|
חיה בתוך קופסא
קטנה
כחולה
ירוקה
עברתי לגור בצריף קטן
הוא היה מושלם
הכל חוץ מהאבן האדומה הזו שהיתה שם
|
אני צועדת במזדרון הרגשות..
|
נסעתי בכביש הפתוח,הרוח בפניי
|
מאתיים שנה הם חיו ביחד
בשנה המאה תשעים ותשע הם התחילו לדבר
|
הם קוראים לנו ילדים
מסתכלים עלינו כאל ילדים
עושים-כ ל ו ם!
|
יום שטוף שמש, נביאה יוצאת מן המרכבה, נביאה פותחת חלון, רואה
את העולם.
|
נסחפת בין ההמון,
לא מצליחה לנשום.
|
יש לי רגשות אשמה.
זו מעין מועקה כזו שאי אפשר להגדיר
|
יש לי נשמה תאומה
זה אף פעם לא קרה לי
|
הכל התחיל כשעצמתי את העניים- זה הרי תמיד מתחיל ככה- לא?
|
הם נתנו לי שבב
הם אמרו לי שבעזרתו אני אכנס לראש שלו
|
הסתכלתי למטה ולא הצלחתי להזכר למה בכלל התחלתי לטפס.
|
זה אתה,רק אתה,אני ואתה-לנצח
|
בהתחלה גרתי בתוך נייר עטיפה
הכרתי את ההרגשה כל כך לעומק ככה שבפעמים
הראשונות שלי ממש ממש היה קשה לי להתרגל לשקית.
|
|
|
מי? איפה? אני
חי? למה?
זקן הבמה החדשה
מתעורר מהקומא. |
|
