[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כלבי אשמורת

אל היוצרים המוערכים על ידי כלבי אשמורת
גיא שמש. (מופיע כיוצר גם בשם זה, האמיתי.)
1976.



"יש בית קברות למכוניות חלודת הזמן,
שם קוברים את הסוסיתות,
אבל לא בני-אדם.
אין יום בלי אי-צדק,
אין יום בלי טירוף,
נגן במקום ללחוץ על ההדק,
יהיה פחות הרוג."

(שלמה ארצי.)



פתוח להלחנה לכל מי שחפץ בכך.
הדבר היחיד שאני דורש הוא קרדיט למילים (גיא שמש),
שום-דבר מעבר לכך.



פעם ראשונה באתר? הקליקו על שם היצירה כדי לחשוף את
כולה.
תודה לכל הקוראים.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ג'ננה
והיא שוכחת רגע איפה המטבח. ומשהו חלש אומר לה תכנסי בפתח הזה
שם יהיה מטבח, אולי.

זוגיות
ואני עומד בפתח רועד כשהיא מחפשת את המפתח ותוקעת אותו למנעול,
מכניסה אותי לעולמה.
על הקיר תלויה מחרוזת, וברצפה פחית אדמה עם מקל קטורת חרוך.

זוגיות
היא נכנסת ועומדת רגע בפתח, לבושה ארוך שכבות שכבות ולגופה
מעיל גדול חום-בהיר. רואה אותו, שטוף זיעה.
"איפה הימים שלנו?" שואלת.

אינטרוספקטיבי
יש שמיים מעלינו כי אין גג, הוא נעקר עם כל הרוחות של סוף
העולם. אני מקלף את הבגדים ממני בפראות, מבקש לגרד את הפצעים.
יש כתמים מדממים גדולים על ירכי הימנית, בצד הגוף, ובצוואר.
באמצע הזין שלי יש פצע שטוח ומגרד.

ג'ננה
ענת יושבת מרוחקת על הספה המשולשת ומעשנת סיגריה איטית. יש אבק
של צהריי יום קיץ על הרחוב, ומין אובך חולה מרוח על השמיים.
"אני צריכה איזה מסאז' ברגליים..." היא אומרת שקטה ומופנמת.
"בוא, דובשן. תעשה לי טובה."

אמונה
אור דמדומי הערב שוטף את הבית הקטן שלנו כשאני מביט על כל
הספרים סביבי שחיפשתי בהם ולא מצאתי תשובה. ובאוויר נשפכת כל
הזמן המוסיקה. מוסיקה של לחש כדי שתחדור לנשמתי, כמו לתוך
נקבוביות עור דקות.

ביוגרפיה
אז הילדה הייתה בריאה, אבל היא הייתה נכה. לא היה לה פגם גופני
רציני, אבל הייתה לה נכות נפשית. כל היום היא ייללה שקשה לה,
והלכה ברחובות עם פנים תשעה באב, כאילו כל העולם שלה חרב. אז
הם לקחו אותה, העובדים הסוציאליים, וטחנו לה את המוח כדי לעשות
עליה ניסויים,

אורבני
היא קוטפת פקעת קוצים מהעציץ במסדרון ומועכת אותו בידה הימנית.
אז שופכת ערק על החתכים ומתענגת מהכאב, גופה זע כמו באורגזמה.

אורבן לג'נד
שכחנו כמעט ממנה עד שהצרחות של הרב שגר בקומת הקרקע החרידו את
שלוותנו. חשבנו סתם רצח ורצינו לישון, אבל הוא עוד צעק, וצרח,
צרחות אימה, ייסורים, צרחות של סבל בל יתואר.

מקאברי
אני מסתכל סביב. אין איש. הילד חסר פחד לחלוטין ובודד כמו בדל
סיגריה. אני קרב ועומד מולו.


לרשימת יצירות השירה החדשות
טבע
עולים ויורדים הטונים
זה מים אלקטרוניים

אלגיה
אני אמות בסתיו
רגע לפני הגשם הראשון
כשהעולם לח
ובאוויר יש ריח של עלים רקובים

יחסים
אלו העיניים שלי
שרואות אותך עירומה
ואין בי תשוקה
אני רואה אישה
ותו לא

תחושתי
שלג יכול לחכות
מגרד את אפי סוגד לשמש
הטיפות משמינות
עטופות כתרי יהלומים
אני לא יכול לטעות

געגוע
בערב היום
אני מביט בילדים משחקים

מקבר
ראיתי אור ראיתי חושך
ואהבה בת שמונים
היינו מזדיינים זה עם זו כמו קודם
היינו בוגדים וחוזרים

אכזבה
אתמול בלילה רעדתי

טבע
ברגל יחפה על אבנים אני צועד למרחקים.
שמש אדומה בעיניי, שמיים בוערים,
רק אני ותרמיל צידה.

בדידות
עלינו על המדרגות
עישנו סיגריות
למרות שבכיתי
הוא אמר שהוא חבר

גורל
יש בית בניו-אורלינס
בית השמש העולה
וכששמעתי את השיר
ידעתי שניצחתי

אהבה
אם הירח יאהב אותך
וזה ייראה לך טעות
אני אהיה איתך
רק עטפי אותי באזיקים

הרהור
כשהייתי קטן
החלומות היו גדולים
אני רציתי להיות אבי
הוא רצה להיות אני

אינטרוספקטיבי
תכנעי לגחמותיי
ביד פתוחה תקחי אותי לתוך עינייך
בין אלכוהול וטירוף נפוצץ את העולם

יחסים
מה הוא רואה בעינייך?
מה את רואה כשאת מביטה בי?
איזה סוד את מסתירה?

אלוהים
עברנו על המדרכות
דיברנו על הכל
חשבתי שאנחנו חברים

הרהור
בואי משטרת המילים
עצרי איש זה
מזמזם כמו דבורה

ייסורים
לחץ במוח
תן לכתלים להסתובב
תן לזוג על הקיר להתנשק
תוציא לשון
תחכה לשחרור

יחסים
כל הכתובים שהשתקפו בעינייך
לא ידעתי מה חשבת

אינטרוספקטיבי
כשהשמיים עומדים ליפול
אני חייב למצוא מקום
משייט על הכביש בין עכו לצפת
מבקש עיר מקלט

אהבה
גם אם לא הייתי נחמד
גם אם גרמתי לך לבכות
כשאני בטלפון
אני שומע רק אותך

יחסים
הייתי ילד מוזר,
ולא מצאתי את הסיבות,
שלא נאמרו להגיד
אני אוהב אותך

אמונה
תסתובב איתי כמה קשה שזה יהיה.
אני עוד רוצה להיות פה.

הרהור
עכשיו אני יודע
כמה אתה סובל למען שפיותך
למה אתה מקרב את הבקבוק
ומרחיק אותו שוב חזרה

מחאה
העולם זקוק לאהבה
כמו השמש

ייסורים
איבדתי את לבי תחת הגשר
הילדה הקטנה שהרגתי
עכשיו אני לבד

גיהנום
יש פה שמועות על גשם

אלגוריה
אקח אותך כי אני הולך
לקטוף תותים

כמיהה
אם הייתי הולך קדימה
הייתי רואה אותנו עוצמים עיניים
אין דרך לעתיד להאמין לך
שתשקרי

אהבה
גם במוות אמצא אותך
במבט חדש חמקמק אלכוד אותך
נשקיף על הירח בוואדי
ורק זה משנה

אכזבה
שוב איבדתי את דרכי
כשחרבות הרוע דוקרות במוחי
האם אני עדיין ראוי
או עוד אהיה
לאהבתך

אכזבה
אני שומע מהשמיים את הפאנטומים מחוררים לי את עור התוף
אני רואה בעינייך את האהבה
אני מרגיש בידיים את זיעת העולם
אני מריח את הסירחון של העולם
אני טועם טעם חמוץ של אכזבה

אכזבה
תראי אותי הולך לאורך הרחוב

קצרצר
כשהמחר כואב

אכזבה
הקפטן נפל
הוא לא שומע את העצה
אני נופל על אבנים
לוחש תפילה

כמיהה
את חייבת לאהוב אותו
קחי את ידו
תני לו להבין
העולם תלוי באהבה ללא גבולות
את חייבת לאהוב

קצרצר
רגע לנשום את עורך

שיר יפה שרתי על עצים מלאים חרובים
וכל טוב על פני עולמות מלא בשר פירות לשד העצמות
מי מכל אלה נפל בשבי ומי ילך אחריי
כמו היה כיסוף אל ארץ נודעת-לא-נודעת

אהבה
אולי נשתה יין
כמו אתמול כשהיא אמרה
"אוהבת, לא אוהבת."

אם תראי מעבר לאור
מעבר לזמן
כל חיי
האם נעוף

טרילוגיה
שחור-שחור אני
לתוך האספלט של הלילה
נבלע אני
למחשכים של בודדים

אכזבה
בחרתי לא להיות כאן בזמן שאת משוטטת בין הצללים
בחרתי להיעלם שתחשבי שאני מת שתחשבי ששכחתי אותך
בחרתי לגור על סלע באמצע ים בזמן סערה עד שהים ייקח אותי

טיפות גדולות של שמש רותחת מטפטפות כמו ג'לי לתוך הבית שלי
את כל הברזים אני פותח, ועומד תחתיהן
מפלים של מים ממלאים את חלל הבית החם, שוטפים, שואגים, ואני
שואג איתם

קצרצר
שברת לי את הלב.

אודה
אבא הוא ממש חמוד, כל הזמן מחייך
תמיד מבין ופייסני, לעולם לא מקלל
אפשר לנהל עם אבא שיחות נפש עמוקות, יש לו הרבה תובנות

אינטרוספקטיבי
אבטיחים בגשם
קר לי כל-כך
שוקע לרצפה, לא משאיר סימנים
מסתחרר מהד קל של מנוחה

ביקורת
אלוהי עולמות,
הבדילני מן החוכמה ומן הטיפשות
תן להיות מים
ונהרות יעלו על גדותיהם

בלדה
הזבוב ממצמץ בעין אחת, אכן תמהות עיניו
האישה יושבת וסורגת סוודר לימי שרב
בחוץ נושבת הרוח כמו סוף והתחלה יחדיו
זה זמן הרגיעה הגדולה שלפני הקרב

אהבה
הוא מאוד עייף, הבן-אדם מאוד עייף
יש לו שירים שהוא שומר בכיס
היא כותבת אותם מוקדם בבוקר כשהוא בעבודה
דו"ח נזיקין ואהבה

הגות
אתה מדבר איתי כמה העולם אכזר ומר
ואין לאן ללכת ואין מה לעשות
אבל אני בונה ארמונות מגלגול לגלגול
מה שאני לא מספיק בחיים האלה, אמשיך בחיים אחרים

צמד שירים
הכול שוקע לאבק כבד עכשיו בפצע פתוח
סופר את כל חטאיי, ממולל אותם בין אצבעותיו
בדבקות מאוסה הופכים חוטי-משי בידיו
והלב שלי צונח עופרת כבדה

צמד שירים
תמצא לי את הסוד המסתתר בעיניך
אבק הדרכים בן דרכו רגליך
הם גדולים ונוראיים ארמונות ערפל
גשם חודר מתחת לאספלט

צמד שירים
העיניים שלי בווריד שלי, שם תוקעים מחט
באוויר החופשי מסתחררים צללים, לטרוף אותי
אני יישן בקרקעית הכי נמוכה
צורח לרגע עוד צרחה אחרונה, לפני הבאה

ג'ננה
אבקנים קטנים חמודים צהובים
בקצה אפה של ילדה
ערירית הייתה וזקופה בערוותה המשתלחת
דלת פלדה, בדרך כלל נעולה

קצרצר
אבקת אבן מאדמות ביתי
פרח מגינה בשלה וחרושה
יסמין מפיץ ניחוחות סמים
מנגינה מארץ הרוסה

אהבה
במעגל קסמים נחוג נחוג
בהזדנבות אחר רגעי אושר
נדבר איתם, נדבר - נדבר
ונכיר אותם, מבפנים ומבחוץ

קצרצר
כשהוא נפל בין ענפי העצים -
לא חשבתי להציל אותו
איזו כבר תועלת הוא יכול לתת לאנושות
סתם רכיכה זוחלת וסובלת על פני האדמה.

חרטה
היא הייתה יפה כשהיא הייתה בת 16
היא האמינה באהבה כשהיא הייתה בת 16,
וגם אני הייתי בן 16, וגם אני האמנתי באהבה
אבל קרה לנו מה שקורה לכולם - אגו

ג'ננה
שלט ברוכים-הבאים מעל הדלת
כובע ליצנים, מטרייה צבעונית ונעליים מנייר
אני מכבד אותם באגוזים
מפצחים אותם באצבעות חזקות

ג'ננה
בשלג צח ראשי בערפל
אני קורס בעל כורחי
ולא יכול להסתכל,
להסתכל לתוך תוכי

ייסורים
אבק כוכבים ממונע
תפארת מדינת ישראל
דם ביד שלי
אני מת

ג'ננה
הם מתאמצים מאוד שאני אמצא חן בעיניהם,
אבל אני לא מוצא חן בעיניהם
אין מה לעשות, זה בגלל שהם לא יודעים את שמי
לו היו מכריזים עליו בכיכרות - המצב היה אחרת

דיאלוג
- איזה יום היום, אדון דוקטור נכבד?
+ לא מעניין אותי. אני עסוק מאוד. אני צריך לפצח את מהות
הקיום.
- למה לך לפצח את מהות הקיום, דוקטור נכבד,
אם אפשר לפצח גרעינים?

מוצא עצמי כותב שיר,
מה שהכרתי, מה שלא
ושכחתי לומר את המילה הכנה מכל

אמונה
אני לא יודע מה אני מרגיש
אני מנותק, ושקט
המחשבות שלי נעות אחרת
אני מרגיש פחות במובן מסוים,

קינה
אם אני דפוק, זה כי החברה דפקה אותי,
באופן קבוע כבר יותר מעשרים שנה
ליצור מפלצת ואז להתלונן שיש מפלצת,
זה לא חכם במיוחד, אה?

הגות
דבר לא בוער, הוא צריך לבעור, הוא רדום
קל להיות שפוי ומשעמם ולשעמם את עצמך
לגרור את הגוף שלך יום אחר יום בלי צבע,
ולהגיד שאתה שפוי ומעשי

כל המספרים זה מדידות
אחד אחרי השני עולים ויורדים
כמו בור שאול בפתחו של גיהינום
אני הולך לאיבוד בין מלל המילים

צמד שירים
יש אדמת שדה פה מול העיניים
חורשים בה דרכים ומקדשים
העננים צפים מעל הרים צוננים
אפשר לראות מתוך מכוניות עם זגוגיות לחות

גשם יורד שלוליות כבדות אי-אפשר להרים
הבתים עפים בגשם ואי-אפשר לתפוס
עננים יוצאים במחולות של זרמים ואי-אפשר ללכוד
אני עומד בכניסה לבית ומעשן, אבל מצליח לראות

פואמה
צחוק של נמר זה מה שרואים בחדרי חדרים
כשהשמש נכבית מהעיניים
אנשים מחזירים לי את בבואתי השוטה,
ואני מתבייש על זילות המחשבה

ותקטוף לו פרח, ועוד אחד
תמלא את הבית בוורדים
הבית עומד על כרעיו
אדמה לחה, הוא אמר

פיוט
אהבה זה משהו נפלא,
אהבה שלי, שלך, של כולנו
מרווה את נפשנו,
הופכת את העולם לחי,

קובץ שירים
בלי יותר מדי התפלספויות
הרבה אהבה מתחת להריסות
מתרגזים, אולי זה צריך
כשדברים לא מסתדרים

אהבה
המסך היה פתוח, ואני עמדתי עליו כמו חיה,
כמו יצור, כמו ליצן לבדר את הקהל
אמרתי להם שלא טוב היות אדם לבדו,
ואהבה זו מילה שמכילה הרבה יותר

אהבה
הוא שמע על אהבה, אבל הוא לא יודע מה זה בדיוק
מה ההגדרה של אהבה, הוא שאל,
אף-אחד לא ענה לי, הוא אמר
אז כנראה שהיא לא קיימת, הוא אמר

צמד שירים
תבואי אליי בדרכך השקטה
תראי לי שיש בעולם אהבה
אני אהיה קשוב ולא שופט
אני אוהב אותך ישר-ישר מהלב

דיאלוג
פעם לא האמנתי בגורל,
היום אני מאמין בגורל באופן מוחלט

אהבה
כל האהבה הזו שהייתה לי בלב אלייך...
אבל מישהו אמר לי, והוא צודק -
אני בחרתי לאהוב אותך
הייתי מאוהב באהבה, לא בך

הרהור
הרוח משאירה בי קרעים של מה שיכול היה להיות
אני שוגה באשליות והאשליות הן טעויות
את לא באה יותר, ולי לא אכפת, למרות שאני מתגעגע
מי יודע מה נהיה ממך

אהבה
אם היו לי ילדים,
הייתי קורא להם אהבה 1, אהבה 2, וכך הלאה
לא בגלל שאני אוהב מספרים,
אלא בגלל שאני אוהב אהבה,

דיאלוג
+ יריות, אני שומע יריות בכל מקום, מי יורה?
- אדוני, חבורת אנרכיסטים יורים ברחובות,
צריך לעצור אותם, זה מצב חירום.
+ מישהו נפגע? אלוהים אדירים, זה אסון!

הרהור
סכריני מדי
בנוי נקי מדי
קלישאתי מדי
אי-אפשר לחיות לנצח,
לפחות לא פה

פארודיה
הם מתלהבים יותר מדי,
מפרח אחד ויחיד שרוכב על שיח אצלי בגינה
"אתה יודע מה זה אומר?" הם שואלים, ומיד עונים,
"זה אומר שיש בך לבלוב של אהבה,"

זמנים בהם השמש עומדת במרום השמים,
ולא זזה
דווקא אז אני החלטתי לישון
הכול שקט כאן, ציפור לא מצייצת

אז אני קם ומוריד את כל הקירות
הוא מבעבע קצף בתוך הסבון והים קר
לא רחצנו ידיים הרבה זמן, אני אומר לה
היא צוחקת ומציפה את כל הבית

אהבה
אהבה כזאת לא ידעתי מעולם
בין חפיסות סיגריות לשתייה גנובה
אהבה כזאת לא ידעתי מעולם
בעיות בראש ורעלים בדם

אהבה
אהבה כמו שלי דומה לאפרסק
אני אוכל אותה הרבה
ודומה שאין בי בעיה
לדאוג לך עד כלות הנשמה

צמד שירים
איפה אתה בכל זה
ולמה אתה לא פשוט הולך
היו ימים יפים יותר
בהם היה אור בבית

אהבה
אני קרבן של מיניות כמוך,
בין היתר
אני קרבן של הרבה דברים,
דברים שאני אפילו לא יודע או זוכר

אני זקוק להשראה
לאיזו אהבה קטנה
אני זקוק לאוויר צח ולמרחבים
אני צריך לדעת שאני לא לבד,

גן עדן
אהבות הרבה היו לו, ולא נשארה אחת
מותח את השריר העבה בין ידיו החזקות,
בוכה את בכי הלילה
ירח מצפה בדממה לבוא משיח בן-דוד

הומור
אכלנו, אנחנו שבעים? יופי
אבל פעם הבאה תכניס את השניצל למקרר, ולא את המקרר לשניצל
מה אתה לא מביו? את השניצל למקרר, לא להפך!
מה, אתה מטומטם?!

צמד שירים
להיות חולה זה כמו להגיע רעב לפלאפייה ולגלות שהיא סגורה.
אבל אנחנו לא רעבים ולא חולים, רק קצת מצוננים.
אז למה אנחנו שותים קפה?
כי אנחנו אהבלים.

אהבה
אהבת חיי הנך, אהבתי התמימה
רקדי נא, רקדי תמה, את סוף המסיבה
כל הפרחים בעינייך ילבבו, יזרחו שושנים
איש ואישה זה את זו יאהבו, מלאכת האהבים

אהבה
אהבתיה עד עולם
אהבתיה בטירוף
ואהבתי כמו קונפטי אדום
על הצלחת עליו מונח זר פרחים

הבקתה הזו של הדיקטים תהפוך לחדר-מלחמה תת-קרקעי מאובזר
עם אנטנות, חשמל והכול
כי אתה כל-כך רעב, ואפילו אתה לא מעז להיזכר כמה

יחסים
אתה אוהב אותי?
אוהב אותי משותקת?

קצרצר
אהיה לך שונא אם תאהבי אותי,
ואבזה את אוהבייך
אצבור מכלים של אשפה בין רקותייך

טרילוגיה
היא יושבת בוכה
צמודה אל הקיר
ברכיה לחוצות לסנטרה
מחבקת את רגליה...

מקבר
בעברית זה נשמע יותר טוב
דוהר במכונית אמריקאית לעבר הירקון
שומע רוק חזק על גבול הקאנטרי, בשיר שעושה צחוק משיר ישן-נושן
יש לו בתא המטען קיטבג מלא שטרות של מאה דולר, אמיתיים

קצרצר
היא אמרה שהיא אוהבת רק אותי.
אמרתי זה לא יכול להיות כי היא אוהבת גם את שלומי.

פואמה
אווזים באגם קפוא, ואני בורח
מסובב שבשבת רוחות של מחשבות
שיפוצים בעין ימין ובורג למכונה
החלודה ממשיכה להתפשט בצינורות העמוקים ביותר

עצב
בלונים פורחים באוויר,
אוויר צח כמו דמעה
כמו היום בו אמרת לי שאת קבורה,
ודבר לא יציל אותך ממלתעות האבדון

צמד שירים
ונשיר לנו שיר
את יודעת
שיר כזה ששרים כשלא יודעים דבר
בושם האוויר לא צורב בנחיריים

מצב
אני חסר אמצעים לכתוב את השיר הזה
אני מת מבפנים, הכול כואב
אין לי אוויר בעולם מלא אוויר

אלוהים
אלוהיי,
האל האחד והיחיד,
שאין מבלעדיו
אל תשליכני לעת עייפות הגוף

מצב
היה לי בקבוק של פאנטה,
מיץ תפוזים מוגז ללא תפוזים
אבל הוא נגמר, כי שתיתי אותו,
ועכשיו אין לי בקבוק של פאנטה

כמיהה
אני רעב. אתה רעב גם?
אז הנה כן האיש הלך לקנות את הדברים,
קובה חמוסטה וקציצות דגים
אוכל זה דבר חיוני, אתם בטח יודעים

קצרצר
אולי החלון סגור, ובגלל זה שורפות לי העיניים
אולי החומר שהסנפתי גורם לי לעילפון
רק פעם הבאה לעשות את זה במיטה,
שלא אמצא את עצמי על הרצפה.

כי אתה חמוד, כזה חמוד פצפון
כי הלב כואב לראות אותך כזה רך וקטן,
מול כל העולם

מקבר
באת עד אליי? איזו מחמאה
טקילה? וודקה? קוניאק? ערק?
קפה?!
למה אנחנו שותקים, מילה, ציוץ, תדברי

אכזבה
עיניים בוהות, שמש שוקעת בתוך הראש
שפתיים סדוקות, אני צמא לשכל עד אימה
משחזר את ליל אמש, ולא זוכר מאומה
העננים שקעו בתוך העיניים שלנו

אינטרוספקטיבי
מצלצל בפעמון
הרגע לא הגיע
זמן להתאושש

אינטרוספקטיבי
מה אתם רוצים ממני, ממררים את חיי?
טבעתי כבר בערפל מוחי, מוחי יצר משבצות מבוכים,
אי-אפשר לצאת

אינטרוספקטיבי
היערכות חדשה לקראת המצב הקיים
המצב קיים והיערכות חדשה בלתי אפשרית
עדיין יש גזר בסלט,
עדיין סלט ירקות מורכב מירקות, משום מה

קובץ שירים
בוקר זה בוקר על הפנים
לא הכנתי שיעורים
יש הרבה מטלות לעשות
כמו לצייר לך ציורים על הקירותן

בימים כתיקונם הייתי הולך הלוך ושוב
עם מטרייה מקופלת ביד אחד
והזין שלי ביד שנייה
בימים בהם פרעה את שערותיי שלכת,

סוריאליזם
אופניים עם הרבה פדלים משתרכים לאורך הרחוב
אופניים עם 20 גלגלים עוקבים, ו-20 איש ואישה בשורה
לחסוך בעלויות מזג-האוויר, שירד כבר גשם
דגלים קטנים משולשים כחולים-ירוקים על הכידונים

היא חושבת וחושבת אם לשגע לו את השכל
או להפוך אותו לבובת-מין
או לאדם שמעריץ אותה אהבה עיוורת
או לאדם שפוט בלי מחשבה חופשית

הרהור
אני לא בטוח במאה אחוז מתי היה הרגע שנשבר לי הלב
היו הרבה סימנים, זה נגס לאט-לאט
כשלא היה כבר לאן ללכת, כשלא היה כבר מה לראות
רציתי רק לאהוב

ג'ננה
הגוף שלי מרחף בחלל
נמצץ דרך צינורות של כוכבים
הגוף שלי הופך למים בתוך החלל
מתערבל סביב כוכבים במצב חוץ גופי

זכרונות
אימא הכינה אורז חמוץ
היא למדה את זה מסבתא,
וסבתא תמיד הייתה מכינה לנו אורז חמוץ,
כשהיינו באים לבקר

אהבה
או שזה הזמן לבכות
או שזה הזמן רק להכיל את הכאב
על כל טעות ועוד טעות,
על כל טעות שאי-פעם טעיתי בדרכים

טרילוגיה
אין לי צפיפות אוכלוסין בראש,
הכול סבבה, אני אוכל דבש
גם אם אני לא יודע, זה לא משנה,
אף-אחד לא יודע מספיק

סאטירה
מחיקת המילה "אהבה" תיעשה רק על ידי הגורמים המוסמכים,
קרי,

קצרצר
אז מה, בא לך להזדיין? למה?
כאילו, מאיפה זה נובע?
ממעיין?

צמד שירים
אם אתה אומר לה שאתה הולך לישון,
למה אתה הולך?
היא ראתה הרבה פעמים איך שוברים לה את הלב,
למה אתה שובר?

קובץ שירים
בסוף הרכבת יש דלת יציאה
הרבה קופצים אל הפסים
מתחפרים בלב הקר שלנו

צמד שירים
אני זוכר את הימים היפים ההם...
הייתי צוהל באחו עירום כש-רק נעליים גבוהות לגופי
האחו היה מדגדג את אשכיי,
מלטף את ישבני הענוג

לילה רודף לילה, כל-כך טוב פה
ירח גדול ושמן מעלה בי שיגעונות
כשהירח הולך מים נותנים
כמה שאת אוהבת, כמה שאת שונאת

ביקורת
אחותי, את קוסית(!)
זה לא יום טוב לומר דבר כזה,
אנחנו כבר בתקופה אחרת, והצעירים רואים כינוי זה כמעליב
כי הצעירים נהיו זקנים בראש

קובץ שירים
בצו האופנה אני מתערטל בענווה ביישנית
צרותיי ירחקו-ירחקו אם אסתכל לתחתית החבית
הסודות של בעלי החזון זולגים מבעד לסדקים
מתי הם מדברים לעצמם ומתי לעולם

צמד שירים
איך שאתה רוצה תלך
תדלג, תקפץ, תצהל, תרקוד
אני אחכה לך בקצה הדרך

קובץ שירים
אידאולוגיה מתמשכת של דשדוש באפלה
כמו קלמנטינה זרוקה מעוכה
ריח של גשם באוויר, ריח עלים ופרחים מרקיבים
תזרוק את הלב יותר גבוה, אתה לא מתאמץ מספיק

קינה
ואני חושב שמי שאיבד את דעתו,
זה האנשים שרוכבים על האגו שלהם ורומסים אחרים
מה, בגלל שיש להם יותר כסף - הם יותר טובים?
בגלל שהם הולכים עם העדר, הם ראויים?

הרהור
אני ידעתי שאם אני ארצה לשמוע מוזיקה,
זה מה שיקרה
כי אתה נותן לי רשות או זכות לשמוע
אני שם את התחנה שאני רוצה, ומאזין
אפילו יש לי אפשרות לבחור בין תחנות

יחסים
אני יוצאת מהבית עם מזוודה אחת גדולה
וסוכריית קרמל שחורה מתגלגלת בין לחיי
פתחתי את הרדיו ושמעתי את בעלי
משקר כמה הוא אוהב אותי

מחאה
הם אמרו שהם אלה שקובעים את החוקים,
וכנראה זה נכון,
כי הם קובעים חוקים שמשרתים אותם ולא את ההמון.

כאב
רצית אותי לקרוע לגזרים
בין מרצפות בטון מתחת לשולחנות רפאים
ואין לך שום סיבה להצטדק
הרי את טובה, את טובה כל-כך,
בעיני עצמך

אהבה
היית ילדה רעה, אבל זה מובן,
הרי רצית לחוות את החטאים של החיים
יותר מדי סמים וסאדו דפקו לך את המוח,
עכשיו את לא מסוגלת להסתכל לאנשים בעיניים,

הומור
איך זה יכול להיות? היא שואלת
לא יודע - קשה לי לענות
זה לא ייתכן, היא אומרת
ואני מנסה להסביר -

הגות
ישבתי וחשבתי איך זה להיות מים
אני משתמש במוזיקה, אני ממיס
רגשות ומחשבות
כי בעצם אין לי עם מי ללכת מכות,
אם אני נלחם בעצמי או בטחנות רוח

קובץ שירים
בוא אני אלמד אותך איך כותבים שיר, שירה
תסתכל
אני אלמד אותך איך כותבים שיר, שירה
תראה

געגוע
אני כבר לא חושב עלייך, עלינו, הרבה בשנים האחרונות,
ולמעשה אינני חושב עלייך כמעט בכלל
אבל חשבתי שאת המותק שלי, וראיתי עצמי כמותק שלך,
וחשבתי שכך זה יישאר

פוסטמודרניזם
בלבוש חרוץ לשון הוא מקבל קהל
האנזימים מאוד שמחים לראות את הבן-אדם
הם מוחאים כפיות ברגעים הכי נכונים,
ומסלסלים את שיערם ברגעים הכי נשגבים

אינטרוספקטיבי
שואף ונושף אוויר איכשהו,
דרך צינורית בחלל
שואף ונושף חמצן איכשהו,
דרך נקבוביות העיניים

כאב
לתוך הכוס נמזג המשקה הצונן,
רענן כמו זריחה, טיפת טל, נשיקה מתוקה של ילדונת קטנה
אני רוחץ בבינה קטנה ובכאבי הלב,
כל יום, כל שעה, כל דקה

הומור
הבלתי משועמם ישב עם המשועמם וסיפר לו בדיחות
המשועמם לא צחק, רק חייך קצת
"האם הבדיחות שלי לא מצחיקות?" שאל הבלתי משועמם
"הן מצחיקות, אבל הן משעממות," אמר המשועמם

מקבר
איזה סיפור נספר לכם עכשיו
על מכשפה מתה, על כבשן בלהבות
על ילד שהוציאו לו את העיניים

קצרצר
אני עכבר קטן, אני מטבע
אני הולך ואיש לא רואה אותי,
רק את העטיפה שלי

טרילוגיה
איפה אני מוצא אותי הנה אני
איפה אני הנה אני זה אני
אין אני אין אני אין אני

גן עדן
הבעיה היא שאין בעיה,
הכול מצוין, הכול פשוט נפלא
אני שותה אוזו במרפסת הרחבה,
הכלב שלי מתפנק לידי,

אמרו שהוא מצחק אותה, אמרו שהוא אכזר
בונה בובות מקני יונים, מחרבן לאנשים בבתים
מטוטלת נעה עם כל תנודה של הנשמה
כשהוא משתגע, הוא שוב משתגע, מה יהיה איתו

חלום
אני זז אחורה קדימה כמו נזיר
כמו ילדה במצב קטטוני
הזחלים עולים בי, מכרסמים את עיניי,
אני לא יכול לזוז מכאן לשם לשם

קובץ שירים
מנגן-מנגן הרדיו כל הלילה
את עדיין יושבת במטבח
קוקה-קולה את שותה
מעשנת ומחייכת

פואמה
אוויר זה הדבר הזה שאנחנו נושמים
אני כמו דג במים
יש רגעים שהכול שוקע,
כמו דג מת שצולל כמו אבן למעמקים

צמד שירים
אין לו ביצים,
היא הורידה לו את הביצים,
ושמה בצנצנת
את הצנצנת קישטה בסרט ורוד

מצב
אבל למה הוא צריך לחפש, הרי אני מוכנה לשכב אתו גם כשאין לי
חשק,
ולמען האמת רוב הזמן יש לי חשק, אז מה הבעיה?
אני אומרת לו מה לא בסדר, אתה רוצה תנוחה אחרת? אוראלי,
אנאלי?
רק תגיד, אני מוכנה הכול, למענך, אתה הגבר שלי

הקאות בינלאומיות
קצת קשה לנשום
רוצה קפה, אבל לא יכול לשתות
חושב שמשהו פה השתנה
מין חומר חדש לתודעה

קינה
אין לי כוח אין לי
כך אני אומר והולך לנגן בפסנתר...
כמה שהיא הייתה מרוממת בחשכה,
כך גם אני
מנגנים לעת בוקר את האקורדים הלא נכונים

אינטרוספקטיבי
סלט מתבשל אצלי בצלחת, ואין מה לעשות
אישה עושה אצלי מקלחת, ואין מה לעשות
עכבישים טווים קורים סביב עיניי, ואין מה לעשות
ארגנטינאי חושב שהוא דון ז'ואן ואין מה לעשות

קובץ שירים
רציתי לדבר איתך קרוב
ככה שתוכלי לשמוע
את מה שיש לי לומר
כי אני רוצה לומר זאת לך

גיהנום
הרבה ילדים שפוכים על האספלט,
לא נתנו להם מים
אגרטלים ריקים ממים
שמיים ללא עננים

חרטה
דחילק, אחי, אל תדבר ככה
עזוב אותך מזה, באמת
לא, זה לא לעניין, מה שאתה אומר
תרד מזה, מה אתך

ייסורים
אני יכול לכתוב כל מה שאני רוצה
את טיפת הרעל המרה בתוך המשקה שלי,
אותו מגישה לי המדינה, כל חיי

הגות
יושב מול הטלוויזיה, השמיכה עד מעל הראש
רואה טלוויזיה שלא רואה אותי
וזה בודד מאוד להיות קהל,
כשהמציג לא יודע בכלל שאתה קיים

קצרצר
למה לא תחזור בתשובה כמוני?

מחאה
יש שיגידו מצב חולף,
יש שיגידו יותר מדי שעות שינה
אבל באמת מה הכי טוב בעולם,
מאשר לישון כמה שעות,

יחסים
שימו פרח לצידי
שימו אישה לצידי
שימו ירח לצידי
שימו איסור לצידי

קינה
איפה הימים שהיה לכל אחד משהו לאכול
איפה הימים שאפשר היה לקנות בשר וגבינות
איפה הלחם הטרי שלי שאני רוצה לאכול
איפה הדני והפרילי והמילקי

געגוע
לקח לי זמן להבין שטעיתי, אני רוצה אותך בחזרה!
הוא משקר לי שהכול בסדר, אבל אני מתפרק פה.
אני רוצה הביתה!

מצב
אתה סוחט את התפוז הזה לתוך כוס גדולה
אתה סוחט את התפוז כמו את אשתך,
כמו את הבת שלך

פואמה
כאילו יש לו את עצם המזל, זו שהוא חושב שתביא לו מזל
זו עצם של עוף שיש אחת כזאת בכל עוף
זו עצם בצורת האות Y שילדים היו שוברים
הם היו מחזיקים בקרניים, ומי שקיבל גם את השורש כשהם משכו זכה
במזל

פזמון
אני איש קטן בתוך איש גדול
אני רואה הכול דרך האישונים
האיש הגדול מדבר דברים ועושה דברים,
אני משתומם

הגות
היו לה חלומות להכניע אותי בכוח הנשיות שלה
אבל אנחנו יודעים ש"נשיות" זו אשליה במוח גברי ונשי,
ואנחנו יודעים ממה באמת עשויות נשים מתחת לאיפור ולחיטובים

קובץ שירים
היא התאבדה ביום חמסין של חורף בחצות
העלים נעו על העצים ברוח
העולם ש-קט ואיבד אוויר
גשם חזק ירד

פואמה
עציצים מסודרים לאורך הקירות
הוא משקה אותם עם צינור של מים
המים שוטפים גם את המרצפות
המרצפות לא זקוקות להשקיה

מצב
אני רוצה לכתוב על האיש ההולך
יש איש זקן בשכונה שלנו ש-כל הזמן הולך
אני לא יודע לאן הוא הולך,
ומאיפה הוא הולך

לא כתבתי כבר הרבה שנים
עכשיו אני יושב בקרן-רחוב עם פחית שימורים
שקל ועוד שקל ועוד שקל, אתם יכולים להרשות לעצמכם
זה הלחם שלי, זה המים שלי, זה סוכריית המנטה

אהבה
הייתה אצלי, אכלה לי את כל האוכל
בלסה שווארמה, פנקייק ופשטידות
שתתה לי את כל הוודקה, וחיסלה את הבירה השחורה
אחרי זה נתנה לי לצפות בטלוויזיה בסרט אקשן אימתני,

כמה היא יפה בלה בלה
הלב כואב בלה בלה
עיניה הטובות מביטות בי, עומקים משתנים
זמן טוב להתכרבל בחיקה, לנשק את השפתיים הרכות

גיהנום
בתוך המעמקים האפלים
ישנה לה המפלצת
שינה טרופה

בראשה רצח

ג'ננה
אם או בלי זה לא משנה
אני לא באתי לבדר את הבדרנים
כולם רצו להגיע לטיפול נמרץ
היה לי קר, אז לא באתי

רומנטיקה
אני מוריד את השמש אל קו-האופק
צובע את הים בפסים כתומים-ורודים
הירח היכן הוא, היא שואלת

אישה עם ביריות וציפורניים ארוכות
ליפסטיק בצבע בורדו ומחשוף עמוק
כפות רגליים בעקבים, גרביונים וחצאית קצרה
באה אליי לנחמני בשעת הסערה

קובץ שירים
אישה-צלצול, מה את מחפשת אצלי?
אני צריך להשתין, האם תאחזי באיבר מיני?
שמעתי אותך צורחת בכל הרחובות את שמי
נפלה שלהבת בראשי, מה כבר תעשי

אהבה
אני יוצא לי לרחוב, ורואה את הנשים הרכות,
עם החזה הרך והשופע, המבט הטוב והנבון בעיניים
אני רוצה לחבק אותך, אישה יפה,
כי אני יודע שאת מסתירה סודות וכאבים

צמד שירים
הייתה לה מן תמונה כזאת בראש
שהוא קשור והיא יושבת לו על הפנים
לא היא עצמה, אלא אישה אחרת,
אישה רעה, שהיא שונאת

מתראה עם מאהבים לעיתים נדירות
שותה ויסקי עם סודה מעורבב
מעשן את אצבעות הרגליים של הגברים,
וגם סיגריות חומות

בדידות
אבנים מתגלגלות מחליקות
אבנים באישונים וכפתורים במקום עיניים
הוא מדבר מוזר
הוא מדבר הרבה

מקבר
חירבנו אתמול כל-כך הרבה...
מה לי ולזה?
היה לנו חרבון מדליק
אתה מסריח

מחאה
יש על מה להתלונן ועל מה לקונן,
אבל זה לא יביא לך שום-דבר, בטח שלא הקלה
אתה מתחפש ברחובות לדמות מצוירת מחוברת קומיקס,
וחושב שזה הופך אותך קצת יותר עצמך, קצת יותר מ-חוץ לעצמך

אכזבה
איך תגיד לי שטעיתי אם עודני חי
במעט קלפים שיחקתי בזהירות רבה

הגות
עבודה בעיניים
אני עובד עם העיניים
אני מסתכל, בוחן, סוקר
ונותן את חוות דעתי

טרילוגיה
אני אכלתי מכונית.
מכונית אמתית.
לא בבת-אחת, לאט-לאט, במשך עשרות שנים.
את כל החלקים, הפח, הזכוכית, הפלסטיק, והברזל

תחושתי
הכוכבים נופלים בידיים שלנו
הארץ רחוקה, יש הרבה ללכת
את כל השאלות שבעולם אני שואל
זה רק כוכב נופל

על גב המשאית אל הבקעה
במגדלי הרים הקמתי
מעגלים שלחתי
הביאו אותי הלום מן הבקעה

הגות
גם אם אתה מגרד את הראש שלך בצורה נוירוטית
ומחפש איך מאייתים את המילה נוירוטית
וגאנז נ' רוז'ס שרים ומשתמשים באשליה שלהם פעם שנייה
אתה יודע למה תמיד העיתונים באתרים שלהם מנסים להפחיד אותך
בנוגע לאינטרנט

ייסורים
הילד קם בבוקר מצווחה של השעון המעורר
הוא צריך לחזור לבית הספר
הוא מכין לו כריכים, ודוחף אותם בין ספרים,
יוצא לרחוב איפה ש-כל המכוניות מנסות לדרוס אותו

סאטירה
מוציאים תינוק להורג על מרקע הטלוויזיה שלי,
באשמת פשעי מלחמה, באשמת בגידה,
באשמת ערכים נעלים מדי

מורבידי
הייתה לה ילדות יפה מלאה פרחים ואור
אבל אז באה יד ומחצה, ומחצה, אותה
יש פרחים על אדן החלון,
אבל הם שקופים וחסרי חיים

בלדה
מתישהו אני סובל אותי,
כשאני לא אני
כלומר אני כן אני,
אבל לא מה שבדר"כ אני

קובץ שירים
אלף הבדלות ביני ובינך
בין אלף שמשות
על אלף מיטות יש אלף חולים
ועשרים וארבע שעות שסובבים סובבים

צמד שירים
השעורה נקרעת בשדות
הירח מזמן לא נראה כה רחוק
הראש מתכווץ לגודל אגוז
הלב שואל מה עוד הוא יכול לשאול

אהבה
לא היה לי זמן
לאהוב אותך
רצתי כמו מטורף בשדות
היו לי חלומות, שכחתי את כולם

פואמה
הבוקר בירך אותו בהבהוביי קרניי שמש זהב,
הוא קם מנומנם, חיפש את הסיגריות
בוקר של שלווה מדומה, הכול טוב ויפה,
לעיניים שמצפות לטוב, מוכנות גם לתת

הרהור
קוסיות מטעם עצמן לא מסנוורות אותי,
נחמד שאישה סקסית מנסה לשכנע אותך ולר-צות
אבל אנחנו יודעים שמתחת לכל פרח מקופלים קוצים, כן,
ופתאום הם נשלפים, בדיוק כמו חתולה אנוכית, ציפורניים

קצרצר
אל תגידי לי בפנים שאני מסכן,
אני לא מסכן,
אני מתמודד טוב מאוד יחסית למצב
הלוואי עליכם כושר ההישרדות שלי.

סאטירה
"אין למדינה אינטרס
לספק לאזרחים את הכלים
למימוש זכויותיהם."

הגות
הן אוהבות שאתה מתעלל בהן,
אבל כשהן מתעוררות - הן שונאות
תקראי מה את כתבת ביומן שלך

אהבה
אל תכנסי לי לתוך הראש,
ותבני שם ערי בלהות,
או גני עידנים מזויפים של אהבה
שבעתי שקרים

סאטירה
נתפס לי הזין בגורס האשפה
האם תעזבי אותי עכשיו?
אין לי אוויר ואין לי נשימה כשאני חושב עלייך,
כי את חונקת לי את הנשמה

סאטירה
נו, אז הוא רצח אותה
אז מה
בגלל זה אתם מתנפלים עליו?
כובלים אותו באזיקים?

ג'ננה
אל תתווכח איתי סתם
אני עלם בודד בעולם אכזר
צמא כמו הלך במדבר
וטוב לי טוב לי על הלב

ייסורים
איפה אתה בכל זה?
התחת מורם באוויר, הגרביים מתייבשות,
המאפרה מלאה
מתעסק בניוון שרירים,

אהבה
אהבה כזאת הפכפכה,
היא הופכת את הלב,
מצמיחה בו קוצים,
מחוספס כזה, לא שלם

אמונה
אני אטום כמו מעטה זפת, ואין לי מילים,
כי אין מה שיניע אותן
אבל אתה זוכר שוטטויות ברחבי העיר כמו שוטה,
מחפש מציאות, רץ מ-פה לשם במרדף אחרי סיגריות,
וחובות וזיכויים דמיוניים

הרהור
אמרתי לו איך אפשר לכתוב משהו פיוטי לתוך מחשב,
אמר מתרגלים,
לאט-לאט אתה כבר לא רואה את המחשב,
אלא רק את המילים כשאתה משתמש במחשב

אהבה
לא הייתי משתמש במפתח,
לא הייתי מוצא את הדלת,
לא הייתי מוצא את המנעול,
אם לא את

קינה
חלמתי חלום, לא יכול להקיץ
אני סביבון שצליל קולו נדם-נדם,
על הערבות ניצת ירח וקולי נדם

ביקורת
איש, תסתכל עליי, ותגיד לי מה אתה רואה
עינייך מלאות פחד, תגיד לי ממה זה נובע

הגיבורים שכחו את הגבורה

ואני אחפון אותך
בנשמתי העמוקה
לתוך באר של בשמים ופרחים
וריח אדמה חיה

ג'ננה
הברית לא תחודש אם לא תעשה את המעשה,
ותקלף את תחושת האשמה מגוף האבן שלך
אנחנו הולכים כל הזמן לכיוונים שונים, ולא מגיעים
כל מה שאמרת לא שווה כלום אם אין צעיפים

ארספואטיקה
קח דפים ועט ותכתוב כתיבה חופשית
אמס את החסמים בכך שתכתוב לעצמך משפטי מחמאה,
ואז תתווכח עם הצנזור עד שהוא ייכנע

גיהנום
אמרו שהם מצפים בכיליון עיניים שהכול ילך לעזאזל,
וכל מה שנבנה במשך אלפי שנים, בעשר אצבעות,
בדם, יזע ודמעות, ירד לטמיון

סאטירה
אמרתי למיכל שאני לא בא היום לעשות לה סלט
בתגובה היא הרעילה אותי,
דקרה אותי, קצרה לי איברים,
הקיזה את דמי והרגה אותי

צמד שירים
יש סדרה חדשה בטלוויזיה
אני צופה בה בקביעות
היא מדברת על החיים מחוץ ליבשת
על מקום רחוק-רחוק וקסום,

התבטל לי שיעור גיאוגרפיה
אני הולך לים לעשן סיגריות
אפליג עד המחר בסירת נייר מעץ
לסגוד לאלוהי המוות שבי בחר לחיות

אכזבה
אהבתיה עד עולם,
אך אהבתי שבה ריקם
את לבי לקחה וטחנה בבלנדר,
והוסיפה סוכר שייצא מתוק

ג'ננה
לגלגל אותך מ-כל המדרגות זה לא רעיון טוב
את עלולה לשבור את הפרצוף היפה שלך
את יכולה לישון בזמן שאני מספר לך על המכבים
או לדבר איתי אנגלית שאני לא מבין

אכזבה
בוכנות נוירוטיות מניעות את מוחי

קובץ שירים
פעם הוא בא, כולו קינמון,
ושאל אם אפשר לאכול אותי
אני לא מפחדת וגם מבינה רמזים,
אבל לא ניתנת לאכילה בקלות.

מצב
בבוקר הייתי חייב להתקלח, מבחינתי
הייתה לי שיחה לא נעימה עם מנהל בית-הספר עוד לפני שסיימתי את
הקפה,
והייתי חייב לשטוף את כל האנרגיה השלילית שנוצרה בי
הזעתי בדרך למקלחת ויצאתי רענן ובוהק

ג'ננה
אני לא מתיימר להבין ברומו של עולם,
אבל רומו של עולם מתיימר להבין בי
יש ארגזי תחמושת סוררים ליד השולחן הישן,
ושלל כדורים ומחרוזות וקליעים ליד בית החרושת הישן

הייקו
נשבר לי כבר
מ-כל הזיונים כי
אני אגרטל

אהבה
כשנגמרו לי השמיים,
ועמדתי עירום מול רוחות הכפור
לא כיסית את מערומיי
נתת לי לרקוד עירום כמו אינדיאני שוטה

פואמה
הכול בסדר, עסקים כרגיל
עדיין צדים דינוזאורים ומתרחצים במעיינות קרים
עדיין לוכדים את הירח כל לילה עם לולאת חבל

ביקורת
אבל במציאות את יותר שמנה!
למה את מנסה להרזות את עצמך בתמונות?
אני אוהב אותך טבעי, הכי טוב טבעי,
חוץ-מזה את יותר סקסית כשאת מלאה.

תחושתי
בבוקר עלה נושר וסיני מת
מתפלל לאלוהי האלוהים למה לא יביא לי שנת ישרים
חלומות מתעתעים טובעים בתוך קצפת של מחשבות
בית מוזנח וחלון סגור, סיגריה הכרח ושירותים חפוזים,
להכין את כוס הקפה עם יותר מדי סוכר

אני אשב ואספר את השלום עלי-אדמות
בו ישבתי תחת עץ תמרים ולעסתי אותם
והיו לי תותים, מלא תותים, וגם קלמנטינות
ואבטיחים מבשילים בעת שחר

ג'ננה
הוא מרשה לעצמו יותר מדי, היא אמרה תוך כדי שהיא מחליפה את
הרגליים שלה.
אולי הוא חושב שזה מגיע לו, אמרתי תוך כדי שאני מחליף את
האוזניים שלי,
אחרי הכול מתרחשת פה מלחמת אגו

פואמה
אני לא בחרתי בזה,
לבוא לעולם, את שמי הפרטי
אני לא בחרתי ממש כמו כולם,
כמו אבי, אימי, ומשפחתי

רוקד איתך הלילה
מתפנן בין ידייך
רוקד איתך הלילה
מתפרע בעינייך

הומור
אבדה התקווה מעל פני העולם הזה
עדיף להתאבד עכשיו מאשר לסבול עוד
אני מנצח על תזמורת של שלושים קצבים,
שמנגנים על נמרים בזמן שהם מנסרים

אלגוריה
רציתי לבנות אנשים בחול
ולחפור בורות בשביל הארנבות
רציתי לתת פרח לנורית

בדידות
לעזאזל, אני אוכל את הממרח שוקולד הזה
עם האצבעות
אני שותה מהיין הזה,
יין ישן מקולקל, יין פטישים

בלדה
המוות בא לכאן,
הראה לי את הרשימה שלו להיום
אמרתי לו - לא, זאת תשאיר פה
זאתי יכולה ללכת, וההוא עדיף מחר

צמד שירים
אז הימים עוברים בלי משהו רציני
אני מתפתח לכיוונים לא רצויים
הכול מוטל על הרצפה, ואני מוטל על הספה
אין לי כוח להגיש לשפתיי כוס שתייה

מצב
מקבץ קופץ של מצבי נפש
רגע אני יישן, רגע אני ער
רגע אני בסבבה, רגע אני ממש מתייסר
רגע אני הולך רחוק מכאן, ואף-אחד לא ימצא אותי,

מצב
חוסר שליטה על הידיים, הן רועדות
כאבים בעצמות, בעיקר בעצמות הרגליים
חוסר תיאבון, חוסר סיפוק מהנאות קטנות,
עייפות מוגברת, שינה טרופה

רפסודיה
מנהלים קבועים עומדים לך על הראש
אבל אתה לא כזה, אתה חזק יותר,
מ-כל מנטרי המחשבות

עצב
אז אם את בודדה
אני כאן עדיין ממתין לך
אני סתם ליצן קרקס
אני סתם מטיף רחוב מטורף

הדברים לא נראים טוב היום
מצפה בשמיים פורענות אנושית
ואני אומר - נעשה את הדברים הפשוטים
אני יכול להרתיח לי קפה

אינטרוספקטיבי
אני כאן בשביל הבאנרים, אני כאן כדי לאונן את הזמן
אני כאן כי גרמו לי לשכוח, אני כאן כי אני משלם מחיר
אני כאן כי אני מזרחי, אני כאן כי אין לי כסף או השכלה

ג'ננה
אני כאן, אז איפה אני.
אני בטח לא שם, אתה שם.

אהבה
אני כותב ושר כותב ושר כותב ושר
מתווכח איתי כל הלילה כולו, הבן-זונה
אין לי מקום לרגליים עם השולחן הדפוק הזה
אני שותה ושותה ושותה אקסל, אני מכור
אני רוצה אהבה! למה לא תבואי אליי?

דיאלוג
אני לא אוכל, הוא אומר, כי אוכל עולה הרבה כסף
"מה, אתה לא אוכל בכלל?"
אוכל, בטח אוכל, חייבים. כל חמישה ימים אני קונה כיכר לחם

כאב
אני מתעורר מחלום שאימא איתי לבית קר וריק
הדלת סגורה, אני לבד, נר הנשמה מהבהב
אני שוחה כמו דג לסיגריה, הריאות שלי מתפוצצות, אני אמות
אנשים משתינים בתוך האסלה שלי

הומור
אני לא מבין איך עם פה כמו שלך,
את לא מעמידה אותו במקום!

הגוף מעלה ניחוחות של אקונומיקה ועשבי-תיבול
יפה מאוד הילדה, יפה-יפה-יפה
ואני יודע שכואב לה, אבל היא לא משתפת,
אז איך אפשר לעזור

אינטרוספקטיבי
זה לא הזמן
שכחתי מה אמרתי, שכחתי מה הרגשתי
על דשא רבצתי ובכיתי
והדשא ירוק רענן, מלא שמש

כאב
אני לא צריך נשים
אני גם לא רוצה גברים
נולדתי סטרייט, אבל אני לא רוצה נשים
אני לא רוצה יצור שיכול לגרום לגבר להצית את עצמו

כעס
אני מדבר אתך, אבל אתה לא מקשיב
לכל מה שיש לי להגיד,
לדברים שנאמרו הרבה פעמים על-ידי אנשים שונים
על המשלט יש לי אין סוף זמן

פואמה
אתם בטח תוהים כמוני איך עברו הימים,
הרי רק אתמול הייתם ילדים קטנים
אז זהו, שאנחנו גדולים, ואנחנו לא מרוצים,
ממה שהחברה אמרה שככה צריכים להיות הדברים

הרהור
אז מה את מדברת
על נסים שקורים אחת לעשרות שנים
על הבועה שצפה במים רדודים
על הפריחה של ה-ורד בגנים הציבוריים

מצב
אל תתחרפן, אני לא מרשה לך
ראית את הקוביות? רוצה לבנות מגדל קוביות?
אתה לא אוהב את הלגו? למה אתה בוכה?
תראה איזה יום יפה, אתה צריך לרחוץ פנים
כל הנהרות הקטנים האלה שזורמים לנו בין הרגליים...

מצב
אני מתבלגנת לי כל יום מחדש
המחשבות לא מפוקסות, קשה לי לחשוב
פחות מדי לחות באוויר, פחות מדי מים
יבוא החורף ויפתח לי את המחשבה.

קובץ שירים
אני מתרשם עמוקות מאיכות הכתיבה של עצמי
ומיופייך הרב שגורם לברכיי לרעוד
למול החיזיון האור-קולי התלת-ממדי
המרשים והסנסציוני שנגלה לנגד עיניי

גורל
אתה פשוט, אתה לוחם,
כמו פרסה של סוס
העין בשמיים בוהה בך,
אתה חש את מבטה

קינה
שירים של שנות התשעים,
לגוף שבור ודווי
החתולה עזבה אותי בגלל סיבה כלשהי,
אני לא יכול לשקר בשירים

באקדח שלוף לתוך הראש שלי,
אני אוהב אותך
אין לי קליעים לספק
בלי חוכמות, אני פשוט מת :)

סאטירה
מה אתה רוצה ממני?
אין לי כוח לבשל,
כל יום לבשל?
רעל אני אתן לך!

סאטירה
מה תגיד לי אם תדע,
שדפקתי את אשתך אתמול בלילה?
אבל אתה לעולם לא תדע
כי אתה אידיוט, מפגר

קצרצר
אני אוהב אותה, זה נכון
אני אוהב את הגוף שלה
אני רוצה לנשק אותה
אני רוצה לחבק את הטוסיק שלה, ואותה כמובן.

וידוי
אני אוהב לגעת בידיים
אני אוהב את התנועה
דווקא את זה הם לקחו ממני

ג'ננה
אני רק בן 14
והיא מטורפת עליי
אני רק בן 14
והיא רוצה להיות אשתי
אני רק בן 14
והיא מאוהבת בי

ג'ננה
שמיי הלילה מתערבבים בתוך אליפסות
הם גומרים לי את כל השתייה המתוקה
אני זורק את הספר ומכבה את המוזיקה
הייתה לה ילדות קשה, בגלל זה היא בתולה

בדידות
אהבתי היא המוזה הגרועה
ואז אני שוקע לעצבות כה מתוקה
אני שמח רק כשגשום

יש לנו הרבה אנרגיות מבוזבזות,
הרבה שאלות שאין עליהן תשובות
מבזבזים את היקר לנו מ-כול,
או לחלופין - מעניקים

הרהור
אם הקהילה חפצה בכך, הוא יהיה גורם משמעותי במארג החברתי
ארגזי זיכרון יעברו תחת ידיו, יתוקנו, ישופצו, או ימחקו
המרגל שנמצא בכל בית, הטלוויזיה, ישדר את מסריו לכל בית
בישראל
הם יצחקו מבדיחה אווילית, העדר, אבל במוח שלהם יושתל מסר

קינה
אנשים, הם לא מדברים איתי כמו פעם
והחיים, הם עצובים, לעתים טרגיים,
לעתים מזרים אימה
החיים שלי עשויים מעפר

הרהור
אני כותב גם כשאין לי מה לכתוב,
אם רצוני בכך
כי הרי אני יודע שתמיד יש מה לכתוב,
אם קוראים למילים

צמד שירים
היה לו אף ארוך-ארוך
שאלנו אותו - למה יש לך אף ארוך?
אז הוא אמר - כי אני משקר כל הזמן
אמרנו לו - כמו פינוקיו?

קצרצר
אף-אחד לא ידע אותי שואל
מה הפכתי
כשהשלתי עור נחש
והגחתי עירום חשוף בשר.

אינטרוספקטיבי
תרמיל קטן של אפונים,
ובתוכו כמה אפונים,
ואפון אחד בודד,
כי אפונים לא מדברים זה עם זה

הרהור
למה זה לא עולם ידידותי
והדבר היחידי שידידותי אליי הוא אני
למה אני לא מרגיש את עצמי
אומרים שלהרגיש רק את מה שמחוץ זה הכי-הכי

כעס
עם המרציפן, כוסית היין והאקדח
מנקים את שאריות הלילה
את כוסות הקפה החד-פעמיות
מאפרות הסיגריות ושאריות הסמים

וידוי
אני מעדכן את המצב הנפשי שלי לכל הסייקו-דוקטורים...
אני גוזר עיתונים, אני גוזר תמונות של נשים מהעיתונים,
מדביק את התמונות גזורות יפה על בריסטול,
ומוסיף להן כל מיני דברים, כמו קרניים, שפם, זקן, זנב...

ארוטי
מזמן לא ביקשתי ממך שתגונני עליי מפני הנמרים
בעוקץ של טפר ארסי בכל שן וציפורן
לא אמרתי לך כהרגלי שתנגני על גופי כמו על פסנתר
אצבעות תופפות צלילים, לחיצות וגמישות בתפעול המיתרים

קצרצר
כמה אני אוהב אותך, ארצי מולדתי
למה אני עצוב כל-כך, ארצי מולדתי
ראיתי את האצבעות שלה, הן אצבעות סקסיות

גורל
גיל 45 נחשב מופלג באותה התקופה...
הוא מת מ-חץ בכתף
היו אתו חומרים מזרזים בעירה
אבן צור, חומרי עזרה ראשונה

צמד שירים
אישה ברגל יחפה מלטפת חזה גבר
סורגים עבים כבדים עומדים בין
בבתים הבהוב טלוויזיות, אישה מותחת איבריה בחום
מה שמניע לא מניע והוא תוהה מה

קצרצר
אקדחים מטפטפים נוזל לבן
היא אוחזת חזק בהדק
וסוחטת.

עצום עיניך
גלגל הקוביות
מי שאהב פעם יכול לאהוב פעמיים

אני משועמם עד הצוואר, ומתוסכל מינית.
אני אוכל את המסך, ואת הקלידים, ואת הבפ'נוכו של המחשב, וגם את
עכבר המיקי מאוס.
אני מפוצץ את הרמקולים, תנו לי קולות כאלה או אחרים.

מצב
עברתי ימים כ-לילות בניסיון להבין מי אני,
מה אני, מה אני עושה כאן
וככל שאני יודע יותר, אני מרגיש שאני יודע פחות

הרהור
אני ראיתי זקנה חולה שלא רצו לתת לה כדורים...
למרות שהיה לה מרשם, מרופא
היא התחננה, כמעט בכתה, לרוקחים
אישה זקנה חולה...

בלדה
קוסומו בני-זונות, אי-אפשר ככה
אני קורע לרוצח השוטרים את הפנים,
ואת מי הם עוצרים? אותי
כאילו לא רצחו את החברות שלנו, את החברים שלנו, השוטרים

הלל
תמיד הוא אמר שהוא אוהב אקסל,
עוד מהיום הרחוק בו התחיל לשתות אקסל
וזה טוב לשיניים, וזה טוב לכבד,
וזה טוב למצב-רוח, וזה טוב למחשבה

קובץ שירים
זה מרשים אותי מאוד
בתור תקשורת
כמה הבית שלך מוזנח
יש לך לחם שאעלה עובש?

בלדה
אבל יש זמן שהוא מנוטרל מנשקו
המנטלי, השכלי, המחשבתי
והוא יושב ומדליק גפרורים עד ש-כל המקל נשרף,
מניח במאפרה, ומדליק גפרור חדש

קובץ שירים
ים האהבה שלה הוא ים של אש
מים אש, אדמה אש, רוח אש, אש אש

קובץ שירים
אתה יודע שזה טוב, אבל הילדים האחרים רעים,
ונותנים לך נקודה אחת מתוך חמש
הם חושבים שתבכה, שתחשוב שזה לא טוב,
שתתייאש, כאילו אמת המידה לאיכות שייכת להם

ג'ננה
עגילים בקצה הקשת, אני מאוד נרגש
שיבולים בקצה הדרך, אני אץ-רץ לשם
כאן אין שמיים, והארץ בכאוס גמור
כאן אני מריונטה - של שירים מאופרים

מקבר
ארגמן תכלת פרוש כמו שטיח על פני המפרץ
את אכלת לו את הראש, והוא כבר לא חי
הוא עקר את לבו מול כל הרוחות הרעות כדי להגן על נשמתו,
רק אלוהים יודע אם הוא יתרגש שוב אי-פעם

בלדה
הילד הלך ברחוב ואמר לכל מי שנקרה בדרכו -
"זיינתי את ארגמן תכלת זהב!"
אבל הם לא התייחסו אליו ברצינות, והוא לא הבין למה

קינה
ארוטיקה פוליטיקה במיטבה
מצאתי את עצמי בוהה בקירות
זז לי בבטן משהו שבלעתי
ואני חושב שאני הולך למות

הומור
היא אכלה ארטיק
היא מצצה את הארטיק
היא הכניסה את כל הארטיק לפה שלה והתענגה עליו
היא ליקקה עם הלשון את הארטיק

זכרונות
הפייסבוק הציע לי לשתף זיכרון שאני לא רוצה לשתף
בכלל רציתי לכתוב על משהו אחר, אני וחברים מהכיתה, בני שמונה
אחרי הלימודים מסתובבים ליד החנויות, קונים ארטיקים ומסטיקים
חם, מזיע, ואנחנו רדופים ועצבניים

הלל
אני אריה עם רעמה מתנפנפת בצבע זהב
ועיניים כמו אבני חושן
מניע את גופי וירכיי הגמישות, החזקות
בתוך ביצה נהדרת של עשב ירוק

כאב
אריה מכונף, שורפות לי העיניים
בוא לפה ותן לי קצת מים
אתה מזלזל בכאבים של בני-אנוש
אריה מכונף, רד לקרקע, הצץ בביוב

קובץ שירים
טוב לנו יחד
אני עם עצמי
להגיש קפה לנו
לעשן סיגריה לעצמנו

בלדה
ארנבים מכרסמים גזרים ביום חורפי של שמש
שמיים כחולים זרועים כבשי עננים,
שמש אדומה שוקעת האופק,
מדממת את השמיים

מינימליסטי
היא מתפלחת מבית-הספר
בלי יכולת לזוז
מול המורה שצועק וצועק
ישר בפנים

מחאה
תסגרי את הדלתות, תנעלי את המנעולים, אל תפתחי לאף-אחד,
כולם רוצים להרוג אותך

ביקורת
כי בא לו לישון
מן שינה כזאת נטולת דאגות,
מלאה תענוג

צמד שירים
יש לי אחלה מכונית, בובה
אני אקח אותך לארץ הממתקים
יש שם צמר-גפן מתוק צומח בין הסלעים,
והסלעים עשויים סוכר בכל מיני צבעים

יש שם סוסים מנומרים בצבעי חום ודבש
ועשבים שוטים ללחך עשב מרגיע בהונות
הגעתי לשם על סוס ארך רגליים
פילים מכונפים ושטיח מעופף

ג'ננה
יש לי ארץ טרופית יפה, והשמש איתה,
יש לי ים ועולם כל רגע
בכל שנה (בכל שנה) אוכלים מצה (אוכלים מצה)
ומרור וחרוסת

קובץ שירים
אז מה ראינו ואיך נגמר לבד
שמיים יורדים לתוך האדמה
לא תשובי אל ביתי, מי יודע למה
יום מאושר היה וכמה היית יפה

בלדה
עקבותיו נראו בחול יחפות
על המצע הרטוב
מגאות מי הים שהפכה לשפל

הלל
הוא רץ כל-כך מהר שזה מפחיד
לאן הוא ממהר - אני לא יודע
אני יושב מתחת לאשוח ואוכל ענבים
ומריע לאיש הכי מהיר

אלו ימי האימה הגדולים, אש וקרח וכולם שווים
מתערבבים בתאים במוח - מזמרים, השירים של אתמול גם היום שרים
והם מסתכלים בנו כולם, מופע אור-קולי תלת-מימדי
נפוליאון בונפרטה משתכשך באמבטיה כבר מיליוני פעמים

פוליטית
לילה כזה משופם
דופק בדלת בשקט
שולף במחווה זר סיגליות סגולות
ונכנס בצעדים נשיים אל ביתי

שני מילים היו לו מקלות
זעפרן ומור היו לו פילגשות
נתן זו ביד זו
חיבר בשרשראות

קינה
בירח פרחה יונת הבר
יפת נוצות ולבנה אל תפארת המדבר
הייתי תחת השפעת סם האהבה וההקרבה,
שלא הייתה כמובן אלא אשליה

טרילוגיה
הוא פוסע לתוך הארון ולתוך המראה
יש לו זיפים חדשים על העיניים
הוא גר מתחת למיטה בתא המצעים
יש לו עיניים זוהרות בחושך, כמו כוכבים

דיאלוג
- אתה, אתה, אתה,
מה יהיה אתך
+ אני בסדר, אתה יודע,
מסתדרים

אינטרוספקטיבי
אתה מסתבך בתוך עצמך
אין לך מה להפסיד
רק את שפיותך
או לא

מתקלחת במקלחת שלי ואני ממורמר
הסקס היה גרוע, מלא זיעה וסירחון
היא צריכה לצאת, אני צריך להיכנס
היא רוצה שאקח אותה לסרט

הלל
תשחקי אותה אסור, תשחקי אותה בכלל
את האלופה, מי יכול מבלעדי-ה
תני לי את הפייט, תגמרי אותו טוטלית-ה
תגרמי לו לזחול, ולנשק את כפות רגלייך-ה

בחושך-בחושך, אין אור בחלון
אדם משוטט בין צער לעלבון
מלקט את הדרך כמו פירורים
פוצע בדרך אלפי תמרורים

הגות
אתה מדבר אליי כאילו אני מקשיב
אתה חושב שאני מקשיב, כי אני מעמיד פנים שאני מקשיב
ואז אתה שואל את דעתי

מקבר
אתה מרגיש כאב בבוהן?
זה מתחיל להשפיע, הו יה,
תנשוך את השפתיים...
לא את הלשון, אתה תוריד אותה לעצמך!
את השפתיים... נהדר

מקבר
אתה מריח לי לא טוב,
אכלת שום?
מה אכלת?
פלפל? מיץ תפוזים? חצילים?

אודה
ואין הרבה סיגריות, אבל יש שקט
שקט כזה שאפשר לכתוב בו, ולהגיד,
שקמנו משינה ב-נובמבר 2015,
ואנחנו עדיין חיים

צמד שירים
כי הוא נפל על הפנים ישר בתוך הבוץ
אני לא יודע מי יוציא אותו משם
מה עושים, מה עושים?
משלחת מחלקת החילוץ בדרכה לעיר

דיאלוג
- אתה מדבר איתי כמה זה טוב לשלם בדם,
אני לא מדברת אתך שאין לי שירותים לחרבן בהם
בן-זונה, אני עוד אכריח אותך לנגב לי את התחת
+ תחרבני במקום אחר, לא במיטה שלי

צמד שירים
וצחקנו בגשם על כל התוהו הזה
רצנו צוחקים מפינה לפינה בעיר
עשינו אהבה בגשם שוטף בגינות ציבוריות,
עמוק לתוך הלילה כש-אפילו החתולים לא היו ברחוב

אהבה
את כל-כך יפה, לבי בוכה לנוכח יופי כזה
הלב כואב בייסורים
אני רוצה לאהוב אותך עד כלות חושיי
עד שהאהבה תהרוג אותי לרגלייך

מצב
כשיום ולא לילה,
והשמש היא כדור בוער
אנשים ממהרים, מכוניות שועטות
גלידות נמסות בדוכנים בין שברי הסוכריות

ג'ננה
עם אוזן אחד הוא מסתובב והוא פסיכי על כל הראש.
היא אמרה לו - אתה לא הראשון ולא האחרון שאנס אותי,
והוא לא הבין.

כעס
אתם רוצים להיכנס איתי למלחמה?
אין בעיה, אני אכנס אתכם למלחמה
אני ארסס את הפרצוף שלכם כמו אל פאצ'ינו ב"פני צלקת"
אתם חושבים שגמרתי אתכם? רק התחלתי!

בלדה
אז אתמול פרחו הציפורים מתוך ראשי,
כמו טללים,
כמו עופות דורסים

הרהור
רגע אתה פה, מפספס את הרכבת, הולך לעזאזל
רגע הם שואלים אותך מה אתך, האם הכול בסדר, מה אפשר לעשות
רגע אתה מתכסה בערימה של שמיכות, לא מביט בעיניים, לא מדבר
והם מתלחשים מאחורי גבך כמו עקרבים... מאשימים אותך במשהו

כעס
היא התיישבה לו על הפנים וזיינה לו את האף
די, די, הוא כמעט בכה,
שקט, עוד לא גמרתי, היא צעקה
היא הלכה לחדר המקלחת, והאף שלו היה אדום וכואב

קצרצר
נרשמתי לאתר היכרויות.
- למה?
אני צריכה פראייר שיעבוד בשבילי.
- אה...

מקום
יהיה כה בודד בלעדייך
שירי שיר ערש לתינוקך, עיר
חותך את האבק בגוף חשוף (ביום חמסין)
מים משטחים הרים ועפר (ביום גשום)

הגות
ובעצם גילה שהאנשים המתוחכמים הם הכי טיפשים
הרי מה הבעיה לעבוד בראש לוגי? את זה גם מחשב יכול
מה שחשוב זו אמונה, תקווה, אהבה,
וכל דבר רוחני שהופך את האדם לאדם

צמד שירים
ככה בלי לשים לב אני מוצא את עצמי מת
ערני, שחצן, גאוותן, מסריח, אכזר, מדושן
ככה בלי לשים לב אני מתחיל את היום שאיננו נגמר
שמזכיר את היום שמזכיר את היום שמזכיר את היום האחר

טרילוגיה
כן? כן? באמת? מה אתה אומר?
באימא ש'ך? לא יפה
זה מה שקרה? משהו-משהו
כן, שתלך להזדיין היא והחתולה שלה

כאב
למה את מנסה לדרוך עליי
מה עשיתי לך רע
אני אדם תמים ורודף שלום וצדק
אני גם רגיש
את מכאיבה לי בלב

ג'ננה
האיש אמר שהוא עייף לשמוע את המילים,
אז חזרתי עליהן שוב
והוא קפץ קפיץ-קפוץ וקיפץ לארץ קפצפץ

חלום
יריות, אני שומע יריות בכל מקום
כואב לי הראש, כואב לי הראש
"יורים עלינו," אני חושב חטפתי רסיס בראש
איזה כאב... איזה כאב...

אלוהים
מחוץ לעולם וירטואלי, מחוץ למציאות מדומה,
מעבר ליללות הרוח,
החוצה מהביצה העכורה

גיהנום
בארץ שלנו הכול יכול לקרות
יש נערות על אקסטזי וילדים קטנים על אסיד
בארץ שלנו הפרות חוצות את הכביש
והתרנגולות מפקחות על תנועת העגלות

מחאה
אנשים עם משקפיים באולפנים מחוממים,
שמדברים, ומדברים, ומדברים...
אבל לדיבורים שלהם אין עניין וזמן,
זה לא מה שישים לך ארוחה על השולחן,

אינטרוספקטיבי
שיר על בדידות
מפי אישה צעירה לבנה עם שיער לבן
ובאיזה מקום יש רכבות עיליות,
דוהרות מעל כבישים רבי נתיבים

בבית הזה יש גינה מלאה תפוחים אדומים
ומלפפונים כל עונות השנה
ומלחי-הרחה

בגבול בין בית-שמש לאילת נפלתי שדוד עם קצת תקווה קטנה בזווית
עין שמאל.
כשאני חושב על זה, אני מגיע למסקנה שלא הכול מתבקש.
בין סדום לעמורה אכלתי הררים של מלח והפכתי חנוט.
אני מורה בזאת לנוגעים בדבר להסתכל על חצי הכוס המלאה.

ארוטי
שיחקנו בעירום, אני והיא
נגענו וקידשנו כל מיני מקומות בגוף וברוח
היו לנו תחושות מדהימות, גם רוחניות, גם מיניות
גרמנו זה לזו לגמור בעוצמה, כאילו האגן נשפך החוצה

אינטרוספקטיבי
תסלחו לי שאני משתעל,
אין טוב יותר משיעול טוב לעבור מפאוזה לפאוזה
אני ממש מצטער שאני לא גיבור אמתי,
אבל כל מה שאני יודע לרצוח - זה ירקות

כעס
אתה יורד במדרגות... אתה רץ
להספיק לתפוס את מונית הכסף, מונית הזמן
ואני עומדת בחלון וצוחקת, צוחקת,
כמה אתה מטומטם

בדידות
בחוץ זרחה השמש,
אבל אצלי בבית היה קפוא וחשוך
הסתובבתי שעות במעגלים, עד שהתעייפתי,
וישבתי לנוח

עצב
מאז ירדו גשמים,
אמרתי לו, והוא נתן לי לכתוב שיר
כתבתי את "בדרך הביתה" והוא אמר תודה,
ויותר לא שמעתי ממנו

מקבר
את צבועה אדום מאצבעות הרגליים עד הפדחת
את לא גרמנייה בכלל, אבל את בטח רוסייה
יש לך ויברטור במגירה
בדרך אחת או אחרת אני אמצא אותך

מקסימום נסיעה לסן-דיאגו
עם חלונות פתוחים במכונית אדומה
כמה טוב שאת מחייכת
טוב לך

מצב
מפלצת עם שלושה ראשים
מנגינות מפותלות לפנות בוקר
אברכים מתפללים
עורבים מקרקרים

קובץ שירים
בארצות בהן קורה משהו...
קורה משהו
ובארצות בהן לא קורה משהו...
לא קורה משהו.

אמונה
נדמה לו שהוא חי, אבל זה רק בנדמה לי
כמו שהוא משחק במלחמות במחשב, אבל זה רק בנדמה לי
כמו שיש לו משחק שבו הוא כאילו האלוהים, אבל זה רק בנדמה לי
כמו שנדמה לו שהוא כותב את השיר הזה, אבל זה רק בנדמה לי

פואמה
הימים ימי משיח, וסנדליי מתפוררות
רעם ותפרחת אובך מתגלגלים מההרים
על חלקת המדבר קוראים לי להקים אוהל
האדמה קשה לתקיעת יתדות הבד

אלגיה
בואי, כלה, נלבש כלולות,
בנישואים רוחניים בשמיים

ייסורים
בואי, מרי, אל תפחדי מהאוחז בחרמש -
כך אמרה להקה כלשהי אי-שם באיזה זמן
מוצצת את הדם מהזרוע שלה,
כי המבוגרים הורגים אותה.

אמונה
הוא פותח את הדלת לעולם אחר
עולם של צבעים וקולות וריחות
עולם של תחושות וטעמים
ואומר לה - מרי, אני אראה לך מה זה באמת לחיות

אכזבה
אם אתה היית אשכנזי,
היו מסדרים לך פסיכולוג,
אבל מזרחי דפוק זה דבר טבעי,
ככה הוא אמור להיות

זכרונות
"בוא תשמע סיפור," היא אמרה ונשפכה מצחוק
"איזה אחד שאני מטפלת בו רצה להתאבד," היא צחקה
"אז מה הוא עשה?" היא צחקה עד שדמעות ירדו מעיניה

אהבה
בא לי להתמסטל עלייך, את כל-כך טובה
בא לי לי להימרח עלייך, אני אוהב אותך - אהובתי
בא לי לשגל אותך, אול נייט לונג
ניסע ברכבת הרים למרחקים ארוכים

צמד שירים
אולי אני שתיתי קצת הרבה יותר מדי
אולי את, אתה ואתם לא התנהגתם כמו שצריך
אולי היה לי אגו יותר מדי
אולי גם לכם

פואמה
בודהה יושב על מחצלת עשויה קש,
ומביט בי בעיניים קטנות וחריפות
הוא יודע הכול,
אני רואה לפי המבט שלו שהוא יודע הכול

טרילוגיה
אני לא נמצא פה, אז עם מי אתה מדבר
יש לך סרטים בצמות וסרטים בראש,
אתה חושב שהחיים זה דיסני
אז יש לי חדשות בשבילך

אינטרוספקטיבי
הראש לא במקום, אולי, אבל הלב כן
עיניי בוהות לפעמים, אמרו לי: "אתה בעולם אחר,
לא שומע לא רואה".

טרילוגיה
שמעתי ציוצי ציפורים
אבל הם היו אשליה
אז פתחתי בקבוק ושתיתי
אף-אחד לא יכול לפגוע בי איפה שאני נמצא

הרהור
שנתיים גן,
12 שנה בית-ספר,
שנתיים-שלוש צבא,
אתה פצצת זמן מתקתקת

ג'ננה
מה עבר, איזה עבר, הכול אותו דבר
נמאס לי לשחק בבולבול שלי ולחשוב עלייך
השארת אותי מיותם מאהבה,
מיותם מתענוגות הגוף

דיאלוג
אני מתקשר אליה בול בחצות
"בדיוק נהפכתי לדלעת," היא אמרה וצחקה,
"מה אתה עושה בשעה כזאת?"
רק התחלתי את הלילה, אמרתי

ג'ננה
נגמרה לי הקולטורה, אני בבאסה,
אני מזוכיסט רגשי ופיזי,
אני מלקה את עצמי רק עם זנבות לטאות.

מקבר
אז כל יום אני מנסה מחדש,
לשעבד את הזונות שלי לעבוד בפרך
אבל הן בחורות טובות, והן שונאות אותי
מקללות אותי כל חיים מחדש

אודה
בוקר סתיו עבר, בוקר סתיו חלף,
בוקר הוא בוקר כשהיה בוקר,
לפני שהפסיק להיות בוקר
בוקר מדבר איתי שהיה נחמד להיות בוקר

אינטרוספקטיבי
אבדתי בים של קלחי תירס
אדם משכמו ומעלה הוציא אותי מהבור
הרדיו לחש כל הלילה
שקעתי לחלומות מתוקים, נעימים

אינטרוספקטיבי
ברכנו כי חטאנו בגאווה ובאגו גדול
כי מה אנחנו אם לא בשר מבשרך, רוח מרוחך,
טיפה מהים שלך

אהבה
בוקר בבוקר יום טוב, הכול חדש
נתחיל בספירת מלאי
נספור את השיניים, לבדוק שכולן ישנן
נבדוק אם האופטימיות, השמחה וחדוות החיים,
שלא עשו ויברח בלילה

אינטרוספקטיבי
המסכים מלאים מלל שאני לא יכול לפענח
אתה יכול? את יכולה?
בשמיים נדלק ירח ומלווה אותי כל החיים בשעות הלילה
גם הצל שלי מלווה אותי, וגם הכלב שלי

הרהור
אתמול היה יום טוב בעולמי הצר
אני למדתי מזמן ליהנות מדברים די טיפשיים ושוליים
אולי זה גורם לי להיראות קצת כמו שוטה,
אבל לא אכפת לי,

לפעמים סוטים מהדרך בלי לשים לב,
כמו נסחפים
וטוב לי להיות קוץ בתחת לאנשים שלא שמים זין
"אנחנו פה, ואנחנו לא הולכים לאף-מקום, זה ברור?"

בוקר טוב ילדה
לפקוח עיניים על מצע של משי
קרני-אור רפות מבעד לחלון
ציוץ ציפורים לחופש נפלא

צמד שירים
איפה החמימות, איפה הנשמה?
אדם זקוק גם לנחמה
לפתוח את הבוקר עם כוס קפה
לשמוע מוזיקה טובה

פואמה
בבוקר השמיים נפתחים, בוקר יום ראשון,
ולי יש את כל הזמן לעשות מה שאני רוצה,
ולשאול את השאלות
כל מי שיורה אולי פוגע, אבל רק מכבה שרפות

אודה
אני הולך לבית-כנסת, הוא הולך למכולת
אני קונה סיגריות, הוא קונה לחם
אני פותח את הבוקר עם תפילה,
הוא פותח את הבוקר עם סיגריה וקפה

קינה
עומד על האבן, משקיף למרומים
צוקים כאלה מהלכים אימים
זרוע חלב מוצצת כל לשד
עיניים זורחות בדאגה אימהית

פואמה
כשהשמש זורחת לתוך העיניים שלי,
בתוך העיר שלי,
בתוך הבית שלי,
הכול נראה בדיוק אותו הדבר

ייסורים
על אהבת נעוריי אניח כתר כסוף
משובץ אבני חן, אבני דמעות
ובלבי יבואו האנשים כולם
טורים-טורים

הומור
זה מצחיק שאת לא מתייחסת אליי, כי אני מתייחס לעצמי,
אז אם אני יכול - למה את לא יכולה?
אבל זה לא נורא, את בטח מתייחסת למישהו אחר,
אני מקווה שהוא מודע לגודל ההקרבה ממך שאת מתייחסת אליו

גיהנום
בזעיר אנפין היא מתקשטת בנוצות
והן נעימות והן רעילות
אוכלות לה את הגוף

אכזבה
אתה הסתכלת לי ישר בעיניים,
ולא זיהית אותי
עמדנו כמו שני זרים,
אתה מחכה לרופאה, ואני לרופאת הילדים

יחסים
בחורה מצוינת, אני אוהב אותה
תמיד נראית טוב, סימפטית ואוהדת
אני מספר לה דברים, והיא יודעת להקשיב
לא תמיד יש לה פתרונות, אבל לפחות אנחנו חולקים

מחאה
כל נציג חוק יגיד -
לא ראיתי, לא שמעתי, לא דיברתי
ובינתיים חוקי הג'ונגל שולטים פה.

