|
נולדתי ב1984
שנת תשמ"ד.
אמרו שהעולם יחרב, רק בגלל השם...
אבל בסוף היה טוב.
בגלל זה אני אוהבת אגדות.
אבל לא רק כאלה עם סוף טוב...
אז ככה יצאתי.
ילדה שמחה.
ילדה עצובה.
פעם כזאת, ופעם הפוכה.
פצעים ונשיקות.
סכינים ואהבות.
חיבוקים ודקירות.
זאת אני.
סתם ילדה.
אתה לא הקשבת כשבכיתי כשאבא ליטף לי את העור מתחת לכותנת
הלילה, כשידיו המחוספסות מחתכי ניירות הקודש חתכו בבשרי חתכים
חדשים וכואבים הרבה יותר...
|
אני יושב לי בפינה ומסתכל על כולם. לפעמים אני מתחיל להתנתק
ומתעטף בבועה שקופה אטומה שדרכה אני מביט על כולם. הקירות
אצלנו לבנים, רק לבנים. אין צבע.
את הצבע כאן מספקים האנשים, ויש להם מספיק צבע כדי לצבוע
פעמיים את כל העולם.
|
"אני אוהבת אותך"
"אני לא מבין למה אני היחיד שלא רואה את זה..."
"אני באמת אוהבת אותך!"
"אז למה אני לא רואה לך את זה בעיניים?"
|
ובנשימתי האחרונה,
אריח את ריחך המתוק,
ואחשוב עליך.
|
אני רוצה להטריף אותך עד שתשתגע.
שתלטף לי את הפנים בזהירות עדינה כזאת, כמו פרפר שנוחת על
עפעפיו של ענק ישן.
תהיה כמו שאני צריכה ואל תיתן לי מנוחה, אפילו לא לדקה.
אני לא יכולה סתם לשכב בשקט בלי לעשות כלום.
|
אני רוצה שיכאב לך עכשיו.
ממש יכאב.
שלא תירדם בלילה.
שיעקוץ לך בצד,
שתחשוב שזה כאב ראש, קלקול קיבה, או סתם שלא שתית מספיק מים
היום.
|
הייתי כל כך תמימה כשפגשתי אותך.
קיבלת את הלב שלי כמו מתנה ורודה עטופה בסרט,
רוטטת מציפייה שתפתח אותה כבר ותגלה אותה.
נתתי לך את כל כולי.
|
|
|
הגיע משהו
מלינור?
שלמה נור בטוח
שהוא מאוהב |
|
