זהו.
תמה לה תקופה ארוכה שכתבתי, כאבתי, דמעתי, צחקתי,
יצרתי....
המילים נאמרו. הכל כבר נכתב. נחתם. נשכח.

לא רוצה שיעריכו אותי.
לא רוצה.
אם מעריכים אותי, תעריכו אותי. לא את השירים ולא את
הצורת כתיבה שלי, לא את היצירות שלי.
מעולם לא ראית עצמי ככישרון אלא .... כאחת שידעה
לכתוב היכן בדיוק כואב לה ... ולהביע את עצמה.

תודה לכל מי שקרא
לכל מי שאהב
לכל מי שהעריך אותי ... וזה אומר, אותי ולא את
היצירות.
תודה למילים החמות שהגבתם ....
ופחות תודות להשמצות שקיבלתי.

היה נחמד
ואולי אחזור מתישהו.
בנתיים ,
אני יורדת אל המחתרת.

שלכם,
בהמון אהבה,
קארין.