|
Seal
אם תרצי שאבוא ואחבק
אז דמעה בודדה שבכית, תלבה את האש
לא בגלל הרצון לחיבוק, כולנו זקוקים למגע
פשוט, כי היית צריכה לבקש.
|
תמונתי מעולם לא הוקרנה על קירות לבנים,
ושירי לא נכרכו לספר במלאות לי שלושים.
אין לי קבר עליו אפשר לבכות, ולא ערוגה
של פרחים,
וילדים לבושים לבן לא קוראים
את שמי ומניחים זרים.
|
בדרך חזרה, מהדלת הפתוחה
אל מול ערבות האבדון המושלגות
נאלמתי
דמותך קרועה בין רוחות הסתיו
|
אל תעצרי דמעותיך, כי לא רעות הן כולן
תאהבי אותי, תשנאי אותי, תחבקי, תנסי לברוח
את יודעת איך חדרך האפל, הוא זה הנותן לך כוח
|
ושוב השחפים, לבנים כמו יום חדש
חוזרים אל המים
שליחיו של הבוקר
קוראים לי ללכת ממך כמו קרחון אל הים
|
הבל פי, סמיך, ערפילי
פורץ אל האוויר הקר
מתגבש ברגע כמו חלומותיי
|
הניחי לסבל, הוא יסבול עוד לילה אחד
|
מוצא אותך לצידי כל פעם מחדש
ואף פעם לא איתי כשאני רוצה כל-כך
ועכשיו האוויר משתנה והרוח מעיפה שוב עלים
ואת יודעת איך הסתיו הזה מכווץ לי את הלב
|
|
|
לפחות אני מקיים
יחסים עם האדם
שאני הכי אוהב.
ההוא שנולד עם
הזין ביד. |
|
