|
רבים וטובים מאיתנו מצאו שקשה מאוד למצוא בני-זוג הולמים לעבור
איתם את החורף הקר הזה, ולאחר שניסו את המסיבות, הפאבים,
בתי-הקפה, בתי-הקולנוע, ובתי החברים, מצאו את עצמם באתרי
הכרויות. ופה, גבירותיי ורבותיי, קבור הכלב. כי גם אני, בדומה
לכל אותם אנשים בודדים
|
אז בואי נסכם מה היה לנו כאן, אני אומרת לה בסוף. תעזבי מכתב,
בואי נדבר פנים מול פנים. ילדות מאושרת, חברים טובים, בגרות
מלאה, שירות צבאי, תואר ראשון. מסלול חיים שגרתי, רגיל, שום
דבר מיוחד. אז למה הריקנות הנוראית הזאת?
|
ולי היא קראה מיכאלה. מיכאלה על-שמו של המת. לפעמים היא מסתכלת
עליי ואומרת "שיער קצר יתאים לך". ואני דווקא. בשלי. מגדלת את
השיער. שיער שחור, ארוך, דק. לו היה שיער בלונדיני, עבה.
|
ידידים הם עם מוזר, מאוד קשה לפענוח. אף פעם לא הצלחתי להבין
מה בדיוק תכלית קיומם, חוץ מלהזכיר לי על בסיס יומיומי כמעט את
כל מה שאני רוצה ולא מצליחה להשיג.
כולנו מכירות את הידידים. לכולנו יש כאלה או היו לנו, ולפיכך
כולנו יודעות שיש כמה סוגים של ידידים.
|
|
|
למה שמים אותי
במקום שכולם
רואים.
פאדיחה,
לא נעים... |
|
