[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








קייט שנטי

"חיה בתוך בועה
רואה מציאות שונה
את כל הכאב הוצאתי החוצה
וגם רגשות
כי הם פוגעות בי
ועכשיו יש לי חיים
כמו של כולם
הרייקנות"

הדףיוצר מוקדש לזכר אבא שלי בהמון אהבה




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ניסיון לסיפור קצר שבא מתוך הלב
משהו אמיתי שהרגשתי שאני חלק ממנו

אז באמת, יכול להיות שאני מגזימה אבל כשראיתי אותה יושבת שם
היא הייתה כל-כך שקטה והעיניים שלה זזו בכזאת איטיות שלרגע
אפשר לחשוב שלא איכפת לה מכלום, אבל כשיורדים לכיוון השפתיים
שלה אפשר להבין שזה לא זה, זה פשוט כאב. השתיקה שלה הייתה
שונה, כזאתי שאתה גם לא י


לרשימת יצירות השירה החדשות
איזה באסה שאני לא יכול
להיות
כמו כולם
איזה באסה שרוצה קצת
לעוף
אבל
טובע בים

נידמה לי שיותר אני לא יהיה.
בן-אדם בדיוק כמו שהייתי רוצה.
מטרות שהצבתי לי עם החיים.
דיכאו אותי הורידו לי דמעות על פנים.

אז בנתיים לא התמלאתי לגמרי
והפעם אני בכלל לא מצפה
מול מראות מהאתמול אני מנסה להתיפייף
אומנם כולם חבריי אבל אף אחד לא בא.

במקום אפל שוכן ליבי.
כל פעימת יתר שלו.
בסופו של דבר פוגעת בי.

כי גם בך יש ילד קטן.
שכשרע לו הוא בוכה.
כשנימאס לו הוא נירדם.
כשטוב לו כולם יודעים את-זה.
וכשמשהו לא ברור כל-כך מתקרב הוא מפחד.
ולרוב בורח.
אז במקום לכעוס, תבין.
במקום להאשים, תוותר.
גם לעצמך גם לאחרים.
במקום לשנוא תזכור שפשוט יש אנשים שונים.

הם רוצים למכור את הירח.
ליישב עליו בני-אדם.
ובכסף הזה הם מקווים לקנות את העולם.

מטרת הסבל שלך הייתה ומטרת הסבל שלך תמיד תיהיה
סביבה מטפחת לאותם יצורים שלא יסבלו אף פעם.

ונוס למה את בוכה?
הרי את כל-כך יפה.
ככה הם אומרים לה.

ביום גשום
קרה לי
מה שרק לי יכול לקרות

חרא.
אני מרגיש חרא.

אדם נפגע מרסיס ספוג בעצב

כל סיר מצא לו מיכסה
ואני ממשיכה לכתוב שירי אהבה
כי לא מצאתי מישהו
שנועד להיות איתי
ולא ניראה לי שיש דבר כזה

כשארה בראשי
כבר לא אשאר לבדי
אשרוף את ליבי
את אהבתי
אשכח את עכזבותיי
אותכם חבריי
אתם תיבכו יום אחד
ותשכחו מחיי

ולך תסביר לאנשים
לך תסביר לעצמך
הרגע שכל-כך פחדת ממנו
בא
ואני רואה אותו
ובכל פעם הוא מתרחק יותר
וכשהוא מתרחק
אני מרגישה את הכאב בא

אני לא כל-כך סובלת
אבל כשאני סובלת זה כל-כך
אני פשוט לא מוצאת ת'דרך
בין אם כן או לא אצמח

כל-כך רע.
כל-כך שרע לי.
כל-כך כואב.
הכאב הזה העצב שבי.

קבוצה קטנה של חברים.
מדיי פעם נפגשים.
משחקים קלפים.
מעלים זכרונות עבר.
מדברים על הילדים.
הנכדים.
פעם בשנה הם הולכים לבקר.
חבר אחר שכבר לא איתם.
כמה קלפים פחות לחלק.
כמה זכרונות שכבר לא ישמעו.
רק נפגשים פעם בשנה.
עם הילדים שלו. הנכדים.

ופתאום.
כולם הצטערו.
כן זה שיר עצוב.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ככל שאנחנו גדלים
אנחנו חושבים על הדברים היותר קטנים
מרגישים משמעויות יותר כבדות
לומדים על העצב
דרך הרגשות.

ואני לא מוצאת את היציאה מהמבוך כניראה עוד ילד קטן החליט
שהדף הזה בחוברת לא מעניין אותו ועבר לשעשועון אחר

תודה שהשפלתם אותי
תודה על כל המחמאות




מי גנב לי
סלוגן?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!








זאת שאהבה את
התל-אביבי
מפרסמת את
ה"אני מאשימה"
שלה. הוצאת
זשא"ה


תרומה לבמה





יוצר מס' 3588. בבמה מאז 13/6/01 2:48

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לקייט שנטי
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה