|
I am innumerous; I am divine
I am EVERYTHING, and yet
|
באמת היה מאוחר
חיים שלמים חלפו ביעף
ורק הניצנים הרקובים של אהבה נעדרת
סירבו לנשור מענפיו המתים
|
אמלט למקום אחר בו חיים אנשים כמוני
אנשים ממומצאים
אבל כל אלה הם הגיגים של אדם מטורף
שברח אין-ספור פעמים מעצמו
|
כבר לא אותה אחת עומדת ברציף
יושבת מצפה לך,
כבר לא תבוא רכבת
שתיקח אותי מכאן,
לעבר שקיעות יפות יותר
|
ואי שם אני עפה, בלי שום סיבה ממשית
יחד איתי נישאות מילים באטמוספרה
|
איך אפשר לתאר רגע, להעביר אותו לאנשים אחרים?
איך לשחזר את פעימות הלב המואצות, את ריח התפוזים,
את המבטים החטופים וההתרגשות שאוחזת בך.
|
פיסה של שמיים וריח של כלום
ורביצה על ענני קצפת ורודים
סנוניות שוקולד ושמשות קרמל
וזוהר אפוף של מחר
|
מהן החרדות של אדם
הטובע בכוס יין אדום
כחימר על גדותיו של נהר מצולק
|
רק השנים חוקקות בך עמוק כמו סכין יפנית בפלסטלינה
ואין היגיון, אין מציאות רק מסיבות חוף של משוגעים
|
כמה ילדותי
לראות עצמך מבוגר
|
היו ויהיו ואתה נותרת
בודד, רם וגאה
כמו פסל יווני ואני לרגליך
מביאה תשורות, חייה בזיכרונות של כפות ידייך
|
|
|
בטח שלא לקחו
אותי בגלל
העיינים היפות
שלי.
ענת עצמון
ב"מייקינג אוף"
של אסקימו
לימון. |
|