בחשכת הליל לבי צד אותי
אני מנסה לדוג מעט היגיון
האצבעות שלי חובטות קלות בגולות צבעוניות,
אבל אני נשאר קפוא עם סיגריה בין האצבעות

קובץ שירים
לפעמים אני מתגעגע
אני לא יודע בדיוק ל-מה
אולי למסעות שלי לירח
אולי לאפסות המתוקה

אהבה
אני סופר כוכבים עכשיו
וכשאני משתעמם אני מגלה יקומים
אבל נשאר לי בראש מין פרצוף כזה יפה
עם חיוך של געגוע

פואמה
על הבטן יש הרבה פלחי לימון
לאכול אותם וגם לאכול את הבטן
באוויר נזרקים לולאות לכידה
כמו דייג שמנסה ללכוד נשמה

מצב
יש לי בטן גדולה
האמת... כן, היא גדולה
פעם אכלתי 20 קובה
קטנים, אבל קובה, במרק
אח"כ לא יכולתי לזוז מהמיטה

צמד שירים
אז הוא בטרייה, והוא נחלש
הרי איך פועלת בטרייה,
היא צריכה להיות חוליה במעגל חשמלי,
עם מינוס ופלוס, כניסה ויציאה

מצב
ביום שישי בלילה הכול טובל בדגים
כיפות על הראש, ספרי-תפילה נפתחים
תירוש מוזגים, חלה בוצעים
ורק אני מרגיש כמו בול-עץ

ובלילות
כפות ידייך זוהרות
מלטפות
טיפות-טיפות

סאטירה
שלום רב אדון/גברת נכבדים
הנדון - חידוש פוליסת ביטוח סיעודי

קובץ שירים
אז מה אתה אומר, מה יש לך להגיד
נדמה שיש לך מה להגיד, אבל אין
אז אל תגיד כלום, או שתגיד - כלום
גם כלום זו אמירה.

געגוע
עברתי אינסוף תאריכים על השעון, ולא מצאתי את הפנים שלך
רק לפעמים כשהבייב שלי יורדת לי, נדמה לי שזו את
(רק שהיא עושה את זה הרבה יותר טוב)

צמד שירים
אכן מגיע לך את הכי טוב שיש,
אבל אני לא פנוי, בייבי
מה לעשות שאני אסיר למחלת נפש,
ואין לי את הפנאי לצלוח את ים לבך

פואמה
כשתבואי אליי, מישל פייפר היפה
ותבקשי את אהבתי במתנה
מה אתן לך?

צמד שירים
איפה אתה ואיפה אני,
איפה הקרוסלות שצריך להיזהר לא לסובב מהר מדי
הם הולכים את כל הדרך מהרחוב למגרש המשחקים
החול בנעליים, בין האצבעות,

ראיתי אור ראיתי חושך על פני תהומות
שמעתי שקשוק מתכות
ישנתי בערפלי הבוקר, התעוררתי מחלומות
רוח נשאה אותי הרחק אל הצפון

אמונה
תודה לך אלוהים שאתה כאן בשבילי גם אם נדמה לפעמים שלא
המוח שלי תקוע בין הילוכים, וקשה לי לחשוב
אבל ככה זה כשאתה (אני) סייקו

ייסורים
אני מעשן את הסיגריה שלי, ואין לי לאן ללכת
אין לי מושג מה באמת עברתי, אני לא בטוח שאני יודע מי אני
זיגי מנגן גיטרה, ומרחף בין כוכבים
אני קם בבוקר ושותה קפה או אקסל

בלדה
אלה היו הימים בין לבין.
בין חורף לקיץ, בין סתיו לאביב, בין יום ללילה.
אני ישבתי על המיטה המתקפלת שלי ושיחקתי טטריס,
בחלון השתקפו הרי אדום.

מצב
אני לא טוב במספרים בינריים
מה שזה לא יהיה...
אני טוב בהתנוונות
לא כל-כך בהתחדשות

צמד שירים
כשבוחשים בשדות עם יד ענקים,
מוצאים דברים נפלאים

אינטרוספקטיבי
עכברים גדלים באופן מפליא מאוד יחסית למשקל גופם
גם לפילים יש חדקים ארוכים מספיק כדי לחטוף תינוק
בטעות הדלקתי טלוויזיה וראיתי תכניות מלחמות
אולי אוהבים את זה שם, פה יש את זה במציאות

הרהור
אני חושב ללכת לבית-זונות רק כדי לראות אם האישה העובדת תאהב
אותי
האם היא תיתן לי בונוסים פינוקיים שונים?
האם היא תחייך? אולי אפילו תצחק?

סוריאליזם
הלכתי וגם חזרתי מן המתים
עכשיו תאכלו אותי
טיפסתי וגם ירדתי מצמרות העצים
עכשיו תשקו אותי

קובץ שירים
ילדתי המתוקה
אהבתנו כים מפכה מים מתוקים
אינני מרווה ולבי עדיין צמא
עינייך כאגמים שקטים ופנייך פני מלאך

בכסף קטן פורט לפרוטות
את תלושי ההנחה למכולת
גרביים קרועות, כפפות בלי אצבעות
רוק ניתז מפי כשאני מחייך

מורבידי
לעזאזל, כי זה מה שנשאר
השלדים האוחזים בקרקע
מחרבנים-מדשנים על פני השדה
מאכילים בגופם את האדמה

מצב
ללכת לחדר כושר לעשות ספורט
אם אפשר גם בבית
לאכול במסעדה יקרה
אם אפשר גם בבית

קובץ שירים
איזה גוף יש לך?
עגלגל ורך כמו לחמנייה חמה
על הקיר אני נאבק שוב לתלות ראשי שדים מפוחלצים
קסם מוזר מתפשט באוויר

הרהור
איזה מן עכבר הוא...
הוא כל-כך עכבר, שזה מפחיד
הוא לומד סיינטולוגיה
הוא סיינטולוג

בלדה
בצללים באוויר המרקד מחכה לו איש אחד אפל,
עם נשק ביד
עומד מאחוריו בחשכת הלילה,
מבקש לפדות את האלימות שהוא יצר

קוטפים אשכוליות לשתות ת'מיץ
עולים בגשם על סולמות
הופכים את האדמה עם כפיות
זורעים עלה ירוק

הרהור
מתחיל בנגיעה רכה על המקלדת, במקשים רבועים
גומר באסלה מקיא את הנשמה
בין לבין חוטף זפטות מהקירות
הרים גבוהים של גשם מכתרים סביב

אינטרוספקטיבי
אני, אני, אני, אני,
אני מרגיש ריק בראש כמו קליפת שום

קובץ שירים
מקלחת קרה עושה פרצופים על הבוקר
קרח קר עושה עקצוצים על העור
ירח כבוי מתלקח חרש באש לבנה
ירוקים הרי החושך בשעת בין-ערביים

קובץ שירים
קח הסנפה מבור התשוקה המתוק
הצטרף לחריץ הוורוד
כל היום והלילה מתעלסים על הירח
מתעלסים בבית שלך

קובץ שירים
חטפתי בקבוק ויסקי מאחד הארגזים
ואמרתי אני לא חוזר לשם
אני ממשיך בניו-אורלינס
לשרוד את החלום של טקסס עד סוף הימים.

קובץ שירים
אין מה לעשות כדי להבין
את המשחקים בדיוק כמו שאנחנו משחקים
זה חלק מלהיות מאוהב

בלדה
הים שוצף בנהר קצף סערה,
מתרומם מעלה אל השמיים וגונח,
אנחנו מביטים בו יושבים,
מעשנים ושותים וויסקי זול

דברים יוצאים לי מהמוח, אני מקווה שאני אהיה בסדר
ספינות וויקינגים ארוכות חותרות החוצה על קצף מוחי
המשוטים הענקיים שלהם חותכים במים ופוצעים אותם
יוצאים לי גלגלי-ענק של לונה-פארקים, שוחים בחשיכה וטובלים
בנורות ניאון צבעוניות

קובץ שירים
השם שלו נישא גבוה בעננים נידפים
עיניים אילמות מתוך עור חלק אטום
אישה יפה,
קעקעה כנפיים על גבה.

אכזבה
בלונדי.
היי, בלונדי.
איך השארת אותי לבד במדבר, יא בלונדי?
לא טיפלתי בך כמו חבר?

ייסורים
הייתי ילד רע מאוד
כתבתי דברים נבזיים מאוד
ועכשיו ראשי מסתחרר באנרגיה הרעה שעוטפת אותי

פואמה
בלילות כאלו ושמש לא מפציעה
ירח בודד מגיח לחלופין מבעד לעננים שחורים דלילים
בעיניך שוכנים למשמרת כל דברי עברי
אני מתארגן מחדש למשמרת זקנתי

ג'ננה
אני מתערב אתך שנפלה לך הנשמה
הרוח יצאה לך מהמפרשים
אין לך כוח יותר אפילו לחיות
על השאר אין מה לדבר

גיהנום
רציתי לשבת ב-צל, כמו הנח ב-צל
אבל מה לעשות שיש דרקונים, מכשפות ושדים
דווקא אני ילד חמוד, תשאלו כל אחד,
כולם יגידו שאני פשוט מותק

סאטירה
- את פקידת הרווחה?
+ אכן,
ב-מה אני יכולה לעזור?
- באתי לקבל את זכויותיי שמגיעים לי בחוק

קובץ שירים
במורד הרחוב מתגלגלת צעקה
"אני לא יכולה לעשות זאת, אני לא מספיק טובה."
מוכר המכולת מזכיר לה שפעם היא הייתה קטנה
ובכל זאת היא צועקת "אני לא מספיק טובה."

סאטירה
הילדה במצב הנוכחי משתטחת על פני המרק ולא רוצה להתפנות
המלצר לחוץ והאיש השמן רעב - הוא רוצה לאכול את המרק,
אבל הילדה מסרבת בכל תוקף לעזוב את המרק עד שימלאו כל
דרישותיה
באופן מוזר אף-אחד לא שאל מה הן דרישותיה

היא לא מכינה הערב בצל ירוק
היא שקועה בשינה
בתוך שדה מלא תפו"א
מכבשים מ-כל עבר

קצרצר
במרפאות
הנפש

אינטרוספקטיבי
בן-אדם מתעורר בבוקר
הוא רואה שמש גדולה
אין טיפת טל בשום-מקום
בן-אדם שותה מים

פואמה
הבית עף פעמיים ואולי אף יותר
הבית קפץ פעמיים על רגל אחת,
ואולי אף יותר
המדינה אמרה שאנחנו נכס תרבותי זניח

הרהור
איש אחד יושב בסרבל עבודה על המדרכה וצוחק צחוק מריר על כולם
אני קר לי כי אני לא מדליק הסקה, מביט בו מבעד לחלון
הוא צוחק על כולם, הוא צוחק גם עליי, איך אני כל הזמן בבית ולא
עובד עבודת כפיים

קובץ שירים
מתהלך בגן של פרחים מתים בחשכת לילה
את לא תדעי מה הייתי, לעולם לא
אני נופל, הכול מעליי
רוח רעה חמה בגופי, פניי

ארספואטיקה
אתה לא שווה נשימה מהבל הפה המסריח שלי,
הוא אמר, הבן-זונה, ואני חשבתי איך אני רוצח אותו הלילה
אתה סתם רימה מאוד מטרידה בתוך המוח הטהור שלי
הוא אמר, ואני חשבתי איך אני שוחט אותו הלילה

מקבר
הוא עדיין לא שתה ת'כוס קפה, הבן-זונה
וואי, כמה הוא בן-זונה
הוא כל-כך בן-זונה,
שקללות של מאות עורבים לא יספיקו לתאר כמה הוא בן-זונה

מקבר
הוא שתה ת'קפה, הבן-זונה,
הוא אשכרה שתה אותו, המאנייק
אני אפוצץ לו את הפנים, הבן-זונה
אני אהפוך אותו לעיסת בשר

בלדה
היא ריחמה עליי כי הייתי בן-זונה מנומס למופת
אני תמיד שם את הראש שלה בפח אחרי שאני מוריד אותו באסלה
גם האצבעות הכרותות שלה טעימות למאכל,
כמו כל דבר בה, כמו העיניים והנשמה

מקבר
איך שהיה כשהוא דפק לי את הראש בכיור
ועין שלי כמעט נפלה
אני עירום כמעט, המבט שלי זגוגי
ערפל של דם מתפשט על המראה סביבי

גיהנום
על מה אתה מדבר,
לא ראינו אף-אחד
הוא נכנס לאט בשושו,
וגנב לי את הנשמה

אינטרוספקטיבי
אם אני עייף כמו בננה
כמו בננה מעוכה על המדרכה
מי יבוא ויחליק על הבננה
ייקח אותי למנוחה

ג'ננה
ארגמן תכלת זהב הייתה אישה טובה,
כל היום בשיעור סריגה,
שואלת מה קרה, למה ככה,
ואף-אחד לא עונה לה.

פואמה
גירדתי את הפצע עד שדיממתי,
ואצבעותיי התמלאו דם
הלכתי לשם, זה לא היה מקום נוח
הושיבו אותי בפינה, וחקרו אותי

מרשים אותי לדעת שאני יכולה לפתוח חלון ולראות וונציה
או רחוב צדדי קטן צבעוני בפאתי פריז
היה לי את הרושם שתבוא אליי, אבל אין אתה מתחת לשמיכה

ג'ננה
סיגריה מלאה ממתקים, סיגריה מלאה עשב מתוק
קפה זה איכסה, שתו וודקה-תפוזינה
טוב לי בכל זמן שאפשר לסתום לך ת'פה עם בנדנה
המילים שלך פוגעות לי ישר בלבלב ואני מדמם דמעות שחורות

אלוהים
אי-אפשר לחלל כל בשר מת
אי-אפשר לשחוט פרות קדושות
בהתערבות אני מפסיד למי שיושב למעלה
בחזקת אשם, בחזקת חף מפשע.

לבשת את המעיל העבה שלך, ויצאת לרחוב
הגשם של דצמבר קרע אותך לגזרים,
אך לא וויתרת על מעט אוויר
רצית לטפס על ההרים הרטובים,

קובץ שירים
בואי אליי שד מלאכית גיהינום
ותשפכי את הרוח לתוך הרחוב שלי
תצבעי את המדרכות במשיחות כחולות עמוקות
כמו ערב אחרי שקיעה

בשבילי זה שיר ערש שהייתי שר לאימא כשהייתי תינוק
איך הזמן חתך בנו חתכים ועשה אותנו פראים
המסמרים במוח שדקרו בנו, כל המראות שלא בשבילנו אמרנו

ג'ננה
מריחואנה חופשי בחינם
עגבניות ירוקות בשלות, מלפפונים אדומים
מחכים למשיח
משיח לא בא, משיח גם לא מטלפן

פואמה
בערבות הנחל הבודדות ביקשתי את שאהבה נפשי
בים של אחדות בוערת פיזרו מהותי לכל רוחות השמיים
מעדתי על קב אחד ועמדתי בלב מדבר גדול מלא מוקשים
לא חמלו על נפשי הכואבת, לא בזמן חסד ולא בזמן זכות,

צמד שירים
גם בצורות ובצבעים אפשר להכות שורשים
ולסנטז אותם לכימיקלים רעילים
או להפוך אותם לסוכריות קופצות או פלטות שוקולד
הכול הולך כל עוד לא מאבדים את הראש

פואמה
מחרוזת שירי בר אפלולי של לפנות ערב,
בו המלצרים מפנים את השולחנות ומתכוננים למשמרת לילה

הרהור
אתה מתלהב מ-כל שטות,
ואני מתרגש מחדש כמוך
איך הבקבוק מחזיק את המים,
ואיך המים מצליחים לזרום דרך הצינורות,
בשפריץ

פזמון
ידיד אמת, ידיד שאני צריך,
ידיד לבכות איתו יותר טוב
ידיד עם שדיים וכל השאר,
ידיד לבוש בעור

אלגוריה
לא טוב לי להיות שקט, אני אדם רועש מאוד
אני מרעיש ביום ובלילה, אני מחריד את השכנים
אבל הם לא באים בטענות, כי הם יודעים שכזה אני,
ואין לי אפשרות לשנות אותי

בלדה
כולם יוצאים לרחוב כאילו הם יוצאים למלחמה
ברחוב אתה חשוף, כל אחד יכול לפגוע בך,
במילה או במעשה, או סתם להכשיל אותך
רונית יצאה לרחוב כדי לירות בברווזים

טל ומטר ירככו לבך
שקט בין-ערביים אחר סערה,
ברוח מנשבת
על גבעולי טיח

אז מה אני יודע שאני לא יודע
שאת לא יודעת שאני לא יודע
שאת יודעת

אינטרוספקטיבי
מידע זורם ברחובות בין אורות ומכוניות,
כבישים מהירים
אני לוקח משרוקית והולך ברחובות הסואנים החשוכים

אני חושב אני צריך קצת להתמסטל לזרוק ראש, ככה אני חושב
אבל איך בכלל אני חושב, אני מתפלא, הרי אין לי בריין
אני לא חושב עם הבריין, ככה אימא אמרה, אני חושב עם הזין
אז בעצם אני לא צריך שום בריין מזויין

צמד שירים
נמצאה לו מגבת ליד הבריכה
הוא לא שמע מה הרב אמר
"אסור לחשוף גופך בתוך הבריכה,
יש הומואים בסביבה."

צמד שירים
יורדים בשביל וזה שביל ירח
על הדרך פזורים יהלומים מנצנצים
ערסלים ריקים מתנדנדים בין העצים
הרוח שורקת שיר של קרולינה

מקבר
ברני הוא מן חבצלת בראש שלנו,
וכשהוא גדול הוא יכול לגעת בכולנו

דיאלוג
- אני רוצה לנשק אותך...
אני רוצה לחבק אותך...
אתה המאמי שלי...

צמד שירים
מה נתת לי אלוהיי
בגשם מטפטף על הראש אני בולע מים
כל הסימנים והתמרורים לאן הם הולכים
תשקה אותי שיכר למען חיים שנגמרים

פואמה
וכשהוא מדפדף בספר, הוא רואה פרצופים
ילדים קטנים רעבים שלא מבינים איך פועל העולם
ויש שם בתים עשויים פח, ושטיחים על רצפת העפר
אלו לא ממש שטיחים, אלא שמיכות

ארוטי
בשביל הבריזה הוא פותח מיץ עגבניות
מטלטל שוק וירך ובוהן לכיוון הכוס האדומה
בשביל הבריזה גופו מלא מים, והוא נוזל
לתוך האוויר הקריר, לתוך שלולית קטנה צלולה

מינימליסטי
תדפוק לו בדלת,
תגיד שבאת לעשות סקר,
מטעם זה וזה,
כדי לשפר את השירות של זה וזה

ג'ננה
גדל הפרח, גדל-גדל-גדל...
עד שנהיה גדול
עכשיו אין מקום לפרח, מה נעשה איתו?
שמנו אותו במשאית ונסענו איתו לחורשה

הרהור
כבר כמה ימים שאני מרגיש קצת מטומטם.
קמתי בבוקר ותרגלתי כתיבה חופשית,
כתבתי במיטה, ולכן ספר שימש אותי לשים עליו את הדפים,
ולכתוב.

הלל
אז אמרתי לה, ככה, את יודעת -
"את כבר ילדה גדולה,
את יכולה להופיע בישראל אם את רוצה"
והיא אמרה "וואלה. אם אני רוצה אני יכולה להופיע בישראל"

כמיהה
בתוך לילה שלך
לא היה לי צל של ספק שאני כבר לא קיים
וקיומי הנצחי נמחה עם הרוח

צמד שירים
גיליתי את זה במקרה,
כשהסתובבתי ברחובות כמו זומבי,
מחפש קרן אור לנשמתי המיובשת
מחפש נחמה לחיי האומללים

צמד שירים
"היא נסעה לשם,"
הוא אמר וקם בבגדי-שינה
מטביע אצבעות בשיערו הארוך ומדליק סיגריה

תחושתי
בתרדמת היום דבר לא מפריע
מבעד לעלים הירוקים גשם מטפטף
באי בודד אין מקום לרעש סואן בחוץ
כשאני מתעטף בצינת בוקר

קינה
נכתב בלב כבד, בכאב גדול, ביד רועדת,
בקצה גבול הנשימה -
אלפי פיצות רודפות אחרי
אלפי פיצות רוצות לעכל אותי לתוכן

צמד שירים
עקבותיו נראו בחול יחפות
על מצע החול הרטוב
מגאות מי הים שהפך לשפל

הרהור
מאיפה זה בא כל זה
הרבה ג'אנק בתוך הבית
שאריות של אושר ושל שכול
רגעים שנשכחו עם הזמן

כל הקלפים בקופסאות והליצנים הלכו לישון
השמחה שואגת ברחוב והרוח נושבת קרירה
באיזה מקום נסיכה בוכה, באיזה מקום לנסיך אין אישה
תנועת האורות הושבתה עד מחר והייאוש יושב במיטתי

מצב
ישבתי וחשבתי מה לכתוב
אולי שאני חי חיים בלתי אפשריים
אבל דווקא מתוך הכאב,
פורצת שמחה כל הזמן

פואמה
נאכל את הגבינה, בתוך טוסט חמים
נשתה את השוקו, הוא זקוק לתכלית
נבלע את מה שטוב, נשתה את המותר,
ונתענג על המאכל, כי מה לנו בלעדיו?

מחאה
מכונית אמריקאית פושקת רגליים על הכביש המהיר
נהג משאית מעשן גראס על ההגה ושומע מטאליקה
אופנועים קטנים יפנים חותכים בין הנתיבים
סעודי זקן אוכל באיטיות נתחי תפוח על סכין

הגות
לפעמים אישה היא כמו גבר וגבר הוא כמו אישה,
וזה בסדר
וכמובן יש את הדברים שמשותפים לגברים ונשים,
שהם גם זכריים וגם נקביים

בדידות
גבר-גבר, מה אתה עושה השבוע?
תשב אצלי תשתה קפה,
תאכל את העוגיות של אשתי
יש לי אחלה חמוצים לסוף-שבוע

ג'ננה
כן, אני גבר מעשי
כשיש לי צרבת - אין בעיה,
אני לוקח כדור לעיסה נגד צרבת,
זה מתבקש

דיאלוג
יש לי מזג-אוויר קבוע בכל ימות השנה
אצלי אין חורף או קיץ, סתיו או אביב,
ולא יורדים גשמים, ברד או שלג

בלדה
היא עברה את הכביש עם כובע נוצות גדול,
צעיף ארוך-ארוך, ושמלה גדולה עליה בחמש מידות שהיא מילאה
בכריות

אהבה
אנחנו עוד ניפגש, גברת פוקס
על כוס לימונדה קרה, עם קרח
ונראה טלוויזיה כמו מטומטמים,
ונצחק מהבדיחות בטלוויזיה, כמו מטומטמים

אהבה
תודה לך, גברת רובי,
אלוהים אוהב אותך יותר ממה שאת מדמיינת
אלפי תודות והוקרות, גברת רובי,
החסדים נשפכים על ראשך

ארספואטיקה
מתגלגל על פני המורד במורד
נופל לתוך מים צוננים
קרים כמו אוויר
בירח מסתיר פניו מבעד לענני שמיכה

ערפילי
מתקיים בלילה, אוכל את חלזונות הירח
והירח שופך אור נגוהות על לבבות שבורים,
שאינם איתנו עוד
והם צופים בנו מבעד לעננים

אהבה
למה הצוללת חייבת להיות צהובה?
היא הייתה יכולה להיות סגולה, או ורודה
אנחנו כאן אורחים לרגע, הבט סביב
זה לא משטח הריקודים שלנו, אתה מקשיב?

מצב
יש לו בחורות כמו מים שורטות את העצמות,
משאירות ציפורניים תלושות על העצמות הלבנות
ויש אותו שמחוויר מרגע לרגע,
הולך לאיבוד בתוך מחלת ילדות לא פתורה

אינטרוספקטיבי
סלע חורק להתמוטט
מחזיק בזרדים
הלב לא נושם אוויר
האוזניים מתנחמות בפינק-פלויד

קובץ שירים
כובע טמבל על הראש
לב רעב לאישה
הדם זורם לי בראש, תאים נעים
צינורות נפתחים ונסגרים

וידוי
אני שומע את התחנה השנואה עליי ביותר, גלגל"צ,
כדי שיהיה לי יותר קל להוציא רגשות שליליים
לפעמים צריך לנקות את כל הג'יפה...
כלומר מה שעוד זוכרים לפני שמחקו לי את הזיכרון

צמד שירים
מבקש בקושי איזו גחמה אחרונה
לפני שתיפול עליי שינה
מחר זה מחר, מחר יום חדש
אתה יודע שאת זה לא תוכל להשיב

קצרצר
היא זונה קטנה, הפוליטיקה הישראלית
זונה של בעלי ההון
הם יוזמים מלחמות כדי שיהיה ביקוש לנשק
הם מפלגים אנשים כדי שיוכלו לשלוט בהם

ג'ננה
קוראים לי ג'יימס בונד
אני גר על ראש ההר ביער הרטוב
אני מפלח פלחים של פומלות
משתכשך באמבט הנהר

פואמה
מרימים משקולות שנופלות על כפות הרגליים,
והולכים צולעים ברחובות השטופים אורות נאון.
נשים טובות ונשים רעות ונשים רגילות מציצות מהחלונות.
גברים עם הרבה סיגריות, משקאות, גורמטים ושרשראות,
ריח בושם מסריח ומכוניות גדולות וחזקות מאוד.

גן עדן
כשאני מתעורר, אני שוטף פנים,
לובש את הג'ינס הכחול ומרגיש סבבה
אם גם את רוצה להרגיש סבבה,
תתעוררי, תשטפי פנים

שיר ילדים
גל אוהב פופקורן
גל אוהב גם את גלית
גל אוהב קולה עם הרבה גזים,
ושוקולד חלב פרה יחד עם במבה

הומור
הוא בוכה והיא צוחקת
למה אתה בוכה, היא צוחקת
כי את צוחקת, הוא בוכה
אז תצחק איתי, היא צוחקת

טרילוגיה
אתה צועד בחשכה בין משוכה למשוכה
חוץ מבגדים יש לך סיגריה
אתה לא יודע לאן תמשוך אותך הדרך בין משוכה למשוכה
העצמות שלך חורקות, לחץ הדם נמוך.

חיפשתי בכל הפינות, מצאתי השתקפויות מעוותות
אולי כנער הייתי מוצא, כשהכול היה נקי
אבל חשבתי שיש לי זמן

צמד שירים
מעולם לא הרגשתי קטן כמו עם הגלולה הזאת
בלעתי אותה עם קולה וטיפה וודקה
אולי היה יכול טוב להיות שמש,
או לפחות איזה גשם סערה

אינטרוספקטיבי
הרחובות נאנקים תחת השמש הקופחת
שעת לפנות בוקר שלפני חצות,
אין איש ברחובות
החתולים מגלגלים עיניהם השמימה

אינטרוספקטיבי
כיפור בא, אנחנו מדברות בינינו,
כמה הצום טוב לדיאטה
כיפור בא, אנחנו מדברות בינינו,
שלא יהיה מה לעשות עם הגברים שלנו,

הטחינה שטבלת בה את כף רגלך, התייבשה מזמן
רק אני עוד פולט כדורי פרווה
יש לי קשית מעוגלת רועדת לשתות מרק
ויתוש קטן ורעב בתור חיית-מחמד

צמד שירים
כמו באגדות אתה יורק צפרדע
ונלחם בקרן-אור נגד צללי החושך הרשעים
מתאספים על קירות ביתך ועולמך בכלל
לקחת אותך

צמד שירים
אני התווכחתי עם הרבה אנשים שלא מצא חן בעיניהם שיש לי מה
לומר
אלו אנשים עם אגו גדול ומוח קטן שרצו להראות את עצמם, שרצו
להקטין אותי,
כדי לטפוח על האגו שלהם שהם יותר טובים
או שפשוט לא באתי להם טוב בעין, והם רצו להעליב אותי

ארספואטיקה
התאריך לא קובע, גם לא השעה,
לא מספר הקוראים
לא מספר כדורי הפלאפל בתוך הפיתה,
גם לא כמות הטחינה או איכות הסלט

ארספואטיקה
"זה ג'ונגל," הוא אומר, והופך שוב ושוב את שעון החול
"אתה בסה"כ בשר ודם," היא אומרת וטובחת בך עלבונות
"מעפר באת, ואל עפר תשוב," הוא אומר וחופר עוד קבר
"כולם מפגרים," הוא אומר ומחטיף לך לאטמה בראש

בלדה
הוא לוקח חצוצרה ענקית,
והוא גמד כזה בעצמו, אבל החצוצרה ענקית,
והוא מחצרר ככה בקול מחריש אוזניים,
והחצוצרה גדלה עם החצרוץ

אמונה
עזוב אותי, גמד קטן ומעצבן
מלא ספקות, חרטות, רגשות אשמה,
שאתה מטיח בי
לא אלקה עצמי!

בדידות
ולפתע בהפתעה
נפקחו עיניו
אמר חשבתי שתמות לבד
עוד זמן

וידוי
גמרתי עם הדלועים האלה, עכשיו אני מגדל עגבניות
זה יותר מועיל למשק, למעיים, ולתאווה,
וגם כן לתחושת הנקמה
אפשר לקצוץ אותן ולהכין מהן סלט

גורל
נקעה נפשי מהצורך הקיומי
לשמור על צורך בסיסי
לחיים נורמליים,
כי זה לא מתאפשר בשום-מצב

קצרצר
בלילה, לבד, אני מרגיש קטן כמו גפרור.

כעס
אני לא מוצא את היציאה
מתוך המבוך הזה של שנאה
אחרי שהשמאלנים עשו אותי נכה,
הם קוראים לי פשיסט

פוליטית
ילד רץ על הסלעים
ביום יפה
של מסע לגדול

שמיים מתקדרים
מעל האופק
במטח של פטריות רעילות

עצב
אז לקחת את הדברים שלך והלכת
בטח יהיה לך יותר טוב שם
גם אני הלכתי
יושב על ספסל בגשם לצד כביש

אינטרוספקטיבי
הרגעים הפכו מהירים מדי ליד הכותבת
השמיים נפתחו והמטירו גשמי ברכה
יד ליד אני מעביר את החטאים והחסדים,
לעשות בהם צורה

ייסורים
גשם יורד בחוץ והרוח נושבת
על העץ מתנשמת תנשמת
החושך זולג מבעד לחלונות,
אל חדרי, מיטתי

אהבה
צהריים נעים, מלא אור רך
אני פוסע ברחוב כשלבי מלא חלומות
אהבה פועמת בלבי, ואני איתה
מהמהם חרש מנגינה שמתנגנת אצלי בראש

קובץ שירים
בעזרתו למדתי להבין מהי חברות אמיתית
כשלא יכולתי ללכת על הזפת הבוערת,
הוא בא גם יחף וחילץ אותי משם
הוא נתן לי מטרייה בגשם שוטף,

טבע
גשם על הבוקר, הוא אמר
זה לא קרה
לא מזמן שנולדתי, הוא אמר
זה לא היה

קובץ שירים
ירושלים שלי מונחת על צלע הר
שטופת גשמים ושמש בחומות קטועות
מנמנמת חרש את כל ההמולה
מתענגת על תפארת העבר,

קצרצר
אני מזדחל על רצפת המרצפת בדרך אל הגאולה
מ-ידה של ידידה טובה
וזה מרגיש לי את האמת להגיד את האמת
כמה עלוב פה וכמה מתייסר אני

קובץ שירים
ומבקש
את שאינו יכול לקבל
וממזמז
את הזמן כמו אישה אהובה

מי רודף אותו עכשיו
מי עושה לו שטיפת מוח
ומי מבקר בביתו כשהוא ישן
ומשדר לו מסרים ישר למוח

מינימליסטי
לא נוח לי בבגדים שלי,
בכלל לא נוח לי בגוף שלי
אני חושב שאני בכלל דג, מה אני עושה בגוף של בן-אדם?

מצב
אני שומע את זמזום הדבורים המכניות
וחש גם את הבוכנות בדמי
לא ראיתי שמיים שנים
ולא הלכתי דרכים ברגל

הרהור
כן, אנחנו שפויים כמו זבוב החג סביב מנורה,
אבל כל-כך כיף לנו,
שאנחנו מרגישים את הדבש ניגר מנשמתנו

דיאלוג
מה אתה אומר?
אני אומר שנטפל בו עכשיו
- נטפל בו? או "נטפל" בו?

מצב
הכול אותו דבר
כמו שהיה לפני שבוע, כמו שהיה לפני שנתיים
הפסל עומד במרכז הסלון כמו לפני שנים,
וגם הגפן משתרגת על התקרה כמו קודם

אמונה
היינו רק בני שבע-עשרה,
והיינו חיים בחלום
עכשיו אומרים לעולם שלום
אנחנו כבר מעל גיל ארבעים

קובץ שירים
דג יום-שישי מרגיש
חי
בתוך הקיבה שלי

הרהור
לא אוכלים דגים חיים, לפחות לא מקובל,
אתה צריך להרוג אותם קודם
אבל דגים באמת הם יצורים נפלאים,
כל היום שוחים במים, ומים זה חיים

יש לו זאב קטן שהוא מגדל
ובור שהוא דואג למלא בשתן וקיא
עד מתי אתה תברח, ידידי
הילדות הלכה מזמן ואין אתה מבקש

כי כולם יודעים שאין נצח אבל בינתיים טוב
אתה מוזג את כל הליבידו שלך לתוך ספל מעלה עשן
נושך לה את הפטמה, מים וזקפה בתוך מקלחת קרה
טובל את הראש בין הרגליים הבועטות שלה

צמד שירים
"יש לי יום-יום חג," הוא אמר
לקחתי את המיקרוסקופ ובדקתי את העיניים
לא ייתכן, מלמלתי

ג'ננה
ביבולים השקטים הם הפכו את השורשים בתוך האדמה,
ועכשיו העץ צומח למטה
אולי הם היו לא מסונכרנים עם הטבע או משהו כזה,
כי התפתחה אצלם מחלה ממארת ששמה עששת,

פוליטית
מדברים איתך על טרור
על האופן בו כדור חודר ללב
וסכין לגרון
אני שומע את החדשות בחצי אוזן
אי-אפשר להימלט

מחאה
כל עוד הוא מת, אני הורג אותו עוד פעם ועוד פעם
כל ניצוץ לסימן לחיים הוא רע ומסוכן,
הוא רק פוקח את עיניו, מזיז בראשו,
ואני נותן לו עם הפטיש בראש,

ביקורת
אני, אני, מתעלף בעטייה של שירה, ברדיו שלי
יש ספרים שאומרים הרבה, ויש ספרים שלא אומרים כלום
יש אנשים שמחליטים להגיד הרבה, ויש אנשים שמחליטים לברבר
על רגשות, שהם זיכרונות, יחד עם אירועים

זכרונות
המכונית התהפכה,
וואי, איזה בלגן
ואז האיש יצא, הוא חשב ש-רק הוא שרד,
ומכר לוקשים לעמיתיו השוטרים

פואמה
מחזיר מראות מרחובות לא מכוונים
הרבה פנים בלי עיניים
גשמים טובעים בלבבות האדם
כל הזמן הם שרים, טוב להם

סוריאליזם
הם עייפים, כי הם עבדו כל היום
כל היום, כל היום, הם עבדו
זה לא היה זול לעבוד כל היום
הם שילמו בדם, יזע ודמעות

מקבר
זאב הערבות
איש הניבים
מוצץ הדמים
בולס הבשרים
שודד המטבעות
אוכל הזעם והאיפוק

זכרונות
מתמלא הדלי מים צוננים,
לשטוף את הפנים, לחפוף את הראש
והימים מתארכים והלילות טרופים,
ושעון מתקתק במרומים במרחקים

מצב
הראש שלי כמו דלעת שהוציאו את כל הבפ'נוכו שלו,
ועשו אותו מסכה בלי גוף עם נר בוער בפנים לליל כל הקדושים
או כמו קישוא עם הצינור המחורץ הזה שתוקעים אותו בצד,
ומגרדים החוצה את כל הבפ'נוכו של הקישוא כדי למלא אותו במשהו
מחליא

יחסים
שנסי מותניים, אישה
מה זאת אומרת - את עייפה?
ישנת כל היום, ויש לך מלאן זמן
מה זאת אומרת - נמאס לך?

מצב
דלתות נפתחות ונסגרות לפנות בוקר,
יש תכונה בחדר המדרגות
קולות רמים, כועסים, זועפים,
חיתוך דיבור חד של גברים קשיי יום

וידוי
"דם עושה רעש", אמרתי לה
אתה לא יכול לדכא את כל האנשים כל הזמן
מתי-שהו הם יעמיסו אותך עם קלשון לתוך הגוף לתוך משאית,
ויקברו בקבר אחים

קובץ שירים
הפחדים יכו בך שוב,
בלילות הקיץ הרדופים
ואת תצטרכי הרבה כדורים

קראו לי מריונטה
אבל הייתי בן-אדם
לא אהבתי שקראו לי מריונטה
כי הייתי בן-אדם

ג'ננה
אני לא מסוגל לכתוב על דף מלוכלך
לכן קרעתי את הדף והפכתי אותו
הפכתי אותו לכיסא עליו אני יושב
אבל הכיסא היה עם ריפוד קרוע

עצב
מוזיקה צועקת ברקע
לא אכפת לי לשחק, למרות שזה דבילי
לא כתבתי הבוקר דפי בוקר,
בעצם כתבתי דף מסכן אחד, בקושי

הגות
כל עוד אנו נמצאים בעולם הזה, אנו לא יכולים להיות בעולמות
אחרים,
למרות שאנחנו בצורה תמוהה ביותר כל הזמן מפנטזים ומדמיינים איך
שם.
כמו שאומרים "הדשא של השכן ירוק יותר" תמיד,
אבל תכלס העולם שלנו לא רע בכלל

תחושתי
ויאמר אלוהים "ויהי אור,"
וידליק את מנורת הלילה בקצה החדר
הבן-אדם זז בדירה שלי בשנתי
ואני חולם על מגרש כדורגל ענק,

טרילוגיה
הילדות חלפה מזמן,
וגם הדשא נרמס
הפרחים קיפלו עלים,
הרי ירושלים שקעו לגני עידנים

פואמה
ערפלים ורוחות שוב הלוך ושוב
רגעים של כאב, רגעים של שמחה,
שחרור הנשמה הכלואה
מדבר אדם דין וחשבון עם עצמו

בלדה
הוא מתקלח במים מינרלים, ומנגב את התחת עם משי
הוא מתאים עצמו למציאות
הוא גר באחוזה, יותר נכון כפר פרטי, ולא יוצא משם
כל העסקאות נעשות דרך מחשבים

אהבה
זה חיוני - להסתכל ככה
אחד בשנייה, אחת בשני
זה חיוני - לאהוב ככה
זו את זה, זה את זו

קובץ שירים
הלילה קורא לי
להיות קרן אור
באישון עינו היחידה

אמונה
האירועים עברו את גבול הטעם הטוב
הוא יושב בפינה ומלקק גלידה
היא אומרת לו -
"אתה לא רואה שאתה בדיחה?"

צמד שירים
אישה יפהפייה מלאה כל-טוב
בצק פריך כזה רך נעים באצבעות
אני מסתכל לאן הם כולם הולכים
הם לא מגלים

מצב
היא יכולה להיות יפה כשהיא רוצה,
והיא יכולה לשחק בגבר כמו בובה
לזרוק אותו מ-פה לשם,
להציב אותו במצבים שונים,

פואמה
האיש הזה, אתם מכירים אותו?
הוא ירד אל הנחל לראות את הענפים
והעלים והפסולת שהמים סחפו

בלדה
אני ירוי ודקור בכל מיני מקומות
מורעל וערוף וזב דם מורעב עד מוות
שום מים לא באו אל פי שבועות
אני רק שוכב בשוחה הזאת עד שאהפוך לשיר

סאטירה
שאני יודע מה לעשות ואיך לעשות,
שאני מבין בנדל"ן ובמסחר במטבע זר...
כן, אתה יכול לסמוך על האיש עם הכרס,
הוא יציב ויש לו עקרונות

הרהור
אמרתי לו שהוא טועה, והוא שוקע,
בתעתועי חוסר שפיות "רומנטית",
נראה לי שהוא מבין את זה, אבל לא יכול ליישם את זה
הוא פשוט משוגע, וזה מה יש

בלדה
(האיש הזה לא מוצא חן בעיניי
הוא מסתכל על הילדים וצוחק
יש לו שיער פרוע וזיפים
הילדה השתעלה מעשן הסיגריות שלו)

ג'ננה
לכן עלינו להתאחד תחת משטרו של
האל המצורע בטי-בלו,
ולהראות לכולם שגם אנחנו יכולים להיות
בעלי הון-שלטון-עיתון כמו כל אחד אחר.

האמנם יישפך הגשם לגרונך בחסד
וערבות צוננים יזרמו מתחתייך כנהר
ולא תהיי יותר עצובה ושותקת
ויבואו ימים שתוכלי גם לשמוח בעפר

פזמון
כל האנשים המתים, איך הם נרצחים?
כל האנשים המתים, איך הם מתים?

פואמה
האנשים עוברים בדרך, הם איבדו הכול
לא רק את יקיריהם ורכושם,
אלא גם את שכלם ודעתם

בקיץ הזה פחדתי להריח פרח
אלפי ניחוחות מרוממי נפש
זה לא הזמן לברוח, זה הזמן להימלט

סאטירה
אתם צריכים לספק לי נשק והגנה,
וגישה למטווח ירי כדי להתאמן להגן על עצמי
אתם גם צריכים ללמד אותי אמנויות לחימה,
בשטח בנוי ולא בנוי

צמד שירים
תביאי לי סלסלת פירות
ואת עצמך
אני מתגעגע כל-כך
כל הדיסק מלא שריטות

צמד שירים
אפשר לפתוח חלון
לראות את הלבנה
אפשר להשאיר עקבות ירח על האספלט
לספוג פנסיי רחוב

מורבידי
מתהלך בבתים חשוכים
בלי מטרה של ממש
מלקט גוויות מחדרי מדרגות
ירדפוני עד כלות

אמונה
יש רוח נעימה ואפשר לנשום
אבל לי יש סחרחורת
אולי בגלל איזו הבטחה שלא קוימה
אני לא יודע אם זו הבטחה שאני זוכר

כעס
מה רוצה בן-אדם?
את הקפה שלו ואת הסיגריות
משהו לעזאזל ראוי לאכול
איזו עוגה שתהיה זמינה

צמד שירים
באמבטיה סבון יבש, הכיור מלא אבק
אין חשמל ואין אוורור, כל התריסים סגורים
הברזים גונחים למצוא מים מתוך צינורות סתומים חלודים
ושני מסכים הרוסים

אלגיה
מתעסק בפצעים שלי
לא מוצא את הסוף ואת ההתחלה
אין סיבה לחיות,
אין סיבה לעמוד על הרגליים

אמונה
כי הדרך קסומה היא
ושווה סבלנות
לראות מעבר לאופק
להרחיב את טווח העיניים
ולדעת שהכל יישאר פה
גם מחר
באיזה צורה

פואמה
הבכי הפך עמוק ופורח כמו עץ
כמו נובע מהנשמות הסודיות והעמוקות ביותר של הבן-אדם
היא ידעה כמה כאב הוא אוגר בו,
וכמה כאב הוא ניסה להדחיק

בלדה
חם היה בבגדד באותו יום בשנה
חנן הקטן-גדול הסיע את האוטובוס שלו בין ערים קטנות קרובות
בין הנוסעים הייתה משפחה קטנה של הורים ותינוק,
והאבא לא הפסיק לאכול באוטובוס

סייף הפכפך
במילים קטנות בדף
בתוך עשן תפרחת
חורק נשימה

ואם נלך למקומות משוגעים, אני חושב שנצא חיים
נקרא שירה ופרוזה ונדבר עליה
וכוסות קפה עם בוץ ייערמו על השולחן הנמוך

רומנטיקה
מפני שלא היה לי מה להגיד, והתביישתי מאוד
לא כל יום אישה יפה כמוך מתקלחת במקלחת שלי
המוזיקה ניגנה, אני לקחתי כדור הרגעה
בדקתי שהקונדומים במקום והשארתי אותם שם

הרהור
מפרק חשבונות בנק ופורט שטרות למטבעות
גם על הכביש הכי שומם אני יושב עם דף ועט
אני רואה את הדברים גם בלי לדעת, בלי שיהיה לי מושג
מזליגת טיפת טל מ-עלה ירוק עד רעם תסכול בשמיים

טרילוגיה
הגדרות שייכות לעולם הישן
הגדרות חדשות שייכות לעולם החדש
מת הוא לא מת באמת, עד שנשכח,
וגם אז הוא לא מת באמת

מורבידי
דלתות נעולות
וילונות משוכים
אורות נמוכים
אוויר כבד

בלדה
גיבורים וגיבורות הולכים עם חרבות,
ביום קייצי מלא זיעה כזה
הלבוש שלהם מינימלי, ושיער ראשם ארוך,
ואפילו על רגליי הנשים יש שיער רב

ג'ננה
ביום אני מחפש אותך בלילה,
ובחורף אני מחפש אותך בקיץ
אין בזה היגיון
אבל אולי במקום אחר עם היגיון אחר -

הרהור
כשאני נלחמתי על חיי,
הם אמרו שאני רע,
כי לא הסכמתי בשום אופן למות בשקט

טרילוגיה
אני יושב על הכיסא,
כולי צרחה,
ואת מביטה עליי כמו על יצור מעניין
"מה אתה מרגיש?" את שואלת בהתעניינות מקצועית

ג'ננה
אמרתי נעשה מסיבה, על האש,
נזמין את כל השכנים, וגם את הילדים שלהם,
נפתח שולחן עם חמוצים, קבב וצ'יפס,
ונאכל עד שלא יהיה לנו מקום בבטן

קובץ שירים
לגמד הייתה ילדות קשה, בגלל זה הוא בקריזה
מנופף בחרב כמו נינג'ה מזוינת
פוגע באנשים שאוהבים אותו
רציתי להראות לו שזה לא ככה

קינה
הגמד הקטן הלך ברחוב,
וראה את הברושים מעליו גבוהים-גבוהים
הגמד הקטן ניסה לחצות את הכביש,
וראה את המכוניות סביבו מהירות-מהירות

טוב, הגענו עד הלום
חצינו הרים וגיאיות, ימים ויבשות
וגילינו שהדרך חשובה יותר מהיעד
אפשר לספר את כל הסיפור,

הרהור
עכשיו הדלת סגורה,
איש לא ייכנס חוץ מאדם אחד מלבדי,
כל אדם אחר יחטוף כדור לראש

מורבידי
בלי מוזיקה
מזון לנשמה שאוכלת את יושביה
בלי געגועים להוד מלכותו המבקר
בלי רצון להשתעשע ברעיונות חסרי ספקות

סוריאליזם
עוד הוא מספר לי סיפורים
על דברים שכלל לא היו
ואני לא יודע מה הוא רוצה
מה אתה רוצה? אני שואל אותו

צמד שירים
הוא היה יושב ומחכה לה
על אותה מדרגת אבן
הילדים הלכו לבי"ס
ילדות שיחקו קלס

בלדה
הם אמרו לו שהדרך אל האושר לא בו,
רק בהם היא טמונה
כמו השמש שהחום פסק מזמן מלהעיק על מצפונה

היא תצטרך לסלוח לי על חטאיי הקטנים
על חטאיה הקטנים אני סולח
אני נוטל את הכובע מהקולב, ויוצא לדשאים
אם נעלמתי, היא תצטרך לחכות

דיאלוג
הדרך לביתי רצופה כוונות טובות
(אחד מנסה להסביר שהוא השטן)
לא, זה לא מה שהוא מנסה להסביר!
הוא מנסה להגיד שהבית שלו הוא גיהינום!
אתה בטוח?

יחסים
הוא אמר שזה טוב,
ואני שאלתי אם זה ההפך מרע
הוא גומר מהר מדי, אני לא יכולה
רק נכנס, וכבר גומר

סוריאליזם
היום זה עבר -
ההרגשה הזאת שרוצים למות
היום העמסתי מלא אבנים על הקבר העתידי שלי,
ושמתי פרח על הגופה העתידית שלי

מקבר
הוא יכול לגעת בנו, גם במקומות הכי סודיים,
גם בנפש, גם בגוף, אפילו בתוך הגוף כמו בתוך הנפש
והוא יכול לגעת בנו כמה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, ואיך שהוא
רוצה

ייסורים
הם בנו אימפריות של קידמה,
אבל אי-אפשר לנשום
כל אדם מוצר עוד מיום היוולדו
ואם המוצר פגום... זורקים אותו

מקבר
הוא הלך, הוא כל הזמן הולך, הבן-זונה
הוא השאיר, הוא כל הזמן משאיר
אותי עם בתוליי בחוץ
מדממת בכפות הרגליים, לא יכולה ללכת

בלדה
היא עבדה ביזע ודמעות הרבה-הרבה-הרבה שנים
כל יום, כל היום, כל הזמן, בכל מצב

בלדה
הילדים שלו היו רעבים ללחם,
והוא לא יכול היה להושיע
הוא לימד אותם את האל"ף בי"ת,
וגם מספרים ושפות

בלדה
הוא משלם על שנים של זיוני שכל ב-חור בראש
יש לו משכנתה שהוא לא משלם,
כי הוא צריך לשלם מזונות ל-24 ילדיו
כך הוא משלם על שנים של זיונים עם נשים

קובץ שירים
כמו פיות עם שרביטים קטנים,
כמו קשיות
ושדונים עם קלשונים קטנים,
כמו גפרורים

אמונה
מתגלגלים במדרון התלול
על כרי הדשא
נופלים ולא קמים,
ואז קמים ועולים שוב במדרון,

אמונה
הדרך לשרוד היא פתלתלה
יש לשמור על מחשבות חיוביות
גם כשהכול מתמוטט,
והחיים לא חיים, והאדם לא אדם

צמד שירים
להכניס את הקציצה לתוך החרדל
לערבב עם קטשופ וספגטי
להוסיף שום, בצל ומיונז
לחתוך טבעות של מלפפון כבוש

פואמה
אני מוצא אותך בוכה,
על מה את בוכה?
על התינוק שלך שלא נולד,
ואנשי הצללים כל הזמן דופקים בדלת

מחאה
אתה שופט אנשים לפי גודל השפם שלהם
אתה לא חושב שזה קצת שטחי?
אתה צריך לשפוט אנשים לפי גודל המכונית
גודל הבית, הרכוש, המפעלים

קינה
העמידו אותי אל הקיר
הציעו לי סיגריה
מרלבורו לייט ארוך
כדי שיהיה להם זמן להטעין ת'נשק

מקבר
ואז היא אומרת זה לא יכול להיות,
ואז היא אומרת "אנחנו מדינת חוק"
אז למה לא שמרת על החוק את?

ג'ננה
גשם יורד על העיר הטובעת שלי,
ואת היית תמיד יפה מכולן
עננים כאלה נמרחים על פני השמיים שלי,
ואת תמיד היית מרוחה מכולן

פואמה
כל יום ההורוסקופ אומר לי משהו אחר
כל יום חצי הוא צודק, וחצי אין לי מושג על מה הוא מדבר
אין לי ילדים לדאוג להם, ואין לי אישה,
כל מה שיש לי זה את המיטה החמימה ובמה חדשה

מחאה
מה שהילד צריך זו אהבה,
הם מקלקלים אותו לכל אורך ילדותו ונעוריו,
וכשהוא יוצא דפוק הם מאשימים אותו
"למה אתה ככה?"

הרהור
שתיתי-תי-תי כוסית קטנה של יין מתוק
אבא אוהב אותי מאוד
לפני שהערפל יסגור על המוח,
אני שואל אותי,
אני זומבי?

געגוע
אני לא יכול לדבר כמו שמדברים בטלוויזיה,
ואני לא יכול לכתוב שיר אהבה כמו שצריך לכתוב
כל מה שיש לי זה את עצמי, זוכר רחוק
מעבר להרים את זורחת תמיד

אכזבה
מה אתה רוצה?
שאל אותי הזקן כעסני בתנועת יד סיבובית
הוא כופף את ידו לעומתי בזווית של 90 מעלות,
וסובב את מפרק כף היד באצבעות שלוחות כאילו הוא סוחט לימון

פואמה
הבריאות הרסה לי את החומר החדש
אתם מכירים את החומר החדש,
אף-אחד לא רוצה את החומר החדש
הם אומרים שהחומר החדש ממכר

קובץ שירים
לא, זה לא ייתכן! לא!
ערימות של פסלים לבנים זרוקים באמצע החצר
לא, זה לא ייתכן! לא!
ברז כיבוי האש האדום התפוצץ

ג'ננה
טוב לעגבנייה להיות עגבנייה,
כמו שטוב לאצבע להיות אצבע.
טוב לאצבע להיות אדומה,
ממיצי עגבנייה

גיהנום
רשתות גדולות פזורות בכל האי,
ללכוד את הפתיים
בארץ הזאת אין הזדמנות להרים את הראש,
כי מיד מישהו יוריד לך אותו בקוצץ ראשים

צמד שירים
אני קטן-קטן ליד המחשב,
האצבעות שלי לא מגיעות אל המקלדת
אני צריך לטפס על הכיסא,
ולמתוח את עצמי אל השולחן,

בדידות
יד שדופקת על הדלת מעירה אותה פתאום
נרדמה במיטה בלי בגדים
למה לא לבשת חלוק
למה את עירומה
מנסה לשחק אותה שפוכה

סאטירה
- שלום, יפהפייה..."
+ זו הטרדה מינית!
- סליחה.

בלדה
הייתה לה ילדות יפה
עם אבא אוהב ואימא דואגת
היא חיה בקופסה
היא חיה בחיים מוגנים מאוד

יחסים
ניצלתי את הבדידות שלך
שמעתי אותך זועקת לגבר
"כל-כך הרבה אהבה יש בעולם,
ואני, מה איתי?"

פואמה
היא כתבה את זה בלילה, לבד,
עם סיגריה וקפה,
ומוזיקה מקוננת בסטראו
לפני שהיא יצאה לפנות בוקר

רומנטיקה
היא ישבה בחלון ופרעה שיערה
הוא עמד בגשם והתמוגג מחירותה
תדליקי לי אור במדרגות, אני אטפס
תגלי לי את הסוד שלך

צמד שירים
דפים קרועים מסולסלים
לא בקרעי עשן
מלאים קשקושים ומילים של שירה
לא מגובשת, לא טהורה

עם כל הלב וכל הנשמה
אני מעשן את הסיגריה הטובה
בולע את הממתקים
וממתיק את המתוקים

אכזבה
היא שתתה אותי כאילו הייתי גזוז, או יין, או משהו טעים אחר.
דווקא לא רציתי שישתו אותי, אבל היא שתתה.
היא אמרה שהיא לא עמדה בפיתוי, כי אני נראה כל-כך טעים.
הרוותי אותה, ואני הפכתי ריק.

קינה
הילדה בוכה,
כי אימא צעקה עליה, ואבא שותק
אין לה מקום אחר לגור,
היא חשה זרה בביתה, מוקפת אויבים

מקום
והייתה הזיעה הניגרת
בה השקתי את השדות והדשאים
והייתה ארץ לא נודעת
בה הבטתי מילדותי למרחקים

זכרונות
היו ימים במערב הפרוע, בהם אכלנו את האצבעות,
ואכלנו את השמיים ואת השדות,
וגם זה את זה

אהבה
היום אני הביא לך פרח, לא נורא שזה קיטשי, גם קיטש עושה טוב
היום אני אגיד לך שאני אוהב אותך, למרות כל הפתלתלות של הלב,
הטענות והמענות
היום אעשה פסק זמן, ואכבה את מנועי הטינה

כמיהה
בזמן שאני יושב מישהו אחר מראה לי מה היא הייתה יכולה לעשות
לי
גם אני חרמנית הלילה, היא אומרת,
ואני אוכל ת'לב, כי היא במרחק שיחה, אבל לא במרחק נגיעה
אולי נגיע לזה בהמשך, אני מנסה לשמור על פאסון

הרהור
היי, איפה אתה?
אני כאן!
איפה?
כאן, ממש כאן!
א-ני ל-א רו-אה או-תך-!

קובץ שירים
בקיר סביב אריג ממשי
משובץ ברקת, קריסטל וספיר
ולמרגלותיו יושב עם מקטרת חילזון קטן ועצבני
מנופף הוא פקודות ללא הרף, חסר-סבלנות למהססים

מחאה
בסדר, אתה לא חייב להיות יהודי,
אתה אפילו לא חייב להאמין באלוהים,
אבל לבוז ולהעליב את מי שמאמין?
שהיה כאן לפניך?

אהבה
שמעתי אותי מטפטפת טיפות של מילים
אתה כבר לא אוהב אותי, וזה כואב
אבל ל-מה באמת ציפיתי באהבה בלי השקעה
בלי בסיס יציב וקבוע, מלא תחפושות זיוף

צמד שירים
היא נראית כמו כל אחת שעוברת אצלי ברחוב
כל העוולות שאנשים מוחים כנגדם,
קורים לי מתחת לחלון,
אי-אפשר להישאר אדיש

גיהנום
היא מוטלת מתה בשלולית של דם.
היא חתכה את הוורידים.
יכולתי להציל אותה.
היא הייתה יפה וצעירה,

ערפילי
הילדי עם סוכרייה,
מפזם שירי הולכה,
גר כאן ושם,
אין ברכה

והים סגור בתקופת הבצורת
הקבר הוא מיטה
אין לי מה לתת,
הכל כבר נאמר

מחאה
מרוויח את לחמי בשדות הקטל והדם
אנשים שואגים מלתעות של אריות
זרימה של רעל בתאי הדם, וורידים ועורקים,
ולב שמפמפם דלק, בנזין ונפט

קובץ שירים
מתווכח עם עצמי. אומר לא ואולי וכן ולא ואני ועצמי - לא מגיעים
להסכמה.
מתווכח עם עצמי. זה כדאי לא כדאי מי אשם יש אשם או לא - ואני
ועצמי לא מגיעים להסכמה.

תחושתי
וזכר חלום כה נעים מלטף לך את האישונים
עושה עינוגים בקליפת המוח
היא כל-כך יפה, לוחשת לך באוזן
אתה מרגיש את הבל פיה החם

צמד שירים
הוא נפל על משכבו בלילות, והמוות הוא מתוק,
מלחש בדיחות סוראליסטיות לתוך חלומות מומחזים
הכוכבים נופלים והאהבות צונחות כמו קונפטי,
משאירות בוץ-אבק על אספלט הרחובות הקמלים

קינה
יצאתי בערב מת-חי לקנות סיגריות
ראיתי את החתולים מתחננים לאוכל
אנחנו גם צמאים, הם אמרו
מה אתה יכול לעשות?

קובץ שירים
הוא מתעייף, אין לו מנוחה,
התנים מייללים בלילה
שמועות על גשם היו ויהיו,
אנחנו חיים על ארגזים

תחושתי
נדמה משהו מההישרדות שלי בעבר יחד עם דמיון וטלוויזיה,
רודף אותי קצת בחלומות
כשאני מתעורר וחושב תותח זה ולא פצץ פורים,
מישהו מת, מישהו הצטרף לסביבת הטורפים

אלגוריה
ארגזון קטן מלא עציצים קטנים רגזנים,
שרוצים מים ורוצים עכשיו
השועל הרשע שומר על המים, ולא נותן להם,
והוא יודע שבלי מים הם סובלים

מקבר
עכברושים מסוממים בתוך מלכודת
זה חודר לראשי, חוצה אותו
בנפתולים, כמו נקיקים, כמו תולעים
מכביד על הנפש הצמאה

הגות
זה אכן כוח, אבל לא של אלימות כלשהי,
אלא כוח האהבה, שמפיח חיים בכל, כולל בנו
הוא גורם לכל דבר בעולם להיות חי,
כוח האהבה הוא כוח פעיל ורב עוצמה

הרהור
מתאים לי עגבנייה עם פלפל שחור ומלח, מתאים לי
מתאים לי פלפל ירוק עם גבינה לבנה ומלח, מתאים לי
מתאים לי סלט יווני שהוכן נקי, מתאים לי
מתאים לי חיים חדשים וקצת כוח, מתאים לי

הרהור
הם אומרים לי -
"כל פעם שאנחנו שואלים אותך מה נשמע,
או מה שלומך,
אתה אומר בסדר."

מצב
הכול בסדר והראש במהפכה
אי-הבנה קטנה גדולה, מוזרה
מישהו שמע ולא הבין נכון
מישהו עשה דבר לכאורה צודק

אמונה
מתעורר בבוקר, שמש על העיניים, כסף במכנסיים
יום מלא אושר כמוהו לא ידעתי שנים
פיהוק רחב מלא סיפוק, קפה טוב על בוקר נפלא,
הכול יותר מבסדר, הכול מצוין

קינה
אני גר בארץ הכול כלול
כל מה שאתה רוצה יש לך פה
הכול כלול,

ביקורת
מסתכל לכל הכיוונים
אין לי לאן ללכת
אני שוחה בתוך בוץ שחור של חוסר התמצאות
הכול שוחה במקום, הכול טובע

אינטרוספקטיבי
ג'ניפר אניסטון מביטה בי בפחד
מבטיחה לי עולם של צחוק ומתח
הגיבורים מזמן לא משתמשים בחרבות

הירח מלא, אבל לא בשבילי
אני מתבונן בו, אני בשבילו
כשאני מתבונן בו הוא קיים לגביי
אני גורם לו להיות קיים

מורבידי
הוא בכה. הוא הביט בכלב ובכה.
הכלב לא זז, לא נבח, לא רצה לשחק אתו, להתפנק בו.
הכלב שלו היה מת.
הוא הביט בכלב, ובכה.

מצב
הוא אימץ כלב כדי שהוא יוכל לבכות כשהכלב ימות
הזמן חלף והכלב באמת מת,
והוא בכה

קצרצר
אל תגיד מילה

צמד שירים
בבוקר אין כלום, כי הם לא רוצים שיהיה
אין תרופה לסרטן, כי הם לא רוצים שתהיה
אבל למעשה יש תרופה לכל,
מדיכאון עד אלצהיימר ואיידס

אינטרוספקטיבי
בתוך העין שלך אני רואה את החלון
הוא מראה שמיים כחולים וקצת עננים
בדיוק כמוך

אהבה
הערפל בעינייך נועד להסתיר את אהבתך,
הגינונים המדודים נועדו להסתיר את תשוקתך,
המילים הרשמיות נועדו להסתיר את פרצי הרגשות,
לבך הסגור נועד להסתיר את האהבה שטמונה בו -

בדידות
- הלו? שלום. מה נשמע? הכול בסדר?
+ תדבר ללמפה!
- הלו, מה עניינים, מה קורה, גבר?
+ תדבר ללמפה!

כאב
בלי שום ספק
זה מה שהרדיו אומר לי
להעביר את הזמן, לנבול,
זה מה שהרדיו אומר לי

קובץ שירים
יושב ומחשב את השעות על הלוח העגול
כותב מכתב ארוך לאהובתו הקדומה
איפה היית ומה עשית,
את מי פגשת ומה נהיה איתך

פואמה
מי שלא הייתה לו זכות ומצא את הפתח לחכמה,
זה ניטל ממנו מיד, לפני שיחשוב להיות לא חייל טוב
"אבל אתה יודע שהיינו רק לטובתך"
מה כבר אפשר לדעת, באמת

ייסורים
אולי מחר אפול אל הלא-נודע
אפוצץ את עצמי לתוך החשכה
אפחד שוב מהצל של עצמי
אכין לעצמי חבל תלייה מעל לבי

אלגוריה
עגבניות טריות בבוקר יום שישי נזרקות על ליצן החצר
הליצן לא ידע לשחק אותה,
ודמעה שנצבעה בשחור זלגה לו מהלחי
"עגבניות טריות! עגבניות טריות! עכשיו בשקל עשרים!"

צמד שירים
אז מה אם הוא אומר
הוא יכול להגיד, זה לא משנה
גם אני אומר לפעמים
החיוך שלו נמתח כמו גומי

הלכתי על הדרך
אני משלם על חטאים
אחרי שמרימים את העולם,
לא נשאר דבר

ג'ננה
צדק-צדק תרדוף, והצדיק תמיד צודק
רק אל תראה זאת לאחרים
אל תפיץ שמועות בעיתוני-הבוקר
יום יבוא ותודה לי על טיפול מסור באשתך

מחאה
אם אתה יודע משהו, תגיד,
אל תיתן ל-בן-אדם לחיות בחשכה,
כי אז אתה הופך אותו לחיה,
והוא יקום עליך כמו חיה.

ארספואטיקה
הם זורקים עטיפות, זורקים גם ספרים
זורקים מילים, זורקים מחשבות
זורקים שנים של מישהו ששבר במילים את הראש

קובץ שירים
הם מדברים כל הזמן, אני לא יכול לשמוע
נשבר לי הזין - כמה אני רחוק מעצמי
הייתי מול הים והכול היה לפניי
בתוך עולם רחב ידעתי זהו אושר

בלדה
באובך האבק של סייגון
על גדות המים, בין מפלים של דייגים
סוחרים קטנים מוכרים ממתקים ואופיום
מלבים את היצרים בתוך שמי סייגון

אמונה
גם אם תביטו בי ותגידו לי
דבר לא יאפשר לכם לא לשקוע במים
כל יום שעובר עליי מחזק אותי
דבר לא יסיח אותי מקו המים

כאב
אז עברנו ימים ויבשות וצללנו בים ועפנו בשמיים
ראינו טמטום וחכמה, כיעור ויופי, רע וטוב
ובשביל מה?

צמד שירים
אמרתי לה - את לא בקטע, את לא עומדת על ארבע
אמרה - אני עומדת על ריבוע, זה מספיק משביע
אמרתי לה - אין מספיק מיונז באננס, את מפוטרת
אמרה לי - אני מתפטרת כי אני נפטרת מהיותי מפוטרת

פואמה
אז אולי שנינו בפריז יכולנו לדבר צרפתית,
ולאהוב כמו ב"טנגו אחרון בפריז",
אבל לאורך שנים רבות,
בלי שהיית הורגת אותי בסוף.

צמד שירים
תשיר לי שיר, כי נגמר לי
קניתי לחם, גבינה ויין
לא נשאר לי כוח, לא נשאר לי מוח,
להילחם במלחמות שהכרזתי עליהם

הומור
בקיצור, אני אספר לך
על מלך קדמון
שאהב מלפפונים
הוא אהב אותם ירוקים וגדולים

קובץ שירים
בקיץ הזה נפלו הממותות אחת-אחת
לתוך התחתונים שלי, לתוך הראש שלי,
לתוך המיטה והכרית שלי

קובץ שירים
בסערה כל טיפת מים היא נמל טוב
ידיים נפרשות לצדדים, פה נפתח לגשם
ברקים מחשמלים את השמיים בכאוס אלוהי
הרים הופכים מים וגובהים ובולעים בשאגת ניצחון כל זכר
לציביליזציה

אלגיה
כשבא הרכב הלבן של האמבולנס לקחת איש לא חי
אני ואתם ואנחנו וכל הרחוב
עומד דומם לנוכח האיש שנלקח מכאן

כעס
מה אתה חושב, שאם תמות המצב ישתפר?
זה אותו חרא של קיום מגלגול לגלגול
אם תתאבד פשוט תיוולד מחדש,
אז מה עשית בזה, אהבל?

ג'ננה
זה נכון, היא יפה, יש לה שדיים.
היא מגלחת רגליים?
חלקות כמו תינוקת, תענוג.
יש לה מותניים?

אכזבה
זה לא שיש לי מה להגיד
המקום שלי לעצמי לא תמיד מספיק
בוקר על קביים, כאילו מישהו נזכר
מתהלך קפוא וקר, וחושב חם ולא אכפת

שמפו-סבון עושה דברים בראש
מקיזים דם - לא מוותרים, אני לא מוותר להם
רעפים עפים ברוח, בית מסתובב על צירו
"איפה הציר שלי - להסתובב זה דבר נורא"

פואמה
הוא צעד לאורך הכביש הישן הדהוי,
מהתעלה לבית שלו הקטן הצנוע
הם ראו את הצבעים המטורפים מהדהדים בעיניים שלו,
זמן כלשהו הם האמינו, אחרי-כן כבר לא

אמונה
כל עוד שפתיים משיחות סיפור ומעשה
כל עוד יד מגישה מים לאדם אחר
כל עוד ירוק צומח באיזה מקום
כל עוד השמש תבער

אמונה
מחזיר את המתנה שניתנה
בפתח ביתי סגורה כמו עציץ
בקופסת קרטון עטופה צלופן אדום
וסרט אדום עבה סוגר אותה,
פורח מתוך הקופסא הרבועה

פוליטית
הנה בא האיש ההוא עם החרב בנדן,
ועם האקדח בנרתיק,
ועם טיל הכתף על הגב,
נוסע בטנק עם צריח ירי טילים

ג'ננה
"אתה מכוער"
מה?!
"אתה מכוער וזהו זה"
אימא שלך מכוערת,

בעקלתון, הנהר שט מטה
בין שיחי הדפנה
לא היה לי אותך, גם לא אתמול
הנסיכה שאבדה

בלדה
עדיין חיה, כבר אלפי שנים,
גרה בדירה שכורה קטנה בלונדון
"זה לא מה שהיה פעם," היא אומרת
"לא נשארה נשמה בבני האדם," היא אומרת

קצרצר
אם תראה מלאך,
הגד לו הנני

מצב
טלפון בהול וסיגריה בוערת מונחת במאפרה
אני בודק אם יש ביצים ומודיע,
הבן-אדם נרגע

ג'ננה
אתה יודע מה הסוד היפני?
ככל שאדם מתבגר, ההשקפות שלו קטנות יותר,
הן הופכות קטנות יותר ויותר,
עד שהן הופכות לנקודה

אינטרוספקטיבי
אני מחפש היסטוריה, אני מחפש מישהי קרובה
לשבת על ספסל בגן, לעשן סיגריה אחרי זיון
ילדה רעה עם לב שבע
ילדה עם סיפורים מהעבר

ההברות לא מתחברות למילים
אני יושב ולעזאזל מבשל את המוח שלי,
אבל לא יכול לצאת מזה
יש מילים שמדברות מהחוץ שממני

בלדה
זה היה יכול להיות מרק בצלחת מחרסינה של הרומנייה השמנה
זה היה יכול להיות תמונה, בעצם ציור שצויר בחומרים אנושיים,
על כתלי ביתה של הרומנייה השמנה
או הטלוויזיה המקרטעת שהיא לא מתקנת

ייסורים
היא מחפשת את הדרך ללב שלו
הוא מסתגר בחדר
אין שמיים, יקירה, רק מילים כועסות
הם מחפשים כל דרך לשמור אותי חי וחסר אונים

מצב
איזו מן ביצה חציתי לשניים,
ולא היה בה כלום,
חוץ משמש חיוורת טובלת בים של חלב

קובץ שירים
פעם היו לי עקרונות
שרפתי את כולן
רק העין נשארה
יחידה

קצרצר
העיניים לא רואות או שהן לא מבחינות,
בטבע הפראי ההפכפך בו דבר יכול להשתנות ברגע
זה מצב של קיפאון,
אני בוהה מתוך בלוק קרח, והעיניים שלי פעורות.

ערפילי
עיניים לא רואות ממטר
את מגדלי השנהב מעל העיר האבודה
הרסנים הדוקים לרקה,
והכלב רעב מאוד

מקום
מילים עם חצי כוונה, לי, לו לך
אולי הוא יבוא, אולי היא הבינה
אולי נמצא גוף מזיע בכרך הסואן,
שמחפש גוף כמו שלי להזיע איתו

מקום
יש עיר שלמה בנויה על פיגומים והריסות
והם אומרים שזו עיר נהדרת
המדבר הפצוע ממהר להפציע,
נאבק על חייו מול האספלט

בלדה
עכבר המעבדה התרוצץ מלא חשש
נתנו לו סם חדש ממנו חשש
לא הייתה לו אהבה לשום נחש
אבל בכל זאת קיים היה החשש

בלדה
עכבר ברים שיכור, שמש גדולה וצהובה,
זרחו מעל קו האופק אל השמיים הפרוצים
כאב לי הלב על דברים שאני לא רוצה לחשוב עליהם
אספתי את עכבר הברים השיכור ואת השמש הגדולה הצהובה

ערפילי
אתה נופל עמוק יותר
לתוכי העמק ה-צלוב
ויש לך שם בלגן קשה מאוד
יש שם תנינים שאוכלים בני-אדם

הגות
לא תאמינו כמה שזה זול,
כי יותר זול מזה אי-אפשר
כאילו, זה הכי זול שאפשר
אין יותר זול מזה

געגוע
הייתה לי ילדה יפה כשהיא נולדה
תלתלים חומים עשירים, ועיניים חומות עמוקות
אבל היא הלכה לבלי שוב,
בתוך הערפל שיצר מוחי

חלום
בלי יותר מדי הקדמות,
הוא ניגש לבובה וכיסח אותה מכות
מרט את אוזניה, תלש את עיניה,
הוציא מבטנה את מילוי הנוצות

קובץ שירים
מתחלק על הלב שלך, אין לי איך לפעול
הדמעות מכות על לב מיוסר
איך לפעמים לא רואים
ועל מה האשמה, ואיך הכול הפוך

אינטרוספקטיבי
אני רואה הכול הפוך
אני הפוך, אתה הפוך, הם הפוכים
אני רואה הכול הפוך,
ונשבר לי הזין לדבר אל עצמי

בלדה
כשהוא אוכל את התות, הוא חושב מחשבות נוגות
כמה יפה וכמה טובה זו שהוא אוכל לה את התות
והיא, גופה מתקמר בהנאה, אוחזת בראשו
"תעשה לי טוב," מתחננת, והוא עושה כמיטב יכולתו

מחאה
אני ישבתי כמו פסל ענק של בודהה,
כשכדורים על שרשרת מנגחים בי מראש עגורנים,
ועושים בי חורים אחרי שישבתי בשקט אלפי שנים

מצב
הפעמון לא מצלצל יותר
הדלת סגורה
כבר יותר מדי זמן
מעל החדר בוערת נורה לבנה
שמאירה את החדר באור מלאכותי

פואמה
מצלצל בפעמון
הרוח יורדת בצינורות
במרזבים
הגיון שאף אחד לא מבין

הרהור
לוקח זמן למצוא את החוט, ואז מושכים בו חזק
הוא מביא איתו פתרונות, אבל לי יש לפעמים תירוצים
התבהרות שכזאת תסנוור לי את העיניים, אני אומר לו
אני עלול למצוא עצמי לא מחובר לאדמה שלי

הומור
הצטננות קשה תקפה אותי בשעות הלילה המאוחרות
הייתי כבר חצי יישן, כשהטלוויזיה צורחת קליפים פופ
לא רציתי לקום, רציתי להירדם, ולכן מחיתי את אפי עם השמיכה,
אבל אז הטלפון צלצל

מצב
הצילו אותי מהמרה בבטני
מריקנות המחשבה
המלכודת הכתה בי מכה נואשת
ואני שואף לאוויר

פיוט
הוא מתעופף, אבל אני לא,
אני לא יכול להתעופף, כי אני צמח
אבל הוא ציפור, והוא מתעופף,
ומלקט אוכל מצמרות העצים שאני רוצה להגיע אליהם

סוריאליזם
הקטע שמור במערכת, הקטע יצא לחופשה,
הלך לקטוף פרחי אזדרכת,
הקטע זקוק לנחמה

גן עדן
אולי שנות התשעים ייגמרו,
ויחזרו השבעים או השמונים

אינטרוספקטיבי
קמתי אתמול בבוקר עם תקווה לחיים חדשים,
אמרתי מהיום אני אהיה שמח
איזה שמח ואיזה בטיח, הכול חרא על הבוקר
ניתקו לי את החשמל, אין מים וגז,
ואפילו האוויר מגיע במנות קצובות

פואמה
אנחנו גרים במרפסת,
אנחנו גרים בתוך אמבטיה לחה
אנחנו רואים הכול בזמן הסיגריה,
אנחנו חשים את הציפייה המפוחדת הקרה

יחסים
את נוגעת בי
אני שומע את שירת לב העולם
את מביטה בי
אני רואה את עצמי בתוכך
את ממטרות בקיץ לי

מחאה
"הרוח נושבת קרירה,
נוסיף עוד טיפש למדורה,
וכך בזרועות ארגמן,
טיפש יעלה כקורבן..."

בלדה
אלה היו הימים של החורף.
הגשם נשב בחלון.
אני לקחתי את העט, וציירתי גלים.
היא פרצה את הדלת כמו רוח סערה

ייסורים
ההרים גבוהים כל הזמן, והגלים גבוהים
אני לא מרגיש גבוה יותר
עדיין על הרצפה, שוטף את המרצפות,
מנגב בסמרטוט וסוחט, לדלי

מקבר
בעבר הסנפתי דבק,
היום אני לא מסניף דבק, אני מסניף מדלל צבע
אני תולה את עצמי כל יום בחורשה שמאחורי הבית
אני מביא חבל ארוך, קושר לענף עבה, וקופץ

קובץ שירים
היא מאמינה שיש מלאכים בשמיים ופיות בחדרים
ונבל מתוח מיתרים מרוח על הרקיעים
הציפורים מזמרים לה בבוקר, הירח בליל
היא גרה לבד, אבל לעולם לא מכניסה מאהבים

מצב
במצב אוטומטי הוא קם בבוקר, ופולט אנחת כאב,
השן כואבת ונראה לו שיש לו דלקת
הוא מוזג לכוס מעט שתייה קרה, ולוגם במגושם,
מדליק סיגריה כשעיניו תלויות בחלל כמו כלב שוטה

מחאה
השמיים מלאים באלימות
משום-מה, וזה כואב לכם, אנשים מסרבים להיות רובוטים או זומבים
זה גורם לכם לחוסר שליטה על אוכלוסיות שונות,
שלא עשו שום רע, אבל הם לא חושבים טוב

אכזבה
בטח שטוב לי בלילה בלי סודות כזה,
מקדש את היותי אני על מקדש השם
העברית בנוסח קיומי יכולה להתרחש בכל שפה
כשהיא הלכה לא נותר דבר מלבד משאלה

סוריאליזם
במזרח היו הערמונים
שם אפשר היה לראות את השמש טועמת שמיים
כשהיא מתעוררת בשיער צהוב ועיניה לחות וענוות

פואמה
בברזים זורמים המים,
ומהעיניים שלי זורמות הדמעות
אני מחשיך את החדר,
ונכנס מתחת לשמיכה בשקט מוחלט

פואמה
פגעתי בכל בשר ודם שהעז להרים עליי יד
שמעתי את הקולות הרחוקים של הנדכאים, של המושפלים
באתי מארצות רחוקות לעשות פה סדר ומשמעת
אני האדון, אני השליט, אני שומר הסף של הגורלות

ג'ננה
אתה מחפש את התחתונים שלך,
איפה לעזאזל שמת אותם
נו, אלו התחתונים עם התלתן
היא קנתה לך ליום האהבה

קצרצר
פינקס מדבר איתנו, ואנחנו מדברים איתו
אתה צריך לישון, פינקס. אבל הוא בשלו
"אני צריך לראות את התכנית החדשה,
אומרים שהיא פצצה."

סוריאליזם
מפסיקים לי את זרם החשמל בסניף המרכזי
דווקא כשאני צריך לגהץ את המילים.
הם מדברים והוא לא מפסיק ללכת
כשגשם יורד כבד על כל הרחובות והגנים,
והתפוזים והתפוחים נחנקים ממים.

הלכתי לשתות באותו לילה
נקלעתי לקרב אגרופים
אני חושב ששברתי את העכוז
למחרת בבוקר מישהו הרים לי את הסוס

הגות
וזה טוב לכל אחד באשר הוא,
לי ולך, כי האנושות רוצה להתפתח,
וזו מהות תכליתה - הבסיסית שלה,
מעבר להתרבות

קובץ שירים
רגעי התרגשות, את טסה לחווה
לומדת על עצמך בהתרגשות
אתמול הוא גילה שהוא בהתרגשות
ואת לא בהתרגשות

הגות
אפילו באמריקה אין כבר חלום אמריקאי
בן-אדם שנשען על אגו כדי לקדם את עצמו,
ושוכח ש-כל בני-האדם מחוברים ביניהם כמו גלגלי שיניים,
הוא לא ישרוד

דיאלוג
+ בוא נקבור את האיש
- למה, הוא איש טוב!
+ לכן נקבור אותו,
לא טוב אנשים טובים בארצנו.

עצב
זו מדינה שהולכת לאבדון,
אם לא תתקן את דרכיה ותלמד קבלה,
ותקיים את הצו העליון "ואהבת לרעך כמוך"

צמד שירים
ואם יבוא ביום הזה בשעריי ירושלם, מה יראה?
אלו לא שנות השבעים ולא שנות השמונים,
אבל נשים סהרוריות ומיואשות עוד משוטטות ברחוב,
וערסים נרקומנים עוד מחפשים את מי לדפוק

פואמה
אני מקום 400 בטבלה,
לא צריך מחיאות כפיים
הרבה יזע, דם ודמעות נשפכו אל הקרקע,
אבל נהניתי

בדידות
בבוקר אני אוכל
בערב אני בועט
בלילה אני מובס
ומשתדל
ולא בוכה

צמד שירים
ואתה צורח כל-כך חזק
ואני לא יכול לכבות
כמו שלא מכבים שמש
כמו שלא מכבים שמיים

אינטרוספקטיבי
יום רודף יום
אדם לא נעשה צעיר יותר
יום אחד הוא זקן
יום אחד הוא לא זוכר
איך היה אפרוח

ג'ננה
איפה הוא יושב
אני לא יודע
אולי עם הרובים
אולי עם התחמושת

בלדה
גשם צלוי של ספגטי אדום
פחי-האשפה מריקים תכולתם לפתחי הבתים
במפתח גדול אפור נפתחת דלת חורקת
רחוב שואב את הצעיף האדום והיא נכנסת

צמד שירים
מה יש לך לעשות כאן חוץ מלהגשים את עצמך?
לא תרצה לחיות עמו עבד בתקופת החיים שלך
פתח צוהר קטן, ועוד אחד, ועוד אחד,
עד שהעולם ייפרם לאורך ולרוחב

ג'ננה
אתה מזמין אותי לוויסקי, אני מסכימה
כוסית ועוד כוסית, אני נמסה
אתה רוקד עירום כמו ליצן מצחיק
האיבר הרפוי שלך מתנדנד בפראות

עצב
כבר לילה מאוחר, אתה לא בבית
כבר מאוחר מאוד, אתה לא בבית
חיכיתי לך כל הלילה, אתה לא בבית
היה לי עצוב, בכיתי, אתה לא בבית

ביקורת
מה שהוא היה יכול לעשות...
כלומר, זה לא מה שהוא עשה
הוא איחר את הרכבת, הוא התעלם מה-ורד
יותר מזה -

רומנטיקה
ולעיתים עולה דמותה
כמו מים מתוך מים
והיא מרטיבה את הירח
והיא זולגת על הקירות

כאב
והם הלכו לי
ורע לי מר לי
ולא טוב לי
להיות לבד
ואני מעוך לי
כל עולמי מצטמק לי
כשאני ברווח,
מנסה לתפוס אוויר

סאטירה
גרמנייה עובדת בסיעוד באה אליי הביתה
אמרה שאני חולה מאוד וזקוק לעזרה
מה כואב לך? שאלה

פואמה
גם אם אתה מתפלל, טוב לך או רע לך, זה לא משנה,
אתה נופל שוב ושוב לאותו בור אהבה,
וזה באחריותך אם תיקח משם זהב
כי הימים הולכים בשינה, ובעשייה תוך כדי שינה

ג'ננה
זאטוטים.
יותר מדי זאטוטים.
הרבה זאטוטים.

מצב
הוא ממש היה מכין את הספגטי מתוך עצבים,
וזה לא היה נראה בכלל שהוא מכין אותו מתוך אהבה,
אלא כי הוא מוכרח
לכן היא לא אהבה כשהוא מכין לה ספגטי

כעס
את נשארת זבל ישראלי מזרחי לבן כמו שהיית כל החיים שלך
כן, כי ככה הם רואים אותך,
כל העובדים הסוציאליים האשכנזים המתנשאים -
זבל ישראלי מזרחי לבן!

צמד שירים
זה צריך לקנות סיגריות, וזה הכרח, אבל זה הכול
זה לא יזמין אישה לביתו, ולא יתפרק
זה נתון במיטתו וזה פוך ושמיכת צמר
זה יודע שכולם עסוקים

אמונה
אנחנו היינו בן-אדם ועכשיו אנחנו אדם,
ותודה רבה מעומק הלב למי שעזר לנו בזה
גם מתוך ההוויה ההזויה הזו, אנו לא מאבדים עשתונות,
והלב מתמלא אהבה, כי אנחנו יודעים מה זו אהבה.

הגות
האהבה רוצה אותי,
אבל היא תקבל אותי רק אם הושיט לה יד
החיים רוצים אותי, החיים אוהבים אותי,
אבל עליי לרצות בהם ולאהוב אותם תחילה

קצרצר
"אני אומר להוציא את כל העשירים להורג,"
אמר הכלב שלי ואכל אשכול ענבים.

חרטה
אז כשאני יושב לי בבית ההרוס,
מדליק מילים ומנגן צלילים,
לאן יש לי ללכת

בלדה
הכול נפט
אין כבר עתיד בזהב וכסף
וצליעתי מרמזת על זה
כמעט ולא הייתי פה, למות בבו

ג'ננה
כשהתחילה המסיבה היינו בסבבה
זרוקים על המזרנים, מתגפפים, מעשנים ושותים
אבל אז זה הכה בנו כמו רעם
נפוליאון כבש את עכו

מחאה
אני לא הייתי כאן כשהעולם הזה נהרס
אני למדתי בבית-ספר והייתי ילד טוב,
תמיד הכנתי שיעורים כי אמרו לי שככה צריך

ג'ננה
קטגוריה משובצת יהלומים של מה שבפנים
זרמים שופעים נחלים מפכים לילות חשוכים
אנחנו באים! הם קוראים, אבל לא באים
על כל זוג עיניים יש אלף שלא רואים

אינטרוספקטיבי
בלי יותר מדי מעצורים וזה לא זז
אני מנסה לשחרר את הבלם וזה לא זז
אני מנסה לכוון את ההגה לתעלה וזה לא זז
אני מנסה להאט, לקפוץ מהמכונית וזה לא זז

קצרצר
גופו חטטים-חטטים,
וגופי שמן בשמים.

בלדה
נברתי עמוק בתחתיות מבוכי הנפש
לא מצאתי כלום כי אין בי כלום
ייללתי כמו צבוע על מר גורלי ואוזלת ידי
חיפשתי בסמטאות חשוכות את נשמתי

זה לא נורא
להיות לבד
עם התווים
והקפה

גיהנום
סילונים של אור,
משפריצים מתוך תחלואות הנפש
זרמים של חסד,
בוקעות מבין המילים

מחאה
הזכרתי לעצמי את הזמנים שהייתי עציץ על מפתן הקפיטליזם
זה לא היה מזמן, ואני זוכר היטב, איך חסכו עליי מים
גם אור השמש לא היה מגיע, הבעלים חסכו מאוד,
הם אמרו שאני לא יצרני, ולכן עליי למות

בלדה
אכלתי מלא במסעדה התימנית,
וקינחתי בבורקס חם עבה וגדול,
מלא ביצים קשות וגבינה מלוחה

צמד שירים
אבל תמיד היא פושטת אותם
אני מצמיד אותה אליי ומנשק,
חופן לה את התחת
זה נשמע מוכר?

צמד שירים
לא כתבתי הרבה זמן
לא לך לא לי לא לנו
זה מה שאנו
וזה בסדר, כי זה קיים

קובץ שירים
ראיתי ציפור, הציפור ראתה אותי
ראיתי ארנב, הארנב ראה אותי
ראיתי לטאה, הלטאה ראתה אותי
ראיתי שבלול, השבלול ראה אותי

כאב
איזה זוהר צפוני טמון במעמקי עינייך?
ארגמן-כסף של קטיפה מגע עורך
נמס לשלולית מקול בכייך
זועק באימה לנוכח ייסורייך

אהבה
עברתי מלאן ת'אלפים חדרים וארונות, ולא ראיתי את האור
הנשקף מעינייך כשאת אומרת אוהבת, כי מזמן לא אהבת
אבל אני זוכר את המבט, כי לא שוכחים
לא כל יום אישה באמת מסוגלת לאהוב גבר, זה נדיר

פזמון
דרומה מערד, בדרך לאילת
יש עיר מתים עשויה עץ וטיט
שם גר זומבי עם שני הורים קשישים
הוא מנגן בגיטרה כמו שאתה מנגן בפעמון

מקבר
הזונות הקטנות אוכלות לי את הפנים
זונות קטנות
מגיע להן מכות בטוסיק
זונות קטנות

מצב
כי זה לא מתקרב להתרוקנות טובה
זה כל מה שיש, וכל מה שיש זה כל מה
כאילו, אין יותר מזה, איך שתראה את זה,
זה לא מתקרב אפילו טיפה ל-מה שזה אמור להיות

זיגי מנגן גיטרה כמו צרעות מורעלות
מפזר אבק ברוח כמו אבקנים בסערה
ירח מחוויר ומזיל דמעות
אישון העין מתרחב

אז מה נעשה לו,
האם נקצוץ את ראשו
האם אלוהים ידריך אותנו
כשנפרק את המוזיקה שלו,

קצרצר
תסתום ת'פה שלך, מטומטם
מה אתה צועק?
לא קיבלת זיון אתמול בלילה?

מחאה
אז מה, זיונים, הרבה זיונים, אה?
כן, זה טוב להזדיין, כמה שיותר,
לשכוח מהצרות

מקבר
אתה מתבייש מנוכחותי, כי אתה צריך להתפשט,
ויש לך גדול, גדול מדי
מילא, אתה חושב, היה לך גוף גדול,
אבל אתה רזה מאוד, גבוה ודק,
ולמען האמת הזין שלך יותר גדול ממך

הגות
אני יושב על הכיסא שלי ומבשל אותו,
בזמן שהיא בלונה-פארק של שדים ומפלצות
אני מנסה להזכיר לעצמי שהייתי שם,
ואין שום סיבה שאהיה שם שוב

צמד שירים
לא רציתי לראות אותך נגמרת מרוחה על הרצפה
הבאתי לך מרק חם, "תשתי, תשתי"
את צריכה לדאוג למוח שלך, אמרתי
רק טיפשים מתאבדים

ג'ננה
זה כמו שאתה יורק למישהו בפרצוף,
וכל הרוק שלך נוזל לו מהעין,
אל האף והשפתיים
ברור שזה מגעיל

ארספואטיקה
זה לא נגמר
הכול אמרו עליי, וזה לא נגמר
מה אמרנו לפני שמונים אלף שנה?
"לא משנה מה תעשה, תמיד למישהו יהיה מה להגיד,"

אינטרוספקטיבי
יום יפה מלא אור וזהרורי שמש מרצדים על פניי
אני לוקח את הגיטרה ועף למקום אחר בו ידעו להעריך רוק טוב
שנות התשעים, הנה אני בא,
בואו נכוון את מכונת הזמן

צמד שירים
אם היה לי זמן להתעורר נגיד מאוחר מאוד
אולי הייתי אומר את מה שיש לי להגיד
אבל אני לא אגיד ואת תצטרכי לנחש לבד
כי יש לי דברים לעשות חוץ מלאונן על זיכרונות

צמד שירים
כן, לקחתי את החצי כדור הלבן,
והקאתי אותו אחרי חצי דקה
לא בגלל הכדור, בגלל הנוזל,
אתו הורדתי את הכדור

הומור
אני זנב כל היום
בוהה בטלפון
מחכה שתתקשרי ואז נשחק

קובץ שירים
בלב קטן ודי רך שוכנת מורסה קטנה ומכרסמת את הלב
לעתים היא לא מורגשת, לעתים מורגשת קצת ולפעמים הרבה
אדם עם לב כזה יכול למוטט עולמות של אנשים,
כשם שהוא יכול להציל אותם מכיליון

ביקורת
את אישה טובה, באמת, קצת תמימה
סינטזו אותך לסדר חברתי חדש
אפשר לנקות את האבק מעל הנשמה,
אבל הוא תמיד עוד מצטבר

אינטרוספקטיבי
רק כשגשום, ומסובך,
את באה עם בגדי-עור
ובחדשות מפתחים אטום

אמונה
ואנפה גדולה לבנה
פורצת לתוך המרפסת
במשק כנפי מלאך נחמה
משרה שלווה וחסד

זכרונות
חום כבד של אוגוסט
אדמה כבדה, רחש אדמה
ריח עלים יבשים וגללים
אני עושה דרכי צפונה,

אמונה
נקווה שאור אמתי יזרח על העולם הזה,
ואם אני כבר לא אהיה, אולי את תהיי,
אבל לפחות דורות העתיד יהיו
כי עייפתי ממאבקים של חיים שלמים

אמונה
שמש גדולה יצאה ממחבואה והציתה את העולם הזה,
באור ענק של אהבה, שמחה וכבוד הדדי,
חף מאגו, אם ירצה השם

מקום
זרים ברכבת,
יש לזה משמעות לא מהעולם הזה
אנחנו מוצפים ברשמים על זרים ברכבת
חילופי המבטים עד חילופי נוזלים

אם זרוע יבשתית חובקת את הלב בלב ים
אם היא נחנקת, מגירה עוצמה
אם היא נאנקת, רגשותיה גואים
תשקע למצולות ים אהבה שבורה?

קובץ שירים
היה למלך כתר כחול עשוי כפור,
והוא ישב על כיסא מפואר עשוי קרח,
ושלט על כל שבעת הימים.
אבל הוא היה משועמם,

מי הזרמים האלה מסניפים בי חלומות
של ילדות עשוקה, של ימי תום
והולדת בנה לא הגיעה לאוזניי ההוזות
היא התחלקה עם מי השטיפה של החדרים

הגות
דברים קורים לאנשים והם לא זוכרים,
בגלל זה הם המומים
נלקחים לטיפולים על כדורים

וידוי
"אתה זקוק למקלחת קרה, אתה זקוק לקפה חם",
כך אמר לי אבי שדוגל בשיטות המסורתיות והפשוטות,
כדי להזין את הנפש
ובאמת, מה אני זקוק אם לא לעונג פנימי

געגוע
אני מתגעגע אליך, מיי סוויט דינג
לנשיקותיך הפרועות עם העיניים הפעורות
ליצר ההישרדות שלך, ויצר הנקמה שלך,
ולאהבה ללא גבולות

ייסורים
אני הולך לישון, כל יום, כל יום
אני יישן גם ביום, ובלילה, כל יום
אני חולם חלומות, טובים, רעים
אני הולך לישון כי אני עייף,
אני לא יודע איך התעורר

בדידות
בוקר טוב לך, חבצלת, מה שלומנו היום?
עשינו קקי? צריכים פיפי?
יש ילדים שרצים ברחובות, נכון לא טוב?
כל הרחובות מלאים מכוניות

בלדה
אמר האכילו אותו סמים,
אמר עשו בו מעשים מגונים,
יותר לא דיבר,
אמר היה עבד מין למלכות ואדונים

בדידות
אם נותרה בך מחשבה
אל תנעל את הרגש שלך
אל תסגור את הדלתות בפניי
אתה הרי יודע, אני יכולה להציל אותך

פואמה
זווית שלה עם הלשון נושכת לי את תנוך האוזן
היא מובילה את כף ידי לבין רגליה
ויטמינים על שינה, ואני אפאטי
מרגיש את הגוף מוצץ את השומן מתוכי

סמים
אני יושב כאן בחדר ריק,
זה רק סתם יום של אחר-הצהריים,
אני לוקח סם, אבל שום-דבר לא קורה,
ואני תוהה

מקבר
זונות, הם אומרים לי, אתה זונות
ואני מנופף בחרב מבד אל מול פניהם הלועגות
תנו לי רגע לזכור מאיפה באתי,
אולי ככה אני אזכר לאן אני הולך

עכברוש קטן מזוהם עם שפם גדול
ברח מחתול ג'ינג'י שמן ורעב מאוד
העכברוש עלה על רכבת לילה לקהיר
והחתול דלק אחריו בעזרת מסוק משטרתי

אלגוריה
חובה לחגור גם מאחור
שלא ניפול לבור

ג'ננה
עברית שפה קשה שפה קשה עברית שפה קשה
התבלבלתי בין המשרה הישנה למשרה החדשה,
הגעתי לעבודה הלא נכונה
נכנסתי לחנות דרך הכניסה הלא נכונה,
הוציאו אותי משם בכוח על ברכיי כשאני מתחנן לסימפטיה

פואמה
ימים רודפים ימים,
והמנגינה לנצח נשארת
אותם סיפורים בשינוי אדרת,
אותו צבע לפנים עם משקפת

מסתכל ימינה ושמאלה ורואה רק חול וחול
האם חול אפשר לאכול
מה פשר כל החול
מה הוא אומר על חיינו

קצרצר
ברור שאת חושבת ככה,
כי את אפילו לא בן-אדם,
את עובדת סוציאלית,
רמה אחת מעל חולדה.

מחאה
- את הרוקחת?
+ כן.
- שלום, יש לי מרשם לקלונקס ורספדל.
+ ל-מה אתה צריך את זה?

דיאלוג
אני מאפשר לתגובות להיות רציניות ככל האפשר
למרות שגם תגובות מצחיקות או קלות ראש יתקבלו
למה?
כי הרצינות הורגת,

כשכלאתי את עצמי בין חומות
הכול היה רגוע ונעים לאוזן
אבל קשה עד מאוד
כשהתופים היכו והחצוצרות חיצררו

מדוע המילים המקשקשות אצורות בתיבות אטומות
מדוע הספינה הטבועה נשארת במצולות כאנדרטה של רפאים
מדוע הרשת מעלה מהים דגים מתים עם עין אחת
אם לא נאכל דגים, נאכל זה את זה

קובץ שירים
כשאתה חוצה את הרחוב לתוך הניקיון המסנוור
של אנרגיות משתוללות
והם מביטים לך בעיניים כאילו יודעים הכול
אתה בובה חשמלית

קובץ שירים
פוך של חושך עוטף אותי
המחשבות משתחררות
והיא אוהבת רק אותי
ממרחקים שולחת לי נשיקות

פואמה
היום זה עבר -
ההרגשה הזאת שרוצים למות
ישנתי עד מאוחר,
ואז התקלחתי ועישנתי סיגריות

קובץ שירים
לילות חדים בתוך הבשר
כמה כאב אדם יכול להכיל
מתפוצץ לאלפי רסיסים
על השטיח מדמם

סונטה
כן, אז הקבוצה ניצחה,
או ניצחה,
כך או כך היא ניצחה
ואני טעמתי חושך וטעמתי ברד

ייסורים
חושך ולא רואים כלום.
חושך ולא רואים כלום.
חושך ולא רואים כלום.
חושך ולא רואים כלום.

בלדה
רחפן מרחף מעליי קרוב מאוד, בודק את החמוקיים
בטח ילדים בצד השני עם מסך וצחוק של פסיכיים
אני חושפת פטמה, והרחפן מתחרפן
הילדים בטח משתוללים מתוך הפתעה

אין לי הרגשה שאני יכול לשטוף אותך בטלפון
איך את מדברת עם כולם ולא איתי
יש לך איזו מחשבה שלא מוכרת להמון
לי יש איזו מחשבה שאני צריך לעשות

ג'ננה
תפסיק לזיין לי במוח,
חתיכת כלב בן-כלאיים!

צמד שירים
טפחה על התחת
אם תרצה ארקוד לך
ביונסה
עוד לא שמונה-עשרה

מצב
כי אתה יכול לעשן סיגריה
ולהתעטף בברדס עד מעל הראש
או לחכות שהקיבה תירגע כדי לשתות לבסוף קפה
ולעוף אל העיר הרטובה בתוך עננים ואבק

בלדה
אני אוהב את העיניים הצוחקות שלה,
יש לה תיאבון מיני בריא...

פארודיה
מוצאי שבת את יודעת
יש בתל-אביב הפגנה
מפגינים כל הלילה
עד הבוקר הבא

הומור
מי יותר מוצא חן בעינייך?
את מי את אוהבת יותר?
אני אקבל כל החלטה,
אני מבטיח

טרילוגיה
אני לא מצליח לחפור מספיק עמוק
בשביל למצוא את הזהב שלי
ילדים קטנים צוחקים עליי,
אוחזים בכדור אדום

מחאה
מטרה ממונעת בשעה שלוש
יורה צרורות קצוצות
חייל 7 נפגע, לא נורא,
נשלח את חייל 18, אם הוא ימות - לא נורא

פואמה
אבל אני זוכר אותי ברחובות הקטנים חוזר אחר-הצהריים,
מבית-הספר או מבית של חבר,
ושואל מה יש לי, מה יש לי ללכת בו, מה אני רואה
את הרחוב, והאנשים שגרים בו

הרהור
הוא מתכוון לישון על הספה עם ראש מושפל,
כי היא אמרה שהוא מטומטם
אני לא חושב שהוא מטומטם,
פשוט יש לו סדרי עדיפויות שונים בחשיבה

פואמה
אני לוקח את המטרייה ויוצא אל הגשם
כפור על הראש, העולם הומה מים
גם בתוכי אני משתולל,
גם בתוכי אני מחפש אותי

קינה
יש עשר אצבעות, חמש בכל יד,
ככה לפחות זה אמור להיות,
עשר אצבעות לי יש, כל דבר יודעות הן...
הן יודעות להוציא את הסיגריה מהחפיסה

אמונה
כן, כל יום זה כמו מסיבה
אמנם לא אכלנו פיצות בפסח,
אבל יש לנו את כל השנה, חוץ מפסח, לאכול פיצות
וגם פיתות עם פרגיות, או קבב, או שניצל טוב

בעקבות השביל האפל
דרך כל הפתחים אשר בדרך
אני מנצל לשקוע במשמני החושך
להתעטף בדממה נוזלית רכה

אכזבה
המצב חיש-קל בורח מבין הידיים,
ואני נשאר בלי מקום לפרוק את כאבי
מרכלים עליי כולם, זוממים מזימות
אני בסך-הכול בן-אדם שכותב

צמד שירים
"זה לא יעבור בשתיקה,"
אמרו לעצמם חכמי חלם
"בכל אמת יש שקר,
ובכל שקר יש בדיה,"

ביקורת
חלב ממלא את כל הרצפה
בלובן רגוע נקי וחולה
מחליקים על החלב, לא רואים ימין ושמאל
אנחנו תינוקות בלובן ניקיון מסנוור

כאב
אנחנו גברים של מתכת,
של פלדה ושריון
תמיד אנחנו אומרים שהכול בסדר,
איש לא רואה אותנו כואבים

צמד שירים
אני רוצה להתעורר במיטה רחבה לבנה
כמו בפנטזיות של חולות סופניות בסרטים
עם וילון לבן מתנפנף מבעד לחלון גדול עם הרוח פנימה
אני רוצה להתעורר בריא לגמרי בכל מובן,

ג'ננה
הם זורעים חיטה, טוב להיות חלול
שוכב על הדשא, מביט בעננים צורות
יש מיני בשמים באוויר ריחות מרחפים
וחלזונות קטנים רצים על גופי והמישורים

ג'ננה
אתה מבקש ממני לשאול את הפסקול של "חלום אריזונה"
אתה איש טוב, אבל אתה נחש לא קטן
אתה אוהב מוזיקה, אבל אתה לא אוהב לקנות דיסקים
אז אתה שואל דיסקים בלי להחזיר

הגות
אני לא אמור להיעלב מהן,
או לרחם עליהן,
אם היחסים מאוזנים.
כלומר שאין אגו ששולט לא מצידי ולא מצידה.

קצרצר
אני מוכר חלומות בקופסאות קטנות,
חלומות שאני לא חולם בעצמי.

קובץ שירים
הם אמרו שאנחנו צעירים ולא מבינים
לא את עצמנו, לא את העולם
מה עושה לנו טוב, מה לעשות למען עתיד

ג'ננה
בדרך-כלל אני אדם צנוע מאוד, אבל לא היום
היום אני גאה לומר בפה מלא שאני גאה
מחר אקנה לי חליפה אדומה עם עניבה סגולה
אשיר שיר לכת בארץ הקודש

הרהור
חללית מקולקלת, אין קברניט בחללית
עובש בין-כוכבי, טריות המחשבה,
עילפון בזמן ערות
אני שתיתי את האקסל שלי, ועדיין אני יישן

כאב
למה הוא לוקח ממני את היצירות שלי,
ואפילו לא טורח לכתוב, לפחות בקטן, שאני כתבתי את זה
למה אם אני כותב באינטרנט, ואני לא כותב ידוע,
אז מתייחסים אליי כמו זונה

צמד שירים
יום בלי לישון
יום בלי טעויות
מזיזים את הכיסא קדימה
משטחים אותו אחורה

פואמה
עבדתי חזק בתוך חלקת האדמה,
עבדתי כדי שיהיו תפוחי אדמה
המזון היחיד לאדם הוא מזון הנפש,
ולי היה צורך עז לחיות ולתת חיים

תחושתי
מ-פה זה יוצא לכל קצוות הארץ
על-ידי שליחים אלקטרוניים
סוסים לבנים חומים שחורים
עם דגל לבן בחותמת דם

מצב
אתה שותה משקה קר מעם המקרר
ונוזל כמו חליפת צלילה
כי הקיץ הזה איום ונורא
ואין דרך להרוות את הגוף הצמא

צמד שירים
מה הילדים אומרים, כשהם מצייצים בחצות היום
מה אומר החנווני כשהוא מחלק גבינות וחלב להורים
מה אומר האופה כשהוא אופה לך את הלחם כדי שיהיה לך מה לאכול
מה אומר מנקה הרחובות, כשהוא מנקה לך את הרחובות כדי שיהיה לך
יותר נעים

פואמה
הם פוגעים בי, אבא!
פה פתוח צמא לאוויר
נמזגים משקאות ממותקים ברעל וסוכר ישר לתוך הדם
פמפם אותה, פמפם!

אינטרוספקטיבי
אני לא מאכיל את הלב
ביותר מדי ממתקים
אני מקלף קליפות ועוד קליפות
מתוך הקירות

ארספואטיקה
אני לא מצאתי מוזיקה לא במוזיקה ולא במילים
חפרתי תהומות רבות
המים הנובעים היו רק לחלוחית באדמה לחה

מקבר
שיני חלב צמחו לנער,
וצימחו שערותיו וציפורניו
פרא אדם הנער עד מאוד,
ושוחט בקר בשיניו

טרילוגיה
הציפור נחתה על אדן החלון,
שלפה מקורה, חרצה לשון,
ואני הייתי עייף ביינות למחשכים חשוכים,
שוחה בתוך ערפלים אפלים,

מצב
חנה התבלבלה, התבלבלה עליי דעתה
הלכה יחפה בלי שום מטרה
הלכה, הלכה, הלכה, ולא חזרה
לאן את הולכת? שאלו שקנאים

וידוי
הייתי מגולחת, עירומה ורטובה
כבר סיבנתי את הגוף, אבל לא שטפתי
יצקתי מנה הגונה של שמפו לתוך כף היד,
וניסיתי לחפוף את השיער

כאב
רצו לקחת לה את הילד,
מה יש לה חוץ מהילד
"את לא מגדלת אותו היטב,
הוא בטח יגדל להיות נרקומן"

ערפילי
חצוצרות בוואדי לתוך ירח בוער
הוואדי מלא אובך
קשה לנשום קשה לראות
אני הולך עם לפיד בלילה
כוכבים נופלים כמו קונפטי

צמד שירים
לילה, לילה,
אנגן לך בכינור אדום
אישן בחיקך, לילה
אחלום בזכותך

בלדה
היריות נשמעו ברחוב הקטן
כש-כל הקירות הדהדו
והוא עמד מול כולם
כשארוסתו צונחת מתה לרגליו

הרהור
כי אני בן-אדם של חצי-חצי
אני חצי טוב, חצי רע,
חצי יפה, חצי מכוער,
חצי חכם, חצי טיפש,
ויש לי את כל הסיבות לכך

אהבה
אם הייתה לי קשת בענן
הייתי מורח אותה על כל הרקיע
הייתי מושיב אותך בשדה נרקיסים
ומנגן לך בנבל את שירת המלאכים

קח חרב-מים וחתוך בי
למה את מתחרפנת?
תקופה כזו של חוסר-מנוחה
רק אתה יכול להרגיע אותי

מינימליסטי
הוא אוכל מצלחת ענקית, עבור,
הוא אוכל אותנו.
אתם טעימים? עבור

קובץ שירים
כמו כתם חרדל על שמשה אפורה
וארמון החול נמחק
בא גל גדול ושטף אותו,
לקח אותו איתו

אני סוגר את הדלת
אני סוגר את החלון
אני סוגר את האור
כל מה שאני יכול לעשות זה לבכות הבוקר

סאטירה
את מתחילה להיות חרמנייה, בייבי...
זה לא טוב
תראי אותי,
עומד עם זין גדול וגאה,

ארספואטיקה
לגבש את הצורות לכדי אנחה
על דף חשוף לבן כמו שלג

הרהור
אולי זה הגשם הדופק על חלוני,
ורוחות החורף המנשבות שמחרמנות אותי
ואולי זה החופש שנשבר לו להיות אסיר,
והוא קורא לי לחיות אותך,

זה נכון. אני לא יכול לעשות מה שאני לא יכול לעשות מהסיבה שאני
פשוט לא יכול לעשות את זה.
מה אתה לא יכול לעשות? תגיד לי מה ואשפר את יחסייך עם הבריאה.

ג'ננה
שמעתי אותך אומרת שאת טובה מדי בשביל לשתות קפה רטוב
אז החלטתי לסכסך בינך לבין החיים
את בזה למערכת, את בזה לדמעות
אישה כמוך לא צריך במחוזותינו

בלדה
היא אמרה שהיא מתחתנת
בכנסייה גדולה ולבנה, חתונה לבנה
היא אמרה שיהיו לה שושבינות לבושות לבן
ויהיו עוגות בצבע קרם לבן,

צקצוקים, למה זה לא בסדר
מתיימר להבין למה היא מתוסכלת
מרימה מכונית בכף יד אחת
אני מתלהב מערימת הביצים הזאת

אני אוכל את האוכל שלי עם חתיכות בשר ושעועית
ריח דובדבן מתפשט בחדר, קצפת
הדובדבן בתוך הקצפת שלה, בין הרגליים שלה

מקבר
אתה יושב זקוף במיטה וחושב בעצם על כלום,
אבל אתה נוכח
ילדים קטנים מסתכלים בך וצוחקים
הם מחכים לתגובה ממך, אבל אתה לא זז ולא מדבר

פואמה
כי שברו לי את המוח, ואין לי כוח,
ונדמה שאין מנוח, רק לנוח
אני חולם אותך עירומה עם חגורת עור שחורה
נחש כרוך סביב צווארך ומפיך נוטף דם לשדייך

דיאלוג
אז הוא מת, עוד פעם הוא מת.
מה עושים עכשיו?
"קוברים אותו קבורת חמור,
ומקווים שהוא לא יחזור מהמתים."

פואמה
קליפת בננה לפח,
תיזהר לא להחליק
גביע גלידה בצורת כלב,
מכוסה נמלים אדומות

מקבר
קניתי לך טבעת על קרסול
הדירות עתיקות מאוד בצד זה של הרחוב
המים נשטפים דרך המרזבים ועל הקירות
החלונות פתוחים ומלאים פנים עם עיניים

טרילוגיה
טוב, אני איש תקשורת, ואני רוצה בית
זה לא משנה אם זה התאגיד,
או רשות השידור, או הרשות השנייה
אני כלב שוטה ומשוטט, ואני מחפש בית

הרהור
תדבר איתי כאילו לא ראית אותי מעולם
תדבר איתי כמו הרוח
תדבר איתי טוב ורע, תהיה תקיף
תדבר כאילו לא שמעת דבר וחצי דבר ממה שמסביב

אודה
אני מתעורר כאילו מציץ
מה זה העולם הזה, מה
יש אנשים ברדיו ש-כל הזמן מדברים,
אני לא אוהב אותם

הייקו
שקדים ירוקים
צומחים בשדות העיר
על נורות ניאון

אינטרוספקטיבי
אני מתהפך חיה קדומה
בג'ונגלים, מוח של צייד רעב
טפרים מפלחים בשר חי
אף וריח מגששים באדמה

הגות
אז אתה הלכת היום לדוג דגים
אני מאוד אוהב לאכול דגים, ואשמח לאכול את הדגים שתדוג,
אבל אתה לא חושב שזה לא הוגן כלפיי הדגים?

איפה הייתי ביום הזה, כשהשמש כבתה
שיחקתי טטריס במיטה
מור רק לפני שעה סגרה את הדלת והלכה
היא לא הראתה כוונה שתחזור אי-פעם

אימפרסיוניסטית
מקלף את הראשון
זורק את האחרון
את לא תגידי לי
אני אגיד לי

בלדה
עכבר הייתי בדירה היפה של הגברת הנאווה
היא פינקה אותי כיד המלך והשתעשעה איתי מינית והומוריסטית
ידעתי שאני בר מזל בין כל העכברים בכל המחוז, ולא לקחתי את זה
כ-מובן מאליו
נהניתי מ-כל רגע בחברתה של הגבירה וחשבתי שתענוג זה יימשך עד
סוף ימיי

כאב
כל הניסיונות שלכם לשבור אותי,
הפכו אותי חזק יותר
אני לא המסכן
אתם לא הייתם יכולים לעמוד ברבע,
ממה שאני עברתי.

מרחוק זה נראה טירת קסמים
מים זורמים מפלים פלגים בכל אשר עין
הרוח רכה ליטוף מרחפת חרש
עלעלי כותרת עפים ברוח מתערבלת עצלה

אהבה
אם בא לך לבכות, שים את הדמעות על עיניי
תצלול לתוך טל הדשא בחושך מכסה אותך
סביבך יפרחו פרחים של אהבתי כל חייך
והפחדים שלי שוקעים על מסלולי חייך הטובים

ארספואטיקה
טנגו עם המלאך והוא אחז בכתפי
התרוממנו מעל ההמולה כשכל המדינה בערה

שמעתי שירים כל הדרך ברכבת הביתה
מה תרצו ממני, שאלתי. אני כבר לא כאן
אני טס "בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת
ומ-כל הילדים אותי היא אוהבת"

ביקורת
אתה רוצה לחיות בברלין, איפה שהשמידו יהודים
אם תהיה פה מלחמה - אין לך בעיה,
אתה תופס מטוס לאירופה, מה אכפת לך

קינה
הם הרגו אותי, הוא אמר
מי הרג אותך?
הם

מקבר
תענוג לראות עד כמה העולם הזה מפלצתי,
ואיך כולם עסוקים עד מעל הראש,
לטאטא את המפלצת מתחת לשטיח

טרילוגיה
כמו שאני מכבה את הסיגריה במעמקי אפלת בור המאפרה,
ואף-אחד לא מושיט אליי יד, אני בודד
יש לי אצבעות שמקישים על מקשים, וזה הכול
אפילו המוזיקה לא רוצה להתנגן

ג'ננה
מה אתה אומר, זה יבוא?
- יבוא, יבוא.
מתי זה יבוא?
- כשזה יבוא.

קובץ שירים
יבשו דמעותיי, הלילה חרב
לא נותרה נשמה באפי
הריני רגב
הרי היא בחרב שיפדה אותי

קצרצר
אני עיוור, אז אני רואה
אני טיפש, אז אני חכם

ג'ננה
עם
יד
אחת
קשורה

ג'ננה
הידידים שלו היו יפים,
אני רציתי לשכב איתם
לא רציתי שהוא יידע,
כדי שלא יקנא

הרהור
אשכנזים מציקים ופוגעים במזרחיים ב"דרכים משפטיות",
עד שבלי שישימו לב, מישהו ידפוק בהם כדור,
זה רק שאלה של זמן

ג'ננה
שלוש שעות שידור והיא לא מתעייפת
איך היא לא מתעייפת?
אני הייתי מתעייף,
ואני לא היחיד

צמד שירים
יד רשעה
מקוננת חרש פלחי הלחי
והסירות יוצאות לנוח
על גלים של חושך כחול

סאטירה
אין מלחמה באופק, אפשר להירגע
בסך-הכול כמה הפצצות,
כמה ערים שיימחקו,
מאות אלפים שימותו

אהבה
את לא מבינה...
אני אוהב אותך, באמת, אבל את לא מבינה

אהבה
כי היא יכולה להיות יפה מאוד,
או מכוערת, זה לא משנה
היא יכולה להיות רזה מאוד,
או שמנה, זה לא משנה

טרילוגיה
מה היא אמרה?
שהתאדו הספינות מעל פני הים
שהמלחים טבעו
שהים התייבש

מצב
איש המונית לקח אותי הביתה,
ובדרך השאיר אותי בצד הדרך,
כל מה שיש לי זה יום אביבי

מצב
היום יום חג
הקצפת בתוך העוגה על הקצפת על הדובדבן
חגיגה נחמדת
בלונים נתלו על הקירות, קירות לבנים, קירות מפויחים

טרילוגיה
זה יום יפה, בו השמש זורחת...
טוב, אז היא לא זורחת,
בכל זאת יורדים גשמי ברכה,
גם זו נקודה חשובה.

ג'ננה
זה יום יפה, החגיגה רוקדת, בלון על הקצפת
שמש גדולה ענקית מטילה כתמים חומים,
שמש של יום חמסין
הייתה לו זקפה במשך יממה על היום הממשמש ובא

ג'ננה
אתה קם בבוקר יום שישי 22 יולי 2011
שותה קפה, מסניף קוק
פותח את הדלת אל השמש
ומתחיל לרקוד

טוב לי הטבע, טוב לי השפע
לקטוף חרציות, ליהנות

אל תדברי איתי על אתמול
על אתמול אל תדברי איתי
אל תדברי איתי על שלשום
על שלשום אל תדברי איתי

כשפלוני אלמוני או בת זוגו יצאו עם הכלב לטיול -
הייתי יישן
כשהבחורה חטובת האיברים עשתה מקלחת של בוקר -
הייתי יישן

פיוט
אני רואה את כל הדרכים שהולכים ממני
אני רואה צלול איך השמש שוקעת
את כל האנשים שהיו בדרכי,
וכל הצבעים שסנוורו אותי

בלדה
יום שרבי מלא לסת על פני מדבר התופת
שמשות בוערות שורפות גם את השפויים לכאורה
ערפלי זהב ממלאים את הרחובות באובך של אבק רותח
אני ממלא פי מים, הצדק ינצח

צמד שירים
עוגות יומולדת, שרים ושמחים
מכבים הנרות, מקלפים ממתקים
אוכלים הרבה חומוס,
לעשירים יש חמוצים

כדורים לבנים פורחים באוויר
אין סיכוי להינצל
מזעם האלים, מחסד האלים
מתעתועים של אור וצל

ארספואטיקה
מסופר סיפור,
שיש טוענים שהוא אמתי,
ויש טוענים כי הוא בדייה

אינטרוספקטיבי
מעליי, מתחתיי, בכל מקום
מציצים רגליים יחפות
על הלב שלי הן דורכות
ואני טוב לי

מצב
ראיתי אותה יושבת על ספסל, ענוגה ויפה
היא נראתה כאילו היא לא שמה לב לאנשים סביבה,
היא רק התענגה על האוויר הצח, ומזג-האוויר הקריר,
ומ-כל הפריחה והירוק מסביב

בלדה
פעם הבאה תחשוב טוב-טוב עם מי אתה משחק
רק רציתי לזיין את הבת שלך, מה רע בזה,
היא רצתה בעצמה, מה? לא מגיע לה?
גם לבנות יש דחפים מיניים, אתה יודע

צמד שירים
מנציח תמונה שלך ילד קטן
יושב על חוף הים
אני אדם של הרבה משאלות
הן רוקמות לי מנגינות

טרילוגיה
אני אדם פשוט, חי ב-צל
לא מפריע לאף-אחד, גם לא לי
יש לי אף ארוך-ארוך, יותר ארוך משלכם,
וגם הזין שלי... בואו נגיד שאני צריך לקפל אותו

אהבה
היא הייתה יפה כמו פרח בר בשדה של כלניות גאוותניות,
וכל הכלניות רמזו לי שהן מעוניינות, אבל אני רציתי אותה
עממית, יפה וסקסית, עם שכל בריא ולא הרבה השכלה,
עם שדים, מטען וטראומות,

צמד שירים
היא הולכת את דרכה ברגליים יחפות
השמש מכתימה אותה בכתום
כשהיא מביטה אל האופק ורואה את הדם שוקע
בוער בעורקיה

מצב
זה מתוק על הלשון כמו מרציפן
או כמו פודינג ירוק
כשאני יישן וקם ומתקלח
והמשקאות הקרים חמצמצים על הלשון

הרהור
אבל הוא אמר שדגים לא יודעים כלום,
כי אחרת הם היו מדברים,
או לפחות מסוגלים להעביר רגשות,
גם אם לא במילים

אהבה
תעשה לי טוב ככה שאני ארצה לנהוג לאילת על רכב טרנדה
תמס את הכאב בלבי, ככה שאני אוכל לאהוב את כולם ואת הכול
תוציא את המועקה מבטני, ככה שארגיש חמימות כל פעם שאני חיה
תדליק את האורות בראשי, ככה שאוכל לחשוב על הכול בלי בעיה

פואמה
בערב זחל הרעד
כמו תולעים רוטטות
בתוך ים הרגשות
המתנחשלות

ג'ננה
ילדה כזאת יפה משחקת בגפרורים
אל תשחקי בגפרורים, מאמי, זה מסוכן
אבל אני אוהבת
טוב, נו, אבל בזהירות

טרילוגיה
ילדה יפה עם חומר בין השיניים
ילדה יפה שלא יודעת להגיד לא
קבוצת הכדורגל מתווכחת מי יבקיע ראשון,
והיא משאירה את השער חשוף לכל הכדורים

שיר ילדים
בשכבה שלי יש ילדה יפה
אני אוהב אותה
אני מסתכל עליה כל הזמן

ג'ננה
גביע גלידה תות-לימון עם סוכריות קופצות
אנחנו מצחקקות
(גיהוק מאיש שיכור
אנחנו נגעלות)

כעס
זקנים פראי אדם, בלי דרך ארץ
שאפילו לא מסוגלים לדאוג לילדים שלהם
מעבידים אותם בפרך בעבודה ולימודים שהם לא רוצים,
ואז גורמים להם לעבוד בעבודה שהם שונאים

הרהור
ילדים קטנים פגיעים
פותחים פה גדול,
בולעים ממתקים,
בולעים רעיונות

פואמה
אני אוהב ילדים
הם קטנים וענווים ויפים
ואוהבים להרוג זבובים

מחאה
היא ילדה לו ארבעה ילדים
כולם זכרים חזקים ונבונים
הוא עשה לה ארבעה ילדים
כולם זכרים חזקים ונבונים

ביקורת
אבכה תמיד את משנתו של מורי
זורם כמו נחלים קטנים, פכיות רועדות בתללים דקים
יבחושים זורמים מעל ראשי הילדים, והם בוכים
איפה אימאבא, למה השאירו אותנו לבד

הרהור
מים הם מצרך חיוני לגוף, כמו אהבה לנשמה
מים באים בצינורות לכל הבתים,
איך מגיעה לבתים אהבה?

פואמה
כל מה שאני צריך יש לי,
חוץ מעצמי
איזה מן ילדים אלה שרצים ככה לכביש
חלמתי שאני מישהו אחר, חלמתי שאני מישהי

תחושתי
הם מצפים ממני להיות משהו אחר
אני מצפה מעצמי להיות מה שאני
אני שומע אותך כל-כך חזק, וזה טוב,
ובכלל אני לא צריך שום-דבר אחר.

אני אוהבת, אני פוצעת, אני לא מתכוונת
ושוב אתה הולך לי ומבטיח לחזור,
משאיר סימן על עורי

ג'ננה
אבל אני הייתי רוצה
הייתי רוצה
אבל זה לא יוצא
כמה שאני רוצה
ואני רוצה
זה עדיין לא יוצא

קצרצר
יציקות בטון...
יציקות בטון...
יציקות בטון!
יציקות בטון?

ג'ננה
איפה זה, תגיד לי
מה אם זה פעם
איך זה נגמר, לאן זה הלך
לא תהיה עוד פעם

היה נעים מאוד, עד שהחלטתי לפרק את יצריי.
נאנק, מתפתל וגונח במיטה,
נסחט ע"י עצמי בתפאורות משתנות

אמונה
אין לו זמן למות,
הוא עסוק בדברים אחרים
כמו למשל לראות את הירח,
זורח כל לילה באינטרנט

ייסורים
אני עייף מדי לצאת אל הרחוב ההומה
איבדתי את הגלגל הקדמי שלי,
אני מקרטע
סביבונים של בהלה וחוסר-וודאות
עפיפונים בלי חוט
כדורים פורחים בלי מספיק גז!

