|
חיה בתוך קופסא
קטנה
כחולה
ירוקה
עברתי לגור בצריף קטן
הוא היה מושלם
הכל חוץ מהאבן האדומה הזו שהיתה שם
|
אני צועדת במזדרון הרגשות..
|
נסעתי בכביש הפתוח,הרוח בפניי
|
מאתיים שנה הם חיו ביחד
בשנה המאה תשעים ותשע הם התחילו לדבר
|
הם קוראים לנו ילדים
מסתכלים עלינו כאל ילדים
עושים-כ ל ו ם!
|
יום שטוף שמש, נביאה יוצאת מן המרכבה, נביאה פותחת חלון, רואה
את העולם.
|
נסחפת בין ההמון,
לא מצליחה לנשום.
|
יש לי רגשות אשמה.
זו מעין מועקה כזו שאי אפשר להגדיר
|
יש לי נשמה תאומה
זה אף פעם לא קרה לי
|
הכל התחיל כשעצמתי את העניים- זה הרי תמיד מתחיל ככה- לא?
|
הם נתנו לי שבב
הם אמרו לי שבעזרתו אני אכנס לראש שלו
|
הסתכלתי למטה ולא הצלחתי להזכר למה בכלל התחלתי לטפס.
|
זה אתה,רק אתה,אני ואתה-לנצח
|
בהתחלה גרתי בתוך נייר עטיפה
הכרתי את ההרגשה כל כך לעומק ככה שבפעמים
הראשונות שלי ממש ממש היה קשה לי להתרגל לשקית.
|
|
|
(כולם לשיר,
ו...)
מי ישגל זונות
ישראל
אותן מי ידפוק,
אני הגיבור
רב שוגל,
מבסוט מאוד!
שמעעעע!!!
בימים ההם
בזמן הזה,
הלוואי שאין
לי איידס
אני מקווה.
וואו איזה
שטויות אני
עושה...
להב בן-לאדן,
ממתין לתוצאות,
ומקווה לטוב,
וככל הנראה כותב
צוואה,
(אה..., ואפשר
להפסיק לשיר) |
|
