|
יליד 1983, הילד הראשון של שנת תשמ"ד (נבדק במשרד
הפנים), רגיש מדי, בעייתי, לא אוהב שקוראים לו בשמו
האמיתי ולכן אתם מוזמנים לפנות אליו כ:
snip/snipy/snipr/wolf/sniper-wolf/curuja
לדעתי האישית היצירות שנמצאות בדף הראשי מאוד
מייצגות אותי ואת אישיותי, אם תרצו לדעת כל מיני
שטויות שיצגו אותי באופן רגעי או תקופתי אתם יכולים
להיכנס גם לארכיון.
מתנצל על כל שגיאות הכתיב, אבל רואים שזה משתפר
לאורך היצירות, אני עובד על זה.
אני לא אוהב לכתוב מהראש ולכן אני כותב רק בפרץ עז
של רגשות, בארכיון ישנן יצירה או שתיים אשר נכתבו
מהראש, נראה אם תצליחו לגלות אותן לפי סיגנון
הכתיבה.
לקחו אותי לחדר, אמרתי שלום לעומר ולשני, לאביב, לאופל, ללילה
ולשיר וכעבור 10 דקות היתחלנו בקבוצת התמיכה שיש לנו כבר שלוש
שנים
|
בהמון אני נמצע אך איש אינו מבחין בי, אני מדבר וצועק אך אין
איש שומע או מקשיב אני אדם בלתי נראה ובלתי נשמע בעולם של
עיוורים וחרשים
|
אהבה מבחורה שתאהב אותי
שלא בזכות המראה ולא בזכות הרכוש,
לא בזכות הידע ולא בזכות הבורות,
לא בזכות האישיות ולא בזכות הפגמים,
|
תחיה את חייך במעשים או בבטלה אבל העיקר, תהנה מכול רגע במחשבה
שיש דברים גרועים יותר שהיתה יכול לעשות בזמן הזה.
לעולם אל תעשה מה שמכריחים אותך, עשה רק מה שאתה נהנה ממנו
|
קולי נישבר, ידיי רועדות, עיני מלאות דמעות שלא יזלגו לעולם,
ולא משנה כמה אנסה דימעותי לא זלגו על לחיי מאז עזבתן אותי
|
אנחנו נגשים למיטתי, מתכרבלים יחדיו כנגד הקור מקפיא העצמות
שנכנס דרך זכוכית החלון, נצמדים, מחממים, שומרים זה על זו וזו
על זה, אני מביט בפנייך המדהימות, בעינייך החתוליות, הכחולות
הצלולות, כמו שמיים אין סופיים שאפשר פשוט ללכת בהם לאיבוד
|
עצרתם פעם לחשוב מה זה חיבוק בשבילכם?
רובכם אם לא כולכם מתחבקים, ומתחבקים המון ועם הרבה אנשים.
|
אנחנו מכירים כבר כ-10 שנים ומדי פעם היו לנו מפגשים אינטימים,
רק את ואני, הית עם אחרים, הית עם אחרות ועדיין בסתר ליבי תמיד
אהבתי אותך
|
למה מצלמה היא בין 10 הדברים החשובים ביותר?
|
אני מרגיש אבל יותר מדי, אני לא מצליח לשכוח מהרגשת הללו, את
כל מי שאהבתי, כל מי שחיבבתי, את כולם אני זוכר, אף אחד אני לא
שוכח, אני רק לא זוכר בדיוק מתי זה קרה.
|
מלאכית שלי, אני אוהב אותך, אלייך אני יודע שאני תמיד יכול
לבוא ולהתנחם כשעצוב לי, אך איך אני יכול לבוא עכשיו כאשר את
בצידו האחר של העולם? דווקא עכשיו כשאני צריך אותך יותר מכול,
כאשר כל-כך עצוב לי את אינך כאן.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
"וואו, זה כל-כך
גדול!" אמרה
בהתלהבות
"חכי, עוד לא
התחלתי" רמזתי
בגאווה...
(המשך יבוא)
מתוך הספר:
"אלון מנפח
בלון
ותוקע לשרון" |
|