|
רושם הוא על האמת, רושם על השקר, רושם על מה שאחרים
פוחדים, על מות האלהים, רושם על גיהנום ועדן, רושם
על הנחש ועל הכלב, רושם על החיים והמתים, רושם את
גורלו וגם את גורלכם, רושם הוא.
נופלת לתוך ים של צער, וכל טיפה שנוגעת בה שורפת את הבשר, כל
זרם של מים קדושים אלו, כמו סכין שננעץ בליבה, פעם אחר פעם
דוקר אותה. וכאן במעמקי ים הצער, רואה היא את הקורבנות, את
התמימים, והטפשים, את העוברים, ואת הזקנים, זועקים הם אל
נשמתה...
|
דמדומים ירדו על העיר,
בור השופכין של התרבות.
אנשים מגוונים, משונים,
נהרו לככר לצפות בשפוט...
|
השדים יודעים, השדים יכולים,
להשליך ולגנוז גורלות.
כמו אוכלי הפגרים, בצרה הם באים,
בכדי לשדל נשמות.
|
הו! מחשבות, מחשבות עמוקות,
אנא השיבו לי את שפיותי.
|
עומקי גיהנום נפתחו לעינינו,
צרחו זעקו בחיפוש ישועה.
כצבא נשמות האב הקימינו,
יצאנו כעם למסע הצליבה...
|
עברו בשער האפל,
במדרגות האבן השחורה תרדו,
ולא תיראו מפני שומר האל,
כי אנוכי איתכם ילדי...
|
המלאך הפרש,
מוחק בספרו.
את שמות החיים,
שהומתו על ידו...
|
ופעם חשבתי שאני אלוהים, או לפחות בנו, לכל היותר.. קדוש
מעונה.
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
|
אימא! אימא!
מרקו! מרקו!
סבתא?!?!
אבא?!?!
מוקי?!?!?! |
|
