היא כתבה את החיבורים הכי טובים בכיתה תמיד.
היא בראה לה עולם מאושר ודמיוני, היא לא כתבה כמעט
20 שנה, היא חשבה שמי שלא שווה הרבה אין לו זכות
לכתוב.
הכתיבה נועדה לטובים ביותר.

בשנים האחרונות היא חוותה אושר , היא למדה מה זו
אהבה, והיא חזרה לכתוב, בהיסוס ביראה באהבה
ובשימחה.

היא מקווה שאת היצירות שלה יקראו כמה שיותר, היא
מקווה שהיצירות שלה ושל שאר הכותבים כמו הספרות
בכללולתה השירה והתרבות יקרבו אלינו את השלום את
ההגינות את היושר.

היא לא רוצה להישמע "יפת נפש" אבל בכל ליבה היא
חושבת שאם אנשים רבים יותר היו בזמנם הפנוי עוסקים
בספרות שירה עזרה הדדית, העולם היה מקום נסבל יותר.

אבא שלי אוטוביוגרפיה בבוקר ירד גשם, התעוררתי מוקדם, מכונית נוסעת השפריצה מים מלוכלכים לעבר המדרכה. רבע שעה של גשם והעיר הזאת מוצפת,