|
אני ילידת 1987,
בחורה שאוהבת אנשים,
שהשירה מסבה לה עונג רב.
גם מבחינת המנגינה וגם מבחינת הכתיבה.
---
סטודנטית שמתגעגעת לשירה. ולאהבה אמיתית.(17.2.13)
---
כבר לא בגוף ראשון: כי זו אני, חשופה :
אני חושבת שאהבה תופסת חלק גדול בחיים, וכל אדם זקוק
לאהבה, לחום ולחיבוק..
כשהחשובה היא אהבת הפנים- אהוב את עצמך:
"אף אחד לא יכול לתת לנו אהבה , אם אין לנו אותה
אצלנו"
ומכיוון שאני מרבה לשאול את עצמי הרבה שאלות- שלא
ניתנות עליהן תשובות- ניתן למצוא בשירי הרבה שאלות
ותהיות.
אני אוהבת להעביר את זמני בשירה ובצחוק- מכיוון
שבעזרת השירה והצחוק אני מתנתקת מהחיים וכל הבעיות
הסובבות אותי.
הרבה יגידו שאני אופטימית, יש שיגידו שלא, יש שיגידו
שאני לחוצה ,יש יגידו שאני נעימה לשיחה...
כל אחד ואחת רואה אותי בצדדי השונים. כי כמו כולם
אני מרבה לעטות על עצמי מסיכה.
כדי שתעזור לי לשרוד את החיים הללו.
---
"כטיפה הנוחתת על גג רעפים
חלשה אך גורמת להחיות מתים
מרעישה, רועמת, מקפיצה
ואף נעימה
בוחשת בי להוציא הכל
מבפנים
ומגרדת את הקליפות,
את כל מה שעבר
ורומסת בדרך
את מה
שנשאר
פורצת החוצה
נפלטת שחורה ופרוסה
וזוהי אני
חשופה"
---
אני כאן כדי לשמוע . תמיד.
אופטימטריסט בדק
ודמעות יש לי
ולא מעט
|
כשם שאחות סבתא רבה שלי
סחבה לאחותה כיכר לחם מעופש שכבר הוריק
כל הדרך רק בשבילה,
כך גם אזכור
|
לנשום עמוק ולדבר
כמו שעשינו תמיד
מערבבים יחדיו עבר הווה
עתיד
|
בטוחה שסבתא גאה בי
כבר כמה זמן שאני מבשלת
לבד
|
ולעיתים, גם לי
מותר להרגיש
קטנה ליד גבר
זר, מכר
|
ביקשתי מישהו כמוך הרבה זמן.
כן, לא ביקשתי מישהו מושלם.
ואני כמו טיפשה הסתכלתי סביב,
מחפשת עם כולם ריב.
ואתה שרצית לי רק טוב,
ושהראת שאתה יודע איך לאהוב,
|
אין לי כל נחת
אותך לא שוכחת
לא מרפה
לא מניחה.
|
ואולי זה רחוק
אך יום אחד
גם זה יקרה
אפתח ספר שירים
|
כמה פתטית.
באמת חשבת שככה סתם
יפילו עלייך את הגבר
המושלם
|
באותו הלילה ההוא
בו נפלו כוכבים,
ביקשתי משאלה
ממני - לאלוהים.
|
גשם, סופה
וכך גם במעמקי ליבי
נחה הרבה
|
האם זה
מוזר
שבן אדם
לא מוכר
נשמע כה
נכון
בשבילי?
|
הגד לי מי אתה
והיכן אתה מסתתר
כי אני לא יכולה יותר,
|
ארבע תפילות דומות
ולאו דווקא נעימות
לפחות ארבע דתות
עם שקט שכזה
|
זוהי איננה עונת הפריחה
למרות שבחוץ הכל פורח
|
אז אני כבר יכולה
לספר על ילדות
ולצחוק על מלכת הכיתה
אני יכולה לשכוח שמות
|
ואכתוב על כמה שאותי
הקסמת,
וכמה עם המראה שלך אותי
כבשת
|
כמה הם רצים ולא משיגים
להבה בנפשם,
כמה אני מנסה לרוץ
ורק נושפים לי על
הלהבה שבנשמתי.
|
לוקחת חלקים מפאזלים של אחרים,
מצרפת את כולם, ומבינה מה שהם לא מבינים.
