|
קאסי היא, סביר להניח, הילדה הכי מדהימה שתפגשו
בחיים. ברגע הראשון שתבהו בעיניים הירוקות (בעלות
גוון של ים) שלה, תשקעו ברגיעה מסויימת: תפלטו אנחה
ותשכחו מכל הצרות. קאסי היא הפתרון להכל. היא תוציא
אתכם מדיכאון, היא תעודד אתכם כשצריך... היא פשוט שם
למענכם. היא טהורה. למרות שיש לה כמה סודות אפלים.
היא בחיים לא תפגע בכם. היא מתחרטת על כל מילה רעה
שיוצאת לה מהפה. היא אוהבת לדעת. הכל מהכל. היא
שונאת כשמשקרים לה ובעיקר מתעבת את האנשים שלא
סומכים עליה או לא מאמינים לה. היא החברה הכי טובה
שלי. אני חולה עליה ואם יקרה לה משהו - אני אמות.
אז אני אסיים את הפרולוג המעייף הזה המשפט הבא:
אל תקחי את החיים ברצינות, קאסי, הם פשוט קצרים
מדי.
דה אלימיניסט.
זה הסיפור של דנה... דנה כיום בת 17 וקצת. היא גבוהה רזה,
בהירה עם עיניים ירוקות ושיער גלי אדום אש. יש לה שני עגילי
חישוק על הגבה הימנית שלה שלושה עגילים באוזן הימנית ושישה
באוזן השמאלית.
כיום דנה סוחרת בסמים "קלים וקשים"
|
-רואה?! כל מה שאתה רוצה ממני זה זיון!
-נו דיי מאמי זה לא נכון.
-זה כן! ואתה יודע את זה!
-טוב... אז את באה?
|
"איך אתה יכול להרשות לעצמך את זה?" היא שאלה אותי עם החיוך
הכי יפה וטהור שראיתי בחיים שלי. והעיניים הגדולות והחומות שלה
זהרו כל כך חזק שחשבתי שאני הולך להסתנוור. הייתי מהופנט.
|
באותו לילה נישאנו, באותו לילה חשנו, לראשונה.
אבל משהו היה חסר... במשך זמן האור הוא ישן, ואני לידו...
אישתו... בתו...
הסכין הכחולה. הקפואה. מצאה את ליבה.
|
תמיד אמרתי לך, לישון איתך, ורק אז למות... זוכר?
|
על אדמה חומה נערה בוכיה
לחש מטילה לחש שנאה
לחש אהבה בבקשה לאלה
אלת הלבנה הגשימי משאלה
|
הדג ידליק נר
נר נשמה
נר שאומר
ממני סליחה
|
שוכבת לידך
קוראת בשמך
ההד מתבהר
הלחץ גובר
מסתתר בתוכי
ושואב את כוחי
|
חשבתי פעם שהאהבה היא הכל
חשבתי שלקנות אמת זה לא זול
אמא אמרה לי תיזהרי מנוכלים
אחותי אומרת שיש שקרנים
|
שנינו יודעים שאני העייף
שנינו יודעים שאני מתפלסף
אז מתוך שפתייך
הרכות מזמינות
נושק לך אני
נשיקות עדינות
|
אני עכשיו חופשיה בין שמיים וארץ
אני עכשיו כלואה בלי מקום. בלי כלום
וכולם שם קטנים מלמעלה ומלמטה
ועצם. כבר אין לי כלום גם בפנים.
|
פרפר נכנס, לבן וקטון
הפרפר שעובר דרך סורגי החלון
|
כשאין מנוס ממציאות
ממציאת אבודה
החיים במילכוד
של מציאות נושנה
|
הדמעה שקופה, וטעמה מלוח
אך יש מתוק שטעמו תפוח
|
אני בת אלפי שנים ואינספור ימים....
אני חסרת גיל, ואני הגיל במלואו.
אני מלכת הייסורים
אני מלכת הכאבים....
|
את יצרת אותי מהאדמה אותה זבתי. נתת בי את נשמת האוויר אותו
נשמתי, ואת ריחות כל החיים של אותם המתים.
|
אבל איך? איך פותחים סיפור חיים כזה כשאת ילדה ואתה גבר שכבר
יודע מי מו מה ואיך ולמה וכמה... איך עושים את זה? אי אפשר!
|
איתו אני מתחתנת?... המחשבה עולה לי בראש... הוא היה רציני?
ברור שהוא היה רציני...
הוא אחד הבודדים שיודעים מה ההוא עשה לי.... איך הוא הרס אותי
מבפנים ומבחוץ, איך הוא לקח אותי איך הוא הרג אותי יום אחרי
יום,
|
היחסים של אנאבל ואמא שלה הם יחסים מוזרים. מצד אחד שתיהן
אוהבות אחת את השניה ומצד שני הן רבות בלי הפסקה.
|
לפעמים, גם כשאין לך צל של ספק שהוא, כל כולו, שלך; כשאת יודעת
שאת, את זו שמחזיקה את הלב שלו על הציפורן של הזרת שלך, לפעמים
את גם אוהבת שהוא זה "שפתאום" מתוודה בפנייך על הגילוי החדשני
הזה.
|
עם מי הייתם רוצים לפתח שיחה, סתם כי הוא חמוד, ההיא שווה
ברמות ומההוא הייתם רוצים לשאוב אינטלקטואליות וסקס-אפיל, או
כל דבר אחר שעולה לכם בראש?
|
דווקא כשאתה יודע שהסוף מולך ואין לך איך לעצור אותו, דווקא אז
אתה נהיה חרא של בנאדם! יותר ממה שאתה בדרך כלל.
|
כל אחד בטוח שהעולם סובב סביבו ואם קורה משהו שלא קשור אליו אז
זה לא חשוב... אל תעשה לי 'אוי, באמת'... 'אוי באמת' תעשה
לאמא שלך! אתה יודע שאני צודקת!
נו, אז מה אם גם אני ככה?!
|
אישה אחת ששמה אני הלכה לחדש את רישיון הנהיגה שלה.
שאלו אותה מה מקצועה, היא היססה מבלי לדעת מה להגיד.
"אני שואל אם יש לך עבודה", הדגיש הפקיד.
"בוודאי שיש לי עבודה", אמרה אני - "אני אימא".
"אנחנו לא מחשיבים "אימא" כעבודה. ארשום ... "עקרת בית"
|
וכשאני מנסה להרוג את הכאב בדרך זו או אחרת תמיד יבוא מישהו
ויפריע.
אז למה בעצם אני נלחמת בהם? למה בעצם אני לא מצטרפת אליהם?
|
התקופה הורודה שלי מסתמנת בתחושה אחת עיקרית: כדור אור לבן
במרכז הבטן שיוצאות ממנו קרניים זוהרות בשלל צבעי היקום (ולא
אכפת לי שזה נשמע קיטצ'י!).
לעומת זאת, התקופה השחורה שלי הייתה תקופה של לבנת בטון במרכז
הבטן. כזאת שאי אפשר לזוז בגללה.
|
|
|
גירגשקאן
אונגלשזאן.
גברת גילדנהורן
מביאה אותה
בפתגם סיני עתיק
שנכתב
בפורטוגזית. |
|
