[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








קאלימה ערן

אל היצירות בבמה האהובות על קאלימה ערןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי קאלימה ערןאל היוצרים המעריכים את קאלימה ערן

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אירוטיקה
אני שומעת את גניחתו הבוקעת מגרונו,
כלי זינו בין שיני הנוגסות את כובעו הנפעם.
גניחתו מציתה אש בגופי וסוחפת אותי אל בין מפסעותיי,

ברגע זה ממש נתקפתי תחושה של בושה קלה, הרי הייתי מתחת לשמלה
בלי אף אחד מהפריטים האלו. התעשתתי מיד.
בחנתי את מבטו בזמן שידיי התרוממו להרים את שמלתי מעל לראשי,
הוא לא הניד עפעף. נותרתי עירומה כביום הוולדי.

אירוטיקה
כשאדונה יגיע אליה, היא תחכה בדיוק כמו שביקש, האביזר יהיה
תקוע עמוק בתוכה, היא התכוננה לבצע את שארית הפקודה. היא תוריד
את מכנסיו, היא תמצוץ לו עד שיתרצה...

בלשי/מתח/ריגול
לחיצה על ידית הדלת, הדלת לא נפתחה.
עכשיו היא כבר הייתה לחוצה, במשנה מרץ ניסתה שוב ללחוץ על
הידית, ללא הצלחה, ליאה קלטה שהיא לכודה.

אירוטיקה
היא הורידה את מכנסיה, ללא אומר דברים, מבויישת קלות

חוסר אונים
פתאום הרגישה שרכבה עף קדימה. היא לא הבינה מה אירע, מאיפה באה
ההדיפה החזקה.
לקח לה קצת זמן להתאושש עד שקלטה: נעשתה עליה תאונה.

אירוטיקה
קון הוביל אותה בעיניים קשורות, חבוקה בזרועותיו הארוכות, פניה
צמודות אל חזהו, כמו בובת חרסינה שבירה, לכיוון המיטה.
ויה התהלכה בצעדים קטנים ובטוחים, ידעה שהיא בידיים טובות,
ידעה שהיא יכולה לסמוך על ההכוונה, היא שיתפה פעולה.

יומן
עלינו על הרכבת המובילה תל אביבה, ליום הרפתקה.
חווית הרכבת הזכירה לי נשכחות, אהבתי לשבת בקומה העליונה,
צמודה לחלון, לראות ולספוג את הדרך הנשקפת

חלום
אני אצטרך להתאפק חזק, הפנטזיות על הישבן המוצק שלו מלוות אותי
כל כך הרבה זמן. הוא בטוח ירגיש שהידיים שלי אוהבות את הטוסיק
החלק שלו.
כן, אני אתגרה בו, אני אעשה לו עיסוי ארוטי, מפנק, אני לא אשכח
לפנק לו את השרירים התפוסים, ואדאג עם הידיים החמות שלי לשלוח
בו

אירוטיקה
הוא עצר את רכבו, מנוע רכבו נשאר דולק, אורות המכונית לא כבו.
היא עצרה את רכבה אחריו, מחכה לבאות, מחכה לסימן, לא יודעת מה
עליה לעשות? לדומם את רכבה? להישאר ישובה?
התשובה לא אחרה לבוא, הוא אותת לה בידו מבעד לחלון הפתוח, כמו
אומר לה: "גשי הלום".

היפרדות
אירוחים של חברים עשיתי על המיטה
בחדר הזה.
שיחות אל תוך הלילה, עישונים, קפה,
צחוקים.

אוטוביוגרפיה
יצאתי מהבית סוף סוף.
ברחתי.

זוגיות
הם שכבו זה מול זו,
חבוקים, על הדשא הרך והחם.
הרגישו שהם מבורכים,
החיים חייכו אליהם.
ההצלחה האירה להם פנים.

אירוטיקה
החיבוק המיוחל, היא נאחזה בו, לא הרפתה, הוא לחש לה באוזנה
מילות אהבה. חיבוקו הבוטח, חיבוקו האוהב, תמיד הצליח להמיס
אותה.
היא נשקה לו על שפתיו והסתכלה עמוק לתוך עיניו, שוקעת בצבען
הירוק. "התגעגעתי", היא אמרה, "התגעגעתי נורא".

יומן
כדאי לי, הוא עוד מוסיף ומסביר, ומכאן לשם למרות שאני מנסה בכל
כוחי למקד אותו לעניין המקורי, נראה לי כי הוא עוד מעט יציע לי
נישואין.
את מטרת השיחה הוא לגמרי שכח, הוא מתעקש על שלו ומציע לי את
סחורתו.


לרשימת יצירות השירה החדשות
כמיהה
אורות הלילה אליי ניבטים,
מבעד לחלון הם מרצדים.
מביטים אליי בשובבות,
מרמזים על חיים אחרים.

לו אתה ים רחב,
אני בתוכך אי.
לו אתה מדבר ציה,
אני נווה מדבר.

גורל
סביבי איים,
עדיהם לא אוכל שחות
טובעת טובעת במצולות

נוסטלגיה
הושטנו ידיים,
אתה ואני,
ברחוב.
והרחוב הביט ושתק,

הגות
רוצה אהבה, לא סתם אשכבה במיטה.
כמו סתם חפץ, כמו בובה שמותחים בה קפיץ
והיא פתאום יכולה לתת מעצמה,
את כל תאוותה וכל כולה.

ייסורים
צלילי קולות, הומים,
בדומיה זועקים.
זיכרונות מועלים,
במוחות גועשים.

געגוע
החש הוא במחשבותיי,
שסביבו מתרוצצות?.
טפלים הם הימים,
ריקים מתוכן,

הלל
אהבתי יותר מכל, את הזמנים שבילינו יחד,
כל פעם שלמסעדה מצאתי את עצמי, נלקחת.

גורל
לפעמים אני סבורה, שאני אישה סקסית למדיי.
בתוכי בפנים, בנשמה שלי,
אני מרגישה ילדה קטנה ותועה בדרכים.

תחושתי
הבה נאמר:"נתחיל מחדש"
בעוד הישן לזכותינו עומד.

אמונה
אני חיה ונושמת,
נהנית מכל דקה.
מרגישה עקצוצי חדווה,
בקצות שערותיי.
תקופה חדשה נפתחת לפניי,

אהבה
קח את הזמן אהובי, תנוח בבטחה.
אני על הזמן שומרת עבורך.
נותרו לך חמש דקות נוספות,
חמש דקות אחרונות של חסד שינה
לפני שדרכך תאוץ לך.

הרהור
השקט והשלווה נמצאים בכל פינה.
מדינה שלמה בהדממה

קולות מטוסים, בשמי התכלת הפרוסים,
משתלבים בקולות של ציוצי ציפורים,
כמו דו שיח הם מנהלים.

עיניים לחות, צפירה

תחושתי
הדם אוזל מהראש,
תחושה של עלפון,
מבשרת על קיומה.
מתערבלים, מתהפכים,
המעיים הרוחשים.

פיוט
התנדנד ה"לילה", מצד לצד וחשב:
"מה לעשות?"
"כיצד לכבות את היום שעכשיו?"

גורל
הדרך לא נגמרת,
הדרך לא עוברת.
מנסה לגמוע,
בצעד גדול, למהר ולעבור.

עצב
אם לא היום אולי מחר

חמשיר
עוטפת אותך כולך,
חודרת לך לנשמה.
מלטפת את כאבך,

תחושתי
לי ממתינה שם רחוקה,
נשמתך, שכמוני אבודה,
לאיחוד שיבוא,
היא מחכה.

חמשיר
הפרי בשל ואין טועם.
מיציו ניגרים,
במורדות התלולים,
מצוקים גבוהים,

בדידות
מנגינה עצובה, שרה לה,
מתנגנת בקצב איטי.