לא רוצה לטעות כמו כולם בעבר.
אך בנתיים אני נמצאת במעבר
|
בצדי הדרך
ליד הנהר
גדלים להם פרחים
מזן מוזר
|
כמה שאת אותו אהבת ,
כמה שבו חשקת,
תמיד זכרת להפנות לו מבט.
מבט שמליבך לא חמק.
אך מדוע שחלף לו הזמן,
לפתע הכל נעלם?
|
לא זכיתי לראותו בעיניי
ואתה לא כאן
השלו אותי,
נתנו לי תחליף מזוייף
|
נמאס לי לחכות לבלתי צפוי
כי יכול להיות
כי גם הוא לא
יגיע אליי
|
ואולי הוא סוג של שלמות עבורם
אותו חייל אלמוני
|
כי אפשר לבנות
מסלול חיים
שיבוא ממני
ולא מאיתנו
|
שהיית שותף פעיל
לדבר שרק שנינו
היינו צריכים עליו לדעת
כי ידעת אותי
|
את מאושרת שהמשיכה הדדית,
עיניו מופנות לחזית,
מביטות בתשוקה,
מחכות לאותה נשיקה.
|
קשר כזה
שבו אפול למיטה
שממנה לא ארצה לצאת
שלא אחשוש מכלום
|
החבל שבינינו.
היום חמישה חודשים
אותו יצרנו שנינו
רחוקים אבל קרובים
|
פתחת לי עוד פרצה
וזה רק לבנתיים.
|
וזה לא אויב
מהעבר
זה אתה.
זה שחשבתי שמוכר.
|
התקשרת
חסרים דברים
או סתם לראות חיוך
או אנשים מוכרים
|
שאמרו לי שאני סתם משחקת משחקים
והסוף לא יהיה טוב,
חשבתי
|
מרעישה, רועמת, מקפיצה
ואף נעימה
בוחשת בי להוציא הכל
מבפנים
ומגרדת את הקליפות,
את כל מה שעבר
|
יהודיה שרצחה את ישו,
יהודיה שרוצה להשמיד את העולם,
|
כואב לי,
ואתה לא פה לצידי
רוצה להכאיב לך
ושתכאב יחד איתי
|
הראש כבר מתחיל להסס ולחשוב,
מדוע דווקא אותו עלייך לאהוב,
אבל התשובה נרשמת בנשמה,
לצערך או לשמחתך היא מראש ידועה.
|
הייתי רוצה אותך כאן לצידי
שתשב כאן, לידי
|
כן, אני אומרת לך את זה
במלוא הביטחון
כחול כהה מנוגד לורוד
ניגודים נמשכים - נכון?
|
כי אנחנו היינו לעם הנבחר,
של זה ששומר עלינו מלמעלה
|
שדאג והבין
וחייך רק באירועים
מיוחדים
כמוהו.
|
שהרגש ההוא היה ונגמר
כאילו לא הבחין באתמול מהמחר
והשאיר אותי נטולה ממנו
והוא? כמו שכלל לא היה.
|
מי יהיה זה שיגיד
כמה ריח טוב נודף מכיוונך
אחרי מקלחת, או סתם כך
|
קר כאן
ואני לא בלונדון
בודד לי כאן
ואני סוחבת עוד יום
|
אני רוצה את הזמן שלי להתמכר
רוצה מכל שאיפה מחדש להשתכר
להיכנס לעולם שבו הכל טוב סביבי
אבל שהוא כאן, אתי - לצדי.
|
לבד זה זמני
כך אמרת לי
ולבטח התכוונת
להגיד משפט
|
בועטת וצועקת
לכל הכיוונים
אומרת תמיד
מה שרוצה
מבפנים
|
ניתקתי, עזבתי, וויתרתי
אמרתי את זה כבר בעבר
סילפתי, שיקרתי, הפנמתי
ושוב קרה אותו הדבר
|
ואני שרציתי להישאר צעירה -
הזדקנתי.