אכזבה
ירידות לפנות בוקר אל החצר הקטנה,
לקטוף עלה גראס ולברוח
ירידות אל תהומות השכחה,
כי אני לא זוכר, אז תזכיר לי מי אתה

מינימליסטי
יריתי בכלב שלי, אני מאוד מצטער
אני לא יכול להוציא אותו לטיולים יותר
יש רוח כזאת רעה שנושבת בין הבתים
הופכת את האנשים למשוגעים

ג'ננה
איזו בדיחה, נפלה לו הלהבה
לי היא לא הייתה נופלת, כי אני מחזיק אותה חזק
בכלל אבא אמר לי לשמור חזק על הלהבה,
הוא אמר שהרבה חומדים אותה

תחושתי
העיר הישנה והחדשה נראית אותו הדבר,
כמו לפני שנים
כמו הכוכבים שהיו פזורים בשמיי הכפר
כמו רוח צוננת עם ריח מתוק שהנשמה זוכרת ולא שכחה.

פואמה
זה לא משנה מה יקרה לי מחר, אני אומר להורוסקופ,
אני אהיה בסדר
אואזיס מנגנים מהמיני סטריאו שעלה לי 600 שקל,
ואני הגנבתי סיגריה מחפיסה שעלתה 27 שקל

מינימליסטי
אני אוהב לקרוא בגופך
אני אוהב מה שאת עושה לי
עבד ומלכה, צירוף מושלם
אנחנו מממשים את החלום

מקבר
ישבתי עגול על השולחן המתקפל.
הרחתי את ריח הרגליים שלי.
שמעתי שמיים כחולים ושדות ירוקים,
וידעתי את הבשר שידעתי.

אהבה
אישה כזאת טובה,
תמיד פותחת לי את השער
מזמינה אותי לכוס קפה, או מיץ, או שיכר
מציגה לי את הציורים שציירה בסטודיו,

מקבר
יש לו חור במקום שצריך להיות לב
אני מאכיל את החור הזה בכל מיני דברים,
החל ממזון נוזלי, ועד חולדות מיובשות

קינה
אני לא מוצא את היציאה
מתוך המבוך הזה של שנאה
אחרי שהשמאלנים עשו אותי נכה,
הם קוראים לי פשיסט

אני יכול לראות אותך בסנדלים עם כובע קש,
או מיני וגרביונים, מגפיים וג'קט עור
אני יכול לראות אותך נקייה מאיפור,
או מרוחה בצבעי מלחמה

טרילוגיה
הטלוויזיה נדלקה
והאיש במרקע קילל
"בני זונות, עם חרא,
טיפשים עלובים, תזיזו את התחת!"

ביקורת
מחשבה יוצרת מציאות? אז בצורה הכי בסיסית -
איזו חברה ואיזו מציאות יצרתם? אה?
בואו נודה שהיא משוגעת, ופסיכופתית, ואלימה, ואכזרית,
בואו נודה שכל אחד ואחת מכיר מישהו או מישהי, ש -

כעס
יש תרופה לאלצהיימר
יש תרופה לאיידס
יש תרופה לכל סוגי הסרטן
יש תרופה לכל מחלות הנפש

קצרצר
רק רציתי להזכיר ש-ויטמין B17 שנמצא בתוך גוגואים,
מרפא סרטן מ-כל הסוגים בקלות

ג'ננה
התבלבלה חנה, חנה התבלבלה,
התבלבלה עליי דעתי, דעתו, דעתה
התבלבלה, התבלבלה, התבלבלה
טירי-טירי-רה

אמונה
אני אכתוב לכם משהו יפה
מתגעגע לשיר ישן, מתגעגע לאישה שהלכה,
מדבר בפה ריק ובפה מלא סוכריות
אין לי מספיק ורדים לחלק לכולם,
אני עני ב-ורדים, אני מלא בנקישות שיניים

אינטרוספקטיבי
בלב הזה שלי - אני לא שומע מה יש לו לומר
הקירות חותכות זמנים ונפש, שינה ריקה
יותר מדי כיוונים בנתיב צר
הסחות דעת, לב עייף

אינטרוספקטיבי
אני נח על הדף
כמו ימים רבים לפני
לוקח לגימת אוויר כמה שאני יכול
יש קולות שצועקים לי באוזן

מכוונים את כל המחוגים לחצות
ונותנים להם לצרוח
כי כמה שנתנו וכמה שניסינו
דבר לא עוזר

כעס
"את כל-כך יפה, כמה את יפה
את כל-כך טובה, כמה את טובה
את כל-כך... סקסית"
סקסית?! יא בן-זונה? סקסית?!

געגוע
הזמן קצר, המוח שלי מזדקן, גם הלב
אז לפני שלא אהיה עוד
יש לך רגע לבוא ולהגיד לי שלום?

אמונה
עוד לפני שאתה יודע מה איתך,
ולאן היום הזה הולך
עוד לפני שאתה יודע מי אתה
כדורי ספוג גדולים מתגלגלים בכבישים ובמדרכות
בדממה הם נעים, כבדים, קלים, ורודים
בין ציבור המתפללים אל ומ - בית-הכנסת

מצב
תדבר איתי כמה ה-יום יפה
אני לא רוצה לשמוע חדשות
נאכל לחמנייה טרייה מלאה בכל-טוב
אין לי כוח לבעיות של אחרים

ייסורים
כי היא זקוקה לעזרה
והאנשים לא רואים אותה
והמילים שלה לא נכנסות אל הלב
וההסברים שלה לא מובנים לאף-אחד

כאב
מזדיינים ומזדיינות על צג המחשב,
ברחובות, בטלפון, בבית שלי
כאילו לא מוצא חן בעיניהם שאני קיים
מי בכלל רוצה להיות במדינה הזאת

כאב
כואב לי כל הגוף,
כואב לי פה ושם וכאן
אני ממש יכול לינוק את הכאב,
הוא מוחשי כמו עפר מתחת לעור

קובץ שירים
והיא לא רואה אותי יותר, ואני לא רואה אותה
הלכה וטבעה, הלכה ואבדה
מרגיש כמו הוציאו לי איבר
כי הסם נגמר

קינה
הלילה הלך והתארך, אך הבוקר היה מובטח
יום רודף יום רודף יום ומשיג
מילים קטנות של ציפור מחליקות במורד הגרון,
הכול כדי להישאר בחיים

קובץ שירים
אני יושב לי כאן, רגליים מעל הראש
הלשון שלי בחוץ, השיער שלי עומד
אני מתנשם חזק, הגוף שלי אוכל את עצמו
אני יורק נגד עין הרע, אני שותה הרבה

קובץ שירים
כולם רעבים, כולם רוצים לאכול
גם ממרח צמחי, גם חיות
כולם רעבים, כולם רוצים לאכול
גם לטעום זין, גם ללקק קוס

בדידות
גם אני רוצה כוס יין,
או זריקה של סם ישר לווריד
גם אני רוצה לשכב אתך,
או פשוט לדבר כמו בני-אדם

אינטרוספקטיבי
יושב בכורסה
הכל מתמוטט
סביבי בכורסה

מינימליסטי
היא הייתה כזאת עוד לפני שנפגשנו
וגם כשהייתי איתה היא הייתה כזאת
אבל כשהיא הבינה שגם אני כזה - היא כעסה
אמרתי לה - למה לך מותר להיות כזאת ולי לא?

אמונה
נ"מ מיירט אותי כל פעם מחדש
לא נורא, לא נורא, אם טוב לשחק בחוטים,
אם טוב לשרוף גשרים, לפורר חלומות, לפזר תקוות.

צמד שירים
גם לכם אין מה לחפש מחוץ לבית? תצטרפו
כי אני לא גולש על הגלים, או צולל בים
כי אני לא משזף את גופי לשמש, או מתפרקד פרקדן
כי אני לא שורץ בגנים ציבוריים ומתחיל עם בחורות

פואמה
כי בוקר טוב זה יכול להיות,
מתעורר לתוך מיץ תפוזים וקפה
מקלחת קרה, ריצה קלה
רוק נ' רול של מהפכות

צמד שירים
כי זה בוקר נפלא מלא הבטחות קטנות,
ואני עוד מתרוצץ בין קירות
הבוקר הזה גורם לתחושות נפלאות בבפ'נוכו של הגוף,
בו הלב נרדם ולא מבין אם מאוחר או מוקדם

קובץ שירים
כי אני לא ראיתי אותך,
עומד בשעריי גיהינום עם פרח אדום בידך,
וחפץ להיכנס פנימה,
במחשבה שזה גן-עדן

לפעמים הוא שוכח לנשום
אם היה לנו זמן היינו מבקרים אותו
היינו משקים בו מים ומדשנים אותו
לפעמים הוא גר ליד המרפסת, איפה שיש אור

ג'ננה
היא מטומטמת, אין סיבה אחרת,
איזו סיבה אחרת יכול להיות?
כמובן שהיא חושבת שהיא חכמה,
כי היא מכירה את כל הטריקים של הדמויות בטלוויזיה,

וידוי
איזה כיף לי...
מאוד כיף לי...
אתם רוצים לדעת למה כיף לי?
אני אגיד לכם למה כיף לי...

קובץ שירים
לא חייבים באמת להלחין כל שיר
יש שירים שהם מספיק טובים כתובים
לא כל השירים נכתבו בשביל שילחינו אותם
לא כל השירים מתאימים להלחנה

קינה
זה לא אמתי
זה גם לא מזויף
זה גשם של דצמבר הקר,
כשהעיר עצובה ורטובה

ג'ננה
מה הקטע עם הבונזו הזה, מה, הוא כלב?
לא שאני מזלזל בכלב, אחלה חיה, אחלה שכל ואופי,
אבל הוא לא כלב, לפחות בזמן האחרון שבדקתי

ביקורת
עכשיו בואו אני אגיד לכם משהו,
חצי מאזרחי המדינה הם משוגעים
אבל יש מן קונספירציה לגרום לכל המשוגעים לחשוב שהם מיעוט
הרי אם המשוגעים היו מקימים מפלגה, הם היו בקואליציה, לבד

הרהור
"האם להגיד את האמת,
הופך אותי לכלבה?"

צמד שירים
כלבים נובחים ב-2 בלילה, וכל הציפורים מתעוררות על העצים
אני שומע את הרוח נובחת בתאוות בשר ודם
קירות מתייפחים בקינה על עוולות שנעשים בתוך הבתים
ארגזים של תחמושת מחכים במחסן לשעת כושר

בלדה
כשהכלבים נובחים בשעת חצות,
וקורעים את האיש הקטן לגזרים
לא היה לו כוח ולא שרירים,
והוא שכח איך להשתמש בשכל שלו

הם נמשכים לחלונות
שם יש ריח חם של אוכל ובשר
הם נוהמים על הילדים
על שהם כה תמימים
ונוהמים על גברים חסונים
על שדפקו אותם כל החיים

הרהור
כלבים נובחים בחצרות, אני מעשן סיגריה
ארגזים נערמים בבטן האנשים, ואני
מרוקן את המטען שלי, ונח

ג'ננה
למה אתה לא מביט בי? היא הביטה בו באימה.
אני מביט בך, הוא אמר באימה.
אבל אתה לא רואה אותי, היא אמרה באימה.
כי את לא נמצאת, הוא ענה באימה.

הומור
אני מוסיף סוכר, הרבה, ומערבב
מעט ניתז על השולחן, אני מנגב,
במטליות נייר משובחות לניקוי משטחים
הם עולים 21.90 בדוכן המיצים

עצב
עם אזניות על האוזניים,
עם מוצץ בפה
אני מחפש אותך בכל דרך,
שאני מוצא

מחאה
כל הזין בפרסומות!
קפיטליסטים מסריחים שוחטים אותנו!
תפסיקו להציע לי לקנות מכוניות ודירות!
טלוויזיה זה ביוב!
די לשלטון ההון!
העם דורש צדק חברתי!

פואמה
כל המצבים אפשריים, גם עולם דו ממדי
הפרח השחור קמל לצד הדרך,
דני שכח לדאוג לו

מצב
אהבה, מה זו אהבה?
ביום בשבוע השמיים מחשיכים
וקור יורד מהרקיע אל האדמה
וכל עץ מלבלב וכל פרח מתמוגג
ואני תלוי על בלימה

בדידות
כל הערים
כל הערים
קורסות

צמד שירים
בן-שמן היה טוב אליי
נתן לי הכול
כל מה שרציתי
כל מה שיכולתי לרצות

פיוט
מתעורר בבוקר וכבר ערב על הנשמה
דמדומים של אור כשהשמש כבר שקעה
בלון הליום פורח באוויר אל העננה הגבוהה
שקית ניילון שנראית כמו חיה סינתטית ברוח הקלה

ערפילי
אדם צעיר שלא יודע את שמו
הולך במרחבים של הנפש בכביש הראשי
מכוניות חותכות דרכו, הוא לא מרגיש
רק הרוח נושבת באוזניו

כאב
זה אולי נראה שאני צוחקת,
אבל הלב שלי נשרף
אתה לא צריך ללכת כל-כך רחוק בשביל לראות אותי,
אני כאן לידך

זה יכול להיות כמו קוביית קרח למשקה מוגז והטלוויזיה צורחת
פרסומות
ואני דופק על הדלת בשירותים שייצאו כבר, אני צריך לחרבן
זאטוט צורח בתוך חיתול מלא חרא
היא צועקת להנמיך את הטלוויזיה ומפעילה מעבד-מזון

היא יכולה ללכת בכל זמן
בכל זמן שתרצה, זה בסדר
כי גם החלונות והדלתות אצלי נסגרות
בכל זמן שארצה

ייסורים
כל מי שיש לו חיים קשים,
והורים פסיכופתים
שמיררו לו את החיים, כל החיים
שהוא רואה איך דואגים לאחרים, ולא לו,

אהבה
ואני אומר לה שהיא גמרה את עצמה,
לא נשאר ממנה כלום
"היית כל-כך יפה ונבונה," אני אומר,
"תראי אותך עכשיו..." אני מלחש בצער מזויף

הרהור
כל-כך הרבה בלונים גדולים לבנים עפים אל השמיים,
נלכדים בחבלי הכביסה, מסתננים לחלונות
יותר מדי בלונים לבנים מלאים כל טוב,
יותר מדי התרוממות רוח יש בקהל היום

גורל
את מדברת איתי דברים שאני לא מבין
אני שולף את המידע הנחוץ לי,
כל השאר לא משנה, עד שיהיה משנה

מצב
לקחתי לי לחמנייה בריאותית כזאת,
מלאה קמח מלא וגרעינים
מילאתי אותה בגבינה צהובה,
ואכלתי עם פלפל ירוק חריף
אני עדיין רעב

ארוטי
אז זה כאילו בא אליך כמו נחשול כאילו כזה,
ושוטף אותך, שוטף אותך, מבפנים
ואתה משתגע מרוב חרמנות,
אבל אפילו לא עומד לך

מקבר
כמו נסיכה בלתי-מושגת היא הייתה
מחייכת חיוך קטן עם גב זקוף
מבליטה את השדיים
השיער שלה תמיד מוברש היטב

צמד שירים
אני את אני את אני את
כמו שאני אבן קטנטונת, רובצת
כמו שאני עלה של שלכת, נושר מהעץ
נשימות התנשמת, ארגזים של תחמושת

צמד שירים
נואש שואף-נושף
משליך ומגלגל בגדים בידיים מורעלות
מנגב את המצח מהזיעה, מתפלל במקלחות קרות
מעשן בתוך ענן קיטור על מיטה בוערת

מחאה
העור מקולף על הפנים והעיניים לא רואות
האף בתוך נייר טואלט כי טישו יקר
הגרון מתמלא גלולות, עשן סיגריות ומשקאות קלים זולים
זו היא ארץ ישראל, חביבי

טרילוגיה
אני כאן כדי להושיב אותך על הברכיים שלי,
ללקק לי את האוזן, למצוץ לי את הלשון
אבל את כאן כי את אוהבת את המפתח של חביתוש שלי,
ואת רוצה שהוא ישחק לך במנעול

הרהור
זיכרונות רודפים זיכרונות כמו שקדי מרק במרק עוף
רד-בול נותן כנפיים, וסיגריה נותנת קרניים
מתעורר בבוקר ומוצא סימנים של "כל דבר בעתו"
אבל אני אמות יום אחד

קובץ שירים
צריך ללקק לי את אצבעות הרגליים, אחת-אחת בתחושת יוקרה
הבט כמה הן חמודות, זקורות כמו אנשים קטנים מצויירים
ותקנה לי, מר אדון, תחתונים ורודים חצי שקופים

אכזבה
את רוצה שהאנשים ישנאו אותך,
כי זה אומר שהם מקנאים בך
אבל הם לא מקנאים בך, הם צוחקים עלייך,
כמה את צרת אופקים שאת מודדת הכול בכסף

כאב
אם זה עושה לך טוב, תרצח אותי
אני מת ממילא
ילדים לא מדברים, ילדים שותקים,
ילדים סופגים, עד שמתפוצצים

סאטירה
עברתי תקופות כאלו,
זה לא היה קל
אבל יצאתי לחופשי -
ועכשיו אני גרוש

סוריאליזם
אם היית כף יד, ואני הייתי אני,
אבל הייתי עירום
ואם את בתור כף יד - היית נמשכת אליי,
אבל בתור כף יד בלבד, כלומר משיכה לא טבעית

הוא יקיא את כל כוס התה המתוק
בגלל טיפה מרה
ויבעט בפח ויבעט באסלה
ובחדר ניחוח של משהו מקולקל, לא טוב, מיצי קיבה

קובץ שירים
היא קישטה את ביתי בחיים
היא מילאה אותו בעציצים וצמחים מטפסים
ציפורי-שיר אכלו איתי מצלחתי

אהבה
כשאני הולך להתקלח
זה מים מים מים
כל היום על האוזניים
הם שרים זורום זורום זורום רים

תחזיקי אותי לפני שאפול
אני גבר אחד בעולם הגדול
אני קטן-קטן-קטן
ואת גדול-גדול-גדול

יצאתי אל הלילה אפוף חידות
הסתובבתי ברחובות ריקים כאילו אמצא תשובות
משהו שאב אותך ממני, וזה לא בגללי
לא היית מאוהבת, אבל אהבת אותי

צמד שירים
אהבה הכתה ברומיאו ברחובות סרנדה
יוליה מתה מזמן, ואי-אפשר להחזיר את הזמן לאחור
הולך ברחובות שונים, ברחובות של בושה
מסתנוור מהשמש, הכול שוקע בהרים

צמד שירים
כתבתי שיר, אבל אני לא אפרסם אותו, כי הוא גרוע
בדרך-כלל אני מפרסם כמעט כל דבר, אבל זה ממש גרוע
זה לא עושה חשק לאכול גלידה, וזה לא מעורר תשוקה מינית
זה גם לא עושה תחושה של חופש, או מוחה על משהו מסוים

אמונה
אני מצטער שזה התגלגל בצורה כזאת,
אבל לאמת של הדבר אני לא מצטער,
כי זו תכנית הבורא,
והכול כתוב מראש

פואמה
מרגיש כמו סוף העולם,
כשהיד נעה מעלה מטה על המישורים הרחבים,
ומשרטטת את מפת הדרכים הפוליטית של מעגלי השדים

צמד שירים
את נותנת לי נקטר לטעום, אני מתמוגג
מה יש בפנים, חבצלות פורחות
נרקיסים בשלל צבעים
מזון לנשמה

קובץ שירים
מדבריות קוץ דרדר
מים מינרלים משמיים
בלון אדום מתגלגל ברוח
סליל קרוע לפנות בוקר

ג'ננה
קל להתחנן לחתיכת בשר נקי, שצולים על האש עם בצל וחריף
אבל יש לנו חורים בבגדים, ועל ראשינו כתרי קוצים
אנחנו אומרים אנחנו מלכים של עכברים
נחלל בחליל אל הקולנוע ניקח אותם

לא תוכלי
מפניי לברוח
לרוץ הרחק
ולהגיד תמצא אותי
לא תוכלי
לשים את פניי כדגל
כמגן אנושי
מפני חייך המחורבנים

בלדה
היא מספרת לי שהיא בהיריון מההוא,
וזה לא יכול להיות אני, כי הכנסתי לחורים הלא נכונים
שאלתי אותה לאיזה חורים הכנסתי, שתזכיר לי,
והיא אמרה לפה ולתחת, לא לקוס - רק רק דרך הקוס באים ילדים

ג'ננה
לא אכפת לי, אני לא שם זין, אני מתפטר
לא רוצה, לא בא לי, לא מתחשק
תעשו מה שאתם רוצים, לא מזיז לי,
אני לא רואה, לא שומע ולא מדבר

געגוע
כל הלילות באים שוב
עם ג'קטים, חולצות משובצות ושיכר
ואני מנסה להתרכז בירח
ולומר לירח שיגיד לך
"נתראה."

סאטירה
אז מה אם את בחורה, ויש לך רגליים נשיות
לא בבית ספרנו!
אנחנו צריכים שרירים, וגוף מלא וחסון
יש לך גוף מלא וחסון?

אהבה
את נובחת,
אבל לא עם הלסתות, לא עם האף, לא עם מלתעות
את הולכת אנה ואנה על גופי לשחרר לי את השרירים,
אבל שוברת לי את עמוד השדרה ואת כלוב הצלעות

ג'ננה
"הגדרות לא קובעות"
אמר דוקטור שלומציון האחראי על הפרופסורה,
"הן רק מחמירות את הקצב הנדרש"

אהבה
אני לא יודע מה היא צריכה לעשות כדי שאוהב אותה
היא מנסה לרצות אותי, ואני רואה בה חנפנית
היא מנסה לאתגר אותי, ואני חושב שהיא מזיינת ת'שכל
היא מנסה לחנך אותי, וזה מוציא אותי מכליי

הרהור
הוא אמר שהוא יבוא מחר
עם סל פרחים עשוי נצרים וקש
עיתון ביד בו הכול חיובי
וקופסת שוקולדים ממולאים נוגט

תחושתי
יש אווירה פה, של סוף והתחלה יחדיו
העצים מלבלבים פה, אבל האדמה שוממה
כולם אוכלים פה, אבל מרגישים ריקים
לאנשים אין כוח לעשות משהו או כלום

צמד שירים
הוא התגבר על זה כאילו כזה,
ועכשיו הוא יכול לעוף
כאילו לא ממש לעוף כמו ציפור,
אלא לתת לדמיון שלו לעוף, כמו ציפור

אהבה
כל יום ויום אני מתפלל לשלומך
לא מתוך תחנונים, אלא מתוך הודיה
את האהבה, השפע, והשמחה בלב,
אני שולח לך

פואמה
הוא לא מתמצא ברחובות תל-אביב
בגלל זה אני שולח אותו לירושלים
אבל הוא מגיע לירושלים -
לא יוצא מהשכונה

מצב
כמו תמיד זה מגיע כשלא מצפים לו
עייפות של חצי מוות
אתה יכול לישון על המיטה הרחבה עד שהנשמה שלך תתפוצץ
ואתה יכול לשמוע מוזיקה עד שתהפוך לצליל יחיד

פואמה
ביום שקטפו לי את הכוכב,
ראיתי את עץ האשוח בוכה
האורות הצבעוניים נצנצו כמו מתוך חלום,
מתוך הזיית ה-ל.ס.ד

אינטרוספקטיבי
התעוררות, יקיצה, יציאה מחלום לתוך חלום
העיר בודדה מאוד, אין אורות מלבד אורות נאון
אני מוצא את עצמי מוזג לי משקה, בולע בננה,
מורח את הזמן בשיר ועוד שיר

ארספואטיקה
"לא לזה התכוונתי,"
ממלמל המשורר
הסופר

וידוי
אתה חושב שאני חברה שלך,
ושאני אוהבת אותך, ושאני נאמנה,
אבל בראש שלי נפרדנו מזמן,
אתה פשוט לא יודע את זה

מצב
היא יכולה לשיר לי, היא יכולה לשיר גם לך,
השאלה אם אתה מרגיש את השירה כמו שאני מרגיש
קרוב לוודאי שלא, וזה בסדר,
הרי למציאות מראות כמספר בני האדם

יש עצם תקועה בגרון
יש איש אחד בלבד שמתעקש שאני בן-אדם
הוא מנסה לשכנע גם אותי,
אבל קשה לי להאמין לעצמי

פואמה
תשמע, בן-אדם זה לא משנה אם אתה בן או בת
גם ככה יש נטיות לכולם לשני המינים, גם אם הציוד שונה,
ואפילו דרך המחשבה נשית וגברית גם אצל נשים וגם אצל גברים
תשמעי, בת-אדם, זה לא משנה אם את בן או בת

מחאה
אני לא פראייר!
- אתה לא פראייר?
לא, אני לא פראייר!
- אנחנו מצטערים, אבל אתה לא יכול להיות אזרח ישראל.

בלדה
עקבותיו לא נראו היום
ולא ביום שאחרי זה,
רק לאחר שנה נחשפו העקבות
בתוך ארונות קבורה עתיקים מתקופת הפרעונים

דיאלוג
רפרוף של פרפר לבן
לא רפרוף של פרפר לבן
גם לא צבע אחר
מאוורר שעושה הרבה רעש והרבה רוח

צמד שירים
לא צריך שתדליקו לי נר
גם אם חיסלתם אותי
אני יכול לחיות גם כאבן
חסר מצפון, חסר רגש

הרהור
הם לא מבינים דברים כאלה,
וזה מעציב אותי מאוד
גם אני לא מבין דברים כאלה,
אבל לפחות אני מנסה להבין

לא קל להיות כוס-קפה שאף-אחד לא רוצה לשתות
אבל זו נחמה גדולה ותענוג גדול להיות שמש
עוד מעט יבוא הקיץ וכולם ישתזפו בשמש הזאת
בנות עירומות ימסרו את גופן לליטוף החום

פואמה
הבן-אדם התעורר ולא ראה בעיניים
מה היום הזה שונה מיום אחר
אמרתי להם - הוא איתי, תנו לו לעבור
הוא מסטול, אבל זה בסדר

עצב
מה לך ילדה
מה לך קטנה
על מה את חולמת
אני גם חולם

איזה באלגן לא רצוי מחורבן
איזה מן סחי זה שבא אליי לחדרי
איזה מן אי-סדר בלתי הגיוני
בלתי נוח, בלתי רצוי

דיאלוג
זה מגשים את כל החלומות שלך,
להיות כל יכול
אתה חושב שאתה באמת כל יכול?
מה למשל אתה יודע לעשות?

אינטרוספקטיבי
כיפה זזה על הראש ואני אוכל משהו
השמיים יורדים לתוך העמק ורמז ירח מבליח
כמו שהיא באה כשלא היה כבר מה לומר,
כמו כשאכלתי משהו ולא היה כבר מה לומר

מקבר
הרבה חרציות לבנות, וגם שושנים
שלג שמכסה את פני השמש
שלכת טובלת בשתן חתולים
מילים מקושקשות על דף

בלדה
היא יושבת פתוחה כמו קובה משוסע,
רגל פה רגל שם,
ידיים לכל הצדדים,
ואומרת שמשעמם לה ואף-אחד לא מתייחס אליה

הרהור
הראש כמו לוע פעור
יותר מדי אנשים מנסים להתעסק לך בראש
תכתוב את זה ככה, ולא אחרת
יותר מדי בוסים על אדם אחד

אהבה
ירח אגדי מטיל אלומות של צל ישר לתוך חדרי
מיטתי
ואני לא יכול לישון
כי אני חושב עלייך

הרהור
והיום אנחנו הורים, כי שכנעו אותנו שככה צריך
ואין לנו ברירה, אלא לדאוג לפרנסה,
ולעשות את כל מה שמרדנו נגדו

קובץ שירים
אני יכול לגמור בלי חשבון
אני יכול לגמור בלי חשבון
ולאף-אחת לא יהיה אכפת.

צמד שירים
היית כאן קודם
ידעת את החדר
דרכת על הרצפה
נהגתי להיות לבד
לפני שהכרתי אותך

מצב
הישיבה הממושכת הקשתה את שרירי התחת שלי
העיניים שלי בהו בנקודה אילמת בקיר המסויד בקפידה
איזו פגימה, איזו קילפה מתפוררת, בקיר המושלם כל-כך
וזה נתן לו אנושיות

ארספואטיקה
כן, נשמה מתפתחת,
מלאה חזון ואהבה,
מרחבים ודרך מחשבה נכונה,
דמיון ורגש נשגב

צמד שירים
זה גדול עליי, אני לא בנוי לזה
אין לי את האהבה והיחס החם לתת לזה
זה קרה כל-כך הרבה, שאין לי ממש חשק
אני גם מבוגר מדי בשביל זה

האמת היא שטוב לי להיות עירום
אחרי מקלחת סבון ושמפו
אני מנקה בכל מקום, גם בחור התחת
ומאונן עירום על פוך פרוש כמו ענן

קובץ שירים
וכשאני צץ פתאום משום-מקום עושה לך
"קוקו!"
באים פתאום הרוחות והגשמים לשטוף את כל הטינופת
של הרחוב הזה, ולטהר את לבי

יחסים
כשהוא הלך לא ידעתי מה לעשות עם עצמי
הקירות הכו בי חתכים
שמות עשו בי אנשים
הלכתי מתפתלת ברחובות

פואמה
אתה אומר לה איי
היא אומרת לך "תדהר אל האופק",
כמו בסרט מחורבן

הרהור
פעמונים מצלצלים בבוקר יום שישי
האורלוגין דופק בראש, וגם הקוקייה
הטלפון מצלצל שיחות על אה ודה
אין מספיק סיגריות, ואין הרבה אוכל

הרהור
אני ירדתי אל הנחל, וראיתי את האבנים נשחקות מהמים,
ראיתי את כל השדה משתוחח לנוכח הרוחות הגדולות
ראיתי את החיה משתוחחת לפני בן-האדם,
ואת האדם משתוחח לפני אלוהיו

ג'ננה
עבר עליי שבוע קשה בפריקת המשאית לתוך המחסן
"הם לא עובדים כמו שצריך במשרדי מזג-האוויר",
הוא אמר לי פעם כשהוא כיבס לי את הנשמה
"אבל אתה מגדל מחרוזות לשתייה" הוא אמר וצחק

לו הייתה לי סיגריה
הייתי מעשן עננים של מסטיק ורוד
הייתי אומר לך שתמיד היית יפה
ואילו אני הזדקנתי וחליתי נורא

מינימליסטי
גמרתי להתחבר לחדשות, מהיום אני טבעוני
בלי טלוויזיה, בלי עיתונים, בלי
אתרי חדשות, בלי
מוזיקה עם פרסומות

ערפילי
אמרתי שגשם כזה תמיד יורד בסרטים
כשנפרדים

צמד שירים
מי יחפוף לך את הראש כשאת עייפה?
מי יכבס לך את המצעים, המגבות והבגדים?
מי ייקח אותך לסינמטק לראות סרט?
למי תסבירי את מה שהוא לא הבין בסרט?

בוא אליי,
עלם יפה
בחרב אהבה,

צמד שירים
בשבילי רק הלחם הכי טוב, הוא אמר,
ושלף את לחם השיפון של אחדות
הוא הולך טוב עם חומוס ונקניק
אני כבר חולה לנסות אותו עם טוסט

אהבה
לך כתבתי את השירים
אישה יפה שלי
הפחד שתעזבי אותי, משתק את גופי
לא רציתי שתקראי, כי את לא מאמינה באהבתי
אבל אולי יום אחד תבטחי, תאמיני
שאת היקרה שלי

צמד שירים
תשובות יבשות, תשובות משובשות
"אמרו לי כל הזמן אתה שר,
מתי אתה עובד
אצלי, איך לומר, זה אותו הדבר"

אינטרוספקטיבי
הרגתי יתוש בטעות
אני מרגיש אשם
המיטה מוצעת לאסוף את עצמי,
מעוד לילה של אכזבה

דיברתי הרבה, אבל התכוונתי למעט
היא גררה אותי בכל הרחובות בלילה
הסתתרתי מאחורי הירח כשהיה קשה מדי
זחלתי לחור ממנו באתי כשעמדתי להישבר

אלגיה
ילד כזה חמוד.
זה לא יפה מה שעושים לו.
כל היום הוא משתדל לר-צות את הסובבים אותו,
והם מלקים אותו,

מביט בי ובעיניו עצב
אל תבכה, אני אומר
אבא מכין לך מרק שעועית
אבא תמיד שומר

אינטרוספקטיבי
בחצרות, הקוצים צומחים פרא,
ודרדרים כמו גלים רכים וקפואים מתחת לגדרות האבן הנמוכות
יש אורות צבעוניים של טלוויזיות מהבהבים על הקירות דרך
החלונות
מישהו משוטט לאט עם מקל, בקושי מצליח להניע את גופו הכבד
והעייף

פואמה
לילי שלי, מה את עושה לי,
למה את מתנכלת לי,
תאהבי אותי

קובץ שירים
ראיתי אותה רוקדת יחפה לקול מצהלות רעם ותופים
מחריבה את הלילה
נושכת דמים
מעמידה את החושך בכשפים

צמד שירים
אני מצטער אם אני מפריע
זה לא בכוונה
אני חייב לשמוע את הדיסק מהתחלה
לא הבנתי משהו

פואמה
אחה"צ נפלתי לתהום
ולא היה מי שיציל אותי
עורבים ניקרו בבשרי
הייתי מת בעודי חי

קובץ שירים
אתה רואה אותה מתוחת גרביונים
מדדה בקושי על עקבים גבוהים
שיכורה וממורמרת
יורקת קללות שקטות.

אמונה
עבר בלון מעל הים התיכון
עברה חתולה מתחת לשכונה
כדור התגלגל מפינה לפינה,
כמו על שולחן סנוקר

מינימליסטי
לכי בלי להודיע, לכי בלי להגיד
לאן שהלב קורא, לאיפה שהכול רגוע
קחי כמה בגדים, קחי קצת כסף
קחי אותי

מקבר
לכי לך אהובתי הנצחית
ותחפשי את אהובייך בבתי-הקברות
בשער ברזל צועק את ייסורייך

צריך שקט נפשי, גם אם אין הרבה שכל
צריך לסחוט מהראש גם רגשות מזויפים
כדי להיות קל כמו הרוח
כדי להיות יציב למול מפלי הרגש

ארספואטיקה
את הגיהינום שלה היא כותבת
700 עמ' ועוד היד נטויה
כל משפט הוא צריבה בנשמה
כל פיסקה כמו סיפור אימה

מקבר
בואו נחצה את האבטיח לשניים
בואו נתקע בו סכין
בואו נחורר את האבטיח במברג חורים-חורים
בואו נלקק לו את הקליפה

פואמה
קרוע עם ראש פרוע הוא שומע נושאי המגבעת,
אין צורך לחבוש שום מגבעת, היא לא נפצעה
השמיים מטפטפים דם על הראש הקירח שלנו,
ואנחנו משחקים עם גלגלי העיניים

כאב
בסך הכול הלכתי לקנות סיגריות
למה אני צריך להרגיש זבל אנושי,
כשאני רק מוציא את האף שלי מחוץ לרחוב?

צמד שירים
מרשים מה שקורה כאן
אני מתפעלת מאוד
זו צורה עגולה או מרובעת?
לא, אל תענה. פשוט תשתוק

קינה
יברך אותו השם ויחזק ידיו
לא קל ככה, לא קל,
גם קשה, אבל לא קל
יש לו רצונות משלו

ג'ננה
היא אהבה אותי כל-כך הרבה שבא לי לבכות
אבל אני לא יכולתי לאהוב אותה, כי היה לה ריח של גויאבה
למה אתה לא אוהב אותי, היא שאלה
כי יש לך ריח של גויאבה, אמרתי

דיאלוג
+ אפשר לשאול אותך שאלה?
- בבקשה
+ למה אתה מחייך?
- לא יודע

ג'ננה
אנשים שואלים אותי למה אני מעשן,
ואני עונה - למה לא?
והם אומרים - למה כן?
ואז אני נותן את התשובה המנצחת -

הרהור
אני לא יודע למה הוא מת
אולי כי דפקו לו קסדה של אופנוע בראש
אולי כי הוא הקניט, ולכן דפקו לו קסדה של אופנוע בראש

צמד שירים
אני לא יודע למה הוא מת,
לא עדיף לחיות?
אבל אם כבר הוא מת,
לפחות אכבד אותו

צמד שירים
במקום הכי נמוך בתל-אביב הוא מחלק את הקלפים
העיניים שלו צהובות, והאישון ירוק, והחיוך אדום, והציפורניים
שחורות
כל אחד מקבל גורל מוות, חיי חתחתים של ביזיונות וחטאים

מקבר
הזדמנות להרביץ לי, אם אתה באמת רוצה
הזדמנות למעוך לי את השפתיים,
לשבור לי את השיניים,
ולתת לפרצוף שלי לטפטף על השטיח הפרסי הלבן שלך

ג'ננה
קסם שלא פג טעמו מ-כל וכל
וכל אשר בו הוא טיפין טיפין
של גחלת לוחשת אשר מלחשת
על פני שדות יבשים, קמלים

צמד שירים
כי בעצם למה לא? הוא שאל
לא יודע למה לא, אבל לא
אבל למה לא? הוא שאל
סתם, הוא ענה

בלדה
הוא בן-זונה, תמיד היה בן-זונה,
ניצב לא ממושמע, כותב גרוע ונרקומן אהבל
לכן אני אתן לו לשתות הרבה בירה שחורה,
עם חומרים רעילים כמו נפט ונוזל לניקוי חלונות זכוכית,

כעס
ארגז מלא מטען של חומר נפץ
תחתונים סרוגים ביד
כיפה עשויה קרטון
זליגת היופי האפל אל תוך מחשכים חשוכים

דיאלוג
"זה מילים יפות,
אבל מה שאתה עושה פה -
אתה נותן בראש"

מורבידי
נמאס לו, וגם לי
כמה אפשר לפלוט הבל פה קר אל השמיים?
תחתוך את עצמך בבשר - הוא מציע
בקושי אני מחזיק את המעיים בבטן

קובץ שירים
אנחנו רק מתרסקים על העולם
אני התרסקתי אלפי פעמים
את תחזרי אליו
ואני אחזור ל-

ג'ננה
אפילו ענני הגובה - לא יכלו לשתיקתה
היא הביטה וידעה
היא הביטה וידעה

ג'ננה
מתיז בושם זול סביב שנאחז בסיבי הבגדים
וכולו חתונה מצוחצח ומוברש
יושב מול הטלוויזיה וראשו נשאב לאחור
פריק של ארץ קסמים שקיימת רק בדמיונו

ייסורים
נגמרה לי האנרגיה
אני באפיסת כוחות
לא מצליח לישון
אולי אני עומד למות

דיאלוג
- גפרור 989, גפרור 990, גפרור 991...
+ אולי בראש שלך שאני אזיין אותך?
זה יוציא לך את כל השטויות מהראש.
- גפרור 809... אן שזה היה 909?

כעס
הם לא עוזרים לי במקרים כאלה
כל הזמן אני שואל, והם עושים עצמם לא יודעים
אתם חושבים שאני מטומטם? אתם חושבים שאני מאמין שאתם לא
יודעים?
מעלימים מידע, מעלימים ראיות

קובץ שירים
כמו שאתה יושב פה בצורה הפוכה
התקרה חגה מעגלים וקווים
אין לך לאן ללכת והכול הפוך
כמו תמונה מתוחכמת של שלג מרצד

אהבה
רציתי רק לעשות אתך אהבה
זה לא ביג-דיל, כולם עושים אהבה לפעמים
בכל זמן נתון נהרות של בנים ובנות עושים אהבה,
אולי גם את יכולה?

ג'ננה
הוא היה מת, אבל זו לא הייתה אשמתו, כי הרגו אותו.
לכן הוא קם על רגליו, והלך למסיבת הפיג'מות של ג'קלין.
הרבה מקלחות הוא עשה עד שנפלה שלהבת במדינה.
לא כל יום קורה שיש צבע אדום, כתום, ירוק, סגול...

אלגוריה
ונרדמתי, כשהוא העיר אותי
ואמר לי בואי, אל תפחדי מהחשכה
אל תפחדי מחוסר-האונים, מנזילת המחשבה
קחי את היום כמו גוש אור, ועשי אותו למנגינה

לפני החיפזון הגדול אנחנו שיכורים
מתנדנדים בחדרים
פצע גדול קרוע בתוכנו
הנשמה פורחת

קינה
אני מערבב פה בשתי נשים,
ואולי זה לא הוגן, אבל אהבתי את שתיהן,
ואני עדיין אוהב,
ולא משנה מה קורה בפועל

קצרצר
לפעמים המחשבה חמקמקה
ועוברת לי מעל הראש
נדמה שאני תופס בה,
והנה היא חומקת.

ביקורת
ובעיתון "הארץ" האשכנזי העליבו את בעלי הזקנים,
אמרו שאפשר לאסוף מבין שיער הזקן פירורי חרא
אבל ידוע שאשכנזים, בעיקר שמאלנים,
הם אנשים חולים

וידוי
כל נקבה חושבת שהיא משאלות חלומותיו הנשגבות של הגבר
ששווה להילחם עליה, ששווה לגבר להעניק לה על חשבונו
שאם היא תלך - הוא ירדוף אחריה בכל מקום
שהוא יעשה הכול כדי להוכיח לה שהוא ראוי לה, וכל הבולשיט הזה

ג'ננה
"משתמשים בי כדי להתאמן על העדר"
מה זה אומר?
"מרביצים לי כדי לפתח את השריר"
אני לא מבין!