אמונה
ואני כאן,
גופי משמש ככלי למסע,
לנשמתי המקסימה

ארוטי
עוברת ברכות לזקפתו המתהווה,
יונקת אותו לתוך פי החם,

אהבה
נתתי לך להיכנס,
לתוך נימיי.
מתחת לעורי

קינה
היא נאבקה בחוזקה.
להישאר בתוך הגופה,
היא רצתה.

עצב
כל מה שאני רוצה ברגעים כאלו,
של חוסר אונים וברירת מחדל,
זה רק להיעלם לתוך האין סוף.

נוסטלגיה
רציתי לרוץ יחפה פרועה
חזרה אל נבכי העבר

גופי ממאן להתאים את עצמו,
לקצב המהיר שהמוח מזרים.
מבקש ממני לעצור, לנשום,

עצב
ידיים מושטות בכאב, לא נוגעות.
שפתיים פשוקות לנשיקה, לא נושקות.

אמונה
בתוכי האמונה לא כבתה,
היא שולחת אור, זרם של אהבה,
את קצות אצבעותיי, היא מפעימה

תחושתי
מתבוננת מתוכו אל המעבר,
ורואה גם עצים ירוקים,
כן מלמעלה נפרשים,
במלוא הדרם,
בולטים הם בצמרתם,

תחושתי
בדרך בה הלכנו תהא דרכנו שזורת אור

געגוע
ליבי מול לבך בעוז יהלום.

תחושתי
את המאירה
לתוך אישוניי,
וכך בתגובה,
אני מרגישה,


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הרהור
בהמתנה למילת אהבה, לתשומת לב קטנה?
"מתי הלכתי לעצמי לאיבוד?"

מוסר השכל
אז בואו לא נשכח לקום כל בוקר עם חיוך על הפנים, שהעיניים
נפתחות והלב פועם פעימות של חיים, ואנחנו על הרגליים עומדים,
ואם בתוספת אנחנו בריאים, זהו המפתח שצריך להנחות אותנו לכל
שארית אותו היום.
כל יום ביומו.
כל שעה בשעתה.
כל דקה בזמנה ובהווייתה.

הספד
השארתי אותך שם רחוק מאחור.
השארתי אותך שם לסבול.
לא עזרתי לך בימים קשים,
בימים של מכות, בימים של השפלות.
השארתי אותך מאחור שם לבד
לסחוב את העול.

הרהור
"היא ישבה עצובה בחדרה, לא יודעת מה עובר עליה, למה הכול נראה
לה כמו חור שחור, פעור ומאיים לבלוע אותה בפנים?"

הוא ואני
אני מרגישה שאני צריכה לנעול חזק, ולהגן על המקומות הרכים אצלי
שרוצים להיפתח לפניו כמו פרח ריחני, שרק יריח את ריחו, שרק
יגיד שהוא רוצה לטעום את הצוף המתוק שלי, ולהחזיק אותי צמוד
אליו.

הרהור
הייתה שם זונה, שנראתה כל כך אבודה, אף מכונית לא עצרה לידה.
עד שהיא נאלצה כמחווה של הצגת הסחורה, לחשוף את שדייה האדירים,
מתוך מחשוף שמלתה.

אוטוביוגרפי
לא פשוטים הם מעגלי החיים,
שסביבנו סובבים.
אותנו מערבלים כמו בצק, בחוש וגמיש.
פולטים מתוך הלוע הגדול,
מצפים שלא ניפול.

היפרדות
אין שם יותר את התגובה החיצונית של ההיסטריה התמידית. אין שם
את החוסר אונים של לא לדעת מה לעשות.

אוטוביוגרפי
כל זה התחיל לפני למעלה משנה, כשהתחיל לטפטף לי טיפה ועוד טיפה
וסיפר לי על רצונו לפרסנג אותי בפטמה.




אני שורה עם
חצאית שקופה.

















ומסתבר שתחתונים
ורודים.


תרומה לבמה





יוצר מס' 38414. בבמה מאז 14/7/04 17:21

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לקאלימה ערן
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה