|
כלנית גירשטל נולדה בתחילת שנות התשעים לזוג עולים
חדשים. פגשה את השפה העברית לראשונה בגיל חמש ומאז
לא מפסיקה לדבר(בה). מתרגמת מילים לכתיבה מגיל 14.
היא מוצאת נחמה בין הדפים המתערבבים בהנאה עם דיו,
ובמילים המוצאות את דרכן למשפטים.
בזמנה הפנוי אוהבת לעמוד על הראש(של אנשים אחרים)
ולמצוא חמץ בפינות של מאפיות.
היא מאמינה בגדולתו של האיקס ובשנינתו של הואי.
רסיסים של השתלטות מוחית
דורשת.
חושקת.
ולא עוזבת במנוחה.
|
חום נוטף על הקירות
מקלף צבע לאט
|
לילות ללא שינה
מלאים כאב וסלידה
מהעולם שבא
בבוקר.
|
גאלי גאלי אותי מייסוריי
גאלי אותי מידייך הגדולות
גאלי אותי מריחך, מדיבוריך, מחפצייך
|
גברת עם סלים,
גברת עם סלים!
מכריז הנהג
|
שלושתנו יושבות בלילות.
מדפדפות בספרים
בוחנות תרגילים
מחברות הגיגים
|
מסתכלת במראה
לא רואה אותי
|
זכרונות מעורפלים,
כאילו חלום.
|
אני מתחילה לאכול.
אוזניים
עיניים
ריאות.
|
הוא מוביל בין שבילים ארוכים, יערות מסוכנים
אני נינוחה. לא מפחדת מהמציאות
של הדימיון.
|
נעליי מצוחצחות להפליא,
מצוחצחות עד חורים.
מתפלאת אני ממראה נעליי המצוחצחות להפליא.
והנה אתה בא,
|
אין אוויר לנשימה בלי גשם
הוא מסתנן בארובות הבתים
מגיע לשדות שהיו פעם פרחים
|
רוחות מכל עבר,
נושבות בחוזקה.
|
אבל
אני רוצה
שינעלו שפתיי
|
במערבולת של צבעים
בוחשת לי שתיקה
|
אל הארכיון האישי (11 יצירות מאורכבות)
|
|
בלופ
בלופ
בלופ
בלופ
בלופ
אז מאיפה בעצם
שותה הדג?
דגן? |
|