ביקורת
זה זמן ביזיון, יגידו כולם, ואולי יש בזה צדק
דגיגי רקק קטנים אוכלים פגר של פרה חולבת שטבעה בנהר
כרישי צעצוע מחליקים על מסכים ומכוניות
מי שחזר מהגיהינום מופשט מבגדיו ונזרק לדגים

גורל
אני יושב לי על הגב, על הבטן, על העין
וחושב מה איתי, מי איתי, מי אני
זיונים זה דבר שמתנקז ליד ימין פעילה מאוד,
ופנטזיות נלוזות וסוטות מאוד

מינימליסטי
אז אמרתי לה כזה... את מסמפטת אותי?
אני אוהבת אותך, היא אמרה
אז למה את כל הזמן מרעילה אותי?

מחאה
אז לאן כולם הולכים?
זה כמו אבני דומינו שמפילים זה את זה,
האבן הקודמת מפילה אותך, ואתה נופל ומפיל אחרת,
וזהו, סיימת את תפקידך

אין לי דרך אחרת
באיזה צד זה פועם
בדפנות הלב, ברוח של אלפי קיצים ופרחים
ודשא ירוק צובע ציפורניים

קובץ שירים
תשלוף את העוקץ מתוכי
אני פרי בשל יתר על המידה
מתנדנד על עננים
נושם בשמים

צמד שירים
יש לי מגירת לב קטנה
מגירת לב על לוח לבי, בו שוכנת ציפור פצועה
חרש היא מקוננת את יגונה
לזמר לשמש ולעוף בתוך עננים היא חפצה

טרילוגיה
יש ל-מה לצפות, כי הכול בראש שלך
שנה אותי, ואשנה את העולם
כאב כזה בלב, כמו אבן, שלא מרפה
אני רוצה לצעוק לגשם, ואף-אחד לא ישמע

מה אתה אומר, יש לך נשיקה?
אז נשק אותי כאילו אין מחר
יש מחר? לא, בכלל לא
לא לך, לא לי, לא לאף-אחד

קצרצר
מה את משחקת אותה נעלבת,
את לא שמה זין עליי.

דיאלוג
את זונה, את זונה!
"מה?"
את זונה, את זונה!
"אימא שלך זונה!"

מינימליסטי
מה אנחנו אומרים למי שאנחנו אוהבים
מה יש לו להגיד לנו
מה הדבר שמחבר אותנו,
מלבד הישרדותנו.

טרילוגיה
הקירות חשופים והמילים אילמות, היופי שלא תלוי בדבר
זרועות ארוכות מושטות לעצור אותי, לתרבת אותי, מהמילה תרבות
כי נולדתי פרא אדם בארץ של משכילים תרבותיים אשכנזים,
ומזרחי ברברי כמוני צריך טיפול מיוחד

ביקורת
בגופי שקילפת הלכתי עירום ברחובות
הפכתי פגיע
הפכתי מפלצת
הפכתי לכלב

קצרצר
7 אפ זורם שם מההרים, אל תשתה
יש קוקה-קולה של פעם בתוך גביעי פרחים.

מחאה
כן, תנגנו לי ברדיו הרבה-הרבה שירי דיכאון,
עד שאני ארצה למות
ואולי אני באמת התאבד

גן עדן
מדליק לי, מדליק לי, מדליק לי
איזה יום מדליק, איזו אווירה מדליקה, איזה גבר מדליק
מדליק לי, מדליק לי, מדליק לי
אני בוערת באש התמיד

קובץ שירים
מנשקים אותך גברים עם ליפסטיק
שרוקדים יחפים עם כפות רגליים גדולות
ושמלות
והפה שלך מגיר דם מהשן על המרצפות

ביקורת
הרי כשתשעים אחוז מההון בעולם מצוי אצל עשרה אחוז
מהאוכלוסייה,
אנחנו מודים לספר הקדוש שלנו "מדע ההתעשרות"
שחשף דרכים רוחניות להיות עשירים בקלות

קצרצר
תחושת הדמדומים נפלה
העיר שקטה בשעת רעש
חמישה רקדנים על הגג
מנסים למצוא צליל רחוב

פיוט
גדל לו כנפיים גדולות רחבות
שיוכל לנדוד בין כל העולמות
שידלג מירח לשמש, מכוכב לכוכב
שיוכל למצוא את שביל החלב

אינטרוספקטיבי
מה אני אעשה, אני לא יודע
יכולת לעשן איתי את הסיגריה שאנחנו אוהבים
מה אני אעשה, אין לי מושג
יכולת לתת לי להכיר אותך ולשמוע את גוון קולך
כל היום אני מסתובב סחור-סחור

גורל
יכולתי להיות עשיר כמו ביל גייטס...
יכולתי להיוולד אישה
יכולתי לא להיוולד, אם אימא הייתה עושה הפלה
יכולתי לא להגיע לגיל שאני עכשיו

קובץ שירים
היא מבקשת נחמה מהשטן שבי
אני לא נלחם עליה יותר
היא בוערת כמו האש הכי קרה
וזרוע נטויה מעל גופה

הרהור
אני לא מדבר אתך על זה
אתה יכול לדבר איתי על מה שאתה רוצה
לא בטוח שאני אתן לך את התשובה המדויקת
אבל אתה יכול לנסות

מינימליסטי
מה אתה מדבר? עם מי אתה מדבר?
למה אתה מגמגם?
אכלתי מלפפון ועגבנייה
לחם פרוס עם גבינת שמנת

כאב
חורים ביקום בין מצוי לרצוי
ערבות הנגב צחיחות, ומים לא ירדו שם שנים,
אבל הם ירדו על פניה ולתוך גרונה,
הם שטפו לה את העיניים בשקרים שאתה מאכיל אותה

צמד שירים
אני מתעורר משינה של סיוטים, ומוצא את הבן-אדם מתקלח ומתארגן,
ומשאיר נייר בתחתית של האסלה
אני קם ואין לי מוח, תודה רבה, לזיוני שכל,
מלבד לשתות את האקסל ולעשן את הסיגריה

מינימליסטי
התחלה פשוטה של אחד שתיים, א' ב'
אחר-כך כבר פורצים מסגרות, מחוללים מהומות!

ביקורת
אדם רואה עצמו קשוח אם הוא רואה סרטים אלימים,
הם הוא רואה סרטי זוועות,
או הוא יושב פעור עיניים מול תכניות מידע לכאורה שמערערים את
תפיסתו במציאות

מינימליסטי
לראות מהדורת חדשות,
זה כמו לעבור סשן סאדו על המוח.

אבל טוב לי, תודה לאל, טוב לי
לדעת את הסוד שבתוכי חבוי
מזמרת בוקר-ערב ציפור הנפש
דווקא כשנדמה שלא, היא מזכירה ש-כן

אז אני משתין לתוך בריכת המים באסלה
מה יש לך לראות בתוך האסלה
כל פעם שאני מוריד את המים
וכולי נקרע בטחור

ג'ננה
הוא יושב ומודה לאלוהים על מה שיש להודות לו
גם אני שתיתי כוס קפה כשהייתי צמא, אפילו אם היה חם
הם נועלים את הנעליים ויוצאים להליכה
הליכה קצרה או ארוכה - הרגליים נעות, ומזיזות את הגוף

מצב
אני מחזיק את הטלפון חזק-חזק כדי לשמוע אותה מדברת,
והיד נחלשת, ויש רחשים סטטיים בגלל מזג-האוויר
אני מרגיש כאילו אני בבור,
ואני מדבר עם מישהי במקום טוב יותר,

הומור
למה מה את חושבת, שאת האישה היחידה עם דחפים מיניים?
אפילו לחתולה שלי יש דחפים מיניים, אז מה?
לא שאני מזיין את החתולה שלי, אבל יש לה דחפים מיניים.
טוב, אני כן מזיין את החתולה שלי, אבל רק בגלל שהיא מתחננת.

טרילוגיה
הם כבר רצו לסדר לי מכשיר טלפון נייד חדש,
כי שלי מאוד מיושן.
בשביל מה, הוא שאל, גם אני לא יודע.
אפליקציות, אמרו לו.

ייסורים
בוקר צהריים ערב טוב
מקהלה של ציפורים מקבלת את פניי על החלון
ואני, כואב לי, ואני כמעט בוכה,
והלב שלי זולג אל הבהונות

קובץ שירים
הם דיברו על מהפכה והושיטו לי שמיכות
להבות האש ריצדו דרך עפעפיי
תחושה נעימה של חום התפשטה באיבריי
הם היו סוכני-חרש של עולם התחתיות

הרהור
"מה קורה למי שמתאבד?"
הוא לא ענה לי
"הוא מת!" אמר הילד בכיתה,
שכולם חשבו שהוא חכם

הומור
"מה קטן הוא, מה קטן..."
מזמזמת האישה חרש מזמור נושן
"הו, עלמתי, אישה יפהפייה,
הלו גם הערב נעשה שיגול במיטה?"

קינה
איזה פתרון יש לצניחת מורל ושממה מחשבתית
גרנדיוזית בהחלט הייתה האהבה,
חומר הבעירה היה חייב להיכלות
כשהיא באה, לא נשאר ממני כלום

קינה
כשהייתי קטן כמעט נחנקתי מפוך שגלגלתי סביבי
הרבה דברים, הרבה מאוד דברים,
לא היו קורים אם הייתי מת אז
לפחות לא לי

דיאלוג
החלטתי למות
למה?
למה לא?
למה כן?

בלדה
הים ההפכפך גלגל את גליו הרעילים על פני ישימון המוות,
והיא טמנה את פניה בין ידיה
אנחנו הולכים למות, היא אמרה לו,
וגלגלה עיניים מתוך חוסר אונים, וכל ראשה הסתחרר

מצב
ג'ימי הנדריקס מנגן באוסף הכחול,
זה האוסף היותר עצוב שלו
יש לי את האוסף ה-ורוד כתום, שהוא יותר שמח
אבל עכשיו מתאים לי הכחול

הוא מנוזל לגמרי,
והנזלת שלו מטפטפת לו מהאף
צריך לטפל בזה
ילדים מתרחקים ממנו

קובץ שירים
איפשהו הייתי אמור להתעורר ליד כתפה העירומה של -
לא שאני עצוב, קצת מר לי בלב
שיכול היה להיות אחרת
שיכול היה להיות אותך

בלדה
מישהי לאהוב בין כוסית לכוסית
ברמן שמן עם עיניים שלוות
נגן פסנתר חירש וגידם
צלליות מתלחששות בתוך מראה עכורה

קובץ שירים
מי הם בכלל, אני לא שומע
את חצוצרות הדם מזמרות
קול נעים עמוק כמו נעימה
בלי שהסכמנו בכלל

אני פוסע בשבילים כמו בממלכה ישנה
אף-אחד לא רואה את הכתר לראשי
אני רואה אותם מתרוצצים,
מה שאני יודע הם לא יכולים לנחש לעולם

אתה מדבר על רגשות
השעון מתקתק את מתכונתו הנוכחית
הם סיידו את הקירות כמו השמיים של פקינג

דיאלוג
הילד חזר חיוור מבית-הספר,
הסתגר בחדרו, לא רצה לדבר איתי
"מה קרה, מוצ'קה?" שאלתי אותו,
"למה את ככה חיוור ומסתגר?"

זכרונות
אמרתי למורה ביסודי שאני רואה מצוין,
"אז למה התכופפת והתקרבת לעבר המסך?" היא שאלה
זה היה מסך מחשב, והייתי עייף, והייתי צריך להיות קרוב
למקלדת,
כי אין לי כוח לחפש את האותיות והמספרים ממרחק

ביקורת
מה קרה, בלעת את הלשון?
הוא ניסה לדבר,
אבל הדמעות חנקו את הגרון
אתה הילד הכי מופרע וטיפש בכיתה הזו,
קח את הדברים שלך, 'עבור במזכירות,
ותעזוב את בית-הספר!

סונטה
אם אני כאן לנפץ את אשליית החושך
ולהביא אור לחור האפל הזה
אם יש לי מה ליידע אותך,
שאת לא יודעת

פואמה
אתה מושך בעט, זה מה שאתה עושה
אני מושך ב-(צונזר) שלך
מה הם אומרים, מה, מה יש להם להגיד
מילים סתם, סתם מילים, (צונזר)

אמונה
אני מצפה ליום הבחירות בו אבחר למושל השטויות
כולם יהיו נתיניי, כי כולם מתעסקים בשטויות,
מי יותר ומי פחות
בעולם שלי יהיו רק אמנים

קצרצר
כאב הוא מחמם
קר לי
קר לי בקיץ.

קובץ שירים
על גגות ת"א, מישהו רוקד הלילה
לא מיגון, לא משמחה, כך צפיתי בו
על אדמת השדה מישהו חורש הלילה
לא מעמל, לא מבטלה, כך צפיתי בו.

צמד שירים
היי, ברמן, מזוג לי עוד כוסית
אהובתי עזבה אותי ברמן, מה אתה יודע על לב שבור?
אתה יודע כמה אני מעשן, ברמן,
אני מפחד להיות זקן

זה חשוד בעיניי, אפילו פלילית
כיצד דמותה הופכת לצללית
ופנייה מכוסות אפלולית

צמד שירים
מצביע השמיימה מה כבר יכול להיות
כשמהאצבע פורחים נוצות
ויין מרווה גפן כרמים
הם מחליטים על הטוב והרע בלי ידיעתך

קובץ שירים
יש לך את החיה המושלמת
היא אנושית וגם נושמת
היא נאמנה וגם משתדלת
היא לוקחת וגם כובשת

אמונה
מחזיק באש
ידיים באוויר
כל אחד מיוחד
ואתה אתה

מינימליסטי
מה שאני מחפש זה מה שאבד
בינתיים
רק הזמן יכול להמציא אותי מחדש
מה שאני מחפש הוא חסר אחיזה

אהבה
אני אישה יפה, חכמה, מה שקוראים אותה אינטליגנטית
אני אוהבת להתפנק ולפנק, ואני אוהבת תשוקה וסקס
אני גם מאוד רומנטית, וכמו לכולן גם לי יש שריטות
השריטה שלי היא שאני אוהבת לצפות בדברים טיפשיים בטלוויזיה,
זה מרגיע אותי

פזמון
כשגן-עדן יבוא פה מחר,
אתפוס אותו בשתי ידיים ולא אניח
כשגן-עדן של מחר יבוא,
אני אהיה שם

סאטירה
מוזר איך כל הזמן אני מחרבן
אני מחרבן כל חיי וזה לא מפסיק!
מה אני אעשה? תגידו לי!
אני אובד עצות

טרילוגיה
איזה יום צבוע זה
יש תינוקות שבוכים "אימא! אבא!"
ויש אימא-אבא שצועקים "שתוק כבר, חתיכת חרא!"
יש ילדים רעבים שרוצים לאכול סנדוויץ',

השאלה היא אם אתה עדיין שפוי
בתוחלת. בחיים של המוות שמחלחל לאט לתוך העורקים
והסטלה שמציפה את המוח
בפאב האפל עם המלצרית המפרגנת והברמן הנדהם

ג'ננה
אבל זה לא יעזור לך,
כי אתה עשיר רשע,
וזה מה שמגיע לך,
חה-חה-חה

רומנטיקה
באורח פלא זה מחזיר אותי לימים רגועים יותר
כשאפשר לנשום את העור ואת העיר
הלילה יורד לאט-לאט כמו שמיכת פוך מעשה צל
הרגליים זזות בתוך החשכה של המטרופולין

ג'ננה
השיר שלי הוא שקובע מה אני אוכל היום,
איזו מוזיקה אני אשמע היום,
אם אני איהנה מהיום שלי, ואם היא תבוא
היא עוקבת אחרי השירים שלי, ולפעמים אומרת -

מצב
זה לא יכול לעבוד ככה,
מה אני יודע מי אתה, מה את, אחרי כל השנים
מי אתם חושבים שאני,
דברים משתנים, אנשים משתנים

ג'ננה
"אם יש לך ציצי קופץ מול הפרצוף,
גם אם הפטמה שלו זקורה,
עליך להיזהר מהפללה בנגיעה לא נכונה"

אהבה
הוא משקה את החיים מי ורדים
כמה צוף צריך לצוף לפני שהשקיעה עולה
הוא היה יפה כשהוא עזב,
וזה כואב לה, איך דווקא לפני

עצב
אני אכין כוס תה
אני אמתיק בסוכר, גם לימון
את עירומה ומפתה במיטה זרה
מיטה שלך מצעים נקיים

קובץ שירים
בשקט הזה המאוורר מסתובב
גן-עדן רחוק, בגן-חיות במרומים
חצי דרך לרגל פצועה
מצלצול פעמונים של זכוכית שבורה

ג'ננה
- עוד מעט השמש תתנגש ברכבת
מה עושים, קפיטן?!
- תירגע, בן-אדם,
יש מה לעשות,
אנחנו נקרא ל -

מחאה
קהילות בינלאומיות מתיישנות במהירות, וגם אני איתן
כמו כלב קשור למלונה, בלי אוכל בשיא החום,
ובלי שתייה, שמתייבש לאט-לאט בלי שאף אחד יעזור לו,
כי אף אחד לא רואה אותו ולא יודע שהוא שם

הרהור
מה שונה עכשיו מפעם
אותה אופנת שיערות, אותה בדידות קיומית
בשנתי יש סיוטים, מי שמסתכל עליי יודע יותר טוב ממני
בדמי זורמים החומרים

אינטרוספקטיבי
נכתוב מילה, ועוד מילה, ועוד
מילה,
עד שלא תיוותר בנו נשמה
כאילו תיוותר, אבל יש מבין

פזמון
מילקי, במבה, מרשמלו, ביסלי, וופלה, מקופלת,
מכוניות, מטוסים, אופנועים, קורקינטים, אופניים, אוטובוסים,
מכונית צעצוע,
אוזניות, סטריאו, אף-אם, הי-אם, רדיו ארצי, רדיו אזורי,
דיסקים, קליפים,
עיתונים, ג'ורנלים, טלוויזיה, פרסומות, תרבות צריחה,

טרילוגיה
ידידים וידידות יושבים בשלשות,
שותים בירה, מעשנים ירוק, מפליצים,
ואני מפליץ איתם
רואים פורנו בטלוויזיה, מתבדחים, נוגעים,

טרילוגיה
נופלת בין הכיסאות
פותחת פה קטן לאהבה
מתביישת בעצמה
ארץ קטנה

הגות
זה בסך הכול לסחוט מים מאבן,
ואז להפוך את המים ליין
לרכך את הלב כדי שיהיה נסבל,
אבל לא יותר מדי, שלא ינצלו אותנו, אה

פואמה
ערימה של בני-זונות על הדשא
כל אחד אוכל את שאריות הקיא שלו
רק אני מוצץ סוכריה על מקל
סוכריה אדומה בטעם תות

דיאלוג
+ שלום. ראיתי אותך בסביבה, ומצאת חן בעיניי...
- מה אתה רוצה?
+ חשבתי להזמין אותך לכוס קפה.
- אני לא שותה קפה.

צמד שירים
מי מצלצל בפעמון אשר בראש הארמון?
תראו, תראו, הרי זה חיליק,
איזה בשורות הביא לנו היום?
לא איש בשורות אנוכי, כי אם דברי דמעות,

סדינים ומצעים כל החדר
מסגיר בדידות מינית
תריסים סגורים ואור עמום
מוזיקה ישנה ארוטית

צמד שירים
עברתי לפה אתמול בערב
יש מוזיקה טובה של אואזיס,
ומקלחות קרות, כמה שאני רוצה
אני אוכל הרבה בורקסים וטוב לי,

להיות עמוק בתוך מדמנה של שינה,
זו לא הנאה גדולה
קמים מתוך מים, מתוך דמדומים
לא בטוחים שבכלל ערים

כמיהה
עכשיו הכול בסדר, תודה ששאלתם
בצהריים כזה אין לי מה לומר,
כל מה שאני רוצה (שאין לי) הוא
מיץ תפוזים קר

בלדה
ארבע כוסות יין נדרשו לי כדי לבקרו
בלעתי כדור לבן ונכנסתי לסטלה קטנה
רציתי לדבר עם מישהו, לברר,
והוא היה שם

ייסורים
אבל אני רואה משהו קטן
את מה שהיא אמרה לפני שהיא הלכה,
לפני שהיא שברה לי את הצורה
נשים הן רעות, ברובן

הרהור
מכונית חונה ליד הבית שלי
כסופה ויקרה ונקייה
אפשר לקחת אותה ולהכניס אותה לכיס
אם מקרוב היא לא הייתה מספיק גדולה וכבדה

מקבר
ישבתי בספה, שולחן מבולגן, הרבה ניירות
קירות סדוקים, מנורת לילה וחשוך, טלוויזיה מרצדת קליפים
שחררתי את תוף האקדח והכנסתי שישה קליעים
הכנסתי את התוף

פואמה
הרבה שירי אהבה, ואני מחפש אותך בין כולם
הפצע שפצעת אותי לא הגליד
עדיין אני חולה של אהבה, מחפש אותך ברחובות של רפאים
אנשים מברכים אותי בפינות הרחובות

בלדה
נפשי השבורה לא יכלה להכיל שבר כזה
התהלכתי שבוז ברחובות העשן האלימים,
וחיפשתי מוצא מתוך מלכודת הדמים שנקלעתי אליה

פואמה
מתחשק לי תפוח עץ
אבל בתוך תפוח עץ יש תולעת,
מה אני אעשה?
אני הוציא את התולעת מתוך התפוח עץ

אכזבה
שיגעת אותי כל-כך, הייתי חייב לשמוח
אז עשיתי פרצוף של קוף, לא נתתי לך מנוח
ואת צונחת על מגע שלכת בבקרים
אומרת "פעם היו לנו ימים טובים"

אכזבה
איך היה לך כיסא לשבת עליו, אם אפ'אחד לא היה בונה לך כיסא?
איך היו לך דפים לכתוב בהם, אם אפ'אחד לא היה מייצר לך דפים?
איך הייתה לך מקלחת להתקלח בה, אם אפ'אחד לא היה בונה לך
צנרת?
איך היה לך מטוס לטוס אתו, אם אפ'אחד לא היה בונה לך מטוס?

יחסים
יש מלאך ששומר עליי
המקומות שאליהם נלך כשנזדקן
היא אומרת הכל בסדר
כשאתה מיואש במיטה
תזכור שאני איתך

קובץ שירים
אולי חיי הלילה במרכז העיר
על נשים קשוחות ומפתות,
שמסובבות את הגברים על האצבע
זה לא הסיפור

מורבידי
מלאך אחד עם ברדס שחור ומגל החליט לבקר
הוא מזכיר לי את עצמו כל הזמן,
ומניף מעל ראשי את חרב המוות שלו

בלדה
נפשי ים רדוד ולבי מלא מלח
אני צועד בסך עם כל הנידונים למוות
ירח חצוי מאיר רק את צד פניי השמאלי
אני לא יכול לראות מעבר להררי החושך שמקיפים אותי

גן עדן
בארץ צנועה עם נוף מקסים
של הרים מוריקים, מלאים מפלים
ואגמים קטנים על מפתן ההרים
שמעתי את הקול זך וטהור

הוא מתפלח מהשיעור ויורד לנחל
את כל חטאיו הוא יכול להטביע בנחל
את דמעותיו על זו שלא ידעה להשיב אהבה
את הבדידות והסבל והבוז שספג

פואמה
היא פילסה את דרכה מתוך המדמנה
אל ביצות הבוץ אשר בגבול הדרומי
הירח היה עין חיוורת והכוכבים היו נקודות
היא לא ידעה את הדרך ומזמן הפסיקה לספור

ארספואטיקה
לוקחים את זה ברצינות, אין דבר יותר טוב לעשות
ראיתי אתכם בסלוגנים יורדים עליי
אתה שם חותמת וממשיך הלאה
נרשמת למלון במה חדשה, קיבלת את הסוויטה

מקבר
באים הספקות כולם
לבושים שחורים כמו כוהנים באגדות
יורים בך מסמרים מ-כל הכיוונים
אתה מקפץ כמו אסקימואי על גחלים

ג'ננה
הרגליים שלו ארוכות יותר מהראש שלו,
והראש שלו מגיע לעננים

צמד שירים
התעוררתי עירום
זה בגלל ש-חם ואין פה מזגן
גירדתי את הביצים,
יותר נכון את שיער הערווה

ביקורת
תנגני לי שיר שמח על אהבה ובדידות
הם גורמים לי להרגיש כמו חרא כל פעם שאני פותח ת'לב
אז אני לא אפתח ת'לב
ואז הם יגידו שאני לא כנה, לא אמיתי...
יוסריאן היה אומר על זה שזה מלכוד 22

מצב
אני מחליף גרביים בכל יום כתום,
ומדליק את המשואה הגדולה בכל הר
משאלות עפות אל האוויר,
אין לאן לברוח

פואמה
אתה נשאר עם כביש ריק מתכלית,
בו אלוהים מביט שותק על ההמולה הקטנה
כולם חושבים כמה טוב לחיות,
אבל רוצחים זה את זה בכל מיני דרכים יצירתיות

אלוהים
אתה תרשום אותי בספר החיים,
או ספר המוות?
מה הם הדברים שלא עשיתי,
ולא ידעתי שלא עשיתי

קובץ שירים
בואי נרקוד ברחובות טובלים טל
תחת ירח מתמוטט
בארץ ללא תושבים
על חורבות סדום העתיקה

בלדה
יש לך יום-יום חג,
בשדרה השביעית אשר במנהטן
אושר גדול צרוף, בלי יכולת לזוז,
בלי יכולת לנשום

סאטירה
גבר, גבר, מה אתה עושה?
"אני מנהל בנק"
ווילי?
אז תפתח לי חשבון אצלך,

צמד שירים
מגיע לך עוגת שוקולד אחרי כל מה שעברת
מגיע לך סוכריות קופצות אחרי כל מה שאכלת
מגיע לך נקטר פירות אחרי כל מה ששתית
מגיע לך יד תומכת אחרי כל הסטירות שקיבלת

ארוטי
לתוך הקצפת מוכנסת בוכנה
בוחשת מיצי תאווה
בעלת המנוע מאוד מרוצה

ארוטי
חמוקייך טובים הם ובריאים לעין
תשבי לי על הפרצוף
עירומה

פואמה
מרים אותי על הידיים, אני בעננים
מדליק מנורות של כוכבים

קינה
השתמשתי במנות הראשונות
ישבתי במיטה כש-כל הכרס שלי מוטלת לפניי
אני אדם מנוון של חיים עירוניים מנוונים
אוכל אוכל מקופסאות שימורים

ארוטי
לא מתבייש לבהות באישה יפה שהולכת ברחוב,
אם זה מפריע לה - שלא תצא מהבית
יש לנו חומרים למכביר על השולחן -
גראס, וודקה, טבק, קפאין וניקוטין

מנקה את הרחוב בכנפיי מעילו
מבקש להיכנס בנימוס לכל חור מצחין
לילה יורד והשקט מתגבר
אלפי מראות פוצעים בו רסיסים

אינטרוספקטיבי
לילה של חורף מתגנב לאט אל ביתי
האיש הוזה בשינה, אני הוזה בצללי לילה
כל יום הוא כמו מאבק, וזה לא צריך להיות ככה
העייפות מגיעה עוד לפני שהיום נגמר

צמד שירים
כי מה אתם רוצים,
את מי אתם מחפשים
זה לא הסיפור שלכם,
אתם רק אורחים

צמד שירים
כי זה העולם שבו אנחנו חיים,
ואלו הידיים שלנו שעושות,
אז בואו נעשה את העולם טוב,
אם לא למעננו, למען ילדינו

הרהור
בחוף אין שום מגדלור,
ושום אור לא מאיר מתוך השחור
אפשר להבין את החיים, כן,
אבל זה לא יביא את האור

אכזבה
אף-אחד לא יושב על הכיסא הזה
פעם ישבה עליו ציפור
אף-אחד לא שמח בשער הזה
פעם שמח בו אדם אהוב

וידוי
הרבה מסמרים מפוזרים על רצפת הסלון שלי
רציתי אותה בגופי פנימה, אבל
היא אמרה שאינני ראוי
זה התשלום שעליי לשלם על ההישרדות שלי

הומור
אתם חבורה של קוסיות!
להרים את הנשק ולשאוג, לשאוג!
תתגייס לצנחנים, יא בן-זונה!
יותר חזק!
תתגייס לצנחנים, יא בן-זונה!
לא - שומעים - אתכם - !

צמד שירים
טלפונים של חצות לארגונים מהפכניים,
מחליפים מספרי טלפון, מסדרים עניינים
וברדיו מוזיקה בלי שדרנים,
מנגנים מוזיקה פופולרית שהייתה פופולרית בשנות התשעים

קובץ שירים
הרבה רולים בשיער, היא מקלפת אצבע
מורידה ומחליפה שיער, מחליפה שפתיים
מעשנת בזווית הפה, ומדברת מתוך הסיגריה
קורעת גרביונים לרכבות, ומציירת על עצמה.

מינימליסטי
אני לא רוצה רופאים שיחתכו בי,
הם הביאו אותי למצב הזה
אני לא רוצה עובדים סוציאליים שיבודדו ויטמטמו אותי,
הם הביאו אותי למצב הזה.

מינימליסטי
את תמיד מסתכלת, מתבוננת בי ומבינה
הימים והלילות אצלי נמרחים, את לא יודעת מה להגיד

טרילוגיה
מתביישים בי,
מתביישים בי כל הזמן
אני לא מתבייש בי.

הרהור
ישר לתוך הלאפה
לא צריך עכשיו טחינה-חומוס-סלט-צ'יפס-חמוצים,
רק בשר, בשר והרבה
אבל פרגיות זה הכי טוב

קובץ שירים
הקיץ שלי שחוח
כמו אדם לוגם מים ממעיין
והלב שלי מרוסק
כמו אלפי טיפות טל

סמים
בניין גבוה מט לנפול
בצד הדרומי של העיר
איפה שהרחובות מלאים זבל
וחדרי המדרגות מלאים סמים קשים

צמד שירים
אני לא מרגיש את כל העולם,
למרות שזה קורה
המעלית עולה ויורדת
לפעמים היא במרתף, לפעמים היא על הגג.

סאטירה
אני לא יכול לאהוב אותך יותר ממה שאני אוהב
אני כל-כך אוהב אותך, שמתחשק למות
אני סוגד ליופייך ולתבונתך ולחכמתך,
ולאופי המעלף שלך ושמחת החיים

סאטירה
אבל מעצר כזה ברוטלי לא ראיתי בחיים שלי!
אולי הגיע לו כשאחז בגופה ומנע ממנה ליפול לתהום...
אבל מעצר כזה ברוטלי לא ראיתי בחיים שלי!
אולי הגיע לו אחרי שבהה במחשוף שלה יותר משלוש שניות...

דיאלוג
הלו? הלו? אני לא שומע
מה רצית להגיד? כן, אכלתי
אני לא משתמש באמצעי מניעה,
כי אני לא מזיין
מה?
אמרתי שאני לא מזיין!

צמד שירים
בחדר שלנו אנחנו מחובקים, בחוץ יורדים גשמים
אנחנו לא ממהרים, אנחנו יודעים, הם יורדים
וגשם ראשון מפלח חלון, ורוח נושבת אדי קור
ישר לנחיריים

אינטרוספקטיבי
הם מסמסים לי מתוך הגוף שאני צריך לקחת כדור,
ואני לוקח את הזמן עד כמה שניתן
לא היה קפה והיו שלושים שעות שינה,
ומה קורה עכשיו, צריך לבקוע מתוך הביצה

אהבה
אבל מה שנראה לי, שזה לא משנה לך,
שלא מפריע לך אם אני לא מגולח או מסופר
כי את מכירה אותי לפני ולפנים,
ואת יודעת שאני יפה(!) אני לא צריך להוכיח את זה

חתיכת בשר בפי החתול. חתיכת בשר מפרפרת שבורת כנפיים.
איש לא יידע להוציא חתיכת בשר מפי החתול,
למרוט את הנוצות ולערוף את הראש.

צמד שירים
תרצי לחבק אותי, ככה ברוך,
ולהגיד לי שהכול יהיה בסדר?
כי מים זורמים לבסוף מוחקים הרים עם השנים
וטוב טיפה ועוד טיפה שהופכת לנחל שהופכת לשיטפון

אני אוהב לחרבן
זו הרגשה נפלאה לדשן את האדמה בצואה
אני מחרבן בכל הזדמנות
לפחות שלוש פעמים ביום

הגות
טלוויזיה מטשטשת את הגבולות
היא גורמת לתת-המודע להאמין שמשהו שהוא אינו אמתי,
הוא אכן אמתי, למרות שהוא לא
ולכן כל המציאות נראית מעוותת בתפיסה של המוח

אכזבה
אמרתי לו כמה העולם מחורבן.
אמרתי לו שאני שונאת את כולם.
אמרתי לו שמתחשק לי לפעמים לרסס אנשים בנשק אוטומטי.
אמרתי לו שאני נגעלת מאנשים.

הרהור
אני רוצה להיות האיש הזה,
שאוכל חביתות בבוקר,
כדי שיצליח להעמיד הרבה זמן וחזק

קובץ שירים
מפלצת, מפלצת יבשושית
מפלצת עצבנית
מפלצת אנוכית
מפלצת גרגרנית...

ילד קטן, ילד מתוק, איך הפכת לכזאת מפלצת?
היית כזה קטן וחמוד, כפית סוכר, מה קרה נהיית כועס?
אני זוכרת בנית ארמונות בחול, עם צריחים והכול
והיית עושה פסלים יפיפיים מלגו

קינה
חיוכים מזויפים נמתחים ברחוב
הסוכרייה המתוקה עד בחילה טובעת בתוך הקצפת
לא נורא, הוא אומר, שקוברים כאן אנשים בחיים,
צרת רבים חצי נחמה, קוברים כאן את כולם

צמד שירים
מסיבת גן עם הרבה גלידה - זה אחלה
גם אני מפריח יונים מהכלובים שלהם אל החופש,
ומקווה שהם יצליחו לשרוד בטבע

קצרצר
הרבה מוזיקה, הרבה ריחוף
בלגן באזורים המדוברים
צריך לשתות מים, צריך לבלוע כדור
משהו לא עומד במקום.

פואמה
זו הסיבה שאני כאן, כשיש אנשים טיפשים בורים ורשעים כמוהו,
צריך להכניס קצת אור לחושך שהם קוברים בו את העולם,
את האנשים והתודעה שלהם
כי יש אנשים רעים, יש

קצרצר
המצב שלך קשה מאוד
אין לחם לשתות
אין מיטה להניח עליה את הראש
נגמרו הקלמנטינות על הקירות.

מקבר
יש ימים של מצב-רוח קיומי,
בהם אני שופע באנרגיה קיומית
מפמפם את הסמים ל-וריד
אוכל כוורות דבורים

קובץ שירים
היא ראתה אותו מוציא לעצמו את המוח, וצחקה
"אני בהיריון" היא אמרה

ג'ננה
מצחיק אותי איך אתה משקר לי כל הזמן,
ואתה חושב שאני לא יודעת
לך מכאן, אני לא צריכה אותך
אתה אפילו לא מנשק כמו שצריך.

אכזבה
מציירת במכחול אותי טובע בים
אבל טוב לה בבית החמים,
כשבריזה נושבת נעימה מהחלון
מאחלת לי כל טוב, אבל כועסת עליי

מצלמה שמצלמת מתחת למים
את הגוף המדהים שלך
בוצע את המים
וחותך בו כמו דג

טרילוגיה
בחדר הירוק שלי,
עם ה-וילונות השחורים,
והפלייסטיישן

הומור
מצלצלים בדלת, מי זה יכול להיות?
אוי, זה מלאך המוות, מה הוא רוצה?
אהלן, מלאך המוות, מה נשמע?
רוצה לשתות קפה?

צמד שירים
מתפתל לכל כיוון שיש לו שמש
מתפלל בבתים אפלים,
חשוכים עד אימה
ולא מרביץ לאף-אחד כי מגיע לו

קצרצר
אני סימנתי אלף חלומות
חיפשתי את דרכי הביתה

לפעמים מהשמיים נשפכים מים
טיפות שזולגות טיפות-טיפות
זה גם מצחיק וגם מפחיד, קצת
זה מרטיב את האף ואת העורף

צמד שירים
אין לך זמן וגם לי אין זמן,
כי אנחנו ככה לא נולדנו בזמן ובמקום הנכון
ואני אומרת דברים שאני לא מתכוונת,
ואני מציגה עצמי בדרכים לא אמתיות

מקום
אז הלכתי למקסיקו
לא שבאמת הלכתי, נסעתי
לא ממש רק נסעתי, יותר נכון טסתי
באווירון

ביקורת
"על כל דבר קטן נעשה לך היפנוזה,
לכסות את כל החולשות
אבל על כל חור קטן במוח וכל טלאי,
תאבד מניסיונך בחיים

הרהור
אני מדבר איתי כאילו זה כבר נגמר,
אבל זה לא נגמר, זה לא רוצה להיגמר
אני אומר זה שטויות, מה זה משנה ככה או ככה,
אבל זה משנה כי קהל הקוראים שונה

מינימליסטי
מרבד של קודש לרגלי היכל הזהב
אם יילקוני, לא אלך לשם
ארגמן זהב בקדושתו של השם
אם יבוזו לי, לא אכבד אותם

גן עדן
עברתי אלפי מיילים של צבע ושפכטל וטיח ואיפור אפילו,
ולא ראיתי קוסית אחת שהסכימה להתלכלך בצבע,
חוץ מהמאמי שלי

הדלת סגורה אני לבדי
הם נסעו רחוק בדרכים מוזרות
גם אני הייתי שם פעם ולא לכולם נמאס
מועדוני טראנס וחומרים מקהי עיניים

קובץ שירים
רזרבות של אנרגיה מתבזבזות סתם
כשאני פותח את הברז, כשאני מוריד מים באסלה
יכולתי להתקלח, אבל אין חשמל
יכולתי להדליק את התנור, אבל אין גז

קינה
ראיתי את הפטמה מצטלצלת למגע יד אצבע עקומה
זקורה ונישאה ומרומה אל-על, מעל לקשת בענן
את אמרת לי, מה את אמרת
את אמרת שאת גדולה, את אמרת שאת יפה,

בלדה
ישבתי על ראש ההר, והרגשתי מגוחך וטיפש
עליתי במאמץ גדול, ביזע, דמעות ודם,
כדי לא למצוא כלום

פואמה
תדבר איתי כשלא יהיה כבר מה להגיד, רק אז תדבר איתי
תדבר איתי כשכולנו נמות, ואפילו לא יזכרו אותנו
תדבר איתי כשהחיים שלנו ייראו כמו זיכרון של חלום רחוק,
תדבר איתי כשכבר נשכח הכול

קובץ שירים
הגשם ירד שוב בעיר הזאת
אני צמאה לאהבה ולזין בין הרגליים שלי
אני מסממת את עצמי בכדורים,
שינה והרבה מוזיקה

געגוע
בן-מלך אני ועיניי פקוחות
כשארצה התפקח בתוך לבך
וכמו דג זהב קטן במלכודת
אשחה לי בתוך צנצנת נשמתך

בלדה
פעם הייתי זקן,
בקושי עמדתי על הרגליים
היה לי שיער פרוע וזקן ענק
כל הילדים היו מביטים בי ברחמים

גיהנום
זה אפשרי,
לקחת את הכעס ולשרוף אותו
זה אפשרי,
לקחת את הכאב ולשרוף אותו

אז גם אם תמרחי את הפנים שלי בליפסטיק אדום
תרוקני לי את הדם ותחברי לי חוטים
לנצח אהיה שיכור מאלוהים

הוא קם בבוקר, רוחץ פנים
מזעיף מבט אל המראה
מביט בעולם דרך פליאה
ויוצא אל המסע

בלדה
שעות ישב מרצ'לו וכתב שירים על המלחמה
ברבות הימים שירים אלו צריכים היו לפאר ניצחון
המלחמה לא תמה, מרצ'לו הלך ודעך
הוא היה משורר, לא לוחם

ג'ננה
המרקים הנמסים שלי עוזבים את הבית
אני מאוד עצוב
אני אתגעגע אליהם וארצה לשתות אותם,
אבל הם לא יהיו

אמונה
ריספקט יור באלי
פוט הוורי דינג ין דה פלייס
דה טיים וויל קום אנד יו בי פריי

קצרצר
הוא מת!
קושלאימאשלו! הוא מת!
הבנזונה מת!
מה לעזאזל אני צריך לעשות עכשיו?!

ביקורת
בן-אדם וגם אדם הוא לא מוצר לשימוש אגואיסטי!
הם מפנקים את חיות המחמד שלהם,
אבל מאמללים ילדים, נשים, גברים וזקנים

מינימליסטי
אני יודע שעמדתי בתור עד שיהיה לך זמן להעביר את הערב איתי
ואם נלך לרקוד אני יודע שתשמחי לבלות את הלילה איתי
ואז נשתה ונעביר את הערב איתי

הרהור
- דג הוא מוצלח?
+ כן. הוא יודע לצלול במים.
- אבל הוא לא יודע לטפס על עץ.

אז דיברת על אהבה
שם אתה אוהב אותה
ושום-דבר אחר לא חשוב
לא פרנסה ולא עבודה ולא אוכל ולא שתייה

קינה
אם אנחנו רוצים, רוצים להיות עצמנו
בסך הכול חיפשנו קצת אהבה,
לא סאדו

וידוי
אני שומעת שירים כל היום וכל הלילה
אני שומעת שירים שכתבו עליי, ששרים עליי
לא כולם חיוביים ומפרגנים, אבל אני אוהבת גם
שמתארים אותי כ-ביצ'ית

ביקורת
לא, אין לי מה לשחק במשחק דפדפן
בטח שלא ב... או... או כותש מוחות אחר
אלה משחקים ממכרים, אבל מאוד מתסכלים,
ושורפים זמן יקר

מחאה
משתין שתן צהוב, שותה הרבה,
וזה סימן שעומד לרדת גשם
שומע מוזיקה של בית-קברות, שותק הרבה,
וזה סימן ש...

בלדה
ואז אתה נשאב אל השמש הלבנה, וככה מנפנף בכנפיים,
והן לבנות וצחורות
אתה עמוק בתוך השמש והשמש עמוק בתוכך,
ואתה לא יכול להתחמק מזה

הרהור
צריך להכניס לראש מה שצריך ורוצים,
ולא זבל ומידע מוטעה
תת-המודע לא יודע שזבל הוא זבל
תת-המודע לא יודע שמידע מוטעה הוא מוטעה

צמד שירים
משכנות הנוודים בתחנת עצירה
ליד רמזור אדום שלא מתחלף
אין לו פסי האטה ולא תמרור עצור
הוא גובה קרבנות רבים במשך כל שנה

דיאלוג
ערבבתי את המשקאות ונתתי לו לשתות
"'שתה, חבר שלי, אתה זקוק למנה הגונה של תמריץ לאגו"
אגו הוא לא דבר חיובי במובן המובן שלו,
הוא אמר ורוקן את הכוס

ואז מילאתי כוס גדולה בשלוש אצבעות ערק,
בחשתי עם מיץ עגבניות, ושתיתי כמעט בשלוק
זה ממש החליק לי בתאבון לגרון

טרילוגיה
תשים לב לשפתיים, ל-מה שהן אומרות
תשים לב לראש, מה הוא חושב,
ב-מה אתה מאכיל אותו
תשים לב לנפש, תן לה קצת אוויר

קובץ שירים
אז אתה אומר - איזה יום נפלא,
הכול מציאות מדומה,
דבר לא קורה, והעולם מדעי,
והדת היא הוראות שימוש

מינימליסטי
משרד החינוך זה לא משרד החינוך,
הוא לא מחנך לדבר
זה משרד ההשכלה.

גיהנום
אתה יודע שאני פלדה מטפטפת מים
לכל אורכה של החרב
שתשסף את גרונך

קינה
אני הייתי מוטציה כל-כך הרבה שנים,
וזה מפחיד פתאום להיות בן-אדם
פתאום השמש מברכת,
והטבע עשיר ומלא חמצן

קובץ שירים
אני מתבונן
אני הירח בשמים
אני צולל, אני מלא תעתועים
אני לא יכול להשתמש בתחנוניי להחזיר אותי

מתבייש בבדידותי שאין לה סוף,
מתבייש בזין הרופס שלי,
מתבייש בריח גופי סיגריות,
מתבייש שבריאותי רופפת פיזית.

תחושתי
הוא קם בבוקר וסגר את כל התריסים
הדליק אור מלאכותי
והתחיל לספור את חטאיו

צמד שירים
הקבצנים יושבים על מחצלות רקומות פרחי-זהב
יין נמזג במסבאות לתוך ספלי נחושת כבדים
הגרונות שרים

אני מרים את הראש מתוך המים
ולא רואה כלום
סרטים לבנים כמו רצועות ניילון
או שובלים של כוכבים שאינם

ארספואטיקה
בחרב של לוחמים
אני חוצב מילים מתוך הסלע
נתזי אותיות פוגעות בעיניי,
אך איני ממצמץ

אינטרוספקטיבי
מתי זה היה ששתקתי למרות שאת צעקת
מתי זה היה כשבכיתי, ואף אחד לא ניגש
מתי זה היה שהשלכתי כוסות זכוכית מבעד לחלון אל הכביש
מתי ספרתי את אבני ה-מדרכת, חיפשתי צבעים בכתמי שמן

בלדה
התאריך נקבע מראש,
אף-אחד לא ידע מתי יבוא העכברוש,
חוץ ממתילדה
אבל היא לא אמרה לאיש, ואיש גם לא שאל

צמד שירים
האוכל היה בסדר, אפילו טעים, זה מתכון סיני סודי
מתכון כל-כך סודי, שנאסר על מי שהכין אותו - לאכול אותו
הוא רק יושב על ספה כפולה, שבור מעייפות אחרי העבודה הקשה על
האוכל,
ושואל - טעים? טעים? ובולע את הרוק שמצטבר בגרונו

מצב
אני לא יודע איך את נראית.
אנחנו מתכתבים, אבל...
אני לא יודע איך את נראית.

דיאלוג
+ מה עושים?

- מתלים מכבסים,
אתה יודע, צריך לנעול את המנעולים,
להתכונן לימים נוראים.

שמש זורחת על חצי הכדור הזה
מחפשים מקום להיות בשקט, להיות ביחד
לעשן את הסיגריות כי לא נגמלים עכשיו
לשתות את הקפה כדי לדרוך על משהו מוצק

רעב ספוג בעיניה השחורות
הוא יישן כבר שתי יממות
השמש עולה ויורדת, עולה ויורדת
העלים של השלכת, העננים הנעים

ארספואטיקה
ים של שברי אותיות מנסות להתגבש ולקבל צורה
על הכאוס הזה אני מנצח בידיים נכות
פה ושם מבליע צעקה שמשתחררת לעיניים ריקות
אבל כמו דספרדו אני מתעקש

טבע
הוא צף על גלים עשויים ערפל
מרחף ביינות להררי החושך
השקט מחריש אוזניים, רק האוויר משמיע קול
הוא טובע בתוך המצולות של האינסוף הגדול

צמד שירים
אין לי כוח להסתכל אחורה
העתיד לא מובן
גם אוויר זה בונוס לנשמה שלי,
ועל כך יש להודות.

הלל
איך אתה בא אליי בדיוק בזמן
אני זוחל על הרצפה, שופך ביצים
במוחי מזדחל שיגעון האלכוהול
צרבת בבטני, עשן בפי

פואמה
זה מחדש לי משהו?
כל הבלה-בלה-בלה הזה?
אם הוא היה יושב על עמוד, הוא היה יודע
אם הוא היה מתנדנד כמו תפוח בשל מצמרת עץ

דיאלוג
- וואו... איזה יום יפה, הציפורים מרקדים, ההרים שרים...
+ אתה מסטול? זה יום אבל!
- על מה אנחנו מתאבלים?
+ נגמרה המטבוחה!

קובץ שירים
נגמר לנו היין, מה עושים?
אולי תתפשטי, אישה
אולי נשאר מעט חלב בשד שלך
אולי תחבקי אותי,

מורבידי
אני נוסע לראות כמה קונצרטים
ולהתמוגג מכינור שיכור
ואישה עצובה ורפה שמחליפה את דפי התווים
ואיש אחד עם חיוך מנצח שאחראי על הכול

נגן לי את השיר האהוב עליי

ג'ננה
עטוף תבלין מר
חיי כישלון אכזר
אני רוצה מלצר
שייעשה לי קשקבל

ג'ננה
הנער חושב שהוא משורר,
הוא חושב שהוא משהו מיוחד,
הוא חושב שהוא ימציא את הגלגל
כבר המציאו את הגלגל, קולומבוס!

בדידות
אני מאבד לאט-לאט תחושת מציאות
מה זו מציאות?

מקבר
אשכול של גברים צעירים תלויים מהצוואר
מעל לשער מגרש הכדורגל
האישה הזקנה עמלת-הכפיים צוחקת
ואוחזת יד ביד ידיה

קובץ שירים
היא התהלכה בחדרים האלו,
וכמעט לא נשאר זיכרון
לא מהאישה שהייתה, לא מהאישה שצחקה,
לא מהאישה שאהבתי באמת אהבה רבה

הרהור
חם, אה? בוא נתקרר
אני אקרר אותך ואתה תקרר אותי
נעשה מקלחת ביחד
אני אעשה לך ביד

אהבה
העולם לקח את תמימותי
אני לא יכול לבטוח באיש יותר
אהבתך הולכת ומתרחקת ממני
אני מרגיש כנוקש על שערי ליבך

מה נשמע בארץ עוץ?
איזה משאלות אפשר לספר
אולי נר ברוח שלא כבה
או טביעת רגל בעפר

בלדה
תזדיין איתי, היא ביקשה בדמעות.
אני מצטער, אני לא יכול, אמרתי וחיבקתי אותה.
למה? היא שאלה.
לא יודע, מיררתי בבכי, אני פשוט לא יכול.

ג'ננה
אני אשלוף אותך מהבית קפה,
ואפשיט אותך מהחליפה היקרה שלך
אני אקח את המחשב בו אתה מעבד סכומי כסף,
ואציב אותך לפני כיור כלים מלוכלכים

דיאלוג
- מצאתי מילה חדשה.

+ איזו?

- נימפומאנייק. מוצא חן בעיניך?

+ זו מילה נימפומאנייקית כזאת.

כעס
ללקק את הגלידה מהגביע.
ללקק את סירופ השוקולד מהעוגה.

וטעיתי בתוך ליבותיהן של
ובמראה האיש תמהה
נופלים-נוזלים כל הקירות
ואת כבר לא אוהבת אותי

קצרצר
האשכנזים עושים ניסויים בבני-אדם.
האשכנזים עושים ניסויים במזרחיים.

כעס
ואמרו אחד לשני כמה אני טיפש שלא הבנתי שעשו עליי ניסויים,
ועכשיו אפשר לטפל יותר טוב בילדים של העשירים האשכנזים,
אחרי שעשו ניסויים במזרחי עני שבא ממשפחה הרוסה

שיר ילדים
המים זורמים במקלחת
מקציפים סבון ועיניים
יורדים גשמים משמיים
לי ולך

ייסורים
הפחדים בלילות חוגגים. כדור מסוים עוזר לי לסלק אותם מעט.
נדמה כאילו לא בדירה שלי אני נמצא,
אלא בבונקר,
וכל רגע עלול האויב לתקוף...

סאטירה
נכון הוא לבד, כבר כולם מדברים על זה שהוא לבד ושאין לו עתיד,
הוא לבד ואין מה לעשות זה נכון מה שהם מדברים.

מחאה
מקיש על המחשבון את המספרים הארורים
כמה נכנס וכמה יצא
אני לא חייב לאלה שום-דבר, אני אומר
מתי בן-אדם יתחיל לעבוד בשביל עצמו

קובץ שירים
באיזה יום בדיוק אתה הולך למות?
באיזה יום אתה הולך להתאהב?
מקשקשים קשקושים ולוקחים פסק-זמן
על-פי הנתונים אתה מסווג כבן-אדם

צמד שירים
והמים יורדים לאט לאט על הפנים
בסוף נשארת במצח מן נקודה קרה
שממנה שואבת הנפש את נקיונה

מצב
אני מרגיש בסדר גמור, תודה ששאלתם
ג'ימי הנדריקס עושה לי את זה היום
איזה יללות של גיטרה, איזו פראות
עושה חשק לעלות על הגג הגבוה ביותר,
ולצעוק, ולרקוד, ולשאוג

ערפילי
מתעסק במים פתוחים ברזיות פתוחות,
אי-שם ליד הסמטה ברחוב,
בו המים שוצפים וכלום לא נשאר,
מהגשם שכבר לא צף, אלא מתמהמה בעגלות רחוקות

פואמה
כל האותיות של המקלדת יוצאים במחול,
כי אין לי מה לכתוב עוד
הם שורקים מסביב לחדר, מסביב לראשי,
כי אין לי מה לכתוב עוד

והאהבות הלכו - ריח שמפו
מקלחות של שרירים-יופי-בריאות
גרונות ניחרים
"אני ואתה נשנה את העולם."

צמד שירים
תרשו לי להציג את עצמי,
אני איש של נימוס וכבוד
אני חולש על אימפריות מפוארות,
לא פיזית, רק אצלכם בראש

בלדה
סיגריה דלוקה בתוך המאפרה,
היא פשוט נעלמה
סיר מרק על כיריים דולקים,
לאן היא הלכה

ארוטי
נעל שלה בעקב גבוה
נראה קצת כמו מגף קטן
עשוי עור שחור ואבזמי מתכת
מונח אצלי על מדף מיוחד

זכרונות
זו ארוחה פשוטה, יש מי שיגיד
זו בכלל לא ארוחה, יש מי שיגיד
בוקר, הבן-אדם התעורר רעב,
התגלח, הסתפר, והכול אגב בעצמו

בלדה
אני אספר לכם עליה
זה קרה מזמן, כשהייתי נער
קשה להאמין שהייתי פעם נער, אה?
אז ככה -

מקבר
אני מתפשט מחתיכות הבשר שהיו לי לכסות על העצמות,
יושב בדממה בחושך בתוך שמיכה,
כשהגשם מכה סביב לבית, ורעמים מתפצחים בשמיים השחורים
האוויר חם ולח, אני ממש יכול להריח אותו, ואפילו לטעום אותו

קצרצר
דיברתי עם נציגת שירות.

צמד שירים
אתה גומר מהר, אני גומר לאט,
אני גומר יותר מהר ממך, אתה הולך לטיפול?
יש לך זין יותר גדול מהשכל שלך, אתה מהמר בגפרורים?
הרבה דיבורים על איך זה צריך להיראות, אבל מה הם יודעים

ג'ננה
עיניים מלוכסנות וחיוך רטוב,
את באת להראות לי מה קורה עכשיו
ריח של גפרית באוויר, עשן מטחי ירי,
את באת למסור לי דרישת שלום

מחאה
נזכור את בועז ארד,
שנרצח בידי עיתונאים תאבי פרסום ותהילה וסקופים ורכילות.
יהי זכרו ברוך.

הרהור
ג'ינג'ית יפהפייה עם מבט שיכול להרוג,
ועצמות לחיים גבוהות
אני לא מכיר אותך, אבל את משדרת קשיחות,
ועובדת בעבודה של גבר

הרהור
זה חכם מאוד, הוא אומר,
ואני אומר שאני לא מבין
אבל אתמול הבנת, הוא אומר,
גם עכשיו אני מבין, אני אומר

אמונה
אשיר לך שיר של בוקר,
למרות שעזבת
איך השמש דוהה כל בוקר מעל קו האופק
וזורקת רסיסים של זהב

סאטירה
אם היא הולכת לנצח, היא הולכת לנצח בגדול
עם רעל בכד, עם להב בנדן,
עם אקדח קטן מאוד שעושה הרבה רעש

ארוטי
צריך להאכיל את הפה
כמו פרה שמנה למרחקים ארוכים
צריך לטפל בו בכפפות של משי,
צריך לטפל בו בידיים חשופות

קובץ שירים
היא מניעה את עריסת העגלה
התינוק מביט בחידה ועוצם עיניו
רוח קלה מפזרת שלכת
שקיעה אדומה-ורודה גדולה בהרים

ג'ננה
אני מסתבך כאן עם כוחות שאיני יודע מי הם.
טיפוסים שנדמה שיש רק בסרטים.
אני גובר על הפחד, אני מסנן את המילים.
יש לי קדחת, ואמצעים לא זהירים.

תגיד, מה קורה עם הבן-אדם הזה?
מה אתה עושה לבד בבית?
אני חושב שהוא לא נורמאלי
הוא לא... אה?

מצב
אני יושב עירום בסלון, מת מקור,
חושב על מצבים סאדו-מזוכיסטים,
מסתכל על הקעקוע שלי,
מעשן סיגריות מגעילות

מצב
מבצעים בי מעשים מגונים
זה לא יפה, אני בוכה
אני רוצה הביתה לאימא ואבא
לא רוצה סקס, לא רוצה סאדו

מעשן ברכות את הצער באישונייך
עינייך מלאות בכאב ובכי
אני יודע איך את מרגישה, הייתי שם
משהו נשבר בתוכך ועולמך מתמוטט

אהבה
הייתי בבית לבד, האזנתי למוזיקה
ואז שמעתי דפיקות עדינות בדלת
הן התמזגו עם השיר מהרדיו
לא הייתי בטוח - דלת או רדיו זה

מקבר
יש לו רובה על הכתף,
הווו... הו
הוא רוצה לטבוח בכל אשר ייראה,
הווו... הו

כעס
יונק עשן לריאות מ-ציץ המוות
מעשן אותך
עד שהמוות ימלא אותי

ג'ננה
יש לי כדור כזה שעושה הוו
וכדור כזה שעושה צוויץ
יש לי עט שעושה בלה-בלה
ומקלדת שעושה בלו-בלו-בלו-טבעתי

הרהור
גם אנשים כמוני מפחיתים מערך עצמם,
כשהם יוצאים לצוד שועלים ובעצם לצלוב את עצמם
אני עומד לפני המהדורה הגדולה של החיים
הכול הכניסו בי כל החיים, לא דברים שלי

הרהור
נדמה שהערב ירד, אבל זה לא כך
הוא עלה למרחבים החשוכים של הנפש
באזורים בהם מלקטים דבש ליום המחר
באזורים בהם נכסים הם רוחניים

קובץ שירים
הוא נשאר לישון אצלה, היא מעשנת סיגריה
רגליה החשופות מתוחות אל השולחן הנמוך
הוא יגמור את מה שנשאר בשינה
היא תאכל איזו עגבנייה בתוך לחם

אמונה
הוא מגיע במהרה, אין לו זמן לכלום
בירה ביד אחת וג'וינט ביד השנייה
"את אוהבת אותי, מותק?" הוא שואל
"כולם אוהבים אותי, מותק," הוא אומר

הדלת מסתובבת כמו סביבון
עץ נחבט במשקוף מכה בעץ
אני לוקח את עצמי
אני לוקח את עצמי ללא הבגדים

לא כתבתי שנים איך היא באה לביקור
שיער סגול, אף אדום, ליפסטיק כתום, עגילים ירוקים זוהרים
אמרתי לה את האמת, אמרתי לה שרציתי אותה
תתפשט תיכף ומיד, אמרה, אך את היצרים שמור לעצמך

פואמה
עברתי הרבה בשביל לא לעבור כלום
זה מצב קצת מביש, אני מבין את מי שמתבייש
להכניס את החוט לחור של המחט,
למצוא מחט בערימת שחת,

איך תבקש ממני, ומוחי הרוס
כמו עקשן מרים ראש ואין לאן לראות
והסלע הזה מתפורר, הוא קולט רוחות ומים וחום
היסודות חורקים מתחת לרגליים

צמד שירים
העיקר שהכול זמין ומהיר ליד המושטת למקלט,
והרוח לא זמינה למטרות רווח נפשי
או אישי, או כספי, או רווחי
ווואו... איזה נוד אני עומד לעשות פה...

צמד שירים
לחלומות שלי
יש טעם של פתיתי שלג
מתוקים
הם נמסים על בלוטות הטעם

צמד שירים
וכמה שאת מסתחררת
מניפה דגלים ריקים
מרווה ממני את צימאונך
מבעירה בי רגשות

אהבה
טבעת עם כסף וזהב מעטרת את אצבעך
כסף כדי שתזכרי מאיפה באת,
זהב כדי שתזכרי לאן את הולכת

תחושתי
מקשקשים קשקושים בלי קשר
"מצחיק איך כמעט דרסו אותך היום"
רגע לחלום אותה מתרגזת עליך
רגע לחלום שהמכולת נפתחת בשתיים בלילה

ג'ננה
אנשים זה לא כמו פעם
פעם אנשים חלקו אתך כריך
היום אנשים יושבים בבית קפה עם סיגריה בפומית,
שותים קפוצ'ינו וחולמים להיות אל פאצ'ינו

כל הבוקר שלך נראה כמו הפצצה גרעינית
את הולכת לחרבן לך את החיים?
כל בוקר אני קם ויש שמיים
מה את עושה כשהיקום קורס?

בלדה
קניתי סוכר חום במכולת
מכולת שכונתית קטנה,
עם מדפים נמוכים
היה שם לחם לבן ולחם שחור

גיהנום
יש ילדה, היא בוכה, כי נפלה לה הסוכרייה
סוכרייה אדומה על מקל, עכשיו היא מלאה חול ולכלוך
אימא אמרה שזה פיכסה, וזה לא אוכלים
היא מאוד רצתה את הסוכרייה

קובץ שירים
לתת למעשה אהבה מצעים נקיים, רכים ריחניים
הוא נותן ביטחון ואני נותנת סדר
תמיד יפה, תמיד רכה
סכינים במקום עם להבים למטה

פואמה
בבוקר זה עבר לי, אבל לא בדיוק,
רק בערך
אחרי הכול הייתי צריך לעדור את הגינה
לצאת בקור הזה כדי לעדור גינה קפואה,

אינטרוספקטיבי
אף-אחד לא מכיר אותי כמוני
גם אני לא מכיר אותי
רק אני מכיר אותי, ואף-אחד מלבדי
אין אני

מקבר
אני מאוהב בסוס מת
אין לו בעיות למרות שהתולעים אוכלים אותו,
והגוף שלו מוטל בשמש בבור, משחיר ומצטמק

קינה
אין אוויר ואין נשימה, הצפת מידע
הלכתי היום אל מחוץ לבית,
לא יכולתי להישאר בחוץ יותר מסיגריה אחת
היה נעים אבל משעמם, מה הם עשו לנוף

מינימליסטי
אישה עם אצבעות של זהב
טועמת סושי מהדוכן המקומי
מחליפה חיוך עם המוכר,
עם מי שעשה את הסושי

צמד שירים
עומדת בגשם עירומה וקר לה,
ומישהו עוטף אותה בשמיכה
היא שואפת גבוה ומנקבת חורים ברקיע,
אבל כפות רגליה על האדמה

תחושתי
כשאני עייף מדי לכתוב לך
את מה שעשיתי כשקמתי
ולא היית לידי, ואני לא לידך
והשמש הייתה במרום השמיים

יין
גם שיכורים מנגנים, כשהם מנגנים
אתה מוריד בזוקה ג'ו ומרגיש בסטלה
פורטת עם האצבעות הארוכות שלך על הגיטרה החשמלית
אתה מרגיש את המוזיקה פורצת כמו מזרקת יין

כעס
מוחמאת לוקחת העלמה את הסוכרייה, ומכניסה לפה
למחרת היא תהיה מאושפזת באגף סגור בבית חולים לחולי נפש

צמד שירים
הכול איבד את הצורה שלו, אני יודע
זה כואב? קצת
אבל מה אפשר לעשות שלדברים כבר אין משמעות
ואני מכרסם עוגיות כמו עוגיפלצת, וזה כל מה שיש לי בחיים

יש משמעות לכל דבר שנאמר
אני לא יודע אותה
יש דם חי מתחת למיטה שלי
הוא לא כל-כך מוכר לי

אני עייפה, עייפה, תביט לי בעיניים
תסתכל טוב-טוב, מה אתה רואה
איזו מן סימפוניה ארורה זאת
איזה מן ריקוד

בדידות
כאילו איך אתה מרגיש באמת
אני רואה אותך, אבל איפה אתה
הדלתות נסגרות תמיד עליי
לא מנתקים מגע בגלל סיבה קטנונית

צמד שירים
התעוררתי הבוקר עם מצב רוח לעוד
מילה לא באה אל שפתיי שנתיים, כי אין מי שישמע
אמרו לי שאני טוב במשהו, אבל לא אמרו ב-מה
אולי אני ארנב שלכת שעדיין מחפש נחמה

פואמה
אסור לי לבלף על דברים שלא ניתן
יש חוקים אסורים בכרכי הספרים
ערוגות של בשמים בלי חלקות של פרחים
זרמים חשמליים תת-קרקעיים

איברים חיים בתוך הצלחת שלי
סיגריות חיות מתפתלות בתוך פי
אני משייף את הנחשים
מנקז רעל לכוסות גבוהות

דיאלוג
הלו, הלו, שמוליק,
כבר יצאת מהמקלחת?
"לא, גברת מלכה,
אני עדיין מתקלח"

מצב
בבוקר משתנים לה הפנים
פרח ירח נלהב הופך לשלולית
בבוקר אני מציע לה להתקלח כדי שתלבלב לכבודי
אבל היא מעדיפה להיכנס לקופסת שימורים

רומנטיקה
אני שומע את הרדיו נאנח בקולו של השדרן העייף
מאזינים מבקשים שירים שפוכים ומשתכשכים
הם פולטים לטלפון את השיר שביקשו קודם מעורך השידור
והקריין מהנהן -שיר יפה, יפה,- ומנגן אותו בעצלתיים

קובץ שירים
"אתה הולך לכתוב???" הוא צחק מלוא גרונו,
"הוא הולך לכתוב, הוא חושב שהוא סופר!"
-מה מצחיק?-
"אתה לא יכול לכתוב, אתה משוגע, משוגעים לא כותבים!"

גורל
היה לו מחשב, יותר נכון מחשבון, בו הוא חישב את סיכויי הנשמות
לשרוד בעולם הזה.
את כל הנשמות הוא הצליח לחשב מה יהיה איתם בעתיד,
חוץ מנשמה אחת - הנשמה של כלבי אשמורת.

צמד שירים
ברוך הבא לפני ההולך לגיהינום ובחזרה
דרך ארוכה מצפה למי שירצה לעמוד בשער
דרך היהלומים לא נקייה מאבנים חדות
ועד כמה ארמונות החול יחזיקו

קובץ שירים
מגולחת מ-כל הצדדים,
עם עור חלק רך
נראית כמו דמות מצוירת יפנית
יופי כזה מתוק ורך אצל שחקנית פורנו לא ראיתי עד עכשיו.

צמד שירים
אז אני הולך למטבח ומבשל לי ספגטי
אוכל אותו (את הספגטי) בחמדה, לא משאיר ספגטון קטן
מביט אל ענני הבוקר מתאספים על ההרים,
גשם עומד לרדת, אולי זה סימן למשהו.

הרהור
ראיתי נחש, בטלוויזיה
נחש נקבה, נחשה,
שהייתה בהיריון עם איזה 17 נחשים עוברים
וכשהיא הייתה בהיריון

שתפתח את הדלת ונראה אור
חומות של שתיקה
מה קרה, מה נהיה
איפה מה שהיה

הרהור
כמו זה מתגלגל כמו כדור-הארץ,
אם כדור הארץ בכלל קיים
אם זה גובר על כל חוקי הטבע,
ומה הם חוקי הטבע

פואמה
אני לא מנקה את החרא מהשירותים,
ולא את טביעות הרגליים בבוץ השחור
אני לא שוטף כלים,
ולא מסבן אפילו את הזין שלי

ג'ננה
תביני, לא רציתי לפגוע בך, שרמוטה,
את פשוט טובה מדי כדי להיות נעל הבית שלי, מכשפה,
זונה כמוך צריכה לעבוד בעבודה נעלה של שוטפת גופות,
את מבינה שאת צרה צרורה בעולם מלא מחראות

קובץ שירים
מטריקס היה ילד קטן שניגן על מנדולינה
והפך לאייקון עולמי על גיטרה
במסרים חתרניים אנטי-שמרניים, אנטי-קפיטליסטיים
הוא עדיין מנגן על גיטרה

בלדה
היה איש אחד אילם גבוה ודק
כל ערב לפני הלילה היה מדליק פנסים
זה היה לפני שהיה חשמל
הוא היה מדליק את הפנסים ברחוב על בלוני גז,

דיאלוג
מתחזק מעמדו של קליפה בחברה
צריך למוטט את ביטחונו העצמי
"איך נעשה את זה, אורגן?

קובץ שירים
סתם טפטפת מטפטפת על לבי המדמם בתחמושת
של ילדים רעבים בלי אוכל שרבים על עלה שלכת, ומנצחים
את רעב השמיים מאור השמש, שבאש עולה
והם מנצלים את אור הבוקר כדי להרקיד את הלב ולהאכיל את העיניים

ביקורת
אני ישן שנת מלאכים,
כשהשדים המפלצות בי נוגסים
אני לא שולף חרבות... עדיין
פשוט תוהה לאיזה עומקים של פיגור הם יגיעו

פארודיה
רציתי אותך במיטה,
אבל את היית צנועה,
ולא הסכמת שאעשה לך טובה

הלכתי לאיבוד
אפשר לכתוב את סיפור חיי
כשאני עומד בלב רחוב
ולבי טובע בתוך הגוף
לעכל ולהקיא אותו עם כל תסכוליי

פואמה
דווקא זו הייתה מילה טובה
יש הרבה מילים בעולם בכל מיני שפות, אבל זו הייתה מילה טובה
חבל שהיא הפכה לת.נ.צ.ב.ה
המילה הרגישה טוב באותו ערב, היא החליטה להסתובב בחוץ

סמים
הזרמים היו חזקים והשמש נשפכה כדם
לא ראיתי בעיניים את מה שהייתי אמור בינתיים
"איבוד שכל ארוך טווח," - הוא הכתיב לעכביש,
ואז חייך ואמר - "אני חושב שזה יהיה להיט,"

הוא זורם לכל קצוות הקשת
של השמש בענן
של העוגן בספינה שמצאה נמל
של העישון המאסיבי הזה

קובץ שירים
אני רעב לסמרטוטים בתוך הפה
כנראה שזו האמת, כי כתבתי את זה
אבל מה יגידו השכנים,
כשסגנון השירה ישתנה.

הרעבה עצמית מינית
אהבה מורעבת פראית
מצולקת, מושפלת עד עפר
מדליקה נרות נשמה בבתי-מקדש גדולים

בלדה
היה לו סלוטייפ, יש כאלה שקוראים לו מסקינטייפ, מתחת לסנטר
הוא אמר שהסלוטייפ שומר שלא ייפול לו הסנטר
רק הילדים והתימהונים האמינו לו, וגם זה בחשד
אני קצת האמנתי לו, כי אני תימהוני

הלל
בוקר טוב סניורה, או שמה ערב טוב
התקלקל לי הקלקול בתוך הקלקולון על המדף
זה שטויות במיץ עגבניות, ודווקא אני אוהב מיץ עגבניות,
כי זה נראה כמו דם, ואני ערפד :)
אבל הגענו עד הלום, למרות כל המכשולים, ואנחנו שמחים

הגות
מבשלים ספגטי במים עם שמן
קצת שמן כדי שהספגטי לא יידבק
מטגנים בצל
בשמן

וידוי
לוקחת את הלב שלי ועושה ממנו מיץ עגבניות
זה בסדר, אני כבר רגיל,
זה עדיף על שתעשי מהלב של עצמך מיץ עגבניות
את מדברת איתי את כל החרא בחיים שלך,
ואני סופג

יחסים
הוא מתקלח במים רותחים, וטוב לו טוב,
לא טוב לי לא, כי אני בתחתונים
והוא שופך את הזרם על גופו החטוב,
וכולי נרטב מבפנים, הופך לספוג של תשוקה

ג'ננה
ספידי גונזלס רץ איתי
ספידי גונזלס רץ בשבילי
הוא יביא לי את ספידה גונזלס
הם יעשו ספידונים גונזלסים

מצב
מעניין מה משה רבנו היה חושב על זה
הוא לא ענה,
הוא שקע למן התכנסות כזאת מהורהרת
אני נתתי לו לישון

קובץ שירים
או כמו
ספסל רחוב מלא שלג
זה כמו בור באמצע הכביש
או תמרור לא נכון במקום לא נכון

הגות
כמו ספרים דחוסים בחור בעליית גג
דחוסים טוב-טוב בלי סדר או נושא,
העיקר שיהיה כמה שיותר מקום לדחוף ספרים לחור

הומור
זה היה לחץ בתעלת האוזן או באוזן התיכונה,
שהשפיע על איכות השמיעה,
ופתאום הורגש "פוק" באוזן כשקילפתי עטיפה של גבינה משולשת,
ופתאום כמו עולם השמיעה נפתח

קצרצר
אני חושב שיש יותר מדי סקס בחברה שלנו
סקס הוא דבר חשוב וצורך חיוני,
כמו כל צרכי הגוף,
אבל הוא לא נשגב יותר מיופי השקיעה

וידוי
אחת הביטה בי בסקרנות ובתשוקה
רציתי לכתוב חיבה, אבל זו הייתה תשוקה,
למה לעדן את המילים
הקוסית הזאת רצתה לזיין אותי!

בלדה
היא מתפתלת וגונחת וקוראת בשמי,
בזמן שהיא בוחשת ביערת הדבש שלה.
"תגידי," אני שואל אותה, "למה את מאוננת כשאני פה?"
"הו, לו הוא היה פה, והיה חודר אליי..." היא מתמוגגת.

דיאלוג
הוא שטף את הסבון
למה אתה שוטף את הסבון?
שיהיה נקי.
תנסה לשפשף עם הסבון את הזין.

זכרונות
פעם כשהיו בתי קולנוע, הייתי הולך לקולנוע
טלוויזיה לא הייתה טלוויזיה, ואינטרנט לא היה
הלכתי והיה איזה סרט עם בראד פיט,
משהו שהוא הרקולס או אכילס, בתקופה של חרבות ומלחמות

קצרצר
ויטמין B17 שנמצא בתוך גוגואים,
מרפא סרטן.

פשוט לא רוצים שתדעו.

שני ילדים ליד המזח
רוח נעה בעצלתיים
איש גדול עולה בחכה
מבטיח להם נקמה איומה

גן עדן
בוקר טוב לפרח שפורח בסתיו
בוקר טוב לארץ לעולם-לא ולפריחת החצב
בוקר טוב שהתעוררנו, ואנחנו חיים,
איך זה ייתכן

והם הסתכלו עליי כאילו לא ראו בן-אנוש מעולם
הם חיכו שאני אשמיע קול, ואני צחקתי
הם שאלו אם אני מסוגל לקטוף ירח, ואמרתי שלא
אולי אתה יכול לעוף, הם שאלו

בלדה
עמדה ליד החלון בחדרה ושתתה קפה רותח.
היא לא ידעה, לא ידעה,
שגבר חרמן שהיא סתם פנטזיה בשבילו
עומד ליד החלון שלו בחושך ומביט בה.

ג'ננה
הוא דוקר עצמו בבטן
למה אתה דוקר עצמך בבטן?
זה לא יפה.

אבא קם, אימא יושבת
אבא מקפיץ פנקייק, אימא מקנחת ת'אף
אבא צובע את החדר, אימא מנגבת את הרצפה
המדרגות בחדר המדרגות שורקות נעימה נעימה מאוד

כאב
עבדי המין הלוטמנים היו קרבן של יצר המין של נשות מורן
הם עבדו בפרך כדי לספק את יצר המין של נשות מורן, שלא ידע שובע
לעולם
רבים מהם קיפחו את חייהם במשטר העריצות המיני של נשות מורן

צמד שירים
- עבר הרבה זמן מאז שהשמש שקעה,
ועוד מעט היא תשקע שוב
מה היית רוצה לעשות לפני שנשתגע?

ג'ננה
אז נגמר הזמן לעוד משאלת מוות אחת ודי
אפשר לגמור בשיר מזמור
זה לא שהקיר הוא ממש קיר,
הוא יותר כמו מראה אטומה

ג'ננה
עגבניות ירוקות מטוגנות
זה טוב לנו, לכולנו, לכל בשר ודם
כשאין מה לאכול, אין לחם, אין גבינה,
אוכלים עגבניות ירוקות מטוגנות

ג'ננה
עגבניות ירוקות לא קונים בשוק!
אתם לא מבינים!
בשוק קונים עגבניות אדומות!
זה אלמנטרי!

סוריאליזם
העגבנייה לא רצתה שיאכלו אותה תנינים אדישים
אם כבר לאכול אותה, אז אנשים תאוותניים
לא יצורים גדולים כמו לטאות ענק,
שלא אכפת להם בכלל מהעגבנייה האכילה

אינטרוספקטיבי
כן, אני חולה, ואני אפילו משוגע ומטורף
אולי, אבל מה זה משנה,
וכמו שכתב מישהו - לא צריך לדפוק את מי שכבר נדפק,
אה?

אלוהים
לגמתי משקה עגבניות
בדמות עגבנייה עסיסית מלאה עסיס
חציתי אותה לשניים ובזקתי מלח

ג'ננה
אני יכול לנגב חומוס בחומוסייה ליד דלפק המסטיקים
או להקפיץ באוויר כמה ערמונים וחרובים
ללטף בלשוני שקדים ירוקים
ולפצח עד הלשד הרך

כעס
משקרים לך בפרסומות,
נותנים לך במדיה "עצות" ש-רק להם מועילות,
זה עולם של עגל הזהב,
זה עולם של זונה

דיאלוג
הזדיינת אתו?!
"כן!"
למה עשית את זה?
"כי כיף אתו!"

יחסים
אני רואה עננים יורדים נמוך על העיר
אתה עוצם עיניים כי יש לך בעיות בראש
הרדיו מנגן את אותו השיר כבר שנה
אני מכינה גם לך ארוחה

קובץ שירים
הבוקר נמלא באור מסנוור
כמו יד ענקים ששורפת חלומות
לא טוב להיות יותר מדי מעשיים,
אולי אכתוב סיפור, אולי שיר

קובץ שירים
איך תגיעי לי עד לכאן
כשאני תלוי על סולם
והמרחבים מכים באישונים
ולילה יורד עליי והשמיים מוארים

טרילוגיה
איפה את אהובתי? למי את מחכה?
תחזיקי את המעקה, את עומדת ליפול

מחאה
ברוכים הבאים לעולם,
כאן לא מלקקים דבש
יש ימים יפים ויש ימים רעים,
לפעמים מאבדים את התחתונים, ולפעמים את הפנים

מחאה
ברוכים הבאים לעולם,
כאן לא מלקקים דבש
יש ימים יפים ויש ימים רעים,
לפעמים מאבדים את התחתונים, ולפעמים את הפנים

קצרצר
עובדים סוציאליים הם אנשים מאוד רעים,
אל תתעסקו איתם.

דיאלוג
"שלום, אני עובד סוציאלי,"
- שלום, עובד סוציאלי!
"שלום,"
- אנחנו אוהבים אותך, עובד סוציאלי!

קצרצר
- הלו, עובדת סוציאלית, רוצה זיון?
"כבר זיינו אותי בבית."
- אה. סליחה.

בדידות
המשמעות ניטלה מן העולם כשעשית ממני בבואה והלכת
ישבתי שעות ועדיין לא הבנתי למה הכול מתקלקל לבסוף
הלכתי כמו איש זקן על מקל וראיתי ילדים גאים-גאים
המבוגרים ממני מרחמים עליי, אני לא יודע אם בצדק

הרהור
אני רק עובר כאן,
אני לא מכאן
ראו אותי אנשים, שאלו מי זה
אני לא עניתי להם

סוריאליזם
חביתה משלוש ביצים... של שור
קרטון חלב... של היפופוטם
לחם עשוי זרעי חרדל...
לא! זה לא נאה ולא יאה!

אינטרוספקטיבי
יש לי עוגיית שוקולד עם פצפוצי שוקולד
בציפוי שוקולד
ובתוכה קרם שוקולד

תחושתי
הדלת סגורה נעולה על מאה וחמישה בריחים,
ואין מפלצות שאורבות ברחובות החשוכים,
עם פיות גדולים כמו עוגיפלצת,
וריח של ביוב שיוצא להם מהפה

צמד שירים
באוויר יש ריח של גפרית או אבק שריפה או גז,
וזה כבר כמה ימים
אני מתחנן לטיפת נחמה לנפשי הדואבת
ממתין לאיש שיבוא ויציל אותי מעצמי

פואמה
עוד אני יושב בין כתלים קרועים
מחפש בספר את ילדותי
רוח זורמת אל בין כתלי ביתי
אורות צהובים מהבהבים בי

מקבר
נישק את רגליה
מצץ את החיידקים מהציפורניים שלה

מה רצתה העלמה כשטחנה את אהובה
מה רצתה, מה ניסתה, ל-מה נמשכה
אולי לשפתיו האדומות מלאות כמו שושן צחור
אולי לשיערו השחור כעורב או לריחו

מקבר
אימא שלך הייתה אלכוהוליסטית לפני ששפכה לעצמה את המוח
השאירה תיקיית שירים עם כיסופים לאדם זר
מצאת אותו בבית העלמין באחת החלקות
לא מלאו לו 18.

הגות
מה עושה איש מסכן על הגשר בחצות
אולי הוא מתכוון לקפוץ
חיש מהר הציל אותו ממוות וודאי
כי אני גיבור העל של העיר הזאת

אמונה
עוד מעט תזרח השמש ואני אראה אור יום
במניפות קרני-השמש יש לי על מה לחלום
ארץ זו לא נודעת, ואי-אפשר להכיל את כולה
יושבים בנקודה, נודדים מאחת לשנייה

ביקורת
אני חיילת בודדת בודדה מאוד
אתמול התאבדתי
אני גר על הבניין הגבוה ביותר בת"א
אני רואה את הלבן של העיניים שלכם

אהבה
קשה יש רק ב-חלה, וגם אותה אוכלים,
עם דגים חריפים, בצל וצנון
אני שכחתי שאת לא מדברת איתי,
כי שלחתי לך מכתב

פואמה
אני עומד על הר קפוא בסוף העולם,
הכול מסביבי שממת קרח
אין לי מגלשה להתגלש עליה למטה
אין לי אמצעי לרדת מההר שלם

הגות
היא חושבת שהיא חכמה, אה?
ואולי היא באמת חכמה, אז מה?
השאלה לאן היא מנווטת את השכל שלה

טרילוגיה
משמחים אותי עם בלונים,
וכל מיני סרטים צבעוניים,
וקונפטי, ועפיפונים
ויש להם כדורים פורחים

גיהנום
אז מה, היא יושבת
שם על הדרגש, כולה עצב
מלכלכת את הסדינים בדמעות יובש
מטפטפת דם על האריחים בכאבי תופת

סונטה
מתפלא אנוכי לאן הלכתי,
ומדוע צריכה להיות קשה יותר הדרך חזרה
מהמבוכים בהם הסתבכתי,
מעין הסערה

צמד שירים
זיגי צף על עליונים ותחתונים
והמים קורעים את המיתרים
זו שאלה גבוהה שבוודאי נפתרה
כשהגולה מסתחררת במרחק כחולה-ירוקה

הגות
הגעתי למסקנה שאין דבר כזה עולם גשמי,
זו המצאה שלנו ביחס אלינו
כי בעצם העולם הזה מדומה,
כלומר כמו מציאות מדומה