|
געגוע פרוש
שיני זמן שחקו לי
|
פן איה הדורסת ליבי שאבד
כמלוא הנימה בו נוגעת
|
ברכני, טרם יפציע
משחיר
טרם יגיע
בי להמאיר
|
כרי הדמיון שלך ושלי
גבלו והיו לאחד
|
חובק ונושא במפגיע
עוד נשמה לבוראה
אני לא פציתי פי, אך
נותרתי שוממת רואה
|
פתיר כשיר יומין עתיק
תוחם נבכי גורל
מותיר מתרס
אשר ממתיק
|
מסך מאובך שביני לזריחה
משיא גרגריו אל עיני הבוכה
איני הבוכה רק הרוח שבי
שדרך חלון נכנסה אל קירבי
|
כטיפות ניטפות
על הדף נקבעות.
כה שחורות ויפות
על לובנו נישאות
|
מה עקרה היא לידתך
את סבת בי על צירך
ומראתך
מנגד
|
לחפון את נגה המאורות
בי מתהדקת אחיזה
שמא איושת חלום פזיזה
|
נשיק שפתי התרעלה
אל נצח פתיני
|
הולכת. התכלת עונה בי משב,
הרוח עצרה נשימתה.
|
ימי המתקצרים גדלים
הנפח סונט בי שתום-עין
כלץ המחבל בחבלים,
|
עוד פחדים עורגים משחרים לטרף
וצלם הגורל בהיתולו משסה
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
הדף האחורי
שלום, חבל שאתה
לא בבית, אני
נאלץ להשאיר לך
הודעה בסלוגן,
רק רציתי להגיד
שאני בקומפלקס
התאומים ונראה
לי שנגמר להם
הטחינה, אז שתדע
לך שתמיד אהבתי
אותך, נכון זה
לא מערכת יחסים
נורמלית, אבל
הסלוגנין היו
משהו!
אז תודה ושלום
אני עובר
לעמבה.
יק טיבטי, לקוח
של פלאפל
התאומים
בגבעתיים,
מאוכזב מההומור
שלו, מהטחינה
שאזלה ומהדף
האחורי שלא
מחזיר צילצול. |
|
