[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
עלומה


אל היוצרים המוערכים על ידי קרן בלי אור

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
פניה מבריקות מזיעה. היא מטפסת דרכה במדרגות. לאה. בגופיה
שחורה, כתפיותיה דקות מרושלות, תלויות רפויות על כתפיה,
מאיימות להישמט ולחשוף עוד מגופה. בידה האחת שקית מצרכים,
ובידה האחרת צרור מפתחות.

- 'היא מתגעגעת אליו. היא מחכה לו והוא לא בא'.
- 'אני יודע', הוא עונה לה, בטון זהיר.
- 'אתה לא יודע. אף אחד לא יודע. מה נלקח ממנה. מה נלקח
ממני.'
היא יושבת על מיטתה הסתורה. בחדר חושך. והיא מתירה את כפתור
הצווארון, ופותחת את הרוכסן בגבה בידיה הגמישות תמי

והוא משכיבה על סלע מחורץ מאובנים, גבה כואב והיא נאנקת בשקט.
מביטה באלם בחללים הפעורים תחתם, בריק המאיים בין אבן לאבן.
איך נעתרת לו כך, על סלעים משוננים, המקעקעים בגבה תשוקה
גנובה. מייסרת.

הם נחגרים בשתיקה. השמש מכה בהם. הוא שולף משקפיים כהים מתא
נעלם, והיא מצטערת שלא תוכל לראות את עיניו הנהדרות, שנהנית
להציץ בהן בגניבה , בזוית עינה שלה.
היום הבחין בכתם בעינה הימנית. אט-אט ייחשפו בי הפגמים כולם,
מהרהרת בינה לבינה.

הוא שלילה לילה סר אליה כעת סר ממנה, בליבו בעיניו במבטו.
כבר אחת לפנות בוקר והיא אינה ישנה והוא אינו ישן.
עוד מעט יתרצה הלילה לבוקרו של יום, והיא תקום משנתה, ממיטתם
שהפכה לה לקבר קר.

'מה עם הכתיבה'?
-'אה. הפסקתי. מזמן כבר..'. עונה בביטול. כואבת פנימה. משהו
בשאלה הזו כיווץ את גרונה והגיעה שעתה ללכת, בטרם תפרוץ בבכי.

מושיטה את ידה, ומחייכת בעווית.
הוא לוחץ אותה רפוי רפוי, חיוכו נמוג.
-'שמחתי להכיר אותך' היא פונה לסיגל בפעם הראשונ

היא מחייכת אליו, נזכרת בליל אמש. איך עד השעות הקטנות, גילו
האחד את השניה. איך, למגעו, מתקיימות בה העונות כולן. נושרות
עכבותיה כעלים בסתיו, היא סוערת למגעו כחורף, סמוקה ופורחת
תשוקה כאביב, ושוכבת, לאחר מעשה אהבתם, יגעה ומותשת כקיץ'.
מסירה את הסדין הסגלגל

אהבה
-סליחה. הייתי כאן לפני עשר דקות. אפילו פחות. שמונה. נתתי לך
מעטפה חומה גדולה. אני צריכה אותה בחזרה, בבקשה'.
-גיברת, את לא יכולה להתפרץ כך בתור. יש אנשים. תחכי
בסבלנות'.
-(מתחילה לבכות) 'אני חייבת את המעטפה'... 'את לא זוכרת אותי?
קניתי גם חבילת מעטפות

- 'תתלבשי, הולכים לנירצ'ה' הקיצה אותי למחרת, פותחת את תריסי
חלון חדרי בתנופה, שמש בוגדנית פרצה לה דרך, מיתריה פורטים כאב
בעיניי, רטיבות בלחיי: הייתי מותירה כריות ספוגות רוק. ריירתי
בשנתי אז, כמו ברז הגינה שדלף דמעות ללא הרף

הגבעה ריקה, מכוניות מקיפות אותה כטבעת רוחשת, עיניו עצומות
ושפתיו כבושות בחזה, באוזנה, בצווארה. עיניה פקוחות והיא
מבחינה בקשיש בכסא גלגלים, בגפו, תוהה האם הוא מבחין בהם.
ציפורים שליוו אותם בטפסם מעלה, חדלות. שיערה פרוש כמניפה,
מסתבכים בו עלים יבשים...

אהבה נכזבת
עשרים וששה באוקטובר. בוהה בלוח השנה כמדי שנה, בתשע השנים
האחרונות...נאנחת ונושכת שפתה. הפעם תתקשר...
מחייגת אליו. הנמהרות הזו... תשע שנים התאפקה לה ועכשיו..
קולו זר לה. בכל זאת,עשר שנים. צרידות בקולו. הסיגריות.
העייפות.
מאוחר מדי להתחרט.

בואי. שבי על הכיסא. היא מתיישבת, שקטה. ידה מכסה את עיניה.
והיא בוכה בלי קול.היא מרטיבה את שיערה, ומקציפה אותו בכמות
אדירה של שמפו, מקרצפת את גופה עם הספוג ובוכה.אחר כך מעמידה
אותה, מרחיקה את הכיסא, -'תורידי את הראש'. היא אומרת לה,
ברכות. ברחמים גדולים.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אל חשכת מרתפיך מורדת

מגששת דרכי כסומא

מבטך בעורפי

ילד פרא

הלילה אקברנה בכוחות אחרונים
אבוא לאפרה במיטב המילים
עליבותה מכוסה
תכריכי זכרונות דהים

בינתך פרפרה נחמסת
בכח בגידת תשוקתך
וכבדו העינים מראות
איך את, בתבוסה, על גחונך

בוא בדלתי הנסתרת
אלטף את שערך הרך
שפתיך חמות נשקני נסערת
עירומי נעטף בכנפות חולצתך

בטירתי אין הולך ואין בא

אצבעות סוררות יתבעו
לקדש בגופך חטאים
ואת נעתרת.
כי ידעת.
באה עת שילומים

יכולתי לך

אהבה
בלילה
צועקת בשנתי
יורקת אש מאכלת
תובעת עלבוני
גופי שואג תשוקתו
כלביאה בעונתה

עת באתי אליך
גופי כבד מדעת
ובפי תפילת דרך
תפילת נפשי
כי גדל רעבך
בחלקות בשרי
חרון גופך בי נתת
ואחריש

מילות אהבה אחרונות
מפלסות דרכן אליך,
עייפות מדרך טלטלה

את סכין המנתחים שלך
השחזת לפנות בוקר
(השמש פגשה בה לרגע וזו סינוורה)
היא לוטפת את פני, כמעט לא מותירה סימן
קילוח דק מהמצח, ניגר על סדין ישן...

נזירי
מסגף עצמך לדעת
תשוקתך מוכחשת
מפרפרת גסיסתה
תחת גלימת המצפון

אחפר בסלעיך לתור סדקים
הנה אחד. והוא צר
כורעת. עיניי עצומות. לחצב בלשוני
להתיר חרצובות תשוקתך

עצים מגויידים עוטפים שדרה
שורשיהם כשערותיי המתפתלות בך
והם לוכדים גזע איתן
לחנוק
לחנוק

כורעת תחת גיבנת קנאתך
כשדה חיטה מבשילה
באגרוף הקמוץ מליבת אבן
תכי בחזה הנפעם מזרה

ימים נוראיים מידפקים בשעריי
מת העבה בגזעים
'באה עת שילומים' לחשו באוזניי
המה שאהבוני מייחלים למותי

לקרב הגומלין אגיע.
מיתית. רעה.
אפתיע אותך ואת תשוקתך.
לבתך תשטוף בערת ערוותי......

יונים מחוזרות בכיכר
הומות תבוסתך, אישה זרה
לא תבוא הלילה פרא




לישון בלילה.





מתוך: "דברים
הגיוניים
לחלוטין".


תרומה לבמה





יוצר מס' 49371. בבמה מאז 11/3/05 6:27

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לקרן בלי אור
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה