[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










לא זורקת מחמאות לפח, למרות שאנשים טועים לחשוב שכך
היא. היא רק מקפלת אותן קטן קטן ודוחפת לכיס, היא
תקרא אח"כ ותחייך.
היא תאמין אם תגידו שזה רע, לא דיגדג ושהיא סתם
מעפנה עם עט ביד. היא תעריך גם זלזול וסלידה ואימרות
חסרות בסיס ותוכן. אבל יש לה פה, והוא תוקף חזרה בלי
מחשבה רבה על ההשלכות. ראו יודעתם והוזהרם וכו'...
בכל אופן היא מודה לכם, ומסמיקה טבעית אבל בכל זאת.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ג'ננה
כל אדם אחר היה כבר מאבד את שפיותו, אבל כמו שאומרים בסרטים
הגדולים - יו קנט לוז איט איף יו נבר האד איט!
אז יצאתי לחפש.
לא תאמינו בכמה אתרים אפשר לחפש אבוקדו אחד מסכן.

כמיהה
בשקט פתאום אתה מכווץ עיניים, עוצם שפתיים ומתקרב. אני מתאמצת
לפקוח את שלי, מתגלגלת בחלל ומתנתקת. שני צעדים אחורה ואתה כבר
ממלמל, מתבלבל, מתנצל. מלווה אותך למעלית ממקומי הקבוע בזוית
הדלת, ונעלמת לישון שינה של לבד.

כששום דבר לא עזר לך, ניתקת לי סופית את מסיכת החמצן וניסית
לשלוח אותי לעזאזל (כפי שאתה מכנה את ארץ). מעורפלת, קשיית
נשימה וראייה עוד ניסיתי להאחז בך, בשדרים שחשבתי ששמעתי,
במלמולי ה"אני אוהב אותך" בין כל הלא! לא! לא!.

זה היה נורא מבלבל אם הייתי דוחפת אותך. לא הייתי יודעת מי
מאיתנו צריכה למות, אבל הייתי נורא משתדלת לזרוק לך איזו כרית.
נפילה רכה. כי אני לא שונאת אותך. אני דווקא די מחבבת את
התלתלים שלך, כשהם ככה רטובים מהים.

זוגיות
היא היתה תוהה אם באמת לא איכפת לה שהוא לא גומר, או שהיא פשוט
מחכה לאחד אחר שיגמור. היא בד"כ היתה עונה לה שבאמת לא איכפת
לה, ושבשביל זה הם קיימים, וטוב שהיא כבר הגיעה למסקנה הזאת כי
אחרת היא היתה מתייאשת וחושבת שלעולם לא תמצא חתן. ודווקא די
מעניין לה איתם.

מה הוא חושב. את מסטולה? אני מסטולה?
כמו מסטיק, מציק ומעיק לכולם. רק אתה נהנה ממנו. מתענג. כמו
להתמסטל. כמו להזדיין.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אני יכולה אפילו להגיד בעצמי שאני חייבת ללכת, ושיש איש חדש
בחיי.
זה יעשה רק טוב לקשר שלנו.
אתה הכי רוצה אותי מסופקת, כי כנועות יש לך כל הזמן.
אני עדיין אני?
אני לא יודעת כבר...
פיתחתי הרבה אני לאחרונה

יום אחרי יום לא
הפסקת לעשות אותי

אוויר ואמות
בלי שתדע
שמעולם לא

קונספירציה
מתמכרת
כזאת אני, ואמרתי לך כבר בהתחלה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אורבני
זה לא הוגן ולא הגון שאישה לבד. ככה לבד בלי.
אתה לא חושב, וזה גם לא חשוב להיות זוגי. פתאום בלי לשאול.

כמיהה
אני רואה אותך מולי. אתה רב החובל.
לא זיהיתי אותך ככה, עם הכובע, לא ידעתי שכל הזמן הזה היית בי,
מונח בתוכי, לא עוזב גם בקו החוף.

בוא עכשיו. בוא לשוא.
בוא בלי סוף. בוא ואסוף.
בוא וגלה לפעמים. בוא עם רחמים.
בוא בצעד כמה. בוא כדי להיות שבע.

הרהור
הוא הבטיח בערך, או שככה קיויתי לשמוע.
יש 2 סוגים של הבטחות, כאלו שחייבים לקיים וכאלו שאסור להבטיח.

חוסר אונים
אם תעזוב אני אנשום קצת, אזוז קצת, אנער ממני את השאריות
ואמשיך הלאה. יהיה לי טוב. אני אחיה באמת. תהיה לי אהבה. אני
אתחתן. תואר. ילדים. כל העסקה במחיר מציאה. בנאליות. כן, בסוף
כולם יגלו שאני גם כזאת.

אז עכשיו אני יודעת אתכם, קוראת את כל המצמוצים עם העיניים, את
כל השקרים הלבנים, את כל ההתחנחנויות התמימות והנגיעות
השמרניות, קוראת את כל הבתולים בנשמה ואת אלו שמזדיינות ללא
עכבות, אני יודעת אתכם, קוראת מאחוריכם, בתוך העמוק שלכם, זה
שהסתרתם

האקונה מטטה... חחח. זה מה שעומד לי על הלשון בין פרצי הצחוק.
אני הולכת לישון עכשיו... אני בטח לא ארדם... אולי פתאום אני
אזכר שזה לא כ"כ מצחיק. זה אמיתי.

היפרדות
אני מתחילה קצת להתרגש. בעיקר מהמחשבות שאני מכריחה את עצמי
לחשוב. מכריחה את עצמי לקלוט. להבין. ממחר אני כבר חופשיה.
אזרחית. עצמאית. משוחררת. אני יכולה הכל. מותר לי. מדינה
חופשית. מדינה שלי. בכבוד. אני מתפנקת. תרמתי, לא?!

תפגע בי?
תאהב?
אהבת?
תכתוב לי
לא הבטחת
רק פיקניק
ולא קיימת

ככה בשקט אתה הולך.
תאפר סיגריה אחרונה ותמעך.
תרים את המעיל שלך, ריח שלך, זיכרון אחרון.

זהו סיפור על הירח.
ובכן, לא ממש על הירח, אלא על הירח. כלומר, לא על הירח עצמו,
עיסוקו, תחביביו ומפלגתו המועדפת, אלא על הירח, על אדמתו. כן,
כן, זהו סיפור המתרחש על אדמת הירח.

אגדה
לקסם שלי, שאת כאן כבר בכל שנותיי האמיתיות. רוצה שתדעי כל
תחושה ורגש שאת מעוררת בנפש שאני, אבל הדף קצר והמילים קטנות
כ"כ ואני יודעת שאת בטח כבר יודעת, מחייכת ואומרת לי בחוצפתך
תודה. אוהבת אותך, קיימת בזכותך, אני רק בגללך.
יומולדת שמח. ילדה שלי, אישה, קסם.

הייתי רוצה לפרוץ בבכי. ככה, באמצע הצפירה לכרוע ברך ולבכות.
ככה, כשכולם עומדים ושותקים. הייתי רוצה שכולם יבכו, שתהיה
חובה לבכות.




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
הכלב נובח,
החתול מיילל,
החמור נוער,
הפרה גועה,
הזבוב מזמזם
ואני? קופץ.


צרצר


תרומה לבמה





יוצר מס' 8296. בבמה מאז 2/10/03 20:24

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לקארינה הקטנה
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה