|
עכשיו אני הגבר במשפחה, אני מעניק חום ואהבה,
אני דואג גם לקטנים, אני מספר סיפורים לשכנים,
|
אוהב לא אוהב.
אולי כבר תחליט.
אוהב לא אוהב.
את לבי אתה מרטיט.
|
אם שלי רק אשליה,
ושלה זאת אהבה,
אני אאבד את התקווה,
שהייתה לי במשך שנה שלמה
|
כל פעם שכוכב נופל רואה
אני מביעה משאלה,
|
בשמיים עננים כבדים
מסתירים מפניי את הכוכבים.
בחוץ כבר אין אנשים
|
באמצע הסתיו לפני שעונה מתחלפת,
כל אהבה של זוג מסתיימת,
|
המצב במדינה מציק. ולנו לציבור הוא מזיק.
פיגועים תאונות. באוויר עפות גופות.
עוד אמא בוכה. עוד ילדה יתומה.
בבית אין שמחה. לילד קטן כבר אין משפחה.
|
כבר לא ילדה
כבר לא מאמינה
לא מאמינה לשום מילה
לא רוצה עוד אכזבה
|
להאמין ולבטוח,
להאמין בלי לברוח,
|
להאמין ולבטוח
להאמין בלי לברוח
להאמין בלי לפגוע
להאמין בלי פתאום לקום ולנסוע
|
חשבתי על כל מה שעשיתי, על הטעויות
פתאום הרגשתי מן משב רוח קריר ורגוע
נעלם ענן של אבק וראיתי אותך פצוע
שוכב ליד השולחן וכולך מדמם
|
הרוח בדמי ממשיכה עוד לנשוב,
ורק בגללך לי כבר לא טוב,
|
מחכה לאהבה,
על קצות האצבעות,
מספרת כבר לכל החברות,
יש בי כבר הרבה תקוות,
|
|
|
הכל חוזר אלייך
וקקה בידייך!
יונה וולך. |
|
