|
ילידת שנת 1990
כותבת בכדי לשחרר רגשות משונים
בעלת בלוג בישראבלוג
מנסה להצליח בצורה מוזרה
מנסה לחיות... בדרך כלל מצליחה
"היא הלכה, הם אמרו לי, היא הלכה", אמרתי בשקט.
"ואיך אתה מרגיש עם זה?" היא ענתה בתגובה.
"היא הלכה, הם אמרו לי, היא הלכה", עניתי בקול חזק.
|
אותה ילדה שיושבת על החלון ובוכה
|
התעוררתי בבוקר
הראיתי את השמש בשמיים
וידעתי איזה יום זה
היום השנוא בשנה
|
וכך המחשבה
קטנה ולא רצויה
כואבת וצורבת
אך באותה שנייה
|
ללכת
ולא לחזור
ללכת
כדי לא לפגוע
|
נכנסתי לעולם משלי
בדרכי המוזרה
|
לבושה בלבן
מחייכת לכולם
מאושרת
|
הוא יצא מהדלת
לכיוון לא ידוע
יצא מבלי לדעת
|
כשהייתי קטנה,
כתבתי מכתב.
|
לפעמים קשה לי לקום בבוקר
להסתכל עליך וללכת
זו תמיד אותה התקופה בשנה
מאלה בגשמים ובקור
|
היא נכנסה
הוא עמד על הבמה
ראה אותה
והסתכל בתוכה
|
בבקשה ממך ילד
אל תאהב אותי
כמו שאני אוהבת אותך
אתה תפגע כמוני
|
אנחנו נפרדים עכשיו
אולי לא באמת נפרדים
אבל כן אנחנו נפרדים
|
חושבת וחושבת
עם סימן שאלה גדול
מה לעשות
|
נמאס לי
להגיד את שמך
לקרוא אותו
|
אני חושבת עליך המון
חושבת כמה אתה שונא אותי
חושבת כמה לא אכפת לך
|
אתמול אמרתי לך
שאני אוהבת אותך
|
חושבת עליך,
הזיכרונות עולים
מנסה להתעלם
אך אתה מולי,
מחייך וצחוק,
ואני בוכה...
|
בחוץ ירח מלא
קורץ מבעד לתריסים
החום משגע את כל החושים
|
למדתי
משהו
למדתי להסתדר גם בלעדיך
|
אולי שמשהו חדש יקרה
אולי שמשהו ישן יחזור להיות
|
הדמעות רוצות לצאת אבל לא יכולות
הכאב רוצה להתפרץ, לצרוח אבל לא יכול
השמחה קבורה מתחת שכבת הדמעות העבה ולא יכולה
החיוך רוצה לצאת, להיולד מחדש אבל לא יכול
|
ההרגשה...
משום מה הכל אצלי באותו הזמן
|
היא כתבה
כל יום היא כתבה
בכל יום
משהו חדש
היא כתבה
|
הייתי חייבת לכתוב
אני לא באמת יודעת למה פשוט חייבת לכתוב
לפרוק משהו שהוא לא כל כך קיים
להתלונן על משהו שהוא לא שם
פשוט לכתוב
|
הים הפגיש אותם
הים קירב ביניהם
|
הכאב ממך גדול יותר מהאהבה הכי גדולה
השנאה שלך כלפי גדלה יותר ויותר
|
הילדים האלו
הנערים האלו
שמקריבים עצמם
למעננו ולמען ביטחוננו
|
השנאה לאהבה
השנאה לשמחה
האהבה לכאב
האהבה לדמעות
|
הייתי חייבת לדבר עליו
הייתי חייבת להזכיר אותו
|
הרבה זמן לא נכנסתי לכאן
ניסיתי לברוח?
ניסיתי להתעלם?
|
פעם חשבתי
שיום חדש נפתח בחיוך
|
לבד היא הולכת
מחפשת את האור
|
כואב... כמו שלא כאב מעולם...
|
אתה יושב על הכיסא
מסתכל בטלויזיה
אנשים נהרגו
היה פיגוע
|
כל-כך קשה לי
כשאף אחד מכם לא פה
כל-כך קשה לי
כשהיא דווקא פה
|
לעמוד, לצרוח
לראות אור, לברוח
|
לחץ
המילה היחידה שיש לי בראש
לחץ
הדבר היחיד שקורה עכשיו
לחץ
המצב שהכי שנוא כרגע
|
מותר לי להרגיש
מותר לי לחוש כאב
|
ושוב אותה הריקנות
ושוב אותה התחושה
ויש את אותה אווירה רעה
ואני לבדי יושבת
|
זה לא חיים
אך זהו גם לא חלום
זוהי מציאות מוזרה
|
כל כך הרבה להבין
כל כך מעט זמן
|
שרועה על הכביש
שוכבת ללא כל תחושה
|
עצוב לי
אני לא יודעת למה
אבל עצוב לי
|
אני שונאת להיות נאהבת
אני שונאת להיות שנואה
|
אני שונאת להיות פה,
חלק מהם.
אני שונאת לחשוב,
כמה הם רעים...
|
התקופות משתנות
עוברות עם הרוח
האנשים משתנים
|
אני קוראת ומזילה דמעה
אני יושבת ובוכה
|
הרבה דברים קורים וקרו ועוד יקרו.
|
אני מתגעגעת אליך, אתה חסר לי. פתאום אני מבינה שכל זה לא היה
סתם ובעצם התקופה אתך הייתה בעצם מתנה משמיים.
|
|
|
איפה אני מוצא
עותק של עשרת
הדיברות?
שאול מהמוסד
מהרהר בחקירה. |
|
