי לבוא אלייך. בטח לא יהיה לך מה להגיד לי.
לא רציתי לבכות בפנייך, לא רציתי לבכות.
|
|
|
"אני מבקש, לא
מהנדס -
סטייליסט חבלה"
(המבוקש עם
התודעה המפותחת) |
|
