|
האקדח הקר מסוג סמית' אנד ווסון 9 מ"מ ששכב על המכתבה החל
לקרוא לה. קריאות אילמות אלו נשמעו כמו צופר רעשני במיוחד של
ה-4 ביולי ומחשבה בודדת החלה להתגבש במוחה.
|
כבר כשהתקשרה אליו והזמינה אותו לשיחה היא יכלה לראות מה יקרה.
מה יהיה עליו בעתיד.
תכנס, שב זאת רק שיחה, אל תפחד. אבל היא ידעה כי בעיניו ירצד
הפחד מהאי-נודע. הוא תמיד היה חלש מהאחרים. הוא יתהה אם עליו
לנשקהּ או שהאירוע הזה שונה. לבסוף יוותר.
|
היא ישבה ובכתה, אני לא יודעת למה, אפילו היא לא ידעה.
היא רק ישבה ובכתה
כל כך כאב לה
אני לא יודעת מה, אפילו היא לא ידעה.
|
זה מה שאני חושבת על עצמי
שאני נוראית
שאני דוחה, רקובה, מלוכלכת.
היה לי זמן לחשוב, ולתכנן הכל
היו לי חלומות ותכניות
|
רוצה לברוח, לברוח מכולם
וגם לשכוח, לשכוח את העולם
קשה לי להמשיך
לנשום
לנוע
להרגיש
|
המדרכות כבר כמלות תחת מטח הגשמים
והסתיו כבר הדיף ריחות משכרים
ואני יודעת שאי שם אתה כותב לי, שאולי זה יקרה
אבל מכתביך אובדים בידי.
|
אני חולמת בלילה
על אותן מחשבות
שוברת הבטחות של עצמי
אין טעם למחות
ובכל זאת כמהה
|
אני חושבת שעוד אוכל להיזכר בגשם
הגשם הראשון שבו הלכתי
שבו יש לי כעת מחסור
|
אני חושבת שרציתי לבקר בכוכבים
מי לא היה רוצה?
יכולתי לעלות לי על סירה
לקחת משוטים ולהמריא
|
עכשיו קר.
את זה אני יודעת. אני כמעט בטוחה בזה.
או אולי בעצם זה רק המאוורר שאמור להפחיד את היצורים,
את מוצצי הדם שאוכלים קצת ממני בכל פעם.
|
|
|
זוכרים את ההוא
שהתעצבן שלא
משנה כמה
סלוגנים הוא
כותב, בחיים לא
יוצא לו לראות
סלוגנים של עצמו
מתפרסמים???
וואלה צדק, זה
מעצבן.
אחת חדשה שכתבה
60000 סלוגנים
השבוע, ועדיין
לא ראתה אפילו
אחד |
|
