|
הוא שיחק עם הכוס, יוצר מערבולות קטנות ושקטות, בוחן את הנוזל
הזהוב בעין מומחה. הוא חשב על אשתו. ברנדי היה המשקה האהוב על
מר ריצ'סטון, גם הוא כמו יין טוב השתבח עם השנים, אולם רק עד
שנות ה-40 שלו. אם מחזיקים אותו יותר זמן בחבית הוא מתחיל
להחמיץ.
|
בחדר שלי יש סורגים על החלונות, לפעמים אני אוהבת לדמיין את
הדיירים הקודמים כאנשים שפחדו לקפוץ מהחלון, יום אחד. וזה
למרות שאני מכירה אותם כי למדתי עם הבן שלהם בבית הספר היסודי
והאבא פעיל בעיירה והם לא אנשים שקופצים מהחלון.
|
משהו בשקט הדרוך חשף את נוכחותם של בני האנוש. הם היו שם למרות
שלא ראיתי אותם מסתתרים בין ההריסות ביחידים או בקבוצות. בעיקר
בקבוצות. הם הדליקו אש וחרכו עכברוש שהיה להם למעדן. הם נשמו
אוויר חנוק זה מראות זה , שמחו בשמחות הקטנות שלהם ועצבו בעצב
המשוף לכולם.
|
האדמה כועסת עלינו, אנשים עסקו בעניינים לא להם. הזריקו רעל
לעננים, ניסו לשלוט במשקעים. הם פלשו לטרטוריה האלוהית. הם
חפרו בקרקע ושאבו ממנה חיים, הם לקחו לעצמם את המינראלים
שחיוניים לה, את הזהב והפחם והנפט. עכשיו היא כועסת, האדמה
כועסת.
|
יש אמרה ששזורה היטב בפיהם של כל הגרים ברחוב ואוכלים לכלוך של
בני אדם, אם זאת כל אחד משנה ומעוות את אותה אמרה על מנת
שתתאים בצורה המדויקת ביותר לתפישת עולמו. היא תמיד מתחילה
בצורה זהה וההתחלתה ממצת בצורה הטובה ביותר את עיקרה- עורבים,
הם אומרים, חיה מוזרה מ
|
אני רוצה להתעורר מוקדם מידי בבוקר
ולנהל חיים
|
קשה להסביר את ההרגשה שאפפה את כולנו באותו יום. יום בו עניי
כלל האנושות היו נשואות כלפי עמודי העשן.
|
כשהיא הייתה בחיים , היא לא נראתה כך. זאת אומרת, בוודאי שהיא
כך, במותה היא משקפת באופן כמעט אירוני את כל מה שהייתה כל
חייה.
|
פעם אח שלי שאל אותי אם אפשר לאכול כוכבים. הוא היה, ונשאר עד
היום גרגרן חסר תקנה, וכל הדברים הטובים בעולם נמדדו אצלו לפי
טיב טעמם.
|
|
|
תגיד, זה גלגלי
עיניים? מצאתי
אותם במחשוף
שלי. |
|