וגם אתם אתי.
|
להראות לך את העולם הזה
שכולו פיות
שעפות לרוב סביב כלום
שצובעות כל דבר בוורוד
|
הקור משכר אותי
כואב אך נעים
כמו אז עם מבטא
מהסרטים
|
יושבת על מיטה
שבה שכבת אתה
איתי
עם כל כך הרבה עוצמה
עם הגשם שדפק
|
אבל זה לא כך
כעת אני מרגישה
שכל הזמן הזה הפך להרגל
וזה לא מה שרציתי,
לשליליות שבך להסתגל
כי יש דברים שאני לא מקבלת,
אך מולך עמדתי בתמונה
ללא מסגרת
|
בוחנת מסביב ולאחור
ולא רוצה לחזור,
ומבינה שוב ושוב סונוורתי על ידי אותה אחת
אהבה שמה,
שלה אף פעם לא אכפת.
|
למה בחיים, יש מצבים
שדברים מסויימים לא נראים הגיוניים?
למה לאחד מגיע יותר ולשני פחות
למה אחת בת יחידה ולשנייה יש אחות
|
הוא יגמגם ובכל חלוש יאמר:
"אני רוצה לדבר איתך מחר"
והוא שותק..
לא אמרת אף מילה והוא- ניתק.
מתקשרת אליו- אין תשובה.
חוששת? המומה?
|
יום רביעי
הגיע לפני שעה
ושוב בשיחה פשוטה
נשארתי ערומה
|
האם כל חיוך הוא מסכה
האם את זה אני רוצה?
לא
אני רוצה בו
|
כאן כל מי שעשה
נחתם
ולא משנה מה יאמר
מה יספר
|
אחד שיהיו לו גם
רגעים פשוטים
אך שידע להתמודד.
אחד שיכבד.
|
הנשיכות שנגסת בי
המילים שאמרת לי
השאירו בי סימנים
לאו דווקא נעימים
|
מותר לי לכעוס
על המין שלכם
ועל אי ההבנה
|
גם כשהטיפות זולגות להן על החלון,
גם אז חושבת אני עליך, חושבת המון.
מודעת למציאות הנוכחת והאפשרית,
ויודעת שגם אהבה כזו היא אהבה מוסרית.
|
אני הראשונה שאי פעם התייחסה אלייך בצורה שכזאת,
אני הראשונה שנישקה את שפתייך הבתולות,
אני הראשונה שנתנה לך אהבה בלי חשבון,
אני זו שלא ידעה מאיפה נחת עליה המטמון,
|
משתדלת
להראות פנים שונות
שאולי אתה שם
תזהה אותי
|
ואפנים שלמרות הכל
מצאתי אחד שיכול
לאהוב בלי סוף
לחבק סתם כך
|
חיפוש הגדרה
חיפוש ספר טוב
חיפוש אהבה
נמאס למשוך לבד
|
של אחד מיוחד
שהיה לי איתו
משהו אחר
משהו רגעי
|
עיניים מדהימות הליכות ונימוסים
והנה שוב נפלתי בפח
ונדמה לרגע שנמאס
ושוב אני מתרוממת
|
אומרים שהכל
נמצא בראש
שצריך רק לרצות
לרצות בטבעיות
|
כבר בלי פוך
עבר לו עוד
זמן
בחיי
|
שקיעות רבות יוצרות
נופים רבים
ואני כאן ואני נושמת
ומחייכת
|
רק נזכור- כך צריך.
ונזדעזע- כמו בעבר.
|
מציצים, מעיפים עוד מבט
אולי זרם הנחל יהיה חזק יותר
אולי מישהו לא יסחף עם הזרם
|
גם כשהתבגרתי
עברתי מנוולים
שלשמחתי או לצערי
עיצבו בין היתר
|
ציפיתי ממך ליותר
כן אני מודה - בי פגעת.
אם לא אתה יבוא אחר
שירצה לנשום את האוויר שאתה נשמת.
|
מה זה בכלל
מעניין
שכך חושבים
שכך מרגישים
|
ותהיה לגבר שרציתי -
מושלם
שאטייל סביבו ומסביב
לעולם
|
שקט
כך גם מבפנים
אם רק היה ניתן
להקפיא את הזמן
|
שאין קצה
שאין סוף
שהכל אפשרי
|
כל הצבעים מוזרים לי,
והחיים מלאים בצבעים.
|
הפכת להיות עבורי מה שכולם ניסו להגיד
כל הזמן, ולהבין -
שאתה לא בשבילי.
|
אחזתי בהם בשתי ידיי
ורק חום ואהבה להם נתתי,
לא רואה בלעדיהם את חיי
רק עליהם סמכתי.
|
לטייל, לפחד
לאהוב, להסתכן
להיות אני
לקרוא המון
|
ואני רוצה להרפות
כמו שהבטחתי לעצמי
שם
ואני רוצה לחייך
|
מסתכלת לשמאל
וגם כאן הרווח במיטה
ריק, להתאפק ולהתפרע
|
החלטנו - לא מוותרים
עליתי איתך על רכבת
רכבת הרים
|
לא הרגשתי בך,
כמה שהיית חסר
רציתי רק אותך
ולא באחר
|
כי מזה אני מפחדת מכל,
שאתה תלך ואני אפול.
