|
האקדח הקר מסוג סמית' אנד ווסון 9 מ"מ ששכב על המכתבה החל
לקרוא לה. קריאות אילמות אלו נשמעו כמו צופר רעשני במיוחד של
ה-4 ביולי ומחשבה בודדת החלה להתגבש במוחה.
|
כבר כשהתקשרה אליו והזמינה אותו לשיחה היא יכלה לראות מה יקרה.
מה יהיה עליו בעתיד.
תכנס, שב זאת רק שיחה, אל תפחד. אבל היא ידעה כי בעיניו ירצד
הפחד מהאי-נודע. הוא תמיד היה חלש מהאחרים. הוא יתהה אם עליו
לנשקהּ או שהאירוע הזה שונה. לבסוף יוותר.
|
היא ישבה ובכתה, אני לא יודעת למה, אפילו היא לא ידעה.
היא רק ישבה ובכתה
כל כך כאב לה
אני לא יודעת מה, אפילו היא לא ידעה.
|
זה מה שאני חושבת על עצמי
שאני נוראית
שאני דוחה, רקובה, מלוכלכת.
היה לי זמן לחשוב, ולתכנן הכל
היו לי חלומות ותכניות
|
רוצה לברוח, לברוח מכולם
וגם לשכוח, לשכוח את העולם
קשה לי להמשיך
לנשום
לנוע
להרגיש
|
המדרכות כבר כמלות תחת מטח הגשמים
והסתיו כבר הדיף ריחות משכרים
ואני יודעת שאי שם אתה כותב לי, שאולי זה יקרה
אבל מכתביך אובדים בידי.
|
אני חולמת בלילה
על אותן מחשבות
שוברת הבטחות של עצמי
אין טעם למחות
ובכל זאת כמהה
|
אני חושבת שעוד אוכל להיזכר בגשם
הגשם הראשון שבו הלכתי
שבו יש לי כעת מחסור
|
אני חושבת שרציתי לבקר בכוכבים
מי לא היה רוצה?
יכולתי לעלות לי על סירה
לקחת משוטים ולהמריא
|
עכשיו קר.
את זה אני יודעת. אני כמעט בטוחה בזה.
או אולי בעצם זה רק המאוורר שאמור להפחיד את היצורים,
את מוצצי הדם שאוכלים קצת ממני בכל פעם.
|
|
|
