|
 47787849
לקטרינה בעצם קוראים הקטור, כי זה מתאים לה
היא נולדה בסוף 1984 וזה קצת מבאס אותה כי היא
פיספסה את כל ההופעות הכי שוות.
היא אוהבת המון דברים, ומקווה להשאר אופטימית, אבל
הכי רוצה שתתייחסו ליצירה וזהו.
והיא הייתה מנסה לספר, היו כאלה, שהיו חייבים להעלם, אבל
הבטיחו לחזור, אבל הם נעלמו, כי ההמשך של הכביש בולע אותם.
|
פעם אחת, בעבודה שלי הבוס שלח אותי למטה, לפגוש אדם המעורער
בנפשו,כמו כל בני האדם שכאן, ולעשות כל מה שהוא רוצה, בגבול
הטעם הטוב, 'בלי חטאים' הוא אמר, ואף הוסיף שאם אני אצליח
במשימה אני עולה דרגה.
|
היא ישבה בבית על הספה, עם השלט ביד, מדפדפת בין הערוצים
השונים. אני לחצתי על כפתור ה'קלוז אפ' הפנים שלה, כל כך
יפות, העיניים הגדולות והכחולות, האף הקטנטן, איזה שפתיים...
|
הכל קרה כשקמתי בבוקר והחלטתי שאני מבריזה, ישבתי קצת בקניון
וחזרתי הביתה, לפתע, גיל מתקשר, ' שמעי אחות' הוא אומר,
'החלטתי שזהו, אני חייב לנצל את חיי הרווקות שלי '
|
שניהם היו בעצם אחד, לו קראו הגיון ולה קרא רגשות.
הם נורא אהבו אחד את השני, אבל כמעט אף פעם לא הסכימו על דבר,
ולכן כל הזמן רבו.
|
כולם התכנסו אצלי בבית, יש לי יומולדת, סוף סוף אני אהיה בת
16, אומרים שזה ה- גיל !
הם הביאו וודקה ויין אבל אני, לא בקטע של שתייה. האמת היא שאני
לא מרגישה שונה, ואפילו אני קצת עצובה, ככה זה בימי הולדת, הם
אף פעם לא בשבילך, הם תמיד לחברים שלך.
|
אני עיצבתי חיים שלמים, ציירתי תמונות כמספר האנשים החיים
והמתים.
|
מי שהיה מאחר אפילו בעשר שניות המנהל היה יורה בו, היה נורא
עצוב, אבל מתרגלים. גם את המורים הוא היה הורג לפעמים, אם הם
היו מאחרים, או מסתכלים לו בעיניים, ואני לפעמים די שמחתי, אין
מתמטיקה, אין תנ"ך...
|
זה יושב לי בבטן כבר המון המון זמן
אני לא יודעת אם זה הכוהל או אתה
|
ואנשים הפסיקו לשקול מילים
ובשוק כבר מוכרים 20 מילים בשקל
פעם זה היה אחרת, בא בעטיפות של טאקט
|
הסוף הסופי לך ולי
ואין מה להגיד
אין מה להכאיב
הכל נגמר יפה
כמעט
|
ומתי יבואו התשובות?
מתי יפסיקו הדמעות...
|
ולחשוב שלהיות בן אדם זה בסדר
ולחשוב שלהיות אנושי זה תרוץ
|
הכל אשליה, חלום, הזיה, מסכה
הכל התפוצץ, נהרס, התמוטט,
נשרף בלהבות יחד איתי
וזה חם וצורב, זועקת בוכה
|
ערמות ערמות של אנשים
אחד על השני חיים אחד על השני מתים
|
היום אתה בורח
וכך אתה תמשיך
|
האידיאל של הקפיטליזם המודרני הולך והופך להיות האתוס המכונן
בחברה
שלנו. זה לא סתם, הכל מתחיל מהחינוך שאנחנו מקבלים. מערכת
החינוך אחראית
לאותם "תוצרים" של הקפיטליזם, אלה שאנחנו נוהגים לכנות "נוער".
|
|
|