שאני אשאר לגמרי לבדי,
ואתה לא תיהיה יותר לצידי.
|
אין זרימה עקבית
אני כאן לפניכם
טבעית
בלי איפור,
בלי בגדים,
|
מספרת סיפור של לילה לבן
מלא שיחות ללא אף מילה
לילה שעליו רק חולמים
|
אולי כאן
אולי דווקא במקום אחר
אזכה במישהו
שנכון בשבילי
|
חושבת על אותו חוט דיג
שאמתח עבורך בשקיפות
שעליו אתעקש בבירור
בעוד אתה תרצה לשוט.
|
לצפות בכאבים, במכשולים
ובהצלחות הקטנות
שיבואו בעשורים הבאים
של המשחק שלי
של שנינו - שנקרא חיים
|
גם שאינך באמת כאן
עמוד מולי בדימיון
|
שמה על עצמי עוד תפאורה
שבניתי לעצמי גם אתמול
אך בפנים - כלום.
שממה
|
אבל מה שכן, אני לא ארשה לך להשתמש בי, אומנם לצידך אני יכולה
להיות עד אין סוף, ולתמוך, אבל אל תשכח, שאולי אני הבחורה
היחידה שעליך אתה יכול לסמוך, אבל עדיין ההפרש הזה,
הוא זה שיפריע תמיד.
|
סליחה?
אני יכולה לבנות עלייך חלומות?
פשוט אני לא רוצה להתחיל עוד משהו
שיקרא לחינם "אהבה"
אתה מבין?
|
אני יושבת פה בחושך, באפלה, עם דמעות עומדות בעיניים.
החדר שלי מסודר, אתמול סידרתי אותו, אני מסדרת את החדר שלי
כשאני עצבנית , כועסת, רותחת, בוכה. למה דווקא לסדר? לא יודעת.
|
לפעמים שאנו מזילים דימעה
וחושבים על מה שקרה
לא משנה אם מתלווים בעצב, דם ויגון
זוכרים שלכל בעיה ישנה פיתרון
|
התאהבתי שלא מרצוני בתחושה זו, שכן אין לי מה לעשות בנידון פרט
מלתהות מתי אותה תחושה תפסק,
ואצליח להיות משהו ספציפי, להגיע לאותם רגעים שכל אחד שואף
להגיע אליהם ולהגיד :"זהו! הצלחתי!"
|
הפרטים ממלאים את הראש ואת המחשבה,
אך עדיין, מה לעשות, אין לי תשובה.
היו פעם רק יחסי ידידות ביננו.
מה קרה? במה השתננו?
|
גם אני הייתי מופתעת,
מעצם העובדה המזעזעת,
שעשית לי מה שעשית לה
שנגעת בי כמו שנגעת בה
שהיה לי טוב כמו שהיה לה
ושאני אהבתי וגם היא אהבה.
|
"וכמו פתית שלג שירד אליי מהכפור, כך ברור לי שתמיד יהיה צורך
לזכור, לזכור ולא לשכוח את אותם מיליונים שלא נמדדים במספרים,
על אילו שנשללה מהם הזכות לחיות בשל היותם יהודיים."
|
מקום שני על אהבה נכזבת שנדחקה למקום שני בלבד, אז מה אם זה
עיתון נוער? אנחנו כאן. לא באירופה, בציו ן- הנוער של ישראל
דוחק לצד את האהבה, כי מה זה אהבה שיש לך סיכוי שיום אחד תחרב
את ביתך פצצה, ולא כמו שהסרטים המצויירים לימדו אותנו, יכול
להיות שגם תבוא פיה וע
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
פקח, אני פורק
סחורה!
פרובוקטור. |
|
